ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חלווה בת פרחה
וּמִמַּפְסִידֶיהָ גַם כֵּן, מִי שֶׁיַּבְטִיחַ אֶת נַפְשׁוֹ לָשׁוּב בְּאַחֲרִית יָמָיו, וְחוֹשֵׁב שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרוֹת לְאַחַר שֶׁיַּגִּיעַ אֶל רְצוֹנוֹ וְיַשְׁלִים* תַּאֲוָתוֹ מֵהֶן, וְהוּא כִמְרַמֶּה אֶת אֱלֹהָיו, וּבוֹ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא פה, ב): "אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה".
וּבַתּוֹכָחָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי בְּסוֹף זֶה הַסֵּפֶר: נַפְשִׁי, הָכִינִי צֵידָה לָרֹב, אַל תַּמְעִיטִי, בְּעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתֵךְ וְיֵשׁ לְאֵל* יָדֵךְ, כִּי רַב מִמֵּךְ הַדֶּרֶךְ, וְאַל תֹּאמְרִי לְמָחָר אֶקַּח צֵידָה, כִּי פָנָה הַיּוֹם, וְלֹא תֵדְעִי מַה יֵּלֶד יוֹם, וּדְעִי כִּי תְמוֹל לָעַד לֹא יָשׁוּב*, וְכָל אֲשֶׁר פָּעַלְתְּ בּוֹ שָׁקוּל וְסָפוּר וְחָשׁוּב. וְאַל תֹּאמְרִי מָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּי יוֹם הַמָּוֶת מִכָּל חַי מְכֻסֶּה. מַהֲרִי עֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם חֻקּוֹ, כִּי הַמָּוֶת בְּכָל עֵת יִשְׁלַח חִצּוֹ וּבִרְקוֹ. וְאַל תִּתְמַהְמְהִי מֵעֲשׂוֹת חֹק דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, כִּי כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.
השב רק במקצת
וּמִמַּפְסִידֵי הַתְּשׁוּבָה גַם כֵּן, שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׁב שָׁב מִקְּצָת עֲוֹנוֹתָיו וּמַתְמִיד עַל קְצָתָם, כְּמוֹ, שֶׁיָּצָא* מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם, וְיָשׁוּב מֵהֶן, וְלֹא יָצָא מִמַּה שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי אָדָם מִגָּזֵל וְאוֹנָאָה וּגְנֵבָה וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וּבָזֶה נֶאֱמַר (אִיּוֹב יא, יד): "אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּעִנְיָן הַזֶּה (תַּעֲנִית טז, א): "אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרָה וּמִתְוַדֶּה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְמִי שֶׁתּוֹפֵס שֶׁרֶץ בְּיָדוֹ, אֲפִלּוּ טוֹבֵל בְּכָל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. זְרָקוֹ מִיָּדוֹ... עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כח, יג): "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם".
וּמַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ מִמַּפְסִידֵי הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר קָדְמוּ בַסֵּפֶר הַזֶּה, כֻּלָּם גַּם כֵּן מַפְסִידִים הַתְּשׁוּבָה, וְאֵינֶנִּי צָרִיךְ לִשְׁנוֹתָם בַּשַּׁעַר הַזֶּה.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
119 - התשובה חלק י"ב
120 - התשובה חלק י"ג
121 - התשובה חלק י"ד
טען עוד
וְיַשְׁלִים - וימלא. לְאֵל יָדֵךְ – בכוחך, באפשרותך. תְמוֹל לָעַד לֹא יָשׁוּב - יום האתמול לעולם לא ישוב עוד. שֶׁיָּצָא - שעזב.
ביאורים
רבנו בחיי מסיים את הפרק בעוד שני עניינים העלולים לגרום לאדם שלא לשוב בתשובה.
לפעמים דווקא הידיעה שיש אפשרות של תשובה עוזרת לאדם לחטוא. החטא הרי נראה לחוטא מושך מאוד, הנטייה השלילית שבו מראה לו עד כמה החטא נחמד ונעים, ומאידך, מצפונו מייסר אותו ומזכיר לו שחטא הוא דבר מגונה ופסול. הידיעה שתהיה אפשרות בעתיד לשוב, משקיטה לאדם את המצפון ועוזרת לו כביכול 'לרמות', את הבורא. הוא נזכר ביכולת לתקן אפילו את העבר, וכך הוא יכול לחטוא ללא ייסורי מצפון קשים. דבר זה מצוי במיוחד בגיל צעיר, שהאדם נוטה לדחות את חזרתו בתשובה לגילאים מאוחרים יותר, בהם הוא מעריך שיהיה מיושב ורגוע יותר, ויתפנה יותר לחזרה בתשובה והשקעה רוחנית.
חשוב לזכור שמחשבות מסוכנות אלו עלולות להיות בעוכריו של האדם. בעוד לאדם רגיל יש סיוע מן השמים לשוב אל הבורא, אדם שמראש סמך על יכולת התשובה כדי לחטוא, אינו זוכה לסיוע זה. בנוסף, לא תמיד האדם מספיק לחיות שנים רבות ולתקן את מעשיו השליליים, ולמרות שהנטייה הטבעית של האדם היא לתכנן חיים ארוכים, המציאות מוכיחה שהדבר איננו קורה תמיד, והאדם עלול למצוא את עצמו חלילה, מגיע לעולם הבא מבלי שהספיק לנקות את עצמו מחטאיו. מעבר לזה, חשוב לאדם לזכור שהזמן שניתן לכל אחד לחיות בעולם הזה, אמור להיות מנוצל לטובה עד תום, וכאשר זמן מסוים עובר עליו כשהוא בתוך חטא, באותו הזמן הוא מחמיץ החמצה גדולה ומבזבז זמן יקר, שבו הוא שבוי בלכלוך, דבר שלא ניתן לבטלו אפילו אם בסוף הוא מצליח לשוב.
בנוסף, עוסק רבנו בחיי בעניין השני שמרחיק את האדם מתשובה, והוא התשובה החלקית. לפעמים האדם מכיר בחשיבות התשובה ומקפיד לשוב, אולם הוא עושה זאת רק באופן חלקי על חלק מחטאיו, כמו לדוגמה אדם שמקפיד מאוד לקיים את המצוות שבין אדם למקום, אך לא שם ליבו שצריך לתקן גם עבירות שבין אדם לחבירו שגם הן חמורות מאוד. גם מדבר זה יש להיזהר, ולהקפיד על כך שהתשובה תקיף את הכול.
הרחבות
•האומר אחטא ואשוב, האם יכול לעושת תשובה?
אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. מימרא זאת לכאורה לא ברורה. מדוע תִמָנַע התשובה מאדם שרוצה לשוב?! הגמרא מבארת: ש"כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה... נעשית לו כהיתר" [יומא פז.] היינו, שכאשר אדם עושה עבירה מספר פעמים, הוא מתרגל לעשותה ואין הוא מרגיש עוד בחומרתה. במצב כזה קשה לו לשוב בתשובה. והוסיף עוד הנודע ביהודה : "ונראה שזה דרכו של היצר לומר לאדם: עשה עתה למלאות תאוותך, ואחר שתמלא תאוותך תחזור בתשובה, והיצר הרע מבטיחו שיסתלק ממנו אחר העבירה, ובאמת אדרבה על ידי העבירה נכנס בו כוח הטומאה יותר" [צל"ח, חגיגה טז.]. על פי פירושים אלו נראה שיש לאדם עצמו קושי לעשות תשובה.
אולם המהר"ל הסביר כי הבעיה בתשובתו של האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, היא שאין תשובתו שלימה. שכן תשובה אמיתית היא כזו שמוציאה את האדם ממעגל החטא, אולם אצל אדם זה התשובה היא זו שגורמת לו לחטוא [נתיב התשובה פרק ח].
בעל התולדות יצחק ביאר מימרא זאת באופן שונה, על פיו, מניעת התשובה היא על ידי ה': לרוב בני האדם האפשרות לעשות תשובה היא חסד גמור שנתן ה'. אולם אדם 'האומר אחטא ואשוב' חוטא בגלל הידיעה שיוכל אח"כ לחזור בתשובה. לכן הקב"ה מונע ממנו את התשובה שכן "לא יתכן שהחסד שעשה השם יתברך (התשובה) יהיה הוא עצמו סיבה לחטוא" [תולדות יצחק, דברים טו].
אולם אף שתשובת אדם זו קשה, כבר כתב הרמב"ם: "כל אלו הדברים וכיוצא בהן, אף על פי שמעכבין את התשובה - אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן - הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא" [הלכות תשובה ד, ו].
להצלחת בני ואורה שמאי וכל יוצאי חלציהם הי"ו
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד אמונה?
שבועות מעין עולם הבא!
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
