ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אַךְ הַחָכְמָה שֶׁהַצֹּרֶךְ אֵלֶיהָ* יוֹתֵר אֶל הַתּוֹרָה הִיא הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהִיא הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית*, וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִין לִלְמֹד אוֹתָהּ כְּדֵי לְהָבִין וּלְהַגִּיעַ אֶל תּוֹרָתֵנוּ, אַךְ לִלְמֹד אוֹתָהּ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הֲנָאוֹת הָעוֹלָם* אָסוּר לָנוּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (נְדָרִים סב, א): "תַּנְיָא, "לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ" (דְּבָרִים ל, כ), שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אֶקְרָא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּנִי חָכָם, אֶשְׁנֶה* כְּדֵי שֶׁיִּקְרָאוּנִי רַבִּי, אֶשְׁנֶה כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן וְאֵשֵׁב בַּיְשִׁיבָה, אֶלָּא לְמַד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא". וְאָמְרוּ (שָׁם): "עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם*, וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם, וְאַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם* וְלֹא קַרְדֹּם לַחְתֹּךְ בָּהֶם". וְאָמְרוּ (עֲבוֹדָה זָרָה יט, א): "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד" (תְּהִלִּים קיב, א) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר 'בְּמִצְוֹתָיו*' וְלֹא 'בִּשְׂכַר מִצְוֹתָיו', כְּדִתְנַן (אָבוֹת פ"א, מ"ג): "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".
השערים לדעת התורה
וְהַשְּׁעָרִים* שֶׁפְּתָחָם הַבּוֹרֵא לָדַעַת תּוֹרָתוֹ וְדָתוֹ הֵם שְׁלשָׁה. הָאֶחָד מֵהֶם, הַשֵּׂכֶל הַנִּצָּל מִכָּל פֶּגַע*, וְהַשֵּׁנִי, סֵפֶר תּוֹרָתוֹ הַנְּתוּנָה לְמשֶׁה נְבִיאוֹ, וְהַשְּׁלִישִׁי, הַקַּבָּלוֹת* שֶׁקִּבַּלְנוּ מִקַּדְמוֹנֵינוּ שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. וּכְבָר הִקְדִּים לְבָאֲרָם הָרַב הַגָּדוֹל רַבֵּנוּ סְעַדְיָה זַ"ל בְּמַה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דַי.
חלקי חכמת התורה
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
2 - חובות הלבבות - הקדמה חלק א'
3 - הקדמה חלק ב'
4 - הקדמה חלק ג'
טען עוד
חוֹבוֹת הָאֵבָרִים יֵחָלְקוּ לִשְׁנֵי חֲלָקִים. הָאֶחָד מֵהֶם, מִצְוֹת שֶׁמְּחַיֵּב בָּהֶן הַשֵּׂכֶל אֲפִלוּ אִם לֹא חִיְּבָה בָּהֶן הַתּוֹרָה. וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, מִצְוֹת הַשֵּׁמַע*, שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב בָּהֶן וְלֹא דוֹחֶה אוֹתָן*, כְּאִסּוּר בָּשָׂר בֶּחָלָב וְשַׁעַטְנֵז וְכִלְאַיִם וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מִמַּה שֶּׁנֶּעֶלְמָה מִמֶּנּוּ עִלַּת* אִסּוּרָם וְעִלַּת חִיּוּב מַה שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ מֵהֶן. אַךְ חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת כָּל שָׁרְשֵׁיהֶן* הֵן מִן הַשֵּׂכֶל, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.
וְכָל הַמִּצְוֹת הֵן נֶחֱלָקוֹת לְמִצְוֹת עֲשֵׂה וּלְמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְבָאֵר אֶת זֶה בְּמִצְוֹת הָאֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְדוּעוֹת לַכֹּל. אֲבָל אֲנִי זוֹכֵר* מִמִּצְוֹת עֲשֵׂה וּמִמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מַה שֶׁיִּזְדַּמֵּן לִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה דִמְיוֹן* לְמַה שֶּׁלֹּא אֶזְכֹּר מֵהֶם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
מצוות עשה שבחובת הלבבות
וּמִמִּצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁבְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, שֶׁנַּאֲמִין כִּי יֵשׁ לָעוֹלָם בּוֹרֵא בְּרָאוֹ מֵאַיִן, וְשֶׁאֵין כָּמוֹהוּ, וְשֶׁנְּקַבֵּל עָלֵינוּ יִחוּדוֹ, וְשֶׁנַּעַבְדֵהוּ בְּלִבֵּנוּ, וְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בְּפִלְאֵי יְצִירוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ לְאוֹת עָלָיו*, וְשֶׁנִּבְטַח בּוֹ, וְשֶׁנִּכָּנַע מִפָּנָיו, וְשֶׁנִּירָא אוֹתוֹ, וְנִפְחַד וְנֵבוֹשׁ מֵהַשְׁקִיפוֹ עַל נִגְלוֹתֵינוּ וְנִסְתְּרוֹתֵינוּ, וְשֶׁנִּכְסֹף לִרְצוֹנוֹ*, וּנְיַחֵד* מַעֲשֵׂינוּ לִשְׁמוֹ, וְשֶׁנֶּאֱהַב אוֹתוֹ וְאֶת אוֹהֲבָיו* כְּדֵי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְנִשְׂנָא אֶת שׂוֹנְאָיו, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ נִרְאֶה מִן הָאֵבָרִים.
הלאווין שבחובת הלבבות
אַךְ הַלָּאוִין שֶׁבְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, הֵפֶךְ כָּל אֵלּוּ*, וְגַם מֵהֶם: שֶׁלֹּא נַחְמֹד וְלֹא נִקֹּם וְלֹא נִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֵּנוּ, כְּדִכְתִיב (וַיִּקְרָא יט, יח): "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ", וּמֵהֶם שֶׁלֹּא נְהַרְהֵר בָּעֲבֵרוֹת, וְלֹא נִתְאַוֵּם, וְלֹא נַסְכִּים* לַעֲשׂוֹתָם, וּמַה שֶׁדּוֹמֶה לָזֶה, בְּמַה שֶּׁהוּא בְּמַצְפּוּן הָאָדָם וְלֹא יַשְׁקִיף* עָלָיו זוּלָתִי הַבּוֹרֵא, כְּדִכְתִיב (יִרְמְיָה יז, י): "אֲנִי יְיָ חוֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת", וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כ, כז): "נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן".
___________________________________
שֶׁהַצֹּרֶךְ אֵלֶיהָ וכו' – הנצרכת ביותר להסתייע בה להבנת התורה. הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית – העוסקת בענייני אמונה ויראת ה'. הֲנָאוֹת הָעוֹלָם – למשל: כדי שיכבדוהו. אֶשְׁנֶה – אלמד משניות. עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם – עשה מצוות לשם רצון ה'. עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וכו' – שמטרת העשייה היא כדי שיכבדוהו. בְּמִצְוֹתָיו – מטרת עשייתו היא המצווה עצמה. וְהַשְּׁעָרִים – הדרכים, האמצעיים. הַשֵּׂכֶל הַנִּצָּל מִכָּל פֶּגַע – שכל נקי וישר ללא חשש טעות. הַקַּבָּלוֹת – תורה שבעל-פה. חוֹבוֹת הָאֵבָרִים – מצוות הנעשות על ידי איברי הגוף. חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וכו' – מצוות הנעשות במחשבה ובלב. הַצְּפוּנָה – הנסתרת, שאינה ניכרת לאחרים האם קיים מצוות אלו או לא. הַשֵּׁמַע – שנעשות רק מחמת הציווי (שמיעה בקול ה'). וְלֹא דוֹחֶה אוֹתָן – אין סתירה שכלית לקיומן. עִלַּת – סיבת. שָׁרְשֵׁיהֶן – מבוססות ומיוסדות. זוֹכֵר – מזכיר. דִמְיוֹן וכו' – דוגמה. לְאוֹת עָלָיו – ההתבוננות בבריאה מלמדת אותנו את החכמה האלקית המופלאה. וְשֶׁנִּכְסֹף לִרְצוֹנוֹ – נשתוקק לעשות רצון ה'. וּנְיַחֵד וכו' – שמעשינו יהיו רק לשם ה' ללא פניות זרות. אוֹהֲבָיו - תלמידי חכמים, יראי ה'. הֵפֶךְ כָּל אֵלּוּ – הפוך מהמצוות עשה שנמנו לעיל. נַסְכִּים – נחליט. וְלֹא יַשְׁקִיף וכו' – רק הקב"ה רואה את קיום מצוות חובות הלבבות.
ביאורים
מלבד מעלתה של חכמת האלוהות שהיא עוסקת בעניינים רוחניים ומופשטים, יש בה מעלה נוספת. שלא כמו שאר החכמות, החכמה האלוהית מחייבת את העוסק בה שלא לרצות להשיג מלימודה הישגים כלשהם, בין חומריים ובין רוחניים. היא שונה במהותה משאר החכמות אשר מטרתן היא השגת תועלת לאדם הלומד אותם. חכמת האלוהות עומדת בפני עצמה ואסור להפוך אותה לאמצעי להשגת הישגים כלשהם. הלומד את החכמה הזו על מנת להרוויח משהו - מחלל אותה. הוא מתייחס אליה כאל חכמת חול כמו יתר החוכמות הבאות לשרת אותו, ולא כחכמה אלוהית קדושה.
ישנם שלושה כלים כדי להתחבר אל תורת ה' ולעובדו בשלמות:
א. השכל הישר והבריא שאינו נגרר אחרי תאוות העולם הזה ולא התעקם ברעיונות משובשים.
ב. התורה שבכתב.
ג. התורה שבעל פה - כל המסורת והידיעות שעברו אלינו מדור לדור על ידי חז"ל.
על ידי כלים אלה ניתן להבין מהי עבודת ה' הנכונה והראויה. עבודת ה' מתחלקת לשני חלקים:
חובות האברים : אלו אותן המצוות הדורשות מהאדם לבצע פעולות על ידי גופו. חלק זה מאופיין בכך שניתן לראות בגלוי מי מבצע את חובות האיברים הללו ומי אינו מבצע אותן. בנוסף לכך, חובות אלו מחולקות לשתי קבוצות; מצוות שטעמן גלוי וידוע, והשכל מבין מדוע יש לעשותן או להימנע מהן, כמו כיבוד הורים או האיסור לגנוב ולרצוח. בקבוצה השנייה נמצאות מצוות שאין השכל מורה לקיימן, כמו איסור שעטנז ואיסור אכילת בשר בחלב.
חובות הלבבות : אלו אותן המצוות המוטלות על ליבו של האדם, ואינם דורשות מעשה ממשי. גם במצוות אלו יש מצוות עשה כמו האמונה בה' ואהבתו וגם מצוות לא תעשה כמו האיסור לחמוד ולא להרהר בעבירות. במצוות אלו לא ניתן לדעת מי מקיימם ומי לא, מכיוון שהם צפונים וחבויים בתוך נפשו של האדם. חלק זה של מצוות מאופיין בכך שכל המצוות הללו מתיישבות על השכל ומובנות לכל מעמיק מדוע אנו חייבים לקיימן.
הרחבות
•תורה שלא לשמה
אַךְ לִלְמֹד אוֹתָהּ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הֲנָאוֹת הָעוֹלָם אָסוּר לָנוּ. כמו שמדגיש רבנו בחיי, הרצוי ביותר הוא הלימוד לשמה. אך למעשה: "אמר רב יהודה בשם רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" [סוטה כב:]. הסביר רבי חיים מוולוז'ין : "באמת כמעט בלתי אפשר לבא תיכף בתחילת קביעת לימודו למדרגת לשמה כראוי, כי העסק בתורה שלא לשמה הוא שמתוך כך יוכל לבא למדרגת לשמה, ולכן גם הוא אהוב לפניו יתברך, כמו שבלתי אפשר לעלות מהארץ לעליה (לקומה העליונה) אם לא דרך מדרגות הסולם. ולזה אמרו: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, אמרם לעולם רוצה לומר בקביעות, היינו שבתחלת למודו אינו מחוייב רק שילמוד בקביעות, תמיד, יומם ולילה, ואף אם לפעמים ודאי יפול במחשבתו איזה פניה לגרמיה (לצורך עצמו, שלא לשמה) לשום גאות וכבוד וכיוצא, עם כל זה אל ישים לב לפרוש או להתרפות ממנה בעבור זה חס ושלום, אלא אדרבה יתחזק מאד בעסק התורה, ויהא נכון ליבו בטוח שודאי יבוא מתוך כך למדרגת לשמה, וכן הוא גם כן בענין המצוות על דרך זה" [נפש החיים שער ג, ג].
כך ניתן להסביר את הלשון 'אסור', בה השתמש רבנו בחיי: אסור ללמוד שלא לשמה, אבל כשרצונו להתקדם ולהגיע לבסוף לדרגת 'לשמה' - זהו לימוד 'לשמה'.
לעילוי נשמת שאול בן חיים ומזל ז"ל נכד הרב אפרים טייאר זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
