ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
חילי צה"ל
וְהַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית, אֲנָשִׁים שֶׁנִּתְבָּרְרָה אֶצְלָם אֲמִתַּת הַתּוֹרָה, וְחָשְׁבוּ כִּי הוּא מֵחֶסֶד הָאֱלֹהִים לְיַשֵּׁר בָּהּ בְּרִיּוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַנְהִיג אוֹתָם בּוֹ בִּלְבַד, לֹא לִגְמוּל בָּעוֹלָם הַבָּא וְלֹא לְעֹנֶשׁ. וְהִטְעָם בָּזֶה מַה שֶּׁהוּשַׁב* פְּעָמִים בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים מִן הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. וּכְבָר הֶאֱרִיךְ רַבֵּנוּ סְעַדְיָה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי (וַיִּקְרָא כו, ג) מַה שֶּׁיִּתְבָּרֵר בּוֹ בִּטּוּל דֵּעוֹת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה.
הוכחות מהנביאים לשכר ועונש בעולם הבא
וּבְסִפְרֵי הַנְּבִיאִים סִימָנִים חֲזָקִים מֵעִנְיְנֵי הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא. מֵהֶם מַה שֶּׁאָמַר (קֹהֶלֶת יב, יד): כִּי "אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע". וּמֵהֶם מַה שֶּׁאָמַר (מַלְאָכִי ג, כא): "וְעַסּוֹתֶם* רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה", וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, יח): "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה סו, כד): "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר", וְאָמַר (תְּהִלִּים לא, כ): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם", וְאָמַר (זְכַרְיָה ג, ז): "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה", וְאָמַר (יְשַׁעְיָה סד, ג): "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ", וְאָמַר (דָּנִיֵּאל יב, ב): "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם", וּמֵהֶם מַה שֶּׁאָמַר (יְשַׁעְיָה נח, ח): "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ יַאַסְפֶךָ", וְהַרְבֵּה כָאֵלֶּה מַה שֶּׁיֶּאֱרַךְ זִכְרָם.
המוטים לתאוות העולם
וְהַמַּדְרֵגָה הָרְבִיעִית, אֲנָשִׁים הִתְקַיֵּם בְּנַפְשׁוֹתָם בֵּרוּר הַתּוֹרָה וַאֲמִתַּת הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹתָם הִטּוּ אוֹתָם אֶל אַהֲבַת הָעוֹלָם וְתַאֲווֹתָיו, וְלָקְחוּ מַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה לִמְצוּדוֹת*, יָצוּדוּ בָהֶם הָעוֹלָם, וְקִבְּלוּ הַתּוֹרָה בִּגְלוּיָם* וְלֹא בְּמַצְפּוּנָם, וּבִלְשׁוֹנָם וְלֹא בִּלְבָבָם, וּבִכְמוֹתָם נֶאֱמַר (יִרְמְיָה ט, ז): "בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ"*, וְנֶאֱמַר (יְשַׁעְיָה כט, יג): "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
38 - עבודת ה' חלק ט"ו
39 - עבודת ה' חלק ט"ז
40 - עבודת ה' חלק י"ז
טען עוד
וְהַמַּדְרֵגָה הַחֲמִישִׁית, אֲנָשִׁים נִתְבָּרֵר לָהֶם כָּל מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה וַאֲמִתַּת הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁהִטּוּ אוֹתָם נַפְשׁוֹתָם לְאַהֲבַת הָעוֹלָם, וְקִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וְכִוְּנוּ בְּקַבָּלָתָהּ לְהַגִּיעַ לִגְמוּל הָאֱלֹהִים* וּלְשֶׁבַח* בְּנֵי אָדָם וּכְבוֹדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה עָלֶיהָ, וְהוּא שַׁעַר מִשַּׁעֲרֵי הַחֹנֶף, וְהוּא הַשִּׁתּוּף הַנִּסְתָּר*.
הבוחרים בנעימות העולם הזה
וְהַמַּדְרֵגָה הַשִּׁשִּׁית, אֲנָשִׁים כִּוְּנוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם גְּמוּל הַבּוֹרֵא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד מֵאַהֲבָתָם אוֹתוֹ וּבָחֳרָם בִּנְעִימוֹתָיו, וְאֵינָם מְבִינִים גְּמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וּנְעִימוֹתָיו.
המכוונים לגמול בעולם הזה ובעולם הבא
וְהַמַּדְרֵגָה הַשְּׁבִיעִית, אֲנָשִׁים הִתְבָּרֵר לָהֶם כָּל מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ זִכְרוֹ, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה כַוָּנָתָם בַּעֲבוֹדָתָם לֵאלֹהִים תּוֹחֶלֶת הַגְּמוּל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יָדְעוּ אָפְנֵי עֲבוֹדַת יְיָ לִשְׁמוֹ, לְגַדְּלוֹ וּלְכַבְּדוֹ וּלְרוֹמְמוֹ לְמַה שֶּׁיֵּאוֹת לוֹ בִּלְבַד. וַעֲלֵיהֶם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת א, ב): "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".
___________________________________
שֶּׁהוּשַׁב – חוזר ונשנה. וְעַסּוֹתֶם – לשון מעיכה. לִמְצוּדוֹת – ללכוד בני אדם. אנשים עושים מצוות רק כדי לגנוב דעת הבריות ולהרע להם. בִּגְלוּיָם – כמעשה חיצוני בלבד. אָרְבּוֹ – אורב לחברו להרע לו. לִגְמוּל הָאֱלֹהִים – לקבלת שכר בעולם הזה. וּלְשֶׁבַח – שישבחו אותם. הַשִּׁתּוּף הַנִּסְתָּר – שעושה את המצווה לא רק לשם ה' אלא גם כדי שיראוהו הבריות ויכבדוהו.
ביאורים
רבנו בחיי מוסיף למנות, כפי שלמדנו אתמול, קבוצות שונות בדרגת אמונתם ויחסם אל התורה ומצוותיה. הקבוצה השלישית כוללת אנשים שאכן מקבלים את אמיתת התורה אך מתייחסים אליה כאל חוקה שמדריכה את האדם רק בחיי העולם הזה ללא כל השלכה על שכר ועונש בעולם הבא. טענתם מבוססת על העובדה שהשכר שנכתב בתורה עוסק בחיי העולם הזה – דגן, תירוש ויצהר, חיי שלום ושלווה וכדו'. כדי לדחות את דברי הקבוצה הזו מביא רבנו בחיי פסוקים רבים המורים על כך שהתורה כוללת גם שכר בעולם הבא ולא רק בעולם הזה. הקבוצה הרביעית מקבלת את ההנחה שהתורה אמנם מדריכה ומכוונת את האדם בעולם הזה, ושגם יש השלכות לכך לחיי העולם הבא, אלא שהם נוהגים בצביעות. כלפי חוץ הם שומרים את התורה אך בסתר ליבם דבקים בתאוות העולם הזה. לכשנביט באנשי קבוצה זו נחשוב שהם תמימים במעשיהם, כשבפועל, הם מבקשים כל העת להמשיך ליהנות מהעולם הזה ללא הפנמה אמיתית של דרכי התורה. זאת ועוד, לעיתים התורה אף משמשת להם ככלי עזר להטות את דעת הבריות לתת בהם אמון. הקבוצה החמישית כוללת אנשים שמכירים בערכה העליון של התורה אלא ששמירתה על ידם נעשית כדי לזכות לשכר טוב מאת הבורא וכמו כן, גם להערכה ולכבוד על ידי הסובבים אותם. קבוצה זו אפוא, נגועה בנגע החנופה. הקבוצה השישית גם היא מכירה בערכה העליון של התורה אלא שבמעשיהם הם מכוונים לקבלת השכר רק בעולם הזה כתוצאה מחוסר הבנה במשמעות השכר בעולם הבא. הקבוצה השביעית כוללת אנשים המכירים במעלת התורה ובשכר שקיים בשני העולמות – הזה והבא, אלא שהם חסרים את העבודה לשמה, שלא על מנת לקבל שכר ופרס. בכך הם מעידים שקיום התורה נובע מהרצון לקבל שכר ולא מהרצון לקיים את דבר ה'.
הרחבות
•עולם הבא בתורה
הוּשַׁב פְּעָמִים בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים מִן הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם הַבָּא. היו אנשים שחשבו שהשכר והעונש ניתנים בעולם הזה מאחר ובדברי הנביאים הוזכרו עונשים רבים בעולם הזה אך לא הוזכר עולם הבא. ובאמת, רבים התחבטו בשאלה מדוע העולם הבא כלל אינו מוזכר בתורה אלא רק בדרך רמז?
רס"ג הסביר: "פירשה (התורה) את הגמול בעולם הזה מפני שאין השכל מורה עליו, וקצרה באור הגמול העתיד מפני שסמכה על כך שהשכל מורה עליו. והשנית שדרך הנבואה להרחיב בדברים שהצורך להן קרוב, ולקצר בדברים הרחוקים, וכיון שהצורך הקרוב לעם בזמן שנכתבה להם התורה הוא ידיעת מצב ארץ ישראל אשר הם הולכים אליו הרחיבה להם ביאורו ובמה שיהא בו מפירות (גמול) משמעתם ומריים" [אמונות ודעות מאמר תשיעי, ב].
במשנה בברכות נאמר שכאשר טענו המינים שאין עולם הבא, תקנו לומר במקדש: "ברוך ה' אלוהי ישראל מן־העולם ועד העֹלם" [ברכות ט, ה]. הרב קוק מבאר זאת כך: אילו היה העולם הבא מוזכר בתורה הוא היה תופס מקום מאוד מרכזי במחשבת האדם ובמעשיו עד שלא היה נשאר מקום לעיסוקים חשובים אחרים כפיתוח רגשי אהבה ויראה טבעיים לעבודת ה' ואופנים נוספים להתקרבות אל עבודת הבורא. רק כאשר קלקלו המינים וטענו שאין עולם הבא, תיקנו להזכיר במקדש את העולם הבא, ואמרו: "ברוך ה' אלוהי ישראל מן־העולם ועד העֹלם" [אורות התורה ח, ה].
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
דיני פרשת זכור
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
