ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- שיעורים נוספים
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
בפרשת השבוע, פרשת עקב, מלמדת אותנו התורה להביט ביופייה של הארץ, להתעמק בסגולותיה, לראות בטוּבה, ואפשר אף לומר - לאהוב אותה.
"כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. ואכלת ושבעת, וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח, ז-י).
פעמים רבות איננו שמים לב למשמעות הפשוטה העולה מהפסוקים. אבל את האמת אי אפשר להכחיש - התורה מחנכת אותנו לאהוב את ארץ ישראל. יש כאלה שקשה להם לקבל זאת, אולם אין אפשרות להתעלם מהאמת. כך היה יחסם של גדולי ישראל בכל הדורות לארץ ישראל: יחס של אהבה.
חז"ל
רבי אבא, כשהגיע לגבולה של ארץ ישראל בעכו, נישק את סלעיה מרוב אהבה. רבי חייא בר גמדא היה מתגלגל בעפרה מרוב חיבתה, ודרש על עצמו את הפסוק (תהילים קב, ו) "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".
רבי חנינא, כשהיה מהלך בארץ ישראל וראה מכשול בדרך, היה מתקנו. ופרש רש"י שהיה משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, והיה מחזר תמיד לתקנה כדי שלא יצא שם רע על דרכיה. רבי אמי ורבי אסי היו מדקדקים להושיב את תלמידיהם במקום הנעים ביותר - בבוקר כשהיה מעט קר הושיבום במקום השמש, ולעת הצהרים כשנעשה חם הושיבום בצל - כדי שלא יתרעמו חלילה על ישיבת הארץ ואקלימה.
כל המעשים הללו, ועוד שבחים מופלגים על ארץ ישראל, מובאים בש"ס בסוף מסכת כתובות. רבי צדוק הכהן מלובלין באר שאין זה מקרה. כל מסכת כתובות עוסקת בחיזוק הקשר והאהבה שבין בני הזוג, האיש והאשה. ומתוך כך עוסקת המסכת בסופה בחיזוק הקשר שבין הקב"ה לכנסת ישראל, שיש בו דמיון לקשר שבין איש לאשה. הגלות היא הריחוק שבין הקב"ה לכנסת ישראל, ואהבת הארץ והחזרה אליה היא החזרה לקשר ולדבקות. וזה עניינה של מסכת כתובות.
הרמב"ם
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ה, י): "גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל ומנשקים אבניה ומתגלגלים בעפרה, וכן הוא אומר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". לכאורה יש לשאול, מדוע כתב הרמב"ם מעשים שכאלה בספר ההלכה שלו? וכי איזו הלכה אנו לומדים מכך שגדולי ישראל נשקו לעפר הארץ וחבקו את אבניה? מעשיות אלו, לכאורה מקומן בספרי מוסר ולא בספרי הלכה. אלא שבא הרמב"ם ללמדנו הלכה גדולה, שיש לאהוב את ארץ ישראל. לא מספיק לגור בארץ, צריכים גם לאהוב את הארץ הטובה והקדושה.
המשקל ההלכתי
גם מבחינה הלכתית, משקלה של מצוות יישוב הארץ עודף על מצוות אחרות, שהיא היחידה שדוחה שבות. שכל המצוות כאשר הן מתנגשות באיסור שבות (של חכמים) בשבת, נדחות מפני השבת. על כן אין תוקעים בשופר ואין נוטלים לולב בשבת. וכן אם צריך לעבור על שבות כדי לקיים ברית מילה או כל מצווה אחרת, המצווה נדחית לאחר השבת. ורק מצווה אחת דוחה שבות בשבת, הלא היא מצוות יישוב הארץ. שאם יכול אדם לקנות בית מידי נוכרי ביום השבת, מותר לבצע את הקניין, לצוות על הגוי לכתוב שטר, ולתת לו כסף - כדי לגאול בית אחד בארץ ישראל (ע' שו"ע או"ח שו, יא).
שירה
אין ספור שירי אהבה וגעגועים נכתבו לארץ. נזכיר רק שורות אחדות מגדול המשוררים, רבי יהודה הלוי:
"ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך, דורשי שלומך והם יתר עדרייך... נותן דמעיו כטל חרמון, ונכסף לרדתם על הררייך. לבכות ענותך אני תנים. ועת אחלום שיבת שבותך, אני כינור לשירייך... מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלקים לחוזייך וצירייך. מי יעשה לי כנפיים וארחיק נדוד, אנוד לבתר לבבי בין בתרייך. אפול לאפי עלי ארצך וארצה אבנייך מאוד ואחונן את עפרייך... ינעם לבבי הלוך ערום ויחף עלי חורבות שממה אשר היו דבירייך".
הטענות החוזרות
תופעה מעניינת: בכל פעם שאני כותב על מצוות יישוב הארץ או בשבחה של ארץ ישראל, מגיעות תגובות חריפות: "אתם, אין לכם אלא מצווה אחת בתורה. את כל שאר המצוות, כשבת, תפילה, כשרות וצניעות זנחתם, ורק חוזרים כל הזמן על מצוות ארץ ישראל". ויש שאף מוסיפים כי הדגשת מצווה אחת באופן קיצוני נחשבת כעבודה זרה. ויש טוענים: "מדוע אתם עוסקים כל הזמן רק בישוב הארץ. זה נושא פוליטי ולא הלכתי. לעומת זאת סוגיות חברתיות, כערכי המשפחה, צדקה, חינוך ואחדות העם, לא מעניינות אתכם".
בחנתי את עצמי, שמא אכן חטאתי בהבלטה מוגזמת של מצוות ישוב הארץ. בדקתי בכרכים השונים של ספרי 'פניני הלכה' ומצאתי כי העיסוק בארץ ישראל מקיף פחות משני אחוז. בדקתי את מאמריי, ומצאתי כי העיסוק בארץ ישראל מקיף כשבעה עד שמונה אחוז. לא הרבה, בהתחשב בכך שהמאמרים אמורים לעסוק בנושאים שעומדים על סדר היום. על ארץ ישראל קמנו ונפלנו בדורות האחרונים. חיי הכלל והפרט תלויים בה, ולא לחינם עליה קמות ונופלות ממשלות. מי יודע, אולי הייתי צריך להקדיש יותר מקום לארץ ישראל.
כנראה שהטוענים כנגד העיסוק "המופרז" בארץ ישראל אינם רוצים שנדבר עליה כלל. אולי המצווה הקדושה הזו קשה עליהם. אולי הם לא רוצים שנאמר שיש בזה מצווה, כי אז יידרשו להשקיע מאמצים כדי לקיימה. אולי יש בטענות אלו משום חטא המרגלים.
במה חטאו המרגלים
ובאמת במה חטאו המרגלים? הרי לדעתם לא היתה לעם ישראל יכולת לכבוש את הארץ. ואם העם יתעקש להילחם - יובס ויושמד ח"ו. אם כך חשבו, הרי ברור כי היתה מוטלת עליהם חובה מוסרית להתריע מפני הסכנה. קיומו של העם היהודי חשוב ממצוות יישוב הארץ. גם אם טעו, לא עונש היה צריך לתת להם אלא להפך, לשבחם על האחריות הלאומית שגילו. אלא שהבעיה הייתה שהם לא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה. לכן לא רצו להיכנס אליה, ומתוך כך טעו בשיקול דעתם והחטיאו את העם.
לשכנע עצלן לעבוד
משל למה הדבר דומה, לעצלן שמנסים לשכנעו לעבוד. אלף טענות ריאליות יטען. ראשית, שאין כיום עבודה, וחבל לבזבז זמן על חיפושים. ואם ימצא, הרי בעל הבית ירמה אותו. ובכלל, עדיף לקבל קצבאות על פני עבודה. ואף אם נוכיח לו שאם יעבוד ירוויח יותר, יטען שלא כדאי לו לקבל את העבודה המוצעת כי אולי עוד מעט יבואו להציע לו עבודה טובה יותר. ואם בכל זאת נשכנע אותו לעבוד, יחוש כאב בגב. נרפא את גבו, יחוש בראשו. נרפא את ראשו, יסתכסך עם חבריו לעבודה. נפייס ביניהם - ייפגע מהתנהגותו של הבוס. וחוזר חלילה. כללו של דבר, הבעיה שלו שהוא לא רוצה לעבוד.
תיקון חטא המרגלים
המרגלים לא אהבו את הארץ, לכן כשראו קשיים, פחדו ונסוגו. גם היום, מי שלא מבין את ערכה של הארץ, מוצא שאכן יש קושי ליישבה. איננו מתעלמים מהקשיים, אבל אין אתגר בעולם שהשגתו אינה מלווה בקשיים. אם נתבונן, נמצא כי בין אוהבי הארץ ישנו רוב גדול ומוצק שמתנגד לכל נסיגה שהיא, ובטוח שיש בידינו יכולת להחזיק בארץ וליישבה.
כמו אז גם היום, אלו שאינם אוהבים את הארץ מתהדרים בדאגה לביטחונם של היהודים, ומשתבחים באחריות למעמדה של המדינה בין האומות. אולם כמו שהסכמי אוסלו הביאו ליותר נרצחים ולפגיעה במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל, כך כל רעיון של נסיגה כלשהי, אפילו מרגב אדמה אחד, מחליש ופוגע.
יהי רצון שבזכות עמידתם המסורה של המתנחלים ותומכיהם למען העם והארץ, בשם ה' נותן התורה, נזכה להמשיך ליישב את ארצנו הקדושה והאהובה, לאורכה ולרוחבה. ויתקיימו בנו דברי הנביא מההפטרה (ישעיה נא, ג): "כי ניחם ה' ציון, ניחם כל חורבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה יימצא בה, תודה וקול זמרה".
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
שיעורים נוספים מצוות ישוב הארץ -עיון במשנתו ודרך לימודו בעניין
דברי זיכרון לרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
