בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תשובה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

undefined
14 דק' קריאה
צדיק ובעל תשובה מי גדול ממי? מקובל לומר, שבעל תשובה גדול מצדיק, וכן פסק הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז הלכה ד) שבעל תשובה גדול יותר, וז"ל:
"ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם ".

ובאמת אין הדבר מוסכם, חלקו חכמים בגמ' (ברכות ל"ד):
"אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה אלוקים זולתך. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: (ישעיהו נ"ז) שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק ברישא והדר לקרוב. ורבי יוחנן אמר לך: מאי רחוק - שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא, ומאי קרוב - שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא" 1 .

נראה שהתואר " רחוק " שנבחר לצדיק ולבעל תשובה מלמד על נקודת המחלוקת ביניהם מדוע להעדיף אחד משניהם. מעלת הצדיק שהוא רחוק מעבירה, ואין לו כל שייכות אליה, נקי וזך כמלאך. מעלת בעל התשובה היא בכך שעמל קשה להתרחק מעברה, ועתה הוא רחוק ממנה.

נראה שר' יוחנן הוא לשיטתו. מובא בגמ' (יומא פ"ו.) "אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלוקיך". משמע שע"י תשובה אפשר להגיע עד המקום הגבוה ביותר שהוא מקום משכן נשמותיהם של ישראל, וא"כ בעל תשובה אינו נופל מצדיק אם לא למעלה מזה. ושם מובאת גירסת מסורת הש"ס שר' יוחנן חולק על כך ואומר " עד ולא עד בכלל. ומי אמר ר"י הכי, והאמר ר"י גדולה תשובה, שדוחה ל"ת שבתורה? לא קשיא הא ביחיד הא בצבור ". נראה שר' יוחנן לשיטתו, שהתשובה אינה מגעת עד כסא הכבוד, מפני שבעל תשובה אינו יכול לחזור לדרגת צדיק גמור. ועל זה מקשה הגמ' מדברי ר"י שתשובה דוחה ל"ת שבתורה, (מחזיר גרושתו לאחר שהוטמאה, וזה משל לישראל כלה קרואה של הקב"ה, וכיון שחטאו לו כאילו בגדו בו ונאסרו לחזור לקב"ה), וזה מראה שהחטא נעקר לגמרי, וכיון שנעקר החטא למפרע יכול לשוב לקחתה. ועונה הגמ' שצבור שאני, מפני שכלל ישראל נשאר בטהרתו בלא פגם, ואין היחידים יכולים לקלקל את הקשר הנצחי של כלל ישראל לקב"ה. ועל זה נאמר "כולך יפה רעיתי ומום אין בך".

גם מבחינת אישיותו מתאים לר' יוחנן להעריך את הצדיק, מפני שזו היא מידתו המיוחדת. הוא מסמל את הצדיק הקדוש מרחם, מסופר על אמו (יומא פ"ב):
"ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי, אמר להו: זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא. לחושו לה ואילחישא. קרי עליה (ירמיהו א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'. נפק מינה רבי יוחנן".

הוא היה זה שהחזיר את ריש לקיש התשובה. ומופיעים כבעלי פלוגתא בכל הש"ס, כצדיק ובעל תשובה, ואכן יש ראיה שר"ל סובר שבעל תשובה עדיף על צדיק. " והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר (יחזקאל ל"ג) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה" (יומא פו:) , משמע שבעל תשובה עדיף על הצדיק, שכל עוונותיו הופכים לזכויות.

כמו כן ר' יוחנן היה ידוע כיפה תואר מאד, "משפירי קרתא דירושלים", היה יושב בשערי טבילה שיראו אותו נשים וילדו בנים יפים כמותו, לומדי תורה כמותו. מזה שנאמר לומדי תורה כמותו משמע שאין זה יופי חיצוני, אלא יופי פנימי שמלמד על צדיקותו, כמו יוסף הצדיק, שהיה יפה תואר ויפה מראה, וכך אומרת הגמ' בפירוש, שר' יוחנן הוא מזרעא דיוסף שאינו חושש מעין הרע 2 , ואם כן מתגלת בו מידתו של יוסף הצדיק 3 .

לכאורה קשה מדוע הרמב"ם לא פסק כר' יוחנן שהיה רבו של רבי אבהו, והלכה כמותו?
משך חכמה הביא ראיה לכך שבעל תשובה עדיף מגמ' (סוטה ל"ו):
"אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר - הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא - נקרא כולו על שמו של הקב"ה".

יוסף מסמל את הצדיק, הוא קדש שם שמים בכך שהתגבר על יצרו ולא חטא עם אשת פוטיפר, ויהודה מסמל את בעל התשובה שהודה ברבים ואמר "צדקה ממני", ותורה מעידה שבעל תשובה עדיף שכולו נקרא על שמו של הקב"ה. ואע"פ שהגמ' מחלקת בין קדש שם שמים בסתר לפרהסיא, הן הן הדברים, כי הצדיק פורש מעבירה ולכן זה במהותו מעשה שבסתר, אבל הבעל תשובה שחטא והודה על חטאו באופן חיובי הרי זה במהותו מעשה שבפרהסיא.

הצפנת פענח הוכיח זאת מגמ' (קידושין מ"ט), ממי שקדש אישה ואמר לה " על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור - מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו ". ואם נאמר שצדיק עדיף על מבעל תשובה, אם כן לא נתקיים התנאי, שהרי האשה בקשה להנשא צדיק גמור ונמצא בעל תשובה שהוא פחות מצדיק , (וכמו ע"מ שהוא כהן ונמצא לוי שאינה מקודשת), ולכן צריך לומר שבעל תשובה יותר מצדיק.

אולם לכאורה קשה, אף את נאמר שבעל תשובה עדיף, מדוע אין זה מבטל את הקידושין, כמו המקדש אשה ע"מ שהוא לוי ונמצא כהן שאינה מקודשת? נראה דלא קשיא מידי, שכן הגמ' אומרת שם מדוע אינה מקודשת, מפני שאינה רוצה מי שיתגאה עליה? אבל כאן מדובר בבעל תשובה, שהוא צריך להיות שפל ברך, ולהרגיש "וחטאתי נגדי תמיד", ואין חשש כזה שיתגאה עליה!

ויש עוד להקשות על הרמב"ם, כביכול הקב"ה בעצמו פסק שצדיק עדיף, על פי המובא בגמ' (סנהדרין קב.):
"אמר רבי אבא: אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו, מי בראש: - בן ישי בראש - אי הכי לא בעינא. אמר רבי אבא: אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו, מי בראש: - בן ישי בראש - אי הכי לא בעינא".

משמע מתשובת הקב"ה, שצדיק עדיף, שהזכיר את דוד בראש לפני ירובעם, ודוד היה צדיק גמור, ואמר "לבי חלל בקרבי", "וכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", וירובעם, אם היה חוזר בו, היה בעל תשובה מחטאים חמורים של עבודה זרה.

אולם אפשר לישב זאת מיניה וביה. הרי הקב"ה אמר לירובעם בהתחלה " ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן ", משמע ירובעם בראש, ורק אחרי שהוא שואל שנית, הוא מקבל תשובה שונה. וטעם הדבר לשנוי בתשובת ה', מפני שמדברי ירובעם ניכר שאינו חוזר בתשובה לשמה. שיש שב מאהבת ה' ויש שב מיראת העונש, שחושב על עצמו וגורלו, והרי זו כתשובה שלא לשמה, והרי היא כתשובה מיראה שהיא פחותה מתשובה מאהבה. כפי שנאמר בגמ' (יומא פ"ו:)
"אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר הושע יד שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעונך. הא עון מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני? והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר יחזקאל לג ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) מסורת הש"ס: [הוא] יחיה! - לא קשיא; כאן - מאהבה, כאן - מיראה". 4

ואם היה ירובעם חוזר בתשובה מאהבה כי אז היה מעלתו למעלה מן הצדיק, שזדונות נעשות לו כזכויות, אך כיון ששב מיראה סוף כל סוף הזדונות נשארו לו כשגגות, ולכן הצדיק למעלה ממנו. השתא דאתינא להכי, אפשר לתרץ שגם דוד נחשב לבעל תשובה, הוא הגבר הוקם על, שהקים עולה של תשובה, אלא שיש דרגות דרגות של תשובה, ובזה תלוי הדבר מי יהיה בראש דוד או ירובעם.

ר' צדוק בספרו "תקנת השבין", עומד על אישיותו המיוחדת של ריש לקיש, ואומר שר"ל היה גם בתחילת דרכו איש אמת, ומציל עני מיד עושקו, אלא שהיה רחוק מהתורה, וגם אחרי שחזר בתשובה, לא היה צדיק במובן השגרתי, אנו מוצאים אותו מתמצא בהויות העולם, מסופר עליו, שמכר עצמו ללודים (אוכלי אדם), וידע כיצד להרוג אותם ולהנצל (גיטין מ"ז.). ולכן ר' יוחנן אמר עליו שהוא ליסטים ומבין בזה (ב"מ פ"ד.), ובודאי שלא התכוון לבזותו, אלא לומר שגם בתשובתו ניכר עברו, וכל זה לטובה, (אלא שר"ל לא הבין את כוונתו ונפגע מכך). כל זה מלמד שר"ל גם אחרי תשובתו, אינו דמות הצדיק הרגיל, אלא דמות של בעל תשובה. וגם לפני חזרתו בתשובה הייתה לו נפש של חוזר בתשובה.

לפי זה אפשר להגדיר כך את הופכו של הצדיק, הנה לצדיק יש שלושה הפכים: צדיק ורשע, צדיק ובעל תשובה, צדיק וחסיד. הצדיק בשלושתם הוא אותה דמות, נראה לפי הנ"ל שגם שלושת הפכיו הם זהים, בתחילה הוא רשע ההולך בשרירות לבו הרע, ואח"כ הוא נותן אל לבו לחזור בתשובה, אבל אז אינו נעשה צדיק אלא חסיד שנוהג לפנים משורת הדין 5 .

ולפי זה אפשר לומר שהצדיק ובעל תשובה נמדדים לפי תכונת נפשם, ויתכן שדוד לא חטא ואעפ"כ אישיותו היא בעל תשובה, שכל הזמן שואף לתקן עצמו, ואינו מחשיב את מעשיו, כפי שאמר דוד "והייתי שפל בעיני". ולכן נקרא "בר נפלי" על שם הנבואה "ביום ההוא הקים את סוכת דוד הנופלת", וכן יהודה הוא המסוגל במיוחד לתשובה ועליו נאמר "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" מפרש אור החיים הק' שהקב"ה נתן לו את היכולת להיכנס לעומק הטומאה ולהוציא את הניצוצות הקדושים שבה. ולעומת זאת הצדיק הגמור כאשר נפגש עם החטא ונכשל אינו יכול להתמודד עם נפילתו, ולכן מצאנו (יומא כ"ב:) "שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא - מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים! - אמעשה דאגג כתיב שמואל א' טו נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. דוד בשתים, מאי נינהו - דאוריה ודהסתה", מפני שדוד יש לו את הכוחות של תשובה שאין לשאול.

ולפי זה אפשר לומר שירובעם שהיה מזרעו של יוסף משבט אפרים היה מבחינת תכונת נפשו צדיק. ואם היה שב בתשובה היה חוזר למעמדו הקודם כצדיק בספירת "יסוד צדיק". ודוד גם אם נאמר שלא חטא, היה בתכונת נפשו בעל תשובה בספירת מלכות, "דלית לה מגרמא כלום". ולפי סדר הספירות יסוד קודם למלכות, והוא משפיע על המלכות שהיא מקבלת ממנו. ולכן שאול המלך "הצדיק" קדם לדוד "החסיד" (הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות). אולם אחרי שהתגלתה מידת המלכות היא כוללת יותר ולכן היא במעלה יותר מקודמותיה, ולכן אם שאול לא היה חוטא, מלכותו הייתה נמשכת כמשנה לדוד, כקיסר ופלג קיסר (ראב"ד) וכן יהונתן אומר לדוד שדוד יהיה מלך והוא יהיה לו למשנה. וכן ביחס לירובעם ודוד, הקב"ה אומר "ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן", היינו ירובעם קודם לדוד, אבל בפועל תהיה מלכות דוד בראש.

נראה להוכיח את השאלה שלנו בעניין צדיק ובעל תשובה מהיחס שבין ראש השנה ויום הכפורים.

ר"ה במהותו הוא יום של צדיקים. אין מזכירים בו חטא, כולם מתנהגים כצדיקים וממליכים את ה'. וצדיקים ממש נחתמים בו לאלתר לחיים. מובא בכתבי האר"י ז"ל, שאם לא יהיו חוטאים היה לנו רק ראש השנה. ר"ה מזכיר את יום מתן תורה, לוחות ראשונות, שבו אמרנו נעשה ונשמע וקבלנו עלינו את מלכותו, "את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים", ומלאכי השרת אמרו "מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשים בו", ולכן אנו מזכירים בפסוקי השופרות את השופרות של מתן תורה. והיו כמלאכים עליהם הכתוב אומר "אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם" וכיון שחטאו נאמר שם בהמשך "אכן כאדם תמותון". ומשה רבינו שבר את הלוחות, עד שנתנו לוחות שניות ביוה"כ, לאחר שנתכפר לכם על חטא העגל. ולכן הוא יום לבעלי תשובה, ומכפר עם התשובה.

והנה לאחר ששבר משה את הלוחות הראשונות היה מצטער, אמר לו הקב"ה אל תצטער שבלוחות שניות יש כל תורה שבעל פה, משנה וגמרא הלכות ואגדות. אם כן יש יתרון בלוחות השניות יותר מן הראשונות. וכן נאמר בגמ' ב"ק מפני מה לא נאמר בלוחות ראשונות טוב, מפני שעתידין להשתבר. כלומר דבר שאינו מתקיים אנו נחשב לטוב, ולוחות שניות לא נשתברו לכן ראויות להקרא טוב. וזה יתרונן של לוחות שניות.

הגמ' במנחות מספרת על משה רבנו שעלה למרום וראה את הקב"ה קושר כתרי אותיות, אמר לקב"ה: מי מעכב על ידך? כלומר יש פירושים שהם ככתרי אותיות שעתידים להתפרש על ידי בני אדם, והקב"ה הראה לו את ר' עקיבא שדורש על כל תג ותג תילי תילים של הלכות, ומסופר שם שמשה ישב לשמוע את תורתו בסוף שמנה שורות (מראה על דרגת התלמידים) ולא הבין. אמר משה לקב"ה: מדוע אינך נותן תורה על ידו? אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה. ואם כל ההלכות הללו רמוזות בלוחות שניות, אם כן יתרונן גדול על הראשונות. ומכאן שבעל תשובה גדול מצדיק גמור.

אולם אם כן מה יעשה צדיק שרוצה להגיע לדרגת בעל תשובה? נראה שדבר זה אפשר ללמוד ממשה. ששבר את הלוחות והוא עשה לוחות שניות. (אפשר שהגמ' הנ"ל במנחות, שמשה לא הבין את תורתו של ר"ע היה בזמן מתן לוחות ראשונות, אבל בארבעים יום האחרונים שבהם למד תורה קבל גם סגנון למוד של תורה שבע"פ ובה רמוזה תורתו של ר"ע). כיצד נעשה הדבר? הקב"ה אמר לו "הרף ממני והשמידם ואעשה אותך לגוי גדול", אם משה היה מקבל את דברי ה', לא היה צריך לשבור את הלוחות כיון שלא היה לו כל שייכות לחטא העגל. אולם משה בחר להתחבר אל כלל ישראל, ולכן לא הייתה ברירה אלא לשבור את הלוחות. ועל ידי זה זכה לקבל מהם את ההשראה של בעל תשובה ולכתוב לוחות שניות.

דוגמה נוספת לדבר, מר' יוחנן וריש לקיש, שהיו תרי רעין דלא מתפרשין, וקבלו זה מזה כצדיק ובעל תשובה, עד שכאשר מת ר"ל ר' יוחנן בקש נפשו למות. ואולי ממנו קבל ר"י את ההשראה ללחידוש הבא בגמ' (חגיגה ה'):
"רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא בכי: איוב ט"ו הן בקדשו לא יאמין, אי בקדושיו לא יאמין - במאן יאמין? יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו, ושקיל הנך דלא מטו. אמר ליה: לאו הני מעלן טפי? - אמר ליה: הני לאורחא בעינן להו, הני - נטרן, והני - לא נטרן. אמר: היינו דכתיב הן בקדשו לא יאמין".

המשל של התאנים מראה שדוקא התאנים שעדין אינם בשלים הם התאנים הטובות שעתידות להשתלם, אבל אלו שכבר בשלות, מכאן והילך הולכות ומחסירות. והנמשל בא ללמד על יתרונו של בעל תשובה שמרגיש עצמו חסר וזו מעלתו שלעולם ישלים עצמו עד בלי די.

דרגות התשובה
ראינו את ההבדל בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה, אולם לתשובה דרגות אין ספור. דוגמא לדבר,
חז"ל אמרו שראובן היה הראשון שחזר בתשובה, אמרו במדרש (בראשית רבה פרשה פ"ד):
"וישב ראובן אל הבור וגו' ואיכן היה, ר' אליעזר א' עסוק היה בשקו ובתעניתו וכיון שניפנה הלך והציץ לאותו הבור הה"ד וישב ראובן וגו', ר' יהושע א' כל טרחות הבית הייתה מושלכת עליו כיון שנפנה הלך והציץ [לאותו הבור] הה"ד וישב ראובן אל הבור וגו', אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה, אי זה הוא זה הושע שובה ישראל עד ה' אלוקיך (הושע יד ב)".

לכאורה קשה, הרי את יסוד התשובה מצאנו כבר אצל אדם הראשון,

מובא (בראשית רבה פרשה כ"ב) "ויצא קין מלפני ה', מהיכן יצא, רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו, רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדה"ר אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת וגו', א"ר לוי המזמור הזה אדה"ר אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'". א"כ תשובתו של אדם הראשון קדמה לשל ראובן. זאת ועוד, המדרש הנ"ל מציין שאדם הראשון חזר בתשובה אחרי שקין חזר בתשובה, ולכאורה מצאנו במדרש (ויק"ר כ"ט), שאדה"ר כבר חזר בתשובה מיד לאחר חטאו, ביום יצירתו, וז"ל:
"נמצאת אתה אומר ביום ר"ה ראש השנה בשעה ראשונה עלה במחשבה בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת בשלישי כנס עפרו ברביעי גבלו בחמישי רקמו בששי עשאו גולם בשביעי נפח בו נשמה בשמיני הכניסו לגן בתשיעי נצטוה בעשירי עבר באחד עשר נידון בשנים עשר יצא בדימוס אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס אימתי בחדש השביעי באחד לחדש".

אלא בודאי דרגות בתשובה יש, תשובת אדם הייתה על חטא מפורש שלא לאכול מעץ הדעת, ותשובת קין הייתה גם כן על חטא גס של שפיכות דמים, משא"כ ראובן חשב שנעשה עוול לאמו ומחה על כך. וכן מכירת יוסף הייתה מתוך שיקול דעת שפסקו לו האחים מיתה כדין רודף אחריהם, (יסוד הקנאה על אמו ועל יוסף, שורשה אחד, נטילת הבכורה מיוסף). ובתשובתו שינה את תפיסתו, וזו תשובה פנימית ועמוקה יותר. ומבחינה זו היא ראשונית במעלתה. וכן אדם הראשון שב בתשובה מיד, אבל כשראה איך כוחה של תשובה גדול גם הוא התגבר לחזור בתשובה עמוקה יותר.

כמו כן מצאנו שם, שיהודה גרם לראובן להודות. "אמר לפניו: רבש"ע, מי גרם לראובן שהודה? יהודה, וזאת ליהודה? ". רש"י מפרש שראובן הודה שבלבל יצועי אביו, ועשה זאת כדי שלא יחשדו אחיו בדבר, ומסורת הייתה בידם שהודה בזכות יהודה. והקשה התוס' במכות י"א : הלא ראובן שב על חטא זה קודם מעשה יהודה? ומתרץ "דמ"מ לא הודה ברבים עד מעשה דיהודה" (וכך כתב תוס' ב"ק צב:).

אפשר לומר אותו דבר גם על חטא מכירת יוסף, שבתחילה שב בתשובה, ואח"כ הודה בפרהסיא על חטאו. בתחילה ראובן פחד לומר לאחיו שבדעתו להציל את יוסף, ואומר להם להשליכו לבור, ובלבו פנימה מתכוון להשיבו לאביו, (רש"י בראשית ל"ז, כ"ב) "למען הציל אותו - רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכולן, לא יתלה הסרחון אלא בי". ואח"כ הודה בפרהסיה כפי שנאמר (בראשית פרק מב פסוק כב) "ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש".

על גודל כוחה של תשובה להועיל אף לפושעי ישראל, אפשר ללמוד מתשובתו של מנשה. אמרו בגמ' (סנהדרין ק"ג.):
"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב דברי הימים ב' ל"ג וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה! - מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין". וביתר פירוש אמרו בפסיקתא דרב כהנא פרשה כד "מהו בנחשתים, א"ר לוי בר חיתה עשה לו כמין מולי של נחשת ועשה אותה נקבים נקבים ונתנו לתוכה והתחיל מסיק תחתיו, וכיון שראה צרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא להזכירה, צלמא פלן אתא שיזביה, וכיון שלא הועיל כלום א' זכור אני שהיה אבא מקרי אותי את הפסוק הזה, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו, כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד: ל, לא), הרי אני קורא אותו אם יענה אותי הרי יפה, ואם לאו הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות של רקיע שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה, והיו אומ' לפני הק' הקב"ה רבון העול' העולמים אדם שהעמיד צלם בהיכל יש לו תשוב', אמ' להם הקב"ה אם איני מקבלו בתשוב' הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב"ה, חתר לו כמין חתירה מתחת כסא כבוד שלו ושמע את תחינתו, הד' דכת' ויתפלל אליו ויעתר לו, ויחתר לו כתיב, וישמע את תחינתו".

הרי לנו תשובה בדרגה כ"כ נמוכה ובכל זאת היא נתקבלה, וגילוי זה של תשובה גילה לנו מנשה, דבר שגם המלאכים וגם הנביאים לא ידעוהו, והקב"ה קבל תשובתו. ונראה שלזה התכוונו חז"ל במדרש (פסיקתא דרב כהנא כ"ד):
"טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך וגו' (תהלים כה: ח). שאלו לחכמה החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדוף רעה (משלי יג: כא). שאלו לנבואה החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח: ד). שאלו לתורה חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה החוטא מהו עונשו, א' להם יעשה תשובה ויתכפר לו, הדא היא דכת' טוב וישר ה' וגו' (תהלים כה: ח)".

היינו שאת עומק כוחה של תשובה לא יודעים הנביאים רק הקב"ה עתיד לגלות כוחה של תשובה.


^ 1 המהרש"א מפרש את המחלוקת בין ר' יוחנן ור' אבהו ביחס למי שלא חטא, הצדיק הוא מי שאינו מתאוה לעבירה, ובעל תשובה הוא מי שמתאוה לעבירה אלא מתרחק ממנה, ומדייק זאת מהפסוק שהביאו לסייע מחלוקתם "שלום שלום לרחוק ולקרוב", רחוק מעבירה וקרוב לעבירה, זוהי הגדרת האנשים כאן, משמע שלא חטאו. אבל מי שחטא ושב הוא בודאי במדרגה פחותה מן הצדיק. והנה הרמב"ם בודאי אינו סובר כמותו, שכן הוא מדבר בפירוש על מי שחטא ושב ובכל זאת מעלתו מעל לצדיק.
^ 2 גמ' בבא מציעא פ"ד. "אמר רבי יוחנן: אנא אשתיירי משפירי ירושלים. האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי, ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא, ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא, ההוא זהרורי - מעין שופריה דרבי יוחנן… רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי, כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי. אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא.
^ 3 אמנם מצאנו שגם רבי אבהו היה יפה תואר "יפיו של ר' אבהו מעין יופיו של יעקב אבינו" (ב"מ פ"ד.), אולם יש יופי של בעל תשובה. כמו האור על ראשו של מר עוקבא, שבא בגלל שחזר בתשובה. מצאנו שהיתה בו מידת ענוה מופלגת, וכן הקפיד בסעודת מלווה מלכה, היא סעודת דוד מלכא משיחא, הנשים היו שרות לו… כל זה ממידותיו של דוד המלך, שהיה בעל תשובה.
^ 4 התניא מבאר כיצד הזדונות נהפכות לזכויות, ע"י שהן מעוררות אהבה גדולה יותר כלפי הקב"ה, כמשל הבן האובד במדבר ציה בלא מים, שגעגועיו לאביו המלך גדולים מאד, וכך מבקש דוד המלך "צמאה לך נפשי כמה לכך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים, כן בקדש חזיתיך וגו'", היינו, שגם בהיותי בקדש אוהב אותך כפי שהייתי מרוחק ממך.
^ 5 ואעפ"כ נראה לאמץ את היסוד שבדברי המהרש"א, שההבחנה בין צדיק ובעל תשובה אינה במעשים אלא בכוחות הנפש, אפילו שניהם לא חטאו עדין, יש לחלק בין מי שרחוק מעבירה, למי שקרוב בעבירה, וזהו הבדל שבמהות.
ואעפ"כ נראה לאמץ את היסוד שבדברי המהרש"א, שההבחנה בין צדיק ובעל תשובה אינה במעשים אלא בכוחות הנפש, אפילו שניהם לא חטאו עדין, יש לחלק בין מי שרחוק מעבירה, למי שקרוב בעבירה, וזהו הבדל שבמהות.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il