ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה
מפסידי התשובה
אֲבָל מַפְסִידֵי הַתְּשׁוּבָה* רַבִּים מְאֹד, וּכְבָר זָכַרְתִּי רֻבָּם בְּמַה שֶּׁקָּדַם מִן הַשַּׁעַר הַזֶּה.
התמדת העבירה
וּמִמַּפְסִידֶיהָ עוֹד, הַהֶסְכֵּם עַל הָעֲבֵרָה*, וְהוּא הַהַתְמָדָה עַל עֲשׂוֹתָהּ וְהָאִחוּר מֵהַנִּיחַ אוֹתָהּ, וְלֹא תִתָּכֵן תְּשׁוּבָה עַל זֶה*.
וּכְבָר נֶאֱמַר: אֵין קְטַנָּה* בָּעֲבֵרוֹת עִם הַהַתְמָדָה, וְלֹא גְדוֹלָה בָהֶן עִם בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה. וְהוּא, שֶׁהַהַתְמָדָה מוֹרָה עַל בְּזוֹתוֹ דְבַר הָאֱלֹהִים, וְשֶׁהוּא מֵקֵל בְּמִצְוָתוֹ וְהַזְהָרָתוֹ, וּמְזַמֵּן עַצְמוֹ לְעָנְשׁוֹ, וּבוֹ נֶאֱמַר (בְּמִדְבַּר טו, ל-לא): "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה... וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ, כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
117 - התשובה חלק י"א
118 - התשובה חלק י"ב
119 - התשובה חלק י"ג
טען עוד
הֲלֹא תִרְאֶה הַחוּט שֶׁל מֶשִׁי כַּמָּה הוּא חָזָק כְּשֶׁיִּכָּפֵל פְּעָמִים רַבּוֹת, וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי עִקָּרוֹ מֵחָלוּשׁ שֶׁבַּדְּבָרִים, וְהוּא רִיר הַתּוֹלַעַת. וְנִרְאֶה הַחֶבֶל הַגָּדוֹל שֶׁל סְפִינָה, כְּשֶׁמְּשַׁמְּשִׁים בּוֹ זְמַן אָרֹךְ, הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְחָסֹר, עַד אֲשֶׁר יִפָּסֵק וְיָשׁוּב חָלוּשׁ מִכָּל חָלוּשׁ.
וּכְמוֹ כֵן עִנְיַן הַקַּטְנוּת וְהַגַּדְלוּת בָּעֲבֵרוֹת עִם הַהַתְמָדָה וּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה. וְעַל כֵּן דִּמָּה אוֹתָם הַכָּתוּב בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ה, יח): "הוֹי משְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא".
וּכְבָר נֶאֱמַר: אַל תַּבֵּט לְקַטְנוּת מַה שֶּׁעָשִׂיתָ, אַךְ תַּבִּיט לִגְדֻלַּת מִי שֶׁחָטָאתָ לוֹ. וְאַל תִּשְׂמַח לְסִכְלוּת* בְּנֵי אָדָם בְּרֹעַ מַצְפּוּנֶךָ, וְרָאוּי שֶׁתֶּאֱבַל לִידִיעַת הַבּוֹרֵא בְּמַה שָּׁאַתָּה צוֹפֵן, וְהַשְׁקָפָתוֹ עַל נִסְתְּרוֹתֶיךָ וְנִגְלוֹתֶיךָ, וְשֶׁהוּא זוֹכֵר אוֹתָם לְךָ יוֹתֵר מִמַּה שָּׁאַתָּה זוֹכֵר, מִפְּנֵי שָּׁאַתָּה תִשְׁכַּח וְהוּא לֹא יִשְׁכַּח, וְתִתְעַלֵּם וְלֹא יִתְעַלָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה סה, ו): "הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי", וְאָמַר (יִרְמְיָה יז, א): "חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה".
החזרה אל העבירה אחר התשובה
וּמִמַּפְסִידֶיהָ עוֹד, הַחֲזָרָה אֶל הָעֲבֵרָה אַחַר הַשְׁלָמַת תְּנָאֵי הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת (יִרְמְיָה לד, א): "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ", וּשְׁאָר הָעִנְיָן הַהוּא.
___________________________________
מַפְסִידֵי הַתְּשׁוּבָה - דברים המפריעים ומונעים את התשובה. הַהֶסְכֵּם עַל הָעֲבֵרָה וכו' - אדם המתרגל אל העבירה ומסכים עימה. דבר זה נוצר כתוצאה מההתמדה בחטא ומהעיכוב בעזיבתו. עַל זֶה - במצב שכזה אי אפשר לשוב בתשובה. אֵין קְטַנָּה וכו' – ההתמדה בעבירות, אפילו הקטנה שבהן, הופכת אותה לגדולה. אולם, בפני התשובה אין גודל העבירה מהווה גורם מעכב. וְעָזַב אוֹתָהּ לְיִרְאַת - עזב את העבירה למען יראת ה'. לְסִכְלוּת - חוסר ידע בני האדם על מחשבות רוע ליבו.
ביאורים
מי שבא 'למדוד' ולהגדיר את עצמו, אחד הדברים שהוא חייב לעסוק בהם הוא ההרגלים שלו, מכיוון שדברים שהאדם מאד רגיל אליהם הופכים להיות חלק ממנו. מסיבה זו, דברים שליליים שהפכו להיות הרגל של האדם, הוא בדרך כלל אינו מודע מספיק לצורך לשנותם, והם נותרים כאילו הם חלק ממנו ומאישיותו. דברים אלו נכונים במיוחד כאשר אנו עוסקים בחטאים קטנים, שאליהם קל יותר להתרגל, ולא לשים לב לבעייתיות שבהם.
בפרק זה עוסק רבנו בחיי בדברים הגורמים לאדם שלא לשוב בתשובה. בגלל הקושי לשים לב להרגלים הצריכים שינוי, הוא בוחר לעסוק קודם כל באותם חטאים קטנים שהאדם התרגל אליהם ולא שם לב לצורך לתקנם. הוא אומר שכאשר האדם לא שב מחטאים קטנים אלו, מצבו חמור יותר מאשר מצבו של מי שחטא בחטא גדול ושב ממנו, מכיוון שאפילו אם החטא קטן, אם ממשיכים לדבוק בו, כל אותן הפעמים הרבות שהאדם חטא מצטברות עם הזמן ונאספות לחשבון גדול. סיבה נוספת שאותה הוא מונה היא שעצם העובדה שאדם ממשיך לחטוא ללא הפסקה, ואפילו בחטא קטן, מבטאת זלזול בבורא, שהרי הבורא ציווה אותו להימנע מחטא, ובהתמדתו בחטא, הוא מפגין אדישות לציוויו.
החומרה שבחטאים אלו מתבטאת גם בזה שכל חטא הוא כלפי הבורא, שלגדולתו אין חקר, ולכן כל חטא כלפיו נחשב לדבר נורא, אפילו אם הוא קטן.
רבנו בחיי מוסיף להזכיר עוד עניין שגורם לאדם שלא לשוב בתשובה, והיא חזרה אל החטא אחרי עזיבתו. בימי ירמיהו רבים מעם ישראל נכשלו בשעבוד העבדים העבריים יותר משש שנים שהוא הזמן שהתורה מצווה שלא לחרוג ממנו, אולם לאחר מכן הם החליטו לשוב בתשובה, וכרתו ברית על שחרורם, אלא שלאחר מכן העם לא עמד בזה ושב לשעבד את העבדים, הקב"ה מוכיחם על תופעה זו בחומרה רבה, ואומר שהם יענשו בעונשים קשים מאוד. אדם השב על חטאיו, צריך להתאמץ להתנתק מהם ניתוק מוחלט ולא לשוב אליהם כלל.
הרחבות
•כיצד לצאת ממעגל החטא?
הַהַתְמָדָה עַל עֲשׂוֹתָהּ. עשיית החטא בקביעות מקשה על האדם לשוב בתשובה. הרא"ש כתב שכפתרון לבעיה זו ציווה הקב"ה על החוטא להביא קרבן: "כבר הסכימו כל חכמי ישראל התורניים כי הקרבנות אינם באים לצורך הקדוש ברוך הוא, שהרי אין לפניו לא אכילה ולא שתיה. אלא ברוך המקדים רפואה למכותינו שציווה להקריב הקרבנות לזכות בהם ישראל. כי כשאדם חוטא ומקריב קרבן ומתכפר לו ויודע שהוא נקי מחטאו, הוא נזהר מלחטוא ומלהיות בעבירות מלוכלך. אבל אם לא היה מתכפר היה מוסיף לחטוא כמו שאמרו חז"ל: "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - נעשית לו כהיתר". משל לאדם שיש לו בגדים צואים (מלוכלכים) אינו משמרן מן הטיט, אבל אדם שבגדיו נקיים משמרן מן הטיט ומן הטינוף" [רא"ש, ויקרא א, ג].
בזמנינו בית המקדש חרב לצערנו, ואין אפשרות להקריב קורבנות. אולם כתב הרמב"ם: "בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות" [הלכות תשובה א, ג]. אם כן, אדם שעשה תשובה שלימה צריך להאמין שהקב"ה טיהר את נפשו, ומתוך כך יישמר שלא יחטא ויטנף שוב את נפשו.
סודה של ברכה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
למה ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
