ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
וּתְנָאֵי הַקַּבָּלָה, שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה* לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהִזְהִיר מִמֶּנּוּ הַבּוֹרֵא, חֲמִשָּׁה כְּמוֹ כֵן. אֶחָד מֵהֶם, שֶׁיִּשְׁקֹל עֲרֵבוּת* מְהִירָה* וְכָלָה*, מְעֻרְבֶּבֶת*, בַּעֲרֵבוּת מִתְאַחֶרֶת*, קַיֶּמֶת, מַתְמֶדֶת, זַכָּה מִבְּלִי קַדְרוּת וְעִרְבּוּב, וְשֶׁיִּשְׁקֹל צַעַר מַהֵר כָּלֶה*, אֵין לוֹ קַיָּמָא, בְּצַעַר מְאַחֵר מַתְמִיד, אֵין לוֹ הֶפְסֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הָעֲרֵבוּת (יְשַׁעְיָה סו, יד): "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם", וְאָמַר עַל הַצַּעַר (יְשַׁעְיָה סו, כד): "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי", וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, יט): "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא", וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, כ): "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". וְכַאֲשֶׁר יִתֵּן הַחוֹטֵא אֶל לִבּוֹ הַדָּבָר הַזֶּה, רָאוּי לוֹ לְקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה עַל חֶטְאוֹ. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ בּוֹא יוֹם הַמִּיתָה, וּבוֹרְאוֹ קָצוּף* עָלָיו עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מִן הַקִּצּוּר בְּחוֹבוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מַלְאָכִי ג, ב): "וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ". וְכַאֲשֶׁר יָשִׁיב זֶה אֶל לִבּוֹ, חַיָּב לִירֹא מֵעָנְשׁוֹ, וּלְהַסְכִּים עִם נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אֶל מַה שֶּׁיַּקְצִיף* אֲדוֹנָיו עָלָיו. וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ הַיָּמִים אֲשֶׁר נָטָה בָּהֶם מֵאַחֲרֵי אֱלֹהָיו, וְלֹא הִשְׁגִּיחַ לַעֲבוֹדָתוֹ, עִם הַתְמָדַת טוֹבוֹתָיו עָלָיו בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה ב, כ): "כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבֹר", וּפֵרוּשׁ "לֹא אֶעֱבֹר", לֹא אֲקַבֵּל עֲבוֹדָתְךָ וְלֹא אָבוֹא בִּבְרִיתְךָ, כְּאִלּוּ אָמַר: לֹא אֶעֱבֹר בִּבְרִיתֶךָ, מֵעִנְיַן (דְּבָרִים כט, יא): "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ". וְהָרְבִיעִי, שֶׁיָּשִׁיב הַגְּזֵלוֹת וְיִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת, וְיֶרֶף* מֵהַזָּקַת כָּל הַבְּרוּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל לג, טו): "חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם", וְאָמַר (אִיּוֹב יא, יד): "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם". וְהַחֲמִישִׁי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה אֲשֶׁר הִמְרָה דְבָרוֹ, וְיָצָא מִקֶּשֶׁר עֲבוֹדָתוֹ וּמַסֹּרֶת תּוֹרָתוֹ, וְיוֹכִיחַ אֶת נַפְשׁוֹ וְיַכְלִימֶנָּה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים לב, ו): "הַלְיָי תִּגְמְלוּ זֹאת", וְאָמַר (יִרְמְיָה ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְיָ".
וּבָזֶה יִשְׁלְמוּ גִדְרֵי הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ.
___________________________________
יִשְׁנֶה – יחזור. עֲרֵבוּת – מתיקות. מְהִירָה – מיידית. וְכָלָה – נגמרת. מְעֻרְבֶּבֶת – מעורבת בצער. ערבות החטא מול ערבות המצוות. מִתְאַחֶרֶת – מגיעה מאוחר. שכר המצוות לעתיד לבוא. צַעַר מַהֵר כָּלֶה – צער זמני שנגמר. צער מעשה המצווה מול עונש העבירה. קָצוּף – כועס. שֶּׁיַּקְצִיף – שיכעיס. וְיֶרֶף – ירפה.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
109 - התשובה חלק ח'
110 - התשובה חלק ט'
111 - התשובה חלק י'
טען עוד
סיום הפרק החמישי נושא בקרבו הרבה תקווה. הוא עוסק בדרך החדשה שאליה יוצא האדם בעת ששב. תהליך הניקוי מהחטא נותן לו הזדמנות חדשה להתחיל דרך טובה יותר, כשהוא נקי מעוון.
כעת, האדם צריך לצאת לדרך עם כלים נכונים להתמודדות, עם כלים לחשיבה אמיתית ונכונה, שתמנע ממנו בעזרת ה' את הנפילות בעתיד. אלה הם חלקי ה'קבלה לעתיד', שאותם מונה כאן רבנו בחיי.
הדבר הראשון שיש לזכור הוא את היחס האמיתי לפיתויו של החטא. העולם שלנו מוגבל מאד, והאדם החי בו זוכה רק לשנִים מועטות של חיים. אולם בדרך כלל האדם בטבעו אינו זוכר זאת, והוא רגיל לשים לב מאד למה שקורה איתו בעולם ולתת לו מקום מאד משמעותי. החשיבה על כך שהחיים בעולם הזה מספקים תענוג כלה וקטן לאין ערוך ממה שזוכים הצדיקים לאחר פטירתם מן העולם, ושהמאמצים הכרוכים בעשיית המצוות קטנים לאין ערוך מהייסורים העלולים לבוא לאדם לאחר מותו, נותנים לנו אפשרות לחיות חיים אחרים, להשתחרר מהשעבוד הגדול לתאוות הכלות של העולם הזה, ולהיות חופשיים ופנויים יותר לדביקות אמיתית בבורא. "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" [אבות ב, א]. מתוך כך, האדם זוכר את העובדה שכל אדם נשפט בסוף ימיו ונתבע על כל דבר שלילי שעשה, דבר שיהווה לאדם 'ביטוח' מסוים שאכן הוא צועד בדרך חדשה ולא ישוב עוד ליפול.
יתר על כן, האדם צריך לזכור את גדלות הבורא וכבודו, ואת הטוב הרב שהבורא גומל איתנו גם בימים שבהם אנו רחוקים ממנו, ועד כמה מי שחוטא הוא כפוי טובה. מתוך כך נתרחק מכל עבירה, ונימנע מגרימת צער ונזק לבריות, ואם יש בידינו לתקן במעשה, נתקן ונזכה להיות אנשים חדשים.
הרחבות
•רק ליום אחד
וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיִּתֵּן אֶל לִבּוֹ בּוֹא יוֹם הַמִּיתָה. "רבי אליעזר אומר... ושוב יום אחד לפני מיתתך" [אבות ב, י]. בגמרא מובא: "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה" [שבת קנג.]. חשש זה שמא ימות מטיל על האדם פחד ומחזק אותו להישמר מן החטא.
הרב קוק מוצא עצה עמוקה במחשבה 'שמא ימות למחר': "השב, צריך לפלס נתיבות עסקיו (ליישר את דרכיו) הגשמיים, שלא יכשל בעבורם בחטא ועון. אמנם, זה הפלס אין צריך שירבה לחשוב על זמן רב, כי אז יגדל עליו העול ויתייאש מתשובה, כי מי יודע ילדי יום. אלא צריך לצייר בעצמו, שצריך להכין עצמו רק ליום אחד , ויום אחד היה נקל לו לעמוד נגד יצרו בנסיונות, אפילו אם הורגל ברע חס ושלום, ואחר כך יתחזק עוד יום אחד, עד שתשוב להרגל אצלו ההליכה בדרך הטובה. על כן אמר: 'שוב יום אחד לפני מיתתך'" [מדבר שור עמ' פח-פט]. המחשבה על דבר קרבת יום המיתה מסוגלת להקל בעיני האדם את עול התשובה. קשה לשנות את אורח החיים לטובה מתוך מחשבה שצריך להחזיק מעמד בכך שנים רבות. אי לכך מייעץ התנא: חשוב שאולי תמות מחר, שהרי לא מובטחות לך שנים רבות. אם כן, עיקר המאמץ הוא להחזיק מעמד ליום אחד, ואם תזכה ליום נוסף, אז תמשיך הלאה באותה הדרך לעוד יום, וכן הלאה.
לעילוי נשמת פפו יוסף בן סניורו ז"ל
לעילוי נשמת יצחק רוז'ה בן מרדכי ז"ל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
איך לקשור את הסכך?
איך ללמוד אמונה?
הלכלוך הקדוש
איך עושים קידוש?
עבודה שאין לה סוף
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
