ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
פֶּרֶק תְּשִׁיעִי
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: כְּבָר נִחַמְתָּנִי* בַּמֶּה שֶּׁיֵאַשְׁתָּנִי מֵהַשִּׂיג מִן הַדָּבָר הַזֶּה*, לְדַקּוּתוֹ וְעֹמֶק עִנְיָנוֹ, אַךְ גַּלֵּה לִי סוֹד עִנְיָנִי, וְהַכָּוָּנָה בְּהַעֲמָדָתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְקָרֵב לִי צוּרַת הַהֶכְרֵחַ וְהַצֶּדֶק בְּכָל יְכָלְתְּךָ מִן הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה*, וְלֹא יִהְיֶה עִנְיָנִי כְּעִנְיַן מִי שֶׁלֹּא הֵבִין אָפְנֵי טוֹבָתוֹ מִן הַמְּלָכִים, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַנִי*.
הסכל שמלך במשך שנה
וְהוּא, שֶׁבִּקְצָת אִיֵּי הֹדּוּ עִיר אַחַת, הִסְכִּימוּ יוֹשְׁבֶיהָ לְמַנּוֹת עֲלֵיהֶם אִישׁ נָכְרִי* בְּכָל שָׁנָה, וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁלַם לוֹ הַשָּׁנָה, יוֹצִיאוּהוּ מִבֵּינֵיהֶם וְיַחֲזֹר עַל הָעִנְיָן* אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו קֹדֶם שֶׁיִּתְמַנֶּה עֲלֵיהֶם. וְהָיָה בַּמִּתְמַנִּים עֲלֵיהֶם אִישׁ אֶחָד סָכָל, לֹא יָדַע סוֹדָם בּוֹ*, וְקָבַץ מָמוֹנוֹת, וּבָנָה אַרְמוֹנוֹת וְחִזְּקָם, וְלֹא הוֹצִיא מֵעִירָם דָּבָר, וְהִשְׁתַּדֵּל לְהָבִיא כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ חוּץ לָעִיר, מָמוֹן וְאִשָּׁה וּבָנִים, אֵלֶיהָ. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁלְמָה לוֹ הַשָּׁנָה, הוֹצִיאוּהוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הַהִיא נָעוּר וָרֵק מִן הַכֹּל, וְהִפְרִידוּ בֵּינוֹ וּבֵין כָּל מַה שֶּׁבָּנָה וְקָנָה תְּחִלָּה וָסוֹף, וְלֹא מָצָא בְּצֵאתוֹ מְאוּמָה מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ בָּעִיר וְחוּצָה לָהּ. וְהָיָה מִתְחָרֵט וּמִתְאַבֵּל עַל טָרְחוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בְּמַה שֶּׁבָּנָה וְקָבַץ, וְהָיָה לְזוּלָתוֹ.
החכם שמלך במשך שנה
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
52 - עבודת ה' חלק כ"ז
53 - עבודת ה' חלק כ"ח
54 - עבודת ה' חלק כ"ט
טען עוד
וַאֲנִי יְרֵאָה שֶׁיִּקְרֵנִי מִקְרֵה הַכְּסִיל, אֲשֶׁר יָגַע בִּשְׁנֵי הָעִנְיָנִים, וְהִפְסִיד בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת, וְכֵיוָן שֶׁחַנַּנִי הָאֵל אוֹתְךָ*, הוֹרֵנִי וְהַרְאֵנִי עִנְיָנִי, וּמַה שֶּׁעָמַדְתָּ עָלָיו מִסּוֹד דְּבָרַי וְאָפְנֵי תַקָּנָתִי.
אָמַר הַשֵּׂכֶל: כְּבָר סִפַּרְתְּ בַּמָּשָׁל שֶׁהֵבֵאת צוּרַת עָמְדֵךְ בָּעוֹלָם, וְכִי עִנְיָנֵךְ בּוֹ כְּעִנְיַן הַמְּלָכִים אֲשֶׁר זָכַרְתְּ, וּכְבָר הִתְבָּרֵר אֶצְלֵךְ גֵּרוּתֵךְ* וּמְהִירוּת יְצִיאָתֵךְ, וְאַתְּ צְרִיכָה שֶׁתַּעֲשִׂי מַה שֶּׁעָשָׂה הַנִּלְבָּב הַנָּבוֹן, שֶׁיִּהְיֶה עִנְיָנֵךְ כְּעִנְיָנוֹ, וְאִם תַּטִּי מִמֶּנּוּ, אֵין לָךְ תּוֹעֶלֶת בִּדְבָרַי וְלֹא הֲנָאָה בִּמְלִיצָתִי.
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: לוּלֵי חֶפְצִי בַּדָּבָר, לֹא הָיִיתִי חוֹקֶרֶת עַל מַה שֶּׁנֶּעְלָם מִמֶּנִּי מֵעִנְיָנִי.
___________________________________
נִחַמְתָּנִי – התישבה דעתי. הַדָּבָר הַזֶּה – בירור סתירת הגזירה והבחירה. מִן הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה – בקיצור דברים. הִגִּיעַנִי – נאמר לי הסיפור דלהלן. נָכְרִי – זר, שאינו מבני העיר. וְיַחֲזֹר עַל הָעִנְיָן וכו' – המלך המפוטר יחזור להיות כאחד האדם. סוֹדָם בּוֹ – שעתידים לסלקו בסוף השנה. נִלְבָּב – פיקח. מִי שֶׁנִּתְמַנָּה וכו' – המלך הקודם. בְּזוּלָתָהּ – בעיר אחרת. וְהָיָה – הייתה הרגשתו. עוֹמֵד – נשאר בעיר זמן רב. בִּשְׁנֵי הָעִנְיָנִים – השתדלותו בעיר וצאתו ממנה. אוֹתְךָ – השכל. גֵּרוּתֵךְ וכו' – בעולם הזה.
ביאורים
בפרק הקודם התברר שאמנם העולם מתנהל על פי גזירה אלוהית, וברצונו הוא ברא ומקיים את כל העולם, מכל מקום בתוך המסגרת שיצר ה' – ישנו מקום לבחירה של האדם, והאדם מקבל שכר על פי מעשיו. איננו יכולים להבין איך שני הדברים פועלים כאחד, כי זהו דבר עליון כל כך עד שבני אנוש כמונו מתקשים להבינו.
על הבנה זו שואלת הנפש מהשכל בפרק הנוכחי, לשם מה נברא האדם בעולם הזה: אם תכלית האדם היא שיוכל לעשות ככל אשר עולה על רוחו - מדוע יש שכר ועונש? ואם תכלית האדם היא להיות חלק מהבריאה שמגלה את כבוד ה' - מדוע נתן לו ה' את כוח הבחירה? הרי בכך עלול הוא לסטות מהמגמה הזאת ולא לקיים את רצון ה'.
עוד מבקשת הנפש מהשכל, שאף על פי שקשה להבין את היחס בין התנהלות העולם על פי הגזירה האלוהית לבין הבחירה של האדם - מכל מקום האם ישנו הסבר שיקרב את הדבר להבנתנו, כדי שנדע איך להתנהל בעולם בהתאם לתכליתו, ואיך לא נאבד גם את העולם הזה וגם את העולם הבא?
המשל לפקידים הממונים על מדינה לשנה אחת מתאר את הטעות שעלול האדם שלא יודע מה תכליתו בעולם לעשות – שיעזוב את העולם בלי להשיג כלום, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
כיוון שאנו נמצאים בעולם למשך זמן קצוב, יש שטורחים על מנת ליהנות עכשיו, ונמצא שלא נהנו כלום כי עד שטרחו ואספו יכולת להשיג הנאות, כבר הסתיימה תקופת שהותם בעולם. ויש שטורחים על מנת לצבור זכויות לעולם הבא.
ואם כך מתחדדת השאלה, מהי התכלית שלשמה באנו לעולם? הרי היה מוטב לנו שלא נבראנו ומלכתחילה היינו מגיעים לעולם הבא.
הרחבות
•המלך האגואיסט
וְכַאֲשֶׁר יָדַע הַדָּבָר, לֹא נִתְעַסֵּק בִּמְאוּמָה מִמַּה שֶּׁנִּתְעַסֵּק בּוֹ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, אַךְ הִשְׁתַּדֵּל וְטָרַח לְהוֹצִיא כָּל דָּבָר יָקָר שֶׁהָיָה בָעִיר הַהִיא לְעִיר אַחֶרֶת. רבנו בחיי משבח את המלך שלא דאג לאנשי העיר אלא לעתידו, ועל פניו יש בדבר אגואסיטיות. על המלך לדאוג לאנשי העיר ולא לטובתו האישית!
הרב קוק שואל שאלה זו: "כשאנו מתחילים במסילת ישרים ללמוד שיסוד החסידות הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ד' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הנצחי, נִסְלָד החוש המוסרי שלנו מפני האיגואיסמוס (אגואיזם), ואהבת התענוג שביסוד זה, ותובעים אנחנו יסוד יותר טהור ונקי משום תערובת הנאה".
בהמשך דבריו הוא מסביר שההתענגות על ה' אינה נובעת מדאגה עצמית (אגואיזם), אלא מרצון אידיאלי להתקרב לה' ולמלא את הגעגוע של הנשמה. כשהאדם בתחילת דרכו נראה לו הדבר כאגואיזם, מכיוון שהוא אינו מסוגל להבין את העומק של הרצון להתענג באלוהים. אבל כשיתקדם יבין שמדובר ברצון עמוק ואידאלי. התענגות זו תובעת מהאדם להיות שלם והיא מטילה עליו אחריות גם כלפי הכלל ואיננה הנאה אישית בלבד.
במשלו של רבנו בחיי באה לידי ביטוי תפיסתו את הגוף כצורר את הנשמה וחסר חשיבות עצמית, כפי שכתב: "וכל אשר נוסף העולם יישוב - נוסף שִׂכְלָם חורבן" [שער הפרישות ב], לכן לא נכון לדאוג לבניין העיר (ראה הרחבה - יום ט' אלול).
להצלחה ובריאות ופרנסה טובה: דרור, יפעת, ליאור, אלעד ותמר בני דרור ויפעת משה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
