ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תורת ארץ ישראל חלק א'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה מבוא למשנת הראי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ד סיוון תשע"ד

תורת ארץ ישראל חלק א'

כ"ד סיוון תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
שלושת הנערים החטופים

חיבוב תורת ארץ ישראל ביותר בדורנו
"וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב" (בראשית ב, יב), מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (בראשית רבה, טז)
בְּכָל דּוֹר הָיִינוּ צְרִיכִים לְחַבֵּב הַרְבֵּה אֶת תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיוֹתֵר מִכָּל דּוֹר אָנוּ צְרִיכִים לָזֶה בְּדוֹרֵנוּ – דּוֹר הַמָּלֵא סְעָרוֹת וְתַהְפּוּכוֹת, דּוֹר הַנְּבִילָה וְהַפְּרִיחָה*, בֶּן הַזְּמַן שֶׁל הָאוֹרָה וְהָאֲפֵלָה, שֶׁל הַיֵּאוּשׁ וְהַבִּטְחָה*, וְכָל הֲמוֹנֵי מִשְׁפָּטִים הַסּוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, הַצְּבוּרִים* בְּקִרְבּוֹ וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ כְּמֶרְקָחָה* וּכְהַר גַּעַשׁ שֶׁלֹּא יֵדַע שָׁלֵו*. לוֹ אָנוּ צְרִיכִים לָתֵת סַם חַיִּים דַּוְקָא מִתּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אָנוּ צְרִיכִים לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת גְּדֻלַּת הָאֱמֶת וְאֶת הַבְּהִירוּת הַנִּמְצָאִים בְּאוֹצָרֵנוּ הָאֱלֹהִי, בַּהֲגוּתֶיהָ* וְרַעְיוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרַת אֱמֶת, אֶת הַיֹּפִי וְהַנִּשְׁגָּב בְּמִצְווֹתֶיהָ הַמַּעֲשִׂיּוֹת וּבְתֵאוּר הַחַיִּים כֻּלָּם, שֶׁעַל פִּיהָ וּבְקִרְבָּהּ, כַּמָּה הִיא תּוֹרַת אֱמֶת וְתוֹרַת חַיִּים – אֲשֶׁר לִטְעֹם* וְקַל וָחֹמֶר לְהַטְעִים* כָּל אֵלֶּה בַּמּוּבָן הַמָּלֵא אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי אוֹר תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

תורת ארץ ישראל היא כללית
דּוֹרֵנוּ מֻכְשָׁר, וְצָרִיךְ הוּא לִהְיוֹת מֻשְׁפָּע דַּוְקָא מֵרַעֲיוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חַיִּים רַעֲנָנִים וְגֹדֶל.
דְּבָרִים מְקֻמָּטִים וּמְקֻטָּנִים חָדְלוּ לָקַחַת אֶת לְבָבוֹ*, הַנְּטִיָּה הַחֶבְרָתִית* נִתְגַּבְּרָה בְּקִרְבּוֹ מְאֹד.
אֶת הַכֹּל הִנְנוּ מֻכְרָחִים לְהוֹשִׁיט לוֹ בְּמוּבָן כְּלָלִי, דֶּרֶךְ הַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁל זֶרֶם הַחַיִּים שֶׁל כְּלָלוּת הָאֻמָּה.
וְכָאן כְּבָר אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים בִּנְקֻדַּת הַהַבְדָּלָה שֶׁבֵּין תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְתוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ: כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן וּפְרָטִי, מִכָּל הָרַעֲיוֹנוֹת הָרוּחָנִיִּים בִּכְלָל וּבְיִחוּד אוֹתָם הַמִּשְׂתָּרְעִים* עַל הַמֶּרְחָב הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה, כְּשֶׁהוּא נִסְקָר* מִצַּד תּוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ, נַעֲשֶׂה גָּדוֹל וּכְלָלִי מִיָּד כְּשֶׁהוּא שׁוֹאֵף אֶת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל* בְּקִרְבּוֹ.
תּוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ אֵינָהּ מַכֶּרֶת רַק* לִדְאֹג בְּעַד הַנֶּפֶשׁ הַפְּרָטִית, בְּעַד הַשְׁלָמָתָהּ הָרוּחָנִית וְהַחָמְרִית, הַזְּמַנִּית וְהַנִּצְחִית.
לֹא כֵן הִיא תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הִיא דּוֹאֶגֶת בְּעַד הַכְּלָל, בְּעַד הָאֻמָּה, בְּעַד נִשְׁמָתָהּ וְרוּחָהּ, בְּעַד גּוּפָה וְנַפְשָׁהּ, בְּעַד הַהֹוֶה שֶׁל כֻּלָּהּ, וּבְעַד הֶעָתִיד שֶׁל כֻּלָּהּ, וּבְעַד הָרֹשֶׁם הַחַי שֶׁל הֶעָבָר שֶׁל כֻּלָּהּ כְּאֶחָד. הַפְּרָטִים כֻּלָּם הֵם מִתְכַּנְּסִים בְּקִרְבָּהּ וּמִתְעַלִּים בְּעִלּוּיָהּ*.
זֶהוּ כְּלַל הַחִדּוּשׁ הַפְּנִימִי, הֶעָמֹק וְהַמַּרְהִיב, שֶׁל תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא מַכְשֶׁרֶת אֶת כָּל הַדֵּעוֹת וְהָרַעֲיוֹנוֹת הַפְּרָטִיִּים, שֶׁהֵם הוֹלְכִים דְּלוּלִים* וּפְזוּרִים בַּאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים, שֶׁיֵּעָשׂוּ כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְשֶׁיִּלְבְּשׁוּ מְגַמָּה כְּלָלִית* מְיֻחֶסֶת לְחַיֵּי הָאֻמָּה כֻּלָּהּ מִצַּד הַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
(מאמרי הראיה א, תורת ארץ ישראל)

כָּל מַה שֶּׁהוּא שָׁגוּר* בְּיַחַשׂ שֶׁל תּוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ בְּמוּבָן פְּרָטִי, עוֹלֶה הוּא בְּעֵרֶךְ תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמוּבָן כְּלָלִי. תּוֹרַת חוּץ לָאָרֶץ עוֹסֶקֶת בְּתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ הַפְּרָטִית, בְּדַאֲגָתָהּ לְחָמְרִיּוּתָהּ וְרוּחָנִיּוּתָהּ, לְזִכּוּכָהּ וְהִתְעַלּוּתָהּ בְּחַיֵּי שָׁעָה וְחַיֵּי עוֹלָם, אֲבָל רַק בְּתוֹר נֶפֶשׁ פְּרָטִית. לֹא כֵן תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הִיא דּוֹאֶגֶת תָּמִיד בְּעַד הַכְּלָל, בְּעַד כְּלָלוּת נִשְׁמַת הָאֻמָּה כֻּלָּהּ. הַפְּרָטִים הִנָּם מִתְכַּנְּסִים בְּקִרְבָּהּ בִּכְלָלָהּ, הֵם מִתְעַלִּים בְּעִלּוּיָהּ, מִתְעַטְּרִים* בַּעֲטַרְתָּהּ, "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" (סנהדרין מב.). גַּם אוֹתוֹ הָעִלּוּי שֶׁמִּן הַפְּרָט לְהַכְּלָל, עַל כָּל מֶרְחַב הַתּוֹרָה, בְּיִחוּד עַל מֶרְחַב הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁל אֱמוּנָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, גַּם זֶה עַצְמוֹ הוּא חִדּוּשׁ נִשְׂגָּב וְנַעֲלֶה שֶׁל תּוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. תורת הפרט ותורת הכלל
(אורות התורה יג, ג)
___________________________________
דּוֹר הַנְּבִילָה וְהַפְּרִיחָה – נבילת הגלות ופריחת הגאולה. הַבִּטְחָה – הבטחון. הַצְּבוּרִים – האגורים בחיי הדור. מֶרְקָחָה – ערבוביה. שָׁלֵו – שלווה. הֲגוּתֶיהָ – מחשבותיה. לִטְעֹם – לעצמו. לְהַטְעִים – לאחרים. חָדְלוּ לָקַחַת אֶת לְבָבוֹ – הפסיקו למשוך אותו. הַנְּטִיָּה הַחֶבְרָתִית – ההסתכלות על הציבור והאומה. הַמִּשְׂתָּרְעִים – המתפרסים. נִסְקָר – מסתכלים עליו. אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – האוויר של ארץ ישראל, התכנים של תורת ארץ ישראל. רַק – אלא. וּמִתְעַלִּים בְּעִלּוּיָהּ – של האומה, כל פרטיה מתעלים. דְּלוּלִים – לשון דלים, מתקטנים. מְגַמָּה כְּלָלִית – תוכן כללי מכוון לכללות האומה.
שָׁגוּר – רגיל להאמר. מִתְעַטְּרִים – מתקשטים בקישוטי הכלל.


הקדמה

שיבת ישראל לארצו הביאה לתמורות בתחומים רבים. אחד מתחומים אלה הוא מקומה של התורה בחיי עם ישראל. הגלות לא הביאה רק לצמצום בדמותו של העם וכיווץ כוחותיו אלא גם לכיווץ דומה בדמותה של התורה. התורה בגלות איננה עוסקת, מטבע הדברים, בחייו של עם אלא בחייהם של יחידים או לכל היותר קהילות. שיבת העם לארצו מביאה צורך בחידוש פניה של התורה. מדובר בחידוש פניה של התורה ושיבה לממדיה הרחבים, המקיפים את כלל תחומי החיים. השינוי המרכזי מן הבחינה המעשית הוא אפוא העיסוק בחיי הכלל ולא רק בחיי הפרט. במובן זה התורה מתייחסת למגוון רחב של תחומים; כלכלה, תרבות, ממשל, יחסים בין לאומיים, מוסר מלחמה ועוד ועוד. בין יתר הסוגיות חוזר העיסוק בתחומי לימוד המדרש והאגדה למרכז עולם לימוד התורה. בכוחו של לימוד זה, בצורה יסודית ושיטתית, לברר את מושגי האמונה, להעמידם על עומקם ועל אמיתתם ובכך, להסיר מהם צללים והבנות בוסריות ושגויות. עיסוק זה בתחומי האגדה מצטרף לחידושים הרבים בתחומי לימוד ההלכה. במובן זה, תורת ארץ ישראל מביאה לשלום והשלמה בין חלקי התורה השונים ויחד יוצרים את פניה השלמים של התורה בעידן הגאולה.

ביאורים
הרב קוק הדגיש וחידש מושג יסודי: תורת ארץ ישראל. התורה היא קבועה ואינה משתנה לפי מקום לימודה, ובכל זאת יש משהו שונה בהבנה, בפרשנות ובתפיסה. השקפת העולם של 'תורת חוץ לארץ' היא, שכל יהודי צריך לדאוג להשתלמות הרוחנית שלו. לתיקון המידות, להתחזקות ביראת שמיים, להקפדה בקיום מצוות, להתעלות ודביקות בה'. כשיהודי ניגש ללמוד תורה, ולקיים מצוות, הוא מבין שהמטרה היא עבודת ה' האישית שלו.
לעומתה, השקפת העולם של 'תורת ארץ ישראל' היא, שעם ישראל צריך לדעת כיצד למלא את התפקיד שה' ייעד לו, להיות הכלי להשראת השכינה בעולם, מצפן רוחני לאנושות ואור לגויים: ארגון צבא חזק ועוצמתי בעל קוד מוסרי, פיתוח כלכלה יציבה הדואגת גם לחלש, הצמחת אנשי ציבור ומנהיגים שמשרתים את הציבור בניקיון כפיים.
כל אדם צריך לתעל את כוחותיו לדרך הישר ולווסת את מידותיו במינון הנכון. בחוץ לארץ זו היתה חזות הכל, ואילו בארץ ישראל כל אחד הוא חלק מבנין ענק. כל יהודי המקפיד על קלה כבחמורה מקרין על כלל החברה. השתדלות היחיד ליתר מוסריות תבוא לידי ביטוי בערכים ובאורחות החיים של המדינה כולה.
אותן המצוות שנראו עד היום כדאגה לטובת הפרט מקבלות כעת משמעות רחבה וכללית כדאגה לטובת הכלל. באומה, כמו באדם הפרטי, יש ניסיונות והתמודדויות, יצרים ואנרגיות שצריך לסדר ולווסת במדויק. הרעיונות הרוחניים המלווים את היחיד בעבודת ה' משתקפים גם במעגלים הרחבים של הקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש.
לימוד ויישום תורת ארץ ישראל היא זכות, אמנם, אבל בשלב מסוים היא הפכה גם להכרח וחובה. עם ישראל מצוי בתקופת המעבר שבין גלות לגאולה והוא במשבר תרבותי. הוא מאס ביהדות הגלותית שהטיפה בעיקר לשלמותו הרוחנית של היחיד, ומוקסם מהרעיונות החדשים ששוטפים את החברה האנושית. עם רעיונות אלו, המדברים על צדק ומוסר חברתי, הוא ניגש לעצב את דמות הישראלי החדש. אם לומדי התורה יפטירו כאשתקד, הוא לא ימצא בתורה מזון רוחני המספק אותו והוא יזנח אותה. אם לימוד התורה יתחדש וייפגש עם המרחבים של תורת ארץ ישראל, עם ישראל יוכל למצוא בה, באותם מצוות ופסוקים עצמם, מענה לרצונותיו ושאיפותיו לתיקון החברה, וכנר לרגליו היא תהא לו בתהליך הגאולה.

שאלות לדיון
האם התלמוד הבבלי הוא חלק מתורת חוץ לארץ? אם כן, מדוע אנו לומדים אותו?
הרב קוק כתב חלקים גדולים ממשנתו בחוץ לארץ. האם זה אומר שהם לא חלק מתורת ארץ ישראל?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il