27. ייחוד א"י על שאר הארצות

לאחר השיחות הרבות שהתקיימו בין מלך כוזר והחכם היהודי, בהם שמע מלך כוזר את יסודות אמונת ישראל, החליט מלך כוזר להתגייר.

מלך כוזר שפקד אותו חלום שוב ושוב ובו נאמר לו: "כוונתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים", ובגלל החלום הזה הוא עבר וחיפש בין הרבה דתות את הדרך הנכונה, את דרך האמת, הגיע למסקנה שה' אלוקי ישראל הוא האלוקים. אמונת ישראל היא האמיתית, לא הדתות האליליות המגשימות את הא-לוה, לא התפישה הפילוסופית המרחיקה את הבורא מכל קשר אל עולמו. לא הנצרות והאסלאם שמתבססות בשורש אמונתן על תורת ישראל, אלא שהן שיבשו ועיוותו אותה, אלא אמונת ישראל המקורית היא האמונה האמיתית. ה' אחד, אלוקי העולם הוא ה' אלוקי ישראל והוא בחר בעמ"י מכל העמים ולהם הוא נתן את התורה. הם הסגולה מכל העמים. הכרה זו הביאה את מלך כוזר להתגייר, ולא עוד אלא לשאוף לקרב את כל העם הכוזרי לתורת ישראל, ואמנם כך היה. תחילה התגייר מלך כוזר בעצמו, הוא עשה זאת בסתר, ואח"כ הוא קרב את בני עמו לתורת ישראל עד שכולם התגיירו ונכנסו לדת ישראל כפי שידועה עובדה זו בספרי ההיסטוריה.

מלך כוזר הבין שאמונה כל כך גבוהה, אמונה המטפסת ועולה מעל כל גבול, המתרוממת אל הבלתי מושג. אמונה כזו לא יכולה להיות נחלת כולם, אלא נחלתם של אלו שהקב"ה חנן אותם בכישרון אלוקי, ביכולת השגה נבואית, ולעמ"י יש את כשרון הנבואה. ולכן הקב"ה נתן את התורה דווקא לעמ"י ולא לכל העולם כולו.

לאחר שמלך כוזר הבין זאת, לימד אותו החבר עוד יסוד גדול באמונה. כשם שעמ"י הוא עם סגולה, כך א"י היא ארץ סגולה, היא ארץ מיוחדת מכל הארצות, בה שורה השכינה יותר מכל מקום אחר. דבר זה היה חדש בעיני הכוזרי והוא התפלא: מה יכול להיות ההבדל בין מקום למקום? השיב לו החבר: לכל מקום יש תכונות משלו. התכונות של המקום משפיעות על הצמחים ועל בעלי החיים ועל בני-אדם. המקום גורם השפעות על הנמצאים בו. לכל מקום אופי מיוחד. תכונות הקרקע והאוויר ועוד משפיעות על כל הנמצאים באותו מקום. יש בעלי חיים שמתאים להם מקום אחד ולא מקום אחר ובארץ אחרת הם אינם יכולים להתקיים.

גם מבחינה רוחנית יש למקום משמעות, וא"י יש בה אקלים רוחני מיוחד, היא מקום השראת השכינה.
אמר הכוזרי: אבל לא שמעתי מעולם שיושבי א"י עולים באיזה דבר על היושבים בארץ אחרת. אמר לו החבר: כמובן, כי בא"י לא נמצאים היום האנשים המתאימים לארץ, ולכן מעלותיה לא באות לידי ביטוי. אבל עמ"י כאשר הוא בא"י והוא נוהג באופן הראוי, אז הארץ מגלה את סגולתה. הארץ לא יכולה לגלות את מעלותיה המיוחדות בלא עמ"י, ועמ"י אינו יכול לגלות את מעלותיו בלא א"י.