ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מעיינותיך
- תמוז
אפשר להתוועד בנוכחותו של רבי או בלעדיה. כאשר חסידים מתקבצים יחדיו הם אוכלים ושותים, במטרה ליצור רגע של שמחה רוחנית משותפת. החסידים יושבים יחדיו במשך שעות ארוכות המתמלאות בשיחות, ב"לחיים" ובשירה. הם צוחקים ובוכים יחדיו באווירה ההולכת ונעשית אינטנסיבית יותר ויותר. הם מביאים תובנות חסידיות ודנים בהן, מעלים עניינים אישיים, מבקרים זה את זה ברוח של פתיחות או מבקשים מכל המשתתפים להתפלל בצוותא. באמצעות ההתקרבות ההדדית מבקשים החסידים להתקרב גם אל הבורא. רמת הגיבוש החברתי אמנם שונה מהתוועדות להתוועדות, אך מכל מקום מהתוועדות מוצלחת שבים רוב המשתתפים לבתיהם בהרגשה שהם זכו להגיע למדרגה רוחנית חדשה.
ואולם ההתוועדויות שערך הרבי היו שונות לחלוטין. בהתוועדויות אלה היה הוא תמיד הדובר היחידי. החסידים, וגם אחרים, באו כדי להקשיב, לא כדי לדבר. הם באו כדי לזכות בהארה ובהשראה.
בעוד שהתוועדויות הן בדרך כלל התכנסויות אינטימיות, ההתוועדויות של הרבי לא היו אינטימיות כלל ועיקר. השם – "התוועדות" – היה אותו שם, אך המבנה, התכנים והתכלית היו אחרים: לא עוד התכנסויות מלאות רגש, זורמות, כמו ההתוועדויות שערכו האדמו"רים הקודמים של חב"ד, אלא מפגשים שאותם ניצל הרבי כדי ללמד את שומעיו.
בשנים המאוחרות יותר נהג הרבי לערוך התוועדויות לעיתים יותר ויותר תכופות, עד שבשנותיו האחרונות הוא היה מתוועד מדי שבת בשבתו. להתוועדויות היו מגיעים מאות אנשים, ובחגים, בימי שנה ובאירועים מיוחדים – אלפים. התוועדות יכלה לארוך שש ושבע שעות.
מתכונת ההתוועדות הייתה תמיד זהה. נאומיו של הרבי היו תמיד בנויים לתלפיות, אך קולו כמעט שלא הביע שום רגש. היו רק מעט מאוד גוונים או שינויים בנימת הדיבור שלו; קולו לא עלה ולא ירד, אלא נשאר כל הזמן אחיד וישר כמעט כפלס. כל מילה בוטאה בבהירות, כך שאפילו אלו שעמדו במרחק רב ממנו יוכלו לשמוע. הוא הציג את דבריו כך במכוון, שכן זו הייתה דרכו להבטיח שקהל שומעיו יבין את מסריו. הוא לא דיבר מתוך הכתוב, ובכל זאת דומה היה כאילו הוא קורא מתוך דף, בלא כל מעורבות אישית.
היו פעמים שבהם הרבי התרגש בעליל ואף בכה בגלוי. החסידים יכלו לראות דמעות זולגות מעיניו כאשר הזכיר אובדן או כאב, או כשדיבר על חמיו, על מצוקת יהודי ברית המועצות או על צער הגלות. ברגעים כאלה היו החסידים מזדעזעים מהבעות הכאב שלו.
לפעמים היה הרבי מרים את קולו, ובהזדמנויות נדירות אף צעק ורעד מהתרגשות. כשהוא דן בהתרחשויות פוליטיות בישראל הוא היה מדבר מהר יותר, ביתר הטעמה.
הניגונים
בעיניהם של חסידים מכל הסוגים הנגינה היא "קולמוס הנפש", כלשונו של אדמו"ר הזקן. החסידים רואים בנגינה דרך להתעלות רוחנית. לניגונים רבים יש משמעות רוחנית. רוב ניגוני חב"ד הם ניגונים מורכבים, המבטאים עומק אינטלקטואלי וכיסופי נפש.
בשנת תשט"ו החל הרבי ללמד ניגון חדש בכל שמחת תורה, ניגון שהפך עד מהרה לחלק מאוצר ניגוני חב"ד. בדרך כלל היה זה בשעת לילה מאוחרת, לעתים אפילו סמוך לעלות השחר. הרבי היה יורד לבית הכנסת אחרי שסיים לאכול את סעודת החג. הוא היה מקבץ את אותם אנשים שעדיין נשארו שם ושר ביחד אתם, תוך שהוא מרים כוסיות "לחיים" עם אלה שהתחייבו להוסיף עוד בלימוד התורה שלהם בשנה החדשה. כמו מורה לנגינה, היה הרבי קודם-כל שר את הניגון החדש בשלמותו, ואז חוזר עליו, חלק אחר חלק, אחרי שהסביר את משמעותו. בשבת שלאחר מכן, שעה שהניגון הושר שוב, היה הרבי מתקן את השירה.
בשנת תשכ"ה נפטרה אמו של הרבי שבועות ספורים לפני שמחת-תורה. באותה שנה הרבי לא לימד הרבי ניגון חדש, וגם בשנים שלאחר מכן לא חידש את המנהג.
בחלק מהמקרים לא אמר הרבי מה מקורו של ניגון מסוים, וכמה מהחסידים שיערו שהוא הלחין אותו בעצמו. כמעט מעולם לא ביקש הרבי הכרה או תהילה על עבודתו בשום תחום בחייו. את יוזמותיו השונות נהג לתאר במונחים מעורפלים כגון "כמקובל", או "כפי שנהוג כיום".
בכמה התוועדויות היה הוא עצמו מתחיל את השירה. השירים שבחר היו מגוונים: חלקם סוערים ושמחים, אחרים פנימיים ומלאי כיסופים ודבקות. לעתים שיקפו הניגונים את רגשותיו.
בשנת תשל"ד הגיעה קבוצת חסידים מצרפת לשמחת-תורה. היה זה בעיצומה של מלחמת יום-הכיפורים. הרבי החל אז לשיר את תפילת "האדרת והאמונה" לפי מנגינת ההמנון הצרפתי, המרסייז. הרבי ראה את שילובו של ההמנון הלאומי של צרפת בתפילה כמעשה בעל משמעות סמלית עצומה. בהזדמנות אחרת הוא ציין שצרפת ותרבות ההשכלה שלה מסמלות את ההפך הגמור מחסידות חב"ד. הפיכת המרסייז לניגון חסידי היה מעשה של "העלאה" ו"אתהפכא", היינו: לקיחת מהות זרה וצירופה לעולם הקדושה.
השילוב בין המרסייז לבין מילים של קדושה – "האדרת והאמונה לחי עולמים", היה צורה חדשה של נוהג חסידי עתיק יומין. הרבי שר כמה ניגונים שהיו הרכב של מילים מן המקורות עם הנגינה העממית הרוסית. אחד מניגוני הדביקות האהובים עלי מקורו בניגון ששר האימאם שאמיל, מנהיג שבטי בן המאה התשע-עשרה מהרי הקווקז, מן האזור הידוע כיום בשם צ'צ'ניה. האימאם שאמיל הושלך לכלא בידי הרוסים, ושם חיבר את הניגון הזה. הרבי דימה את האימאם שאמיל לנשמה הכלואה בגוף המשתוקקת ומתגעגעת למקורה.
המאמר
אך עם כל זה שניגונים יוצרים אווירה ועשויים גם להעביר מסרים רוחניים, תורותיו של הרבי היו אלה אשר עיצבו יותר מכל, ובמישרין, את תפיסת העולם החב"דית. כל אימת שדיבר, היה הרבי בורר את מילותיו בקפידה רבה, תוך שהוא נמנע מלהוציא מפיו כל ביטוי בוטה או שלילי. שום דבר לא היה "רע": תמיד היה זה "הפך הטוב", ואת המוות הוא כינה בשם "הפך החיים". נראה שהרבי היה זהיר כל כך בשימושו במילים בשל המודעות החריפה שהייתה לו לכך שמילים יכולות ליצור מציאות. הוא האמין שלמילים יש כוח.
במהלך ההתוועדויות הרבי היה אומר שני סוגים של דברי תורה: 'מאמר', שהוא יותר פורמאלי, ו'שיחה'. במהלך התוועדות אחת היו יכולות להיות אפילו עשר שיחות, אך בדרך כלל רק מאמר אחד. ה'מאמרים' של הרבי ינקו ממסורת חב"ד, והוא קרא בהם לשומעיו להעמיק את הבנתם בחסידות חב"ד. ב'שיחות', לעומת זאת, הוא דן בנושאים שעמדו על הפרק, העלה רעיונות חדשניים וקרא לפעולה. בעוד שה'מאמר' עשוי היה להיות מעמיק מאוד, ה'שיחה' הייתה מיועדת לכולם.
מסירת 'מאמרים' היא סימן ההיכר המובהק ביותר של אדמו"ר בחב"ד. כפי שראינו, מסירתו של ה'מאמר' הראשון פירושה שהרבי קיבל על עצמו באופן רשמי את הנהגת התנועה.
חסידות חב"ד מבוססת על 'מאמרים' של האדמו"רים מכל הדורות. ה'מאמרים', מעצם הגדרתם, הם העמקה בתפיסת העולם החב"דית, והם חומר הלימוד העיקרי של חסידות חב"ד. אפשר לומר שכל ה'מאמרים' הועלו על הכתב בצורה דומה: בדרך כלל הם נאמרו בשבתות ובימים טובים; ואנשים מסוימים, שנבחרו למלא תפקיד זה, זכרו אותם בעל-פה ולאחר מכן כתבו אותם.
עצם אמירתו של ה'מאמר' היא מעין טקס. את ה'מאמרים' מסר הרבי בדרך-כלל כשהוא ישוב לשולחן וכל השאר עומדים ומקשיבים. את תחילת המאמר סימן ניגון מסורתי מסוים. אחרי הניגון הזה היה הרבי עוצם את עיניו ומשנה את נימת דיבורו. לעיתים היו פניו משנות את הבעתן, כאילו הוא נמצא בעולם אחר. בדומה לקודמיו הוא נהג לאחוז בידו ממחטה בשעה שמסר את ה'מאמר', אך הסתיר את ידיו מתחת לשולחן – מסורת המבטאת את הצורך של הרבי לאחוז בעולם החומרי כדי שלא להימשך החוצה, אל עבר קיום בממד אחר. מסירת 'מאמר' הייתה רגע רוחני אינטנסיבי ביותר עבור חסידי חב"ד. ובלשון החסידים: "בשעה שהרבי אומר מאמר חסידות, אזי שכינה מדברת מתוך גרונו".
הניגונים, השיחות והמאמרים של הרבי השתלבו אלה באלה. הם הציתו בחסידים את הניצוץ שבקרבם, ניצוץ שהדליק את הרצון והדחף לבצע את העבודה המוטלת עליהם.
בכוחה של כל התוועדות להעצים את כוחותיהם הרוחניים של המשתתפים בה, ונשמת כל אחד מהם משפיעה על נשמותיהם של האחרים. בהתוועדויות של הרבי זרם הכוח הרוחני הן מהמילים והן מעצם נוכחותו של הרבי – וממאמציו הבלתי נלאים לאתגר את נשמותיהם של המשתתפים. הרבי הפיח בהם רצון להתעלות בצוותא למדרגה גבוהה יותר ולהתקרב לקב"ה. כבתיבת תהודה מופלאה העצימו התוועדויות הרבי את שירת הנשמות והגבירו אותה אלף מונים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
אור התנ"ך מבוא לספר יהושע: ערכה של ארץ
השיעור עוסק במעבר ההנהגתי והרוחני מחומשי התורה אל ספר יהושע עם הכניסה לארץ ישראל. במהלכו נבחן השינוי ביחסי ה' ועם ישראל – מיחסי עבדים ובנים להדדיות של "איש ואישה" ושותפות מעשית במציאות.
