ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חטא העגל של דת הדמוקרטיה ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשע"ד

חטא העגל של דת הדמוקרטיה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

שנאתו של הציבור הערבי
הציבור הערבי מנצל באופן ציני ומרושע את רציחתו המחרידה של הנער הערבי משועפאט. כל ראשי הציבור היהודי, מנשיא המדינה ועד אחרון חברי הכנסת, מהרבנים הראשיים ועד אחרון רבני הקהילות, הביעו זעזוע, צער, בושה ורגשי השתתפות באבל המשפחה. תגובה שלא היה דומה לה בציבור הערבי על שום רצח של יהודי, ואפילו המזוויע ביותר. ועדיין הערבים ממשיכים להאשים ברצח את כל הציבור היהודי - ובמיוחד את הימין הדתי.
יתר על כן, ברור שהרוצחים ייענשו במלא חומרת הדין, לפי העונש המרבי הקיים בחוק הישראלי. ואף על פי כן בכל הארץ הערבים מתפרעים, שוברים, שורפים, מחריבים, רוגמים באבנים ובבקבוקי תבערה ומגדפים את המדינה ואת היהודים. האם אפשר להאמין שרצח הנער הוא הסיבה לכך?!
המסקנה המתבקשת היא שרצח הנער הוא רק תירוץ וצידוק לגילוי השנאה הקשה של הציבור הערבי כלפי יהודים ומדינת ישראל. שנאה שנמשכת מאז ימי טרום המדינה, אז רצו לזרוק את כל היהודים לים, ועד ימים אלה שבהם הפורעים מעזים להכריז כי ימשיכו את מה שהיטלר התחיל ולא סיים.
בעת הקמת המדינה הסכים הציבור היהודי לקבל את תוכנית החלוקה ולוותר על לב ארצו לערבים. אבל הערבים ניסו להמשיך את מה שהיטלר התחיל, ומשנכשלו הם מבקשים שנכיר ב'נאכבה' שלהם, כלומר שנפצה אותם על כך שלא הצליחו להשמיד אותנו כפי תוכניתם המקורית.
למרות שבאופן פרטי קיבלו מעמד וזכויות שאין להם בשום מדינה ערבית, הם מתפרעים, רוצחים, ועוד מאשימים אותנו בכך שהם נאלצים לעשות זאת, מפני שלא הענקנו להם עוד זכויות והטבות חומריות ופוליטיות כדי שיוכלו להרוס אותנו. כל עוד מדינת ישראל תשרוד, הם יחושו מקופחים. גאוותם תיפגע.

הפרצה בחומות ירושלים
מוכרחים לציין שרוב הטענות השקריות כלפי כלל היהודים מקורן בשמאל הישראלי. מהם למדו הערבים לטעון על אפליה, תוך התעלמות מוחלטת מכך שאינם נושאים בעול הביטחוני והכלכלי.
מהם למדו להטיח את הטענה, מדוע אין מתכוונים להרוס את בתיהם של משפחות רוצחי הנער משועפאט, כאשר ההבדל ברור וזועק לשמיים. משפחות המחבלים הערבים תומכות במחבלים, משתבחות במעשיהם ומרוממות אותם למדרגת קדושים, כאשר הרשות הפלשתינית משלמת למשפחותיהם משכורת שתלויה בטיב הרצח - ככל שהוא יותר מזוויע, כך המשכורת גדולה יותר. לעומת זאת, משפחות היהודים מתנגדות למעשיהם ומתביישות בהם.
אבל אצל הערבים, ולצערנו גם בקרב השמאל הישראלי, ההיגיון והצדק והעובדות לא חשובים - העיקר הוא שהיהודים תמיד אשמים. אפילו כשערבים רוצחים ערבים, היהודים אשמים. זוהי הפרצה בחומות ירושלים.

הערבים ההגונים

יש ערבים שמעוניינים ביחסי שלום איתנו, ואף מוקירים את כל הטוב שזכו לו בזכות היהודים ומדינתם. בייחוד כשהם מתבוננים במתרחש במדינות ערב השכנות - בתבערה וברצח ההמונים ברחובות ובמסגדים. אבל הם מאוימים בתוך הציבור שלהם, ולא זוכים לגיבוי הולם של השלטון הישראלי. הם היו יכולים להיות רבים יותר. הם היו יכולים לחיות עמנו בכבוד, באהבה ובשלום. אבל לצערנו השתרש אצלנו המנהג שהרשע יוצא נשכר. גם זה ביטוי לבקיעת חומות ירושלים - חומות הצדק והשלום.

עמדת האירופים
בארץ, באירופה ובכל שאר הארצות – הערבים למדו שמשתלם להיות אלים, לחרף ולגדף ולהאשים תמיד את השלטון בקיפוח. הם מצאו שטענות אלו מניבות הטבות חומריות וזכויות שונות, משום שהן מעוררות את בלוטות המצפון האירופי, שנעשה רגיש מאוד לאחר שפיכות הדמים הנוראה שביצעו בשתי המלחמות העולמיות ובימי השלטון הקולוניאלי הממושך.

ההיגמלות הנדרשת כדי להיחלץ מהסיבוך
המצב היום מסובך, הרבה יותר מכפי שהיה לפני הסכמי אוסלו. ועדיין אפשר לחתור בהדרגה לפתרון סביר. אולם לשם כך מוכרחים להיגמל מהזיית השלום המדומה, שבמשך שנים רבות מנסים למכור לנו בדרכים שונות ומשונות.
צריך גם להיגמל מדת הדמוקרטיה, התובעת שוויון זכויות מלא ומיידי לכול. אנו רואים את תוצאותיה הרעות של עמדה זו במדינות ערב ואפריקה. המונים נטבחים על מזבח האמונה הזו. בארצות רבות תוחלת החיים ירדה למען "שוויון עכשיו". על מזבח דת הדמוקרטיה עלה חומייני לשלטון והפך את איראן למרכז הטרור הבינלאומי. על מזבח זה כמעט הרסו את מצרים והפכו אותה למקבילה של איראן.

סין ורוסיה
אפשר להשוות בין התהליך שעבר על ברית המועצות לזה שמתרחש בסין. בברית המועצות עברו מיד לדמוקרטיה מלאה, שתורגמה בתודעה הציבורית להפקרות של כל דאלים גבר. תוחלת החיים ירדה, הייצור החקלאי והתעשייתי פחת פלאים. ממדינה מפותחת הפכה רוסיה למדינת שוליים עם ארסנל גרעיני גדול. עכשיו פוטין מנסה להחזיר את הסדר למדינה, באמצעים שאינם על טהרת הדמוקרטיה, אבל העובדה היא שהחיים נעשים טובים ונוחים יותר לרוב האזרחים.
לעומת זאת, בסין בחרו מסלול התפתחות מדורג ומתון, שלא מוטט את עצמת השלטון המרכזי ולא פגע בהתפתחות הכלכלית אלא להפך - עודד צמיחה ושגשוג. בתוך כך צומחים מנהיגים חדשים שמחויבים יותר לערכים של זכויות אדם, ורמת החיים ואיכותם משתפרת והולכת. כל זאת למורת רוחם של טהרני דת הדמוקרטיה בעולם.
אין ספק שיש הרבה עוולות ואי צדק במערכת השלטון הסיני והרוסי כיום. אבל אי אפשר להקריב כל כך הרבה חיי אדם על מזבח כמה רעיונות אידיאליים, שאין אפשרות לממשם עכשיו.

הפתרון היחיד להשבת הביטחון
דרך אחת לפנינו אל מול האויב הערבי: לכבוש מחדש את כל רצועת עזה, ולהשליט בה סדר וחוק. לפרק את הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. לפרוק את כל המיליציות החמושות מנשקן. להפסיק את ההסתה הפרועה במסגדים ובמוסדות החינוך.
להכפיף את כל מערכות הציבור הערבי למוסדות השלטון הישראליים, תוך מתן אפשרות להתארגן במסגרות של עיריות ורשויות מקומיות, שיגבו מיסים ויטפלו בכל הבעיות האזרחיות השוטפות.
יש לקוות שבמשך הזמן תצמח מנהיגות ערבית אחראית, שתוכל לקחת על עצמה גם סמכויות נוספות בניהול חיי הציבור הערבי. תוכנית זו צריכה לכלול את כל ערביי ארץ ישראל בלא יוצא מהכלל.

עיקר תכלית הצום
עיקר תכלית הצום - תשובה וחשבון נפש לאומי. אמנם גם כל יחיד צריך לערוך חשבון נפש פרטי, אבל הצומות נתקנו בעיקר לשם חשבון נפש לאומי.
אמרו חכמים במשנה: "חמישה דברים רעים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל" (תענית כו).

הזיית השלום היא חטא העגל בימינו
הזיית השלום הכרוכה בנסיגה מחבלי ארצנו היא חטא העגל של ימינו. החזון הגדול של חזרת ישראל לארצם כדבר ה' בתורה ובנביאים נראה קשה מדי, ובמקום זה מחפשים חזון קרוב יותר, כביכול נוח יותר ליהודים ומתקבל על הגויים. ואף אהרן הכהן, איש השלום, כדי להימנע מעימות עם העם, השתתף בחטא העגל.
חזון השלום הוא שקר כמו עגל הזהב. כשם שעגל הזהב לא הוציא את ישראל ממצרים, כך חזון השלום העכשווי הגביר את העוינות ופגע ביהודים ובערבים כאחד.
בעקבות עגל הזהב נשתברו לוחות הברית. בעקבות חזון השלום המדומה, שברו את הברית שבין ה' לישראל שהבטיח את הארץ הטובה הזו לאבותינו ולנו. שברו את הערבות ההדדית בתוך ישראל, ויצרו חיץ ושנאה בין שמאל לימין. והכול בעבור מחולות שווא סביב הזיית שלום מדומה.

ביטול התמיד – ערכי החינוך
קורבן התמיד מבטא את הקשר הקבוע שבין ישראל לה' ולערכי הנצח שבתורה. ערכים אלו באים לידי ביטוי בצביון הכללי של עם ישראל כמו קדושת המשפחה, השבת, החגים, ובעיקר בחינוך הנמשך מדור לדור.
די בקלות אפשר לראות איך החגיגות סביב עגל הזהב, תוך הפניית עורף למורשת ישראל, קשורות לביטול התמיד.

שריפת התורה
התפיסה שדברי התורה אינם רלוונטיים לימינו, אלא מקומם בשמיים, באותיות פורחות באוויר, או לכל הפחות סגורים בתוככי הכוללים בלא שום מגע עם המציאות הממשית, דומים לשריפת התורה. התיקון הוא בהכרה שמצוות יישוב הארץ וכל שאר הדרכות התורה נוקבות מהשמיים ועד הארץ, ומביאות לעם ישראל ברכה בכל תחומי הרוח והחומר.

העמדת צלם הדמוקרטיה בהיכל
לכל אליל הצמידו רעיון נכון, אלא שהוא רק רעיון אחד ממכלול שלם של רעיונות, ולכן הפיכתו לרעיון עליון היא עבודה זרה. הכנסת צלם רעיון הדמוקרטיה בהיכל, הוא הכנסה של רעיון אחד לתוך היכל הקודש והמוסר של ישראל.
במקום לשאוף לטובתם ולרווחתם של בני האדם, הועמד צלם בהיכל, ואל מול הקשיים השונים כוהניו מתנבאים: "כה ציווה אלוהי הדמוקרטיה: לא משנה אם ייחרב העולם ואם יהיה רע לאנשים, העיקר שתילחמו למען זכויות דמוקרטיות לכול".

הבקעת חומות ירושלים
הדבר שעליו בסופו של דבר נקבע צום י"ז בתמוז, הוא הבקעת חומות ירושלים, אשר מבטאת את החזון השלם של עם ישראל.
חטא הבקעת העיר בימינו מתבטא בעלילות הקשות על עם ישראל, ובמיוחד על המתנחלים שמגינים בגופם על ירושלים ועל ישראל. לצערנו גם יהודים מהשמאל הקיצוני שותפים לעלילות אלו, אולם השורש לכך נובע מחוסר אמונה והכרה בתפקידנו - וזה כבר באחריות שלנו. אם היינו מבררים לעצמנו את החזון השלם של חיבור שמיים וארץ, איחוד הרעיונות השונים ויישובם בארץ, היו החומות עומדות בצורות.

אתחלתא דגאולה
לאחר שזכינו בחסדי ה' לאתחלתא דגאולה בקיבוץ גלויות ויישוב הארץ, עלינו לשוב ולתקן את כל הקלקולים שהביאו לחורבן. יהי רצון שנזכה לתקן ביום צום י"ז בתמוז את חומות ירושלים, ומתוך כך נזכה לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה בתשעה באב. וימי הצום והאבל יהפכו לששון ושמחה.
מתוך העיתון בשבע
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב