ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
פֶּרֶק שְׁלִישִׁי
אֲבָל הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר תִּהְיֶה הַכְּנִיעָה וְהַשִּׁפְלוּת בַּעֲבוּרָם מִן הָאָדָם אַחַר גַּאֲוָתוֹ, עֶשֶׂר.
אַחַת, כְּשֶׁיֶּחֱלַשׁ כֹּחוֹ מִתְּנוּעָתוֹ הַטִּבְעִית* מִפְּנֵי חֳלָאִים, אוֹ מֶזֶג רָע, אוֹ חֲלִישׁוּת הַרְכָּבָתוֹ, וְיִכָּנַע בַּעֲבוּר זֶה, וְיִתְחַנֵּן אֶל הָאֱלֹהִים וְלִבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תְּהִלִּים קז, יב): "וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם".
וְהַשֵּׁנִית, כְּשֶׁיִּמְצָאֵהוּ פֶּגַע אוֹ רִישׁ וְיִצְטָרֵךְ לִבְנֵי אָדָם, אַחַר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לָהֶם, וְיִכָּנַע לָהֶם, וְתִשָּׁבֵר רוּחוֹ מֵהִתְגָּאוֹת בְּעִנְיָנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שְׁמוּאֵל־א ב, לו): "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם".
וְהַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁתִּהְיֶה עָלָיו לְזוּלָתוֹ טוֹבָה עוֹדֶפֶת וְיַרְאֶה חַסְדּוֹ עָלָיו, יִכָּנַע לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מִשְׁלֵי יט, ו): "רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
68 - הכניעה חלק ב'
69 - הכניעה חלק ג'
70 - הכניעה חלק ד'
טען עוד
וְהַחֲמִישִׁית, מִי שֶׁהוּא בְּמַאֲסַר אוֹיְבוֹ, וְיִכָּנַע לוֹ וְתָשׁוּחַ* נַפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תְּהִלִּים קה, יח): "עִנוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ", וְאָמַר (אִיּוֹב לו, ח): "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי".
וְהַשִּׁשִּׁית, הָעֶבֶד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ מִיַּד אֲדוֹנָיו, וְיִכָּנַע לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תְּהִלִּים קכג, ב): "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ".
וְהַשְּׁבִיעִית, כְּשֶׁתִּמְצֶאנָה אֶת הָאָדָם צָרוֹת וּפְגָעִים מַעֲצִיבִים, תִּשָּׁבֵר רוּחוֹ וְיִכָּנַע לְבָבוֹ, כַּכָּתוּב (וַיִּקְרָא כו, מא): "אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל".
וְהַשְּׁמִינִית, כְּשֶׁיְּחַשֵּׁב עִם נַפְשׁוֹ בְּהַמְרוֹתוֹ הָאֱלֹהִים בְּטוֹבָתוֹ, וּבַעֲטוֹ בָהּ בִּמְקוֹם הַשֶּׁבַח עָלֶיהָ, וְיִכָּנַע וְיֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם מִן הָאֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עֶזְרָא ט, ו): "אֱלֹהַי בּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי".
וְהַתְּשִׁיעִית, כַּאֲשֶׁר יוֹכִיחֶנּוּ הַבּוֹרֵא וְיַכְלִימֶנּוּ עַל הַמְרוֹתוֹ אוֹתוֹ, יִכָּנַע וְיִפְחַד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עַל אַחְאָב (מְלָכִים־א כא, כט): "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי".
וְהָעֲשִׂירִית, כְּשֶׁיַּרְגִּישׁ בְּקִרְבַת הַמָּוֶת וּבוֹא יוֹמוֹ, וְיַחְשֹׁב בְּאֵימַת הַמָּוֶת וּמַעֲמַד הַדִּין וְהַחֶשְׁבּוֹן*, וְיִכָּנַע וְיָשׁוּחַ, וְתֵקַל נַפְשׁוֹ בְעֵינָיו, וְיִתְחָרֵט עַל חֲלִיפַת יָמָיו* וּכְלוֹת חַיָּיו מִבְּלִי צֵדָה מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים יְקַדְּמֵם לְפָנָיו לְעֵת נָסְעוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה לג, יד): "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים".
___________________________________
הַטִּבְעִית – הרגילה. וְתָשׁוּחַ – תשפל. וּמַעֲמַד הַדִּין וְהַחֶשְׁבּוֹן – שהאדם נותן לעתיד לבוא. חֲלִיפַת יָמָיו – ימיו שחלפו.
ביאורים
מידת הכניעה הינה קשה להשגה, מאחר והגאווה אורבת לאדם על כל צעד ושעל. כל יתרון או מעלה שהוא משיג, מעלות את חשיבותו בעיני עצמו: כוחו ובריאותו הפיזיים, עושרו, שליטתו על בני אדם אחרים, חירותו לעשות ככל העולה על רוחו, כל אלו גורמים לאדם להרגיש חשוב, להתגאות. בפרק זה מלמד אותנו רבנו בחיי שזהו מצב ארעי. סיבות רבות עלולות להביא את האדם מהלך רוח של גאווה למצב של כניעה: א. חולי והחלשות הגוף. ב. הידרדרות כלכלית. ג. שפע המושפע עליו מאחר. ד. לווה ואין לו לשלם. ה. מאסר בבית הכלא. ו. עבד הכנוע לאדוניו. ז. צרות ופגעים הבאים על האדם. ח. חשבון נפש המוכיח לאדם שמועל הוא בחובותיו ביחס לקונו. ט. תוכחה מהקב"ה ומשלוחיו. י. זיכרון יום המיתה. פגיעה באחת מנקודות החוזק של האדם, גורמת לערעור יציבותו ולהכרה בארעיות כוחו ויכולותיו, ומובילה אותו לכניעה. לא כל סיבות הכניעה שוות, יש מהן שמשפיעות על ערכו בעיני עצמו, יש מהן שמשפיעות על ערכו ביחס לאדם זה או אחר, ויש מהן שמשפיעות על תחושתו העצמית ביחס לאלוהים, אך ככלל, הן פוגעות בגאוותו של האדם.
רבנו בחיי מונה לפנינו עשר סיבות, אותן נוכל, אחר דקדוק, לחלק לשתי קבוצות: שבע הראשונות ושלוש האחרונות.
הסיבות הראשונות, מציגות מצבים בהם האדם מגיע לידי כניעה, על ידי אילוץ. מה שהוביל אותו לכניעה הוא שינוי שהתרחש במצבו החומרי, הפיזי או החברתי. לעומת זאת שלוש האחרונות מציגות מצב בו האדם קונה את הכניעה ללא שינוי במצבו הגשמי. לאמור: בידך להביא עצמך לידי כניעה, בדרך הטובה, ע"י חשבון נפש, ושמיעה בקול ה' וחכמי התורה, או בדרך הקשה על ידי צרות, מחלות, וקשיים כלכליים. מטרת הכניעה אינה להשפיל את האדם, להרוס את כוחו ומעמדו, על מנת שבשפלותו המעשית יכנע ויכיר שהקב"ה הוא אדון הכל. ההכרה הפנימית בשפלותו של האדם ביחס לבורא ובתלותו המוחלטת בו, יכולה וצריכה לבוא דווקא מתוך חירות, בריאות איתנה, ועושר רב.
הרחבות
•ענווה מחמת קשיים
כְּשֶׁתִּמְצֶאנָה אֶת הָאָדָם צָרוֹת וּפְגָעִים. רבנו בחיי מציין גם את הייסורים והצרות הבאים על האדם כגורמים המביאים לענווה. בעל האורחות צדיקים רואה ערך בענווה כזאת, אך מדגיש שאין היא עיקר הענווה: "אבל הנכנע לפני הבורא ברוך הוא כשיחלה גופו או אחד מאבריו, באמת לעולם הענווה והשפלות מקובל לפני ה' ברוך הוא, אך לא הגיע בזה לעיקר הענווה". אלא- "שורש הענווה הוא שיחשוב עצמו בעוד שהוא שלו ושקט, בריא ועשיר, אשר הבורא ברוך הוא הטיב עמו טוב והוא אינו ראוי לה. ושיחשוב גדולת הא-ל ורוממות תפארתו, ויחשוב: מי אני? הלא אני בריה שפלה מאוד... ויחשוב, כל מעשים טובים שאוכל לעשות אינם כי אם טיפה מן הים נגד מה שאני חייב לעשות. ויעשה כל מעשיו לכבוד שמים... הכל לשמו הגדול" [שער הענווה].
•זכירת הדין של מעלה
כְּשֶׁיַּרְגִּישׁ בְּקִרְבַת הַמָּוֶת. הרמח"ל מציין שתי דרכים המביאות לענווה, אחת מהן היא "ההתבונן הוא על עניינים שונים". מלבד ההתבוננות ביום המיתה ושפלות האדם, מציין הרמח"ל: "כשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של צבא מעלה בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים... והוא עומד לפניהם גרוע ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו, הירים ראש? הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמיתי וחזק - פרוח תפרח ממנו כל הגאווה ולא תשוב אליו עוד" [מסילת ישרים, פרק כג].
להצלחה ושמירה יואב בן שרה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
