22. דור יוצאי מצרים וחטא העגל | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
יסודות האמונה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

3 דק' קריאה • 6 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

מיסודות האמונה להביט במבט נכון על דורות הראשונים, על דור יוצאי מצרים. מצד אחד אפשר להתרשם שדור יוצאי מצרים נכשלו בחטאים גדולים. והגדול מכולם - חטא העגל. אך גם יש צדדים נוספים שמאירים את הדברים באור אחר. אמנם נכון כי זה תמוה מאד איך קורה שמיד לאחר מעמד הר-סיני ישראל חוטאים בחטא ע"ז, עושים להם עגל זהב. לכאורה חטא זה מטיל כתם כבד על גדולת דור יוצאי-מצרים. אך כאשר מתבוננים במבט רחב, במבט שמקיף את כל התמונה, הדברים נראים בצורה שלימה, ואכן דור יוצאי מצרים, דור גדול למרות הכול.

ובכן, כיצד קרה הדבר? בני ישראל אשר ראו את מעמד הר סיני, עמדו וציפו למשה אשר עלה להר ולא לקח איתו צידה, והיה נראה כהולך ע"מ לשוב בו ביום להביא להם את הלוחות, לוחות הברית מאת ה'. הם חיכו לקבלת הלוחות, לקבלת דבר ממשה, דבר הנראה לעין שאליו יוכלו לכוון בפנייתם אל ה', ומשה משתהה בהר ימים רבים.

אז החלו אחדים מהמון העם, לאבד את הביטחון בדבר שובו של משה. העם נחלק לכיתות בעלי דעות שונות, מה לעשות במצב שנוצר? אחרים הרגישו צורך לפעול ולא להשתהות יותר. הם אמרו: צריך לעשות איזה צורה שאליה יפנו כאשר רוצים לפנות אל ה'. לא חס ושלום שיאמינו בהצורה כי היא אלוה, אלא שדרכה יפנו אל ה' יתברך, כי צריך איזה דבר מוחשי שאליו מכוונים כאשר פונים אל ה' וכאשר רוצים לספר נפלאות ה', כמו שאנו עושים היום ברומזנו אל השמים וכוונתנו ליושב בשמים, לבורא העולם. לאמור: חטאת העם הייתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה. החטא היה שיחסו כוח אלוקי לדבר שעשו בידיהם, מרצונם, בלי שנצטוו לכך מאת הא-לוה וזה אסור לעשות.

יסודות האמונה (51)

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

21 - 21. השתלשלות הסגולה האלוקית

22 - 22. דור יוצאי מצרים וחטא העגל

23 - 23. מדוע נתנה התורה לישראל בלבד?

טען עוד

אם-כן, לא הייתה כוונתם חס ושלום לעזוב את ה' לאלוקיהם המוציאם מארץ מצרים, אלא להיפך: הם חשבו שכך יוכלו לעבוד את ה' ביתר שלמות ובדבקות, ולכן הם באו אל אהרון שיעשה להם את העגל. כביכול כוונתם הייתה לשם-שמים. אך הם טעו וחטאו כי ה' ציווה שלא לעשות צורה אפילו לשם שמים, וזו עבירה חמורה אך לא הייתה כאן כוונה לעזוב את ה', אלא עבירה על אחת ממצוות ה'.

אהרון אשר שיתף פעולה איתם, יתכן שכוונתו הייתה לגלות, מיהם הנמשכים אחר הטעות המסוכנת הזו, כדי להבחין בין החוטאים ובין המאמינים, כדי להעניש את החוטאים, ואם נחשב הדבר לעוון, אומר הכוזרי - זה מפני שהוא סייע להם להוציא מחשבתם מהכוח אל הפועל.

הנכשלים בחטא זה היו מיעוט קטן. 3,000 מתוך 600 אלף. בזמננו חטא העגל נחשב למגונה ומעשה מוזר, כי מזמן בטלה עבודת הפסילים והתמונות בעולם. אבל בדורות ההם זה לא היה מוזר. כשם שלנו זה לא מוזר שבונים מקומות לתפילה ואנחנו מייחסים למקומות אלו קדושה והשראת השכינה, לנו זה נראה טבעי וחיובי. לעומת זאת, מעשה כזה אילו נעשה בדורות הראשונים, בימי המלכים, היה נחשב למגונה בעיניהם, והם היו מוחים בידי אלה שרצו לבנות היכלות מיוחדים לעבודת ה' שהיו אז נקראים במות, וטובי המלכים היו הורסים היכלות ההם שלא יינתן כבוד כי אם לביהמ"ק בלבד שבו בחר ה', ורק בדרך העבודה שהוא ציווה עליה.

אם-כן לסיכום, חטא העגל לא היה מתוך כוונה לעזוב את ה', אלא להיפך, לחזק את עבודת ה'. החטא היה בזה שהם עשו דבר שהיה אסור לעשות, ואת ה' צריך לעבוד רק בדרך שהוא מצווה. עובדי העגל היו 3,000 בלבד. חצי אחוז מעמ"י. באותו הזמן המן לא פסק מלרדת והענן המשיך לסוכך עליהם, ועמוד האש להנחות אותם בדרך. זה אומר שעמ"י נשאר במדרגה עליונה למרות החטא, ודווקא בגלל מדרגתם העליונה הדבר נחשב להם לחמור כל כך, וחטאם נתכפר להם בתפילת משה ובחזרת הלוחות השניות.

יסודות האמונה