ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ראש השנה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(כז: 6- עד כט. במשנה)
א. התוקע לתוך הבור – אם קול הברה שמע לא יצא
רב הונא -
העומד על שפת הבור – לא יצא (משנה)
העומד בתוך הבור – יצא (ברייתא).
ב. שמע מקצת תקיעה
רבא – שמע חלק בתוך הבור (יצא) ומבחוץ (לא יצא) – יצא, אפילו שלא שמע את הסוף.
קושיות:
- למה זה שונה מעלות השחר?
שאמר רבא שאם שמע חלק לפני עלות השחר וחלק אחרי – לא יצא.
- למה זה שונה מזה שלא מחשיבים תקיעה אחת כשתי תקיעות (ראה דף כז, חלק א, ב, 1)?
- למה זה שונה ממקרה שהיתה התחלה ולא היה סוף (כל מי ששומע מחוץ לבור) שלא יצא?
תשובה לשתי השאלות - שם לא היתה התחלה כלל (מה שהיה לפני עלות השחר לא נחשב, ותקיעה ארוכה לא ניתן לפצלה), אך כאן היתה התחלה רק שהוא לא שמע אותה.
תשובה – אכן צריך התחלה + סוף.
ורבא דיבר על הבעל תוקע עצמו שתקע בבור ותוך כדי תקיעה יצא עם השופר.
והחידוש – שלא חוששים שמא היה רגע שהראש שלו היה בחוץ והשופר בפנים.
(כח. מעל האמצע)
ג. שופר של איסורי הנאה
A. שופר של קרבן –
לרש"י מדובר שתלש את השופר כשהבמה היתה בחיים, שאז אסורה בהנאה (לפי ר' אלעזר בזבחים פו.).
| עולה | שלמים | |
| רב יהודה | יצא (בדיעבד) עולה בת מעילה וכשתקע מעל בה ויצאה לחולין | לא יצא שלמים לא בני מעילה ונשארו קדושים, וזו מצווה הבאה בעבירה |
| רבא 1 | לא יצא היציאה לחולין קוראת רק אחרי התקיעה | לא יצא |
| רבא 2 ראשונים – מגיה את דברי ר"י, וזה לפי כולם). | יצא (לכתחילה!) | יצא (לכתחילה!) ניתן לצאת יד"ח גם כשקדוש, כי מצוות לאו ליהנות ניתנו, ולכן אין איסור בכך שנהנה מההקדש לצורך מצווה |
ועכשיו, כיוון שמצוות לא ליהנות ניתנו –
B. איסורי הנאה אחרים –
- ר"י - של ע"ז – בדיעבד יצא
(אך לכתחילה לא כי זה מאוס)
- מודר הנאה מהשופר או מלהנות את חברו – מותר לתקוע בשופר או לתקוע לחברו.
[אגב, מאותה סיבה מותר למודר הנאה להזות או להטביל את חברו, אך לא בקיץ].
אבל -
- של עיר הנידחת לא יצא – כתותי מכתת שיעוריה.
- שלחו לאבוה דשמואל - כפו אותו לאכול מצה – יצא.
- רבא – לפיכך תוקע לשיר - יצא.
(כח. 9-, דיון על הסיפא של המשנה)
ד. רבה – מצוות לא צריכות כוונה
ולכן:
פשיטא? היינו חושבים שבשופר יש צורך ביותר כוונה ("זכרון תרועה") (ר"ח).
קשה –
A. מקומות שבהם לכאורה צריך כוונה:
- היה קורא בתורה והגיע זמן קריאת שמע – אם כיוון לבו - יצא.
- משנתנו - היה עובר מאחורי בית הכנסת ושמע קול שופר – אם כיוון ליבו לצאת – יצא.
- צריך שיתכוון התוקע והשומע.
- קורא להגיה – צריך לכוון שיקרא את המילים כמו שצריך.
- צריך להקשיב ולכוון שזה קול שופר ולא קול חמור.
- צריך לכוון לתקוע את השיעור הנדרש ולא תקיעות קצרות (מנבח נבוחי).
- 1.(כח: שליש)לא עוברים על בל תוסיף אחרי זמנם.
תשובה –לא צריך כוונה לצאת ידי חובה, אך כן צריך כוונה לפעולה –
(כח: שליש)
B. אביי – הרי הישן בסוכה בשמיני עצרת לא לוקה משום בל תוסיף, והרי אם לא צריך כוונה היה אמור ללקות!
תשובות:
דחיות –
- משנה בזבחים – אם נתן את הדם יותר ממה שצריך זה בל תוסיף.
תשובה - זה עדיין נחשב זמנו, שהרי אם יהיה עוד בכור חייב לזרוק גם את דמו.
- רב שמן בר אבא מברייתא - והרי יש בל תוסיף בכהן שמוסיף ברכות אחרי שסיים לברך?
כאן לא ניתן לתרץ שזה עדיין זמנו, כי אמנם יכול לברך שוב במניין אחר אך לא חייב.
- 2.(כח:3-)לצאת לא צריך כוונה, אך לעבור בבל תוסיף – צריך (שפ"א – במצווה אומרים שמסתמא התכוון למצווה, אך לא אומרים שמסתמא התכוון לעבירה).
דחייה – והרי אם מוסיף עוד נתינת דמים בקרבן עובר על בל תוסיף אפילו שלא מתכוון לשם מצווה! (ראה להלן סעיף ו).
- בזמן המצווה לא צריך כוונה, אל שלא בזמן המצווה צריך (ואם יכוון - ילקה).
- היה עובר מאחורי בית כנסת אם כיוון יצא. והרי התוקע לא כיוון!
(כח: 1-)
ה. כוונה להוציא אחרים בתקיעת שופר
גם לרבא שלא צריך כוונה, יתכן שלהוציא אחרים צריך.
ר' זירא – צריך כוונה להוציא.
קשה:
תשובה – שליח ציבור מכוון להוציא את כולם.
- צריך שיכוון התוקע והשומע, ומשמע שהכוונה לאותה כוונה – כוונה אישית.
תשובה – אכן זו מחלוקת תנאים:
ת"ק – לא צריך (משמיע לפי דרכו)
רי"ס – המשמיע צריך לכוון להוציא.

שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.

עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון

רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה

אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.

אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.

האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו

אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.

צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.












