שאלת הכמות מול האיכות בהכרעה על פי הרוב יש לה משמעות ערכית ומעשית לכן החלטנו להקדיש את המקום לדיון בשאלה זו בשיעורים הבאים.

בקרב חלקים של הציבור הדתי מקובל כיום להכריע כמעט אך ורק על פי איכות. מי שנחשב בציבור מסוים גדול הדור, דעתו מתקבלת ללא דיון או כל ניסיון לבחינה של הכרעתו. ניסיון לבחון את הדברים או להביאם לדיון יתקל לעתים בתגובה עוינת שתמנע אפילו העלאה של אפשרות כזו בעתיד. אחד המקורות העוסקים בשאלה זו היא הסוגיה בה מתוארת ההכרעה במחלוקת בית שמאי ובית הלל :

לכאורה הדבר לא מובן הרי התורה קבעה "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" ( שמות כ"ג ב), אם כן נספור ונכריע? אלא שבסוגיה ביבמות נוסף נתון נוסף "כי אזלינן בתר רובא - היכא דכי הדדי נינהו, הכא בית שמאי מחדדי טפי" (מסכת יבמות י"ד ע"א). כלומר מול הרוב הכמותי של בית הלל עמדה העוצמה של האיכות-החריפות ועומק ההבנה של בית שמאי. בסופו של דבר בת קול ומידות תרומיות של בית הלל הם שהכריעו. גם בתוך בית הדין השאלה מתעוררת כאשר לאב בית הדין דעה מסוימת שאם יביע אותה ישפיע הדבר על עמיתיו והשאלה היא מתי ואיך יביע את עמדתו.

בשיעורים הבאים נרחיב את היריעה בכמות ונשתדל גם להעמיק בסוגיה באיכות.