(כד: במשנה השנייה עד כה: סוף פרק הקורא עומד)

חלק א – מעשים ואמירות שמהווים בעיה באמונות ודעות

משנה ראשונה

א.      מי שמסרב להיות חזן בבגדים צבעוניים או בסנדלים – לא יהיה חזן, שמא נהיה מין
(שהיו לובשים לע"ז שלהם רק לבן ובלי נעליים. חוששים בו רק לתפיל הזו).

ב.      מי שמניח תפילין על המצח ("בין עיניכם") או על כף ידו ("על ידך") – דרך מינות.

ג.       מי שציפם זהב (רש"י – בתים מזהב, בניגוד לדרשה – "למען תהיה תורת ה' בפיך" – מן המותר בפיך")
או שמניח תפילין של יד על השרוול (שדורש "והיו לך לאות", אך לחז"ל יש להצניעם ("לך לאות") -

דרך החיצונים (דומה למינים, קצת פחות גרוע).

[אגב, העושה תפילין של ראש עגולים, זה לא מצווה וזה סכנה.
לכאורה דומה לברייתא - תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני,
דחייה - משנתנו אסרה בכדור,
הברייתא הוסיפה שגם חצי כדור (שהבסיס שטוח) פסול].

משנה שנייה

ד.      אמירות שמשתקים לו:

1. יברכוך טובים, רש"י – שצריך לשתף גם את עוברי העבירה בתפילות.
2. על הטוב יזכר שמך – על הטוב ולא על הרע
3. על קן ציפור יגיעו רחמיך –

מחלוקת מה הסיבה–

• שמטיל קנאה במעשה בראשית.
• שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינן אלא גזרות.

1. מודים מודים – כשתי רשויות.

ר' זירא (כה. שליש תחתון) – שם שמע שמע.

מיתיבי: הרי זה מגונה (משמע שלא משתקין),

תשובה: מילה מילה – מגונה, כופל כל הפסוק – משתקים.

ה.      פירושים לא נכונים לפסוקים, ומשתקים אותו:

1. המכנה בעריות – שמפרש שזה כינוי לכך שלא יספר סודות של קרוביו, ולא כפשוטו.
2. 2."ומזרעך לא תתן להעביר למולך" – שמפרש שאסור לבוא על דויה.
3. ישגלנה – ישכבנה
4. בעפולים – בטחורים
5. חריונים – דביונים
6. חוריהם ומימי שיניהם – צואתם ומימי רגליהם
7. למחראות –

חלק ב – מה קוראים ומתרגמים, מה קוראים ולא מתרגמים, ומה לא קוראים כלל

א. משנה וברייתא

(צבענו ברקע כחול דברים שקשורים אחד לשני).

המשך הברייתא –

ב. כתיב בשפה לא נקייה, ובקריא בשפה נקייה

רבנן – למוצאות

ר' יהושע בן קרחה – כיון שזה כנגד ע"ז אז אוצמרים בלשון לא נקייה.

                וכן רב נחמן ור' ינאי שהשנביאים השתמשו בליצנות וזלזול כנגד ע"ז,

                וכן רב הונא בר מנוח ורב אשי – מותר להשתמש ב"שפת רחוב" כנגד עובדי ע"ז וחוטאים.