ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר חובת הלבבות

י' תשרי תשע"ד

התשובה חלק י'

בשביל הנשמהי' תשרי תשע"ד
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
פֶּרֶק שִׁשִּׁי
אופן ההערה
אֲבָל אֹפֶן הַהֶעָרָה* יִהְיֶה לְאַרְבָּעָה דְבָרִים.
הכרה בבורא קודם בוא העונש
הָאֶחָד, מֵחֹזֶק הַכָּרַת הָאָדָם אֶת אֱלֹהָיו, וּבְחִינָתוֹ* בְּהַתְמָדַת טוֹבָתוֹ עָלָיו, וּמַה שֶּׁהוּא חַיָּב עָלֶיהָ מֵעֲבוֹדָתוֹ וְשָׁמֹר מִצְוֹתָיו וְהִזָּהֵר מִמַּה שֶּׁהִזְהִיר.
וְהוּא כְּעֶבֶד הַבּוֹרֵחַ מֵאֲדוֹנָיו, כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב בַּטּוֹב אֲשֶׁר גְּמָלוֹ, יָשׁוּב אֵלָיו לִרְצוֹנוֹ, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מֵהַמְרוֹתוֹ וּבָרְחוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ. וְהוּא הָעֶבֶד הַמֵּפִיק* דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וּמֵבִין נְתִיב הַהַצָּלָה, וְהוּא רָאוּי לִסְלֹחַ לוֹ וּלְקָרֵב אוֹתוֹ, וּבְכָמוֹהוּ נֶאֱמַר (יִרְמְיָה ד, א): "אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ אֵלַי תָּשׁוּב", רְצוֹנוֹ לוֹמַר אִם תָּשׁוּב לִרְצוֹנְךָ קֹדֶם בּוֹא הָעֹנֶשׁ עָלֶיךָ, אֲקַבֵּל תְּשׁוּבָתְךָ וְאֶבְחַר בְּךָ לַעֲבוֹדָתִי. וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד, וְלֹא תִבְרַח מֵעֲבוֹדָתִי, וְנִשְׁבַּעְתָּ בִשְׁמִי בֶּאֱמֶת, וְלִבְּךָ לָשׁוּב אֵלַי בֶּאֱמוּנָה, יִתְבָּרְכוּ בְךָ גוֹיִם וּבְךָ יִתְהַלָּלוּ. וְהַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַתְּנָאִים הִיא מַה שֶּׁאָמַר: וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ, וְהַכַּוָּנָה: בְּךָ. וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, ז): "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם".
על ידי תוכחת הבורא
וְהַשֵּׁנִי, בְּעֵת שֶׁתְּבוֹאֵהוּ תוֹכַחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְהַכְלָמָתוֹ עַל רֹעַ מַעֲשָׂיו וּמִפְעָלָיו, בֵּין עַל יְדֵי נְבִיא דוֹרוֹ אִם יִהְיֶה בִּזְמַן הַנְּבוּאָה, אוֹ מִתּוֹרַת יְיָ הַנֶּאֱמָנָה, אוֹ מִפִּי מוֹרֶה לַעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא טַעֲנַת הַבּוֹרֵא עַל בְּרוּאָיו, וְאֵין דּוֹר מִן הַדּוֹרוֹת רֵיק מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קִדּוּשִׁין עב, ב): "עַד שֶׁלֹּא כָבְתָה שִׁמְשׁוֹ* שֶׁל משֶׁה זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ, עַד שֶׁלֹּא כָבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, עַד שֶׁלֹּא כָבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע. יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ". וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה יִמָּצֵא בְּכָל הַדּוֹרוֹת וּבְכָל הָאֲרָצוֹת, לֹא יֶחְסַר קוֹרֵא אֶל הָאֱלֹהִים וְאֶל עֲבוֹדָתוֹ וּמוֹרֶה אֶת תּוֹרָתוֹ.
וְהַשָּׁב הַזֶּה כְּעֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵעֲבוֹדַת אֲדוֹנָיו, וּפָגַע* עֶבֶד נֶאֱמָן לַאדוֹנָיו, וְהוֹכִיחוֹ עַל בָּרְחוֹ מֵאֲדוֹנָיו, וְיָעַץ אוֹתוֹ לָשׁוּב אֵלָיו, וְהִבְטִיחוֹ שֶׁיִּמְחַל לוֹ, וְהִזְכִּירוֹ רֹב טוֹבוֹתָיו וַחֲסָדָיו עָלָיו, וְשָׁב אֵלָיו וְנִכְנַע אֵלָיו.
___________________________________
אֹפֶן הַהֶעָרָה - דרך התעוררות האדם לעשיית התשובה. וּבְחִינָתוֹ - בירורו והבנתו. הַמֵּפִיק - העושה, המארגן. כָבְתָה שִׁמְשׁוֹ – נפסקה הארתו, הדרכתו. וּפָגַע - ופגש.

ביאורים
הרצון העקרוני להיות טוב ולעשות טוב קיים ברמה מסוימת אצל כל אחד מאיתנו. אצל כל יהודי יש רצון פנימי עז להיות טוב ולעשות רק טוב, אלא שבפועל קשה לאדם לחזור בתשובה, לשנות את דרכיו ולנקות את עברו. בפרק זה מונה רבנו בחיי את הדרכים להתעורר לשוב בתשובה, כדי שהאדם יוכל להוציא אל הפועל רצון זה.
הוא פותח עם ההכרה בטוב ה'. העולם הזה אמנם 'מעלים' את גודל הטובות שהבורא עשה עם ברואיו, אולם אם נתבונן לעומק נוכל להבין קצת עד כמה גדולים חסדיו של הבורא עימנו, החל בחסד הגדול שבעצם קבלת 'מתנת החיים' היכולת להיות בעולם הזה, דרך סיפוק הצרכים הבסיסיים הנצרכים לקיומנו היומיומי, וכלה בהמון דברים המשמחים אותנו וגורמים לנו הנאה ונחת רוח. כל אדם שמתבונן בגדלותו ובטובותיו של מי שהטיב עימו, מתמלא רצון אמיתי להשיב אהבה למֶטיבו, במיוחד לאור הידיעה שאותו הטוב הגיע אליו מרוב אהבתו של המטיב אליו. לכן, התבוננות שכזו מעוררת באדם רצון טוב לשוב בתשובה ולחזור אל הבורא ועבודתו. זוהי דרך התשובה המעולה ביותר, והיא בוודאי ראויה שתתקבל ברצון.
לאחר מכן הוא עובר לעסוק בדרך תשובה נוספת הפחותה במעלה מהראשונה, והיא מתרחשת כשהאדם מתוך לימודו מבין שנהג שלא כשורה, ו'מוכיח' את עצמו, או שאחרים מוכיחים אותו. בייחוד בדור שלנו, לא תמיד אנשים אוהבים שאחרים 'מטיפים להם מוסר' ואומרים להם במה הם לא בסדר. שהרי לא קל לאדם עם העובדה שאחרים עוסקים בחסרונותיו, ואף שֹמים את עצמם, כביכול, מעליו. אולם מי שמצליח להתבונן על תוכחה שמקבל, בענווה ומתוך רצון טוב להתקדם, לפעמים דווקא היא זו שתעזור לו להתקדם: "אהוב את המוכיחך, כדי שתוסיף על חכמתך" [מסכת דרך ארץ ז, יד]. כאשר התוכחה נעשית באופן נכון, התורה רואה אותה באור חיובי ואף מצווה עליה: "הוכח תוכיח את עמיתך" [ויקרא יט, יז].
הרחבות
•מתי נולד רבנו הקדוש?
יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. רבנו בחיי מתאר בדבריו את השגחת ה' על עמו, שתמיד יש מי שמדריך את העם בדרך הנכונה לעבודת ה'. אך בדוגמה של רבי עקיבא ורבנו הקדוש קשה, הרי רבנו הקדוש לא הדריך את הצבור מיום לידתו, ואם כן עברו כמה שנים ללא מדריך לעבודת ה'.
יש מי שפירש שהמושג "נולד" בסוגיה זו בגמרא, אין פירושו דווקא לידה גשמית, אלא שאז "נתגדל בתורה ובמעשים טובים" [מלוא הרועים פסחים קד:]. יתכן שגם רבנו בחיי סבר שלידת המנהיג משמעותה שבתו על כס ההנהגה.
טעם לכך שמילוי תפקידו של אדם מכונה לידה, נוכל להבין על פי פירושו של הרב קוק לתפילת יום הכיפורים: "אלוהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי" [וידוי בסוף תפילת עמידה]. מסביר הרב קוק: "לפני שנוצרתי... ודאי לא היה דבר בעולם שהיה צריך לי (אותי). כי אם הייתי חסר בשביל איזו תכלית והשלמה הייתי נוצר... לעת כזאת שנבראתי, מפני שהגיעה השעה שאני צריך למלא איזה דבר להשלמת המציאות. ואילו הייתי מיחד מעשי אל תכלית בריאתי הנני עכשיו כדאי, אבל כיון שאין מעשי מכוונים לטוב התכלית הרי לא הגעתי אל תכלית בריאתי ואיני עדיין כדאי כמו קודם לכן" [עולת ראיה ב עמ' שמה]. משמעות לידתו של אדם היא כאשר הוא ממלא את יעודו. ומכיוון שלשם כך נולד הרי זה כאילו נולד עכשיו.
עוד בנושא חובת הלבבות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il