גלות ונחמה בכפליים | הרה"ג שלמה פישר זצ"ל | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי אור למוצ"ש ה' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
חגים וזמנים
שבעתא דנחמתא

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
בין המצרים
שיחות לשלשת השבועות

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

10 דק' קריאה • 31 דק' צפיה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

גלות אדום – המשך לגלות בבל
ידוע המדרש "כי לקתה ביד ה' כפלים בכל חטאתיה – חטאו בכפלים חטא חטאה ירושלים, לקו בכפלים כי לקתה ביד ה' כפלים בכל חטאתיה, ומתנחמים בכפלים נחמו נחמו עמי" 1 מהם הכפלים?

בעל ה'יערות דבש' שאל, מה נשתנתה גלות ראשונה מגלות שניה? הרי בבית ראשון חטאו בשלש עבירות חמורות, ואף על פי כן היתה גלות בבל גלות קצרה יחסית, כמעט אפשר לומר 'נעימה'; לעומת זאת גלות אדום נמשכת כבר אלפים שנה, והיא גלות קשה ומרה עד מאוד.

ענה היערות דבש, שבאמת גלות אדום היא המשך לגלות בבל, ונמצא שאנו נמצאים עדיין בגלות בבל. גם בבית השני לא פקעה 'תורת גלות'. ומבאר היערות דבש, שעניין הבית השני הוא שהקב"ה חס על ישראל וידע שמוכנת להם גלות ארוכה וקשה, והבית השני היה מעין הפסקה, תחנת ביניים, צידה רוחנית לדרך שבה נתחזקו – אז היו אנשי כנסת הגדולה, היה נס חנוכה, הפצת תורה שבעל פה ועוד. כל אלו היו חיזוק לקראת הגלות, אבל למעשה היה זה רק 'תחנת נופש'. הגלות אחת היא. ואכן, אנו יודעים שחמישה דברים חסרו בבית שני 2 , וגם עשרת השבטים לא חזרו, ותקופה זו לא הגיע למעלתה של תקופת הבית הראשון. וכבר קדמו בתשובה זו רבינו חסדאי קרשקש 3 .

אכן, זהו רק צד אחד של המטבע. יש גם צד הפוך ממש – שעיקר הגלות היתה גלות בבל, וגלות אדום אינה כל כך גלות. הכיצד?

גלות הארץ - עיקרה בגלות בבל
הרמב"ם 4 בספר המצוות כותב בעניין מצוות קידוש החודש:

מצוה זו לא יעשה אותה לעולם זולת בית הדין הגדול לבד, ובארץ ישראל לבד... ובכאן שורש גדול משורשי האמונה, וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העיבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חודש וזה היום יום טוב לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב בשום פנים, אלא מפני שבית הדין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו... ואני אוסיף לך ביאור, אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל... הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים...

הרמב"ם כותב כאן שאם יעלה על הדעת שלא יהיו יהודים בארץ ישראל כלל, יבטלו כל החודשים וכל המועדות, אך הוא מרגיע אותנו שלא נפחד ולא ניבהל, אף פעם לא יקרה מקרה כזה. על כך תמה הרמב"ן בהשגותיו, מנין לרמב"ן הבטחה זו? ועוד, הרי מפורש בגמרא שבגלות בבל לא היה אף יהודי: "רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. בהמה בגימטריא חמשין ושתים הוו. ותניא, רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל" 5 .

כיצד יענה הרמב"ם על שאלת הרמב"ן?
נראה שמקור דברי הרמב"ם הוא הברייתא במסכת יבמות 6 "תניא בסדר עולם: אשר ירשו אבותיך וירשתה - ירושה ראשונה ושניה יש להן, ושלישית אין להן". ונחלקו הראשונים בפירוש דברי הברייתא. רש"י מבאר שהברייתא מלמדת דין: ירושה ראשונה – בימי יהושע – הריהי ירושה, ואחרי שגלו בטלה קדושת הארץ, ולכן כשחזרו בימי עזרא היו צריכים לרשת ולקדש את הארץ שוב. אולם אחרי שגלו שנית – לא בטלה הקדושה, ולכן ישראל לא יצטרכו לקדש שוב את הארץ.

ונראה שהרמב"ם יסביר את הברייתא בשונה מרש"י, ולפיו הברייתא אינה ברייתא הלכתית אלא יש בה הבטחה: בירושה ראשונה ושניה הארץ תהיה שממה ולכן יצטרכו לקדשה, אולם בירושה השלישית לא יצטרכו, כיון שמובטח שתמיד יהיו יהודים בארץ ישראל, עד ביאת גואל צדק. וברייתא זו היא מקור דברי הרמב"ם בספר המצוות.

ולאור זאת מיושבת קושיית הרמב"ן: אמנם בגלות בבל התורה אומרת שהארץ תהיה שממה, כמו שאכן היה, אבל מאז עליית בבל עד היום הזה מעולם לא פסק יישוב יהודי בארץ ישראל, כפי שידוע שאכן היה במציאות. ועל כן קדושה שניה לא בטלה, כי הארץ לא היתה אף פעם שממה. ודאי שקומץ קטן לא יכול להחיל את הקדושה מחדש, אבל הוא מועיל שאחרי שהארץ כבר קדושה היא לא תתבטל.

זהו עניינו של צום גדליה. לכאורה לא מובן מה ראו חכמים לתקן צום לדורות, הרי לאחר רצח גדליה שבו ישראל וחזרו וגלו, ומה האבל שנשאר מכך? מה הדבר נוגע אלינו? התשובה היא שבצום גדליה פסק הישוב היהודי, ואז הארץ נהייתה שממה, וגם אחר כך כשהארץ נתקדשה שוב בקדושה שניה – קדושה זו לא הגיעה לדרגה של קדושה ראשונה: לעניין חלה ותרומה הארץ לא התקדשה, ואם כן יש לביטול הקדושה הראשונה משמעות עד היום.

ומהי באמת הסיבה לכך שבזמן גלות בבל הארץ היתה שממה, ובגלות שלאחריה נשארו בה יהודים? את הפסוק "אז תרצה הארץ את שבתותיה" 7 מבאר רש"י על החומש, ששבעים שנות גלות בבל היו כנגד שבעים שנות השמיטה והיובל שלא נשמרו כראוי בזמן שחטאו ישראל. לעומת זאת, בבית שני לא נהגו שמיטין ויובלות מדאורייתא לדעת רוב הפוסקים, וגם לא כתוב שחטאו ישראל בזמן זה אלא רק יחידים, ועל כן לא היה עונש זה.

נמצא שמצד גלות העם צודק היערות דבש, עיקר הגלות היא היום, והבית השני לא שינה זאת. אבל מצד הארץ - עיקר כובד הגלות הוא לפני שיבת ציון, בגלות בבל, שאז היתה הארץ שממה ובטלה קדושתה, אבל מכאן ואילך לא בטלה הקדושה והארץ לא היתה שממה.

ומשמעות הדבר היא ש"אתחלתא דגאולה" התחילה כבר מימי עזרא, כשהחלה הארץ לחזור לקדושתה, אבל גלות העם נשארה. ובכך מיושבות גם סתירות במדרשים שונים, שיש מהם האומרים שהגאולה קמעא קמעא 8 – וזה מצד הארץ, ויש מקורות אחרים האומרים שהגאולה תהיה בבת אחת 9 , וזה מצד העם. והדברים ארוכים.

עד כאן פירוש אחד לעניין העונש, הגלות והנחמה הכפולים, שהוא כנגד גלות הארץ שעיקרה היה בגלות בבל, וגלות הארץ שעיקרה בגלות אדום. אולם יש בו קושי, שהרי הפסוק נאמר בירמיה – עוד לפני הבית השני! ואם כן ודאי שיש פירוש אחר בעניין הכפליים.

תורת ארץ ישראל – נכונות לשמוע את כל הדעות
את הפסוק "יען וביען את משפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם" 10 מבאר אור החיים הקדוש, שהיו שתי סיבות לכך שלא רק העם נענש אלא גם הארץ. הסיבה הראשונה היא "משפטי מאסו", היא הסיבה המפורשת בתורה שלא שמרו שמיטין ויובלות ומצוות התלויות בארץ. הסיבה השניה היא "את חוקותי געלה נפשם", והכוונה היא לביטול תורה "שהארץ לא תסבול בטלני תורה", כלשון הפסוק "אם בחוקותי תלכו" 11 ומבאר שם רש"י "שתהיו עמלים בתורה".

הגמרא 12 אומרת "על מה אבדה הארץ? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, אמר רב יהודה אמר רב שלא בירכו בתורה תחילה". והתקשו כולם בבאור הדברים, ראשונים ואחרונים. אנו נלך בעקבות פירושו של הט"ז 13 , ולשם כך נקדים:

המדרש אומר 14 "ארץ כנען – מהו כנען? ארץ של פרקמטיא של סחורה, כשם שאתה אומר 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ". כך גם כותבים התוספות 15 , שירושלים נקראת 'רוכלת העמים' (על דבריהם תמה הרש"ש, הרי כינוי זה נאמר בתנ"ך על צור – "אמרת לצור היושבת על מבואות ים רוכלת העמים אל איים רבים כה אמר ה' צור את אמרת אני כלילת יופי" 16 ! וומבאר הרש"ש, שעניין הפסוק הוא נבואת פורענות על צור, שתמיד היתה ירושלים רוכלת העמים ועתה צור שמחה לאידה שהיא נהפכת במקומה לרוכלת העמים). ויש להבין מה פשר הדברים שישראל היא ארץ של סחורה, ושירושלים היא רוכלת העמים?

מבאר ר' צדוק שודאי לא בא הכתוב לשבח את הסחורה הגשמית של ארץ ישראל, אלא מדובר כאן בסחורה רוחנית. ונבאר זאת.

על הפסוק בתחילת איכה 'איכה ישבה בדד העיר רבתי עם' כותב המדרש במקום "רבתי בדעות". מה פירוש 'רבתי בדעות'? הגמרא במסכת תענית 17 אומרת "כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם... ארץ אשר אבניה ברזל – אל תיקרי אבניה אלא בוניה (תלמידי החכמים). עולה מכאן שדווקא בארץ ישראל תלמידי החכמים הם קשים כברזל, ושואלים המפרשים - הרי במסכת סנהדרין 18 נאמר להיפך: "אמר רבי אושעיא מאי דכתיב ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה", כיצד נועם מתיישב עם "קשה כברזל"? וכי נועם וברזל הולכים יחד? ועוד, הגמרא בתענית ממשיכה אומרת שדוקא תלמידי החכמים המשולים לברזל הם אלו שמחדדים זה לזה בהלכה. וכיצד דוקא של תכונת הברזל מתאימה לחידוד שמחדדים זה את זה?

התשובה היא שאכן "תלמיד חכם שקשה כברזל" הוא שבח גדול לתלמיד חכם. באבות דר' נתן 19 מובא 'ארבעה מידות בתלמידים, דג טמא ודג טהור. דג טמא זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה ואגדה ואין בו דעת, דג טהור זה שלמד מקרא ומשנה ואגדה ויש בו דעת". מהו פשר המשל בין תלמיד חכם לדג? הסבירו המפרשים, על פי דברי הגמרא 20 שההבדל בין דג טמא לדג טהור הוא, שלדג טהור יש חוט שדרה ולכן הוא מסוגל לשחות נגד הזרם, אבל דג טמא הוא נגרר אחרי הזרם. זהו גם ההבדל בין חכמה ובינה לבין דעת: עניןן החכמה והבינה ידועים – החכמה היא קניין הידיעה והבינה היא הבנת דבר מתוך דבר. ומהי הדעת? ה'דעת' היא כדברי הזוהר 'מתקלא', כלומר שיש לאדם שיקול הדעת אחרי שהוא שומע כמה דעות. בקבלה נקרא מושג זה 'בריח התיכון', זוהי מידתו של יעקב לתווך בין שני צדדים. הגמרא במסכת שבת 21 אומרת שהמילה אמת מורכבת משני קצוות – א עד ת'. כשרואים אדם קיצוני אומרים שהוא 'איש האמת', אבל שוכחים שגם התלמיד חכם חבירו הוא קיצוני, וגם הוא איש האמת! אכן, האמת השלמה היא הרבה פעמים בתווך. לתלמיד חכם אמיתי יש נכונות לשמוע דעת הזולת. התלמיד חכם יודע לשקול את הדעות, יש לו נכונות לשמוע את דעת הזולת.

מעלת הדעת שבארץ ישראל
אומרים בשם ה"בית אהרון" - ר' אהרון קרלינר – על הפסוק "אודך ה' כי דיליתני", שאני מודה לה' שעשית אותי דלת, ונלאו חכמי החסידות לבאר פירוש הדברים. נראה לבאר על פי הפסוק בסוף שיר השירים "אם חומה היא נבנה עליה לוח ארז, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז'. כלפי העמים אנו צריכים לנהוג כחומה בצורה, אין לנו שיג ושיח עם אמונתם. אבל תלמידי חכמים בינם לבין עצמם צריכים לפתוח דלת זה לזה, הם צריכים לנהוג באחווה ובפתיחות, כמו שאומרת הגמרא "משום דסבירא ליה כרבי יהודה מאן דתני כרבי מאיר משתיק ליה?" 22 עשה עצמך כאפרכסת ולב מבין לשמוע את דברי האוסרים ואת דברי המתירים 23 לשמוע את כל הצדדים. וזהו פירוש 'רבתי בדעות'. מי שמסוגל לכך הוא מי שיש לו שיקול הדעת משלו, לא מי שהולך רק אחרי מה ששמע ושקיבל.

במסכת ברכות 24 מובא ששני תלמידי חכמים המחדדים זה לזה בהלכה יכולים לזמן יחד (אכן, להלכה לא פוסקים כך). מה פשר הדברים? הגמרא בתחילת פרק שביעי בברכות אומרת שטעם הזימון בשלשה הוא "דאיכא דעות", כאשר יש שלשה יש דעת, משום שאז יש מי שיכריע בין הקצוות. כך גם כותב החזון איש במכתב, שעיקר ההצלחה בלימוד תלויה ביכולת להבין את הדעה הניגודית, את דעת הזולת. ועל כן זימון בשלשה, משום שאז יש דעת. כאשר יש שני תלמידי חכמים שכל אחד מהם טורח ומשתדל להבין את דעת חבירו המתנגד אליו, הרי הם מתפקדים כשלושה, ולכן יכולים לזמן. וזוהי מעלתם של תלמידי החכמים שבארץ ישראל, ושבירושלים במיוחד – "רבתי בדעות", ריבוי של דעות כפשוטו.

וזה פשר המדרש שהבאנו 'ארץ כנען – ארץ של פרקמטיא", "אשר כנעניה שרים סוחריה נכבדי ארץ"... סוחרים בדברי תורה, ממרחק תביא לחמה – בדברי תורה, משתדלים להבין את כל הדעות. אדם כזה הוא בר דעת ולכן הוא נראה קשה כברזל, כי הוא שוחה נגד הזרם. אבל הוא מבין מה שהוא רוצה. כך גם אומר ה'קוצקר' "אני בינה לי גבורה" – אם אני מבין אני תקיף, אני יודע, ודוקא תלמידי חכמים כאלו מחדדים אלו את אלו, כי הם יכולים להבין את שתי הדעות.

הנביא ישעיה אומר "ה' אלוקים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר, יעיר בבוקר בבוקר יעיר לי אוזן לשמוע כלימודים, ה' אלוקים פתח לי אוזן ואנוכי לא מריתי אחור לא נסוגותי" 25 . מה פירוש הפסוק? הרשב"ם 26 כותב ששמע מפי סבו רש"י, שיש בתורה "פשטות המתחדשות בכל יום". אדם שצריך שתהיה לו אוזן קשבת לשמוע כלימודים, 'לדעת לעות' – מלשון עת, לפעמים דברי תורה מעלים חלודה (כלשון הספרי לפרשת האזינו) והנביא משתבח כי ה' חננו בדעת לחוש ולהרגיש עתים אלו, ולהיות לו בהם אוזן קשבת אל הפשטות המתחדשות בכל בוקר. כך פירש רש"י גם את הפסוק "אחת שאלתי מאת ה'... לבקר בהיכלו" 27 בשני פירושים, אחד מלשון בוקר ואחד מלשון ביקורת, והיינו הך. אם יש לאדם בוקר, התורה לא העלתה חלודה – יש לו גם ביקורת על מה שהוא שומע. אבל מי שהתורה נעשתה אצלו ישנה - אין לו ביקורת על מה שהוא לומד, הלימוד הופך להיות 'מלומדה'.

ארץ ישראל – אינה סובלת 'מלומדה'
הגמרא ביומא 28 אומרת שהיתה ביקורת על ישראל שלא עלו כולם בזמן עזרא, אחרי שחגי זכריה ומלאכי התנבאו שיש לעלות. ובמדרש 29 מובא לימוד זכות על ישראל – 'פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם' בגלות בבל נפטרתי מעבודה זרה, איככה אטנפם שוב? "יודעת הייתי שארץ ישראל מביאה לעבודה זרה" – והדברים מבהילים! בדומה למדרש זה אומרת הגמרא בחולין "גויים שבחוץ לארץ לאו בני עבודה זרה הם, דמעשה אבותיהם בידיהם". וכי ארץ ישראל גרועה מכל הארצות? אכן, אין זו גנותה של ארץ ישראל אלא מעלתה. שהרי מצאנו גם להיפך בעניין ארץ ישראל 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה' 30 . ובאמת עניין אחד הוא.

ארץ ישראל לא סובלת 'מלומדה', שיגרתיות ו'אנרציה', היא דורשת פנימיות. כשאדם זוכה – יש לו בארץ ישראל 'אלוה', וכשאינו זוכה – להיפך. ולהיפך בחוץ לארץ, לכן כשנכשלים בעבודה זרה אז בחוץ לארץ זה כלום, מעשה אבותיהם בידיהם. כך גם נפסק בשולחן ערוך 31 "צריך לשרש אחר האלילים", וכותבים הש"ך והט"ז שם שדין זה הוא רק בארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ אין צריך לשרש. הסיבה לכך פשוטה - כי שם אין מה לשרש, אין שם שורשים! זוהי מעלתה של ארץ ישראל, שהיא אינה סובלת 'מלומדה'. הכל עם שורשים ופנימיות. למעשה התברר שהפחד של ישראל היה פחד שוא, כי אנשי כנסת הגדולה ביטלו יצר עבודה זרה, ולכן היתה טענה גדולה עליהם על כך שלא עלו כדברי הגמרא ביומא.

ארץ ישראל לא סובלת 'מלומדה' 32 , לא בתורה ולא במצוות - הכל שורשים. אם התורה מעלה חלודה, הופכת להיות סתם התמדה –אין זה שייך אליה. הרי יש להבין, מדוע היה צריך הקב"ה לפרש בעצמו שחטאו ישראל בעזיבת התורה? וכי נביאים וחכמים לא ראו שיש בטלנים? אכן, כולם למדו בהתמדה, ובהתמדה עצומה, אך התמדה זו היתה מכח 'חוק ההתמדה' ולא היה לכך ערך. התוספות 33 שואלים מתי מברכים ברכת התורה, הרי אין בה היסח הדעת! וקבעו שמברכים כל בוקר. מדוע בכל בוקר? מבאר המגיד תעלומה על אתר משום שבכל בוקר יש התרעננות. אבל אלו שלמדו בבחינת 'מלומדה' אף פעם לא נתקלו בבוקר, כל הלימוד היה חיצוניות, ואם כן הם לא נתקלו בבוקר - ומתי יברכו ברכת התורה? ועל כן אומרת הגמרא "שלא בירכו בתורה תחילה".

וזוהי כוונת אור החיים 'יען וביען' – עזיבת מצוות התלויות בארץ, חוקותי געלה נפשם – עזיבת התורה. וזוהי משמעות דברי הט"ז 34 שביאר את דברי הגמרא 'שלא בירכו בתורה תחילה', וביאורו הוא על פי נוסח אשכנז בברכה 'לעסוק בדברי תורה', שיש ללמוד מתוך משא ומתן ופלפול, ואם לא למדו כך זה גרם חורבן הארץ. משא ומתן עניינו ריבוי הדעות, העמקה בדברים ולא לימוד בבחינת 'מלומדה' - זה היחוד של תורת ארץ ישראל.

^ 1 ראה ילקוט שמעוני רמז תמה, איכה רבה פרשה א, נז.
^ 2 יומא כא ע"ב.
^ 3 אור ה', מ"ג ח"א כלל ח' פ"ב.
^ 4 ספר המצוות, מצוות עשה קנ"ג.
^ 5 יומא נ"ד ע"ב.
^ 6 פב ע"ב.
^ 7 ויקרא כו, לד.
^ 8 ראה ירושלמי פ"ק דברכות, ועוד.
^ 9 ראה מלאכי ג, א "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" ועוד.
^ 10 ויקרא כו, מג.
^ 11 ויקרא כו, ג.
^ 12 בבא מציעא פה ע"א, וראה גם נדרים פ"א ע"א.
^ 13 אורח חיים סימן מ"ז.
^ 14 במדבר רבה כג, י.
^ 15 ב"ב כג ע"ב ד"ה 'ביושבת בין'.
^ 16 יחזקאל כו, ג.
^ 17 ד ע"א.
^ 18 כד ע"א.
^ 19 פרק מ' "לענין התלמידים".
^ 20 ראה שבת קמה ע"ב "קולייס האיספנין כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק", עבודה זרה לט ע"א ועוד.
^ 21 קד ע"א "אמת מרחקן מיליה".
^ 22 חולין טו ע"א.
^ 23 חגיגה ג ע"ב.
^ 24 מז ע"ב.
^ 25 ישעיה נ, ד-ה.
^ 26 ריש פרשת וישב.
^ 27 תהלים כז, ד.
^ 28 ט ע"ב.
^ 29 שיר השירים פרשה ה'.
^ 30 כתובות קי ע"ב.
^ 31 יורה דעה קמו, יד.
^ 32 על פי ישעיה כט, יג "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה".
^ 33 ברכות י"א ע"ב ד"ה שכבר.
^ 34 אורח חיים סימן מ"ז.

הרה"ג שלמה פישר זצ"ל

שימש כדיין בבית הדין הגדול בירושלים.

59 דק'
בדיקת חמץ
בדין ביטול חמץ ומאכלות אסורות
ה' ניסן תשס"ט
28 דק'
בשלח
שלשת הכוחות שבאדם
ט"ו שבט תשס"ח
29 דק'
שלח לך
משמעות ימי בין המצרים
כ"ד תמוז התשס"ד
7 דק'
30 שנה לקריית הישיבה
לימוד תורה לשמה
ברכה לרגל 30 שנה לישיבת בית אל
תשרי תשס"ח

שבעתא דנחמתא

שבעתא דנחמתא
ימי הנחמה
הרב נתנאל יוסיפון | תשע"א
שבעתא דנחמתא
נחמו נחמו עמי
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | יב אב תשס"ח
שבעתא דנחמתא
אחרי הצום
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | אב תש"ע
שבעתא דנחמתא
עבודת שבעה דנחמתא
הרב אורן נזרית | אב תשע"ט

שבעתא דנחמתא

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב דוד דודקביץ'
הרב אורי שרקי
הרב שמואל אליהו
הרב ש. יוסף וייצן
הרב משה אליה
הרב יעקב שפירא
הרב הלל גפן
הרב יהודה לייב גרונר
הרב חיים ירוחם סמוטריץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il