(לד. 1- עד לה. סיום המסכת)

א. ברייתא – שמע 9 תקיעות מ-9 בני אדם –
בבת אחת – לא יצא (לרוב הראשונים)
                הערה: אמנם למדנו בדף כז. שבשופר שהוא חביב "תרי קלי משתמעי" (לגבי שופר וחצוצרה), אך כאן:
                                1. תוס' – צריך תקיעה לפני ואחרי התרועה ולא בבת אחת.
                                2. תרי קלי משתמעי, אך רק אחד מהם נחשב, לא כולם.
                                3. תרי קלי משתמעי דווקא כשמשמיעים קול זהה, אך כן זה תקיעה ותרועה.

זה אחר זה – יצא.

ב. הפסק בתקיעות – יצא
ואפילו שמע 9 תקיעות ב9 שעות (רי"ח וברייתא)
                (וראה הערה על זה ממש בסוף השיעור הקודם).

                קשה –

            והרי בתחומים אחרים רי"ח אמר שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

1. רי"ח בשם ר"ש בי"ה - בהלל ומגילה.
2. רי"ח לתלמידו ר' אבהו לגבי קריאת שמע.
3. מהמשנה – מי שהתפלל מוסף ללא שופר, ואז השיג שופר – יתקע.
4. בברייתא – שתי עיירות, באחת תוקעין ובאחת מברכים – הולך למקום שתוקעים.

תשובה – אכן זו מחלוקת בכל התחומים (הלל, מגילה, ק"ש ושופר) -

רי"ח עצמו סובר שאם הפסיק יצא.
הנ"ל סוברים שלא יצא, ורי"ח רק אמר את זה לשיטתם.

(לד: שליש)

ג. התקיעות מעכבות זו את זו, והברכות מעכבות זו את זו

שאם יודע לתקוע רק תקיעה ולא תרועה – לא יתקע, (אך משמע ש3 הפעמים של תר"ת לא מעכב זה את זה).

סברא - שהרי צריך תרועה לפני ואחרי.

או שאם יודע רק מלכויות וזכרונות ולא שופרות – לא יברך.

סברא - שאמר רבה "אמרו לפני מבראש השנה מלכויות זכרונות ושופורות, מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבוא לפני זכרונכם לטובה, ובמה – בשופר".

(לד: באמצע)

ד. היחס בין הברכות לתקיעות -

A. הברכות והתקיעות לא מעכבות אלו את אלו -

משמע שאין מעכבות זו את זו, ושהתקיעה עדיפה על הברכות.

B. הברייתא הנ"ל: תקיעות > ברכות

פשיטא! זה דאורייתא וזה דרבנן (למרות שלמדנו לזה מקור בדף לב, כנראה זה אסמכתא)
תשובה – גם במצב שבו השופר ספק והברכות ודאי.

C. האם גם היחיד תוקע על סדר הברכות?

רב פפא – על סדר הברכות, ולכן ביקש ממישהו לתקוע לו כשיסמן לו שסיים כל ברכה.          

ראיה מהמשנה -            
מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר – תוקע.
משמע שלכתחילה – גם יחיד צריך לתקוע על סדר הברכות.

רבא – אחרי (רש"י) או לפני (דרישה), וכן ברייתא מפורשת.

ולגבי המשנה – נעמיד שמדובר בציבור (לשיטת הדרישה אפשר להעמיד ביחיד, ושהדיוק הוא שלכתחילה יתקע לפני, ואם לא היה לו – יתקע אחרי).

ה. האם יכול להוציא אחרים בברכות מלכויות זכרונות ושופרות?

A. סתם אדם לא מוציא את חברו - בברייתא הנ"ל (לד: שורה רחבה 2).

למרות שבברכת המצוות יכול להוציא (כט. – אפילו שכרב יצא יד"ח בעצמו), תפילה זה משהו אישי ואדם לא מוציא את חברו.

אם אינו בקי – ר"ן – חברו מוציא אותו, ריטב"א – בכל זאת לא מוציא.

(לד: 11-)

B. בשליח ציבור (משנה וגמרא)

a. הדעות

ת"ק –לא מוציא את הבקיאים

ולמה יש חזרת הש"ץ? בשביל אלו שאינם בקיאים. אמנם יכול להוציא גם בקיאים, אך חכמים תיקנו שלא יעשו זאת אלא יתפללו בעצמם.

ר"ג – מוציא, וזה התפילה העיקרית,

ולמה יש תפילת לחש של היחידים? כדי שגם הש"ץ יתפלל קודם בלחש, כדי שתהה תפילתו סדורה על לשונו כשעושה את חזרת הש"ץ.

b. להלכה –

            רב, רבה בב"ח-ר"ל – עדיין היא מחלוקת.

            רבה בב"ח–רי"ח - מודים חכמים לר"ג.

                        קשה – ר' חנה ציפוראה בשם רי"ח – "הלכה כר"ג" – משמע שחולקים.

                        תשובה (שילוב של ר' אבא ורנבי"צ) -              

(לה. שליש)

c. למה ר"מ מודה בתפילת ר"ה?

בגלל שזה ארוך בגלל מלכויות זכרונות ושופרות.

הערות:

1. זה לא בגלל הזכרת קרבנות היום,

שהרי מספיק שיאמר "ואת מוספי יום הזיכרון הזה נעשה... כמו שכתבת עלינו בתורתך".

(ריב"ל – זה נכון אפילו בציבור).

1. ר' אלעזר - בגלל האריכות, בתפילות אלו (ושל מועדים אחרים) מקבל את דברי ר' אבא שצריך לסדר תפילתו במחשבה ורק אח"כ להתפלל (כשאין סידור).

והרי ר"י תמיד סידר תפילתו? זה כי הוא התפלל אחת לחודש, ובשאר הזמן היה פטור כי למד תורה.

(לה. 5-)

d. ר"ש חסידא (לפי הרי"ף) -

יש שתי רמות –

מי ששומע את הש"ץ – בכל מקרה יוצא,

מי שלא נמצא בביה"כ – אם אנוס מלבוא – גם יוצא יד"ח!

            שזה "אפילו העם שבשדות".

קשה – משמע שאת אנשי העיר הש"ץ ודאי פוטר, ולכאורה זה להפך!

תשובת רבין – מתקנים שהכוונה דווקא לעם שבשדות.

הדרן עלך יום טוב, וסליקא לה מסכת ראש השנה