ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר חובת הלבבות

ט"ו תשרי תשע"ד

התשובה חלק ט"ו

בשביל הנשמהט"ו תשרי תשע"ד
מוקדש לעלוי נשמת
חלווה בת פרחה
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
פֶּרֶק תְּשִׁיעִי
בין אדם למקום ובין אדם לחבירו
אֲבָל אִם תִּתָּכֵן הַתְּשׁוּבָה מִכָּל חֵטְא אִם לֹא, אֹמַר בִּתְשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, כִּי הָעֲוֹנוֹת שְׁנֵי מִינִים: אֶחָד מֵהֶם, עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בִּלְבָד, כְּכַחֵשׁ בֵּאלֹהִים, וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, וְהַמַּצְפּוּנִים הָרָעִים, וְלָאוִין שֶׁבְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, וְהַרְבֵּה מֵחוֹבוֹת הָאֵבָרִים, אֲשֶׁר לֹא יַחְמֹס* הַחוֹטֵא בָּהֶם כִּי אִם נַפְשׁוֹ בִּלְבַד, וְאֵין אַשְׁמָה עָלָיו אֶלָּא לְהַמְרוֹתוֹ* מִצְוַת אֱלֹהָיו. וְהַמִּין הַשֵּׁנִי, עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְהֵם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנְיָן מֵעִנְיְנֵי הָרָעָה וְהֶחָמָס לִבְנֵי אָדָם, אִם בְּגוּפָם אִם בְּמָמוֹנָם אוֹ בְזִכְרָם*, וּמְקַבֵּץ* הַחוֹטֵא חֲמָסוֹ בְּנַפְשׁוֹ בְּהַמְרוֹתוֹ אֶת אֱלֹהָיו עִם חֲמָסוֹ בְנֵי אָדָם.

היתכנות התשובה בחיים בין אדם למקום
וּמַה שֶׁיִּהְיֶה מִן הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאִים בֵּין הָאָדָם לֵאלֹהָיו בִּלְבָד, תִּתָּכֵן לוֹ הַתְּשׁוּבָה מֵהֶם בְּעוֹדֶנּוּ בַחַיִּים, כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר לְקִצּוּרוֹ וְיִשְׁתַּדֵּל לָשׁוּב מֵעֲוֹנוֹ אֵצֶל בּוֹרְאוֹ.
וּמִן הַדִּין עָלָיו שֶׁתִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה מִן הֶעָוֹן בַּמִּין שֶׁחָטָא בּוֹ, אִם יוּכַל. שֶׁאִם יִהְיֶה הַחֵטְא בְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, כַּלֵּב הָרָע, וְהַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה, וְהַנְּטִירָה, וְהַקִּנְאָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ רְאוּיָה לִהְיוֹת בַּהֲטָבַת הַלֵּב וְהַמַּחֲשָׁבָה, וְאַהֲבַת הַטּוֹב לִבְנֵי אָדָם, וְהַמְּחִילָה לָהֶם. וְאִם יִהְיֶה הַחֵטְא בְּאֵבֶר מִאֵבְרֵי הַגּוּף, כַּאֲכִילַת מַה שֶּׁאָסַר הַבּוֹרֵא אֲכִילָתוֹ, וְהַבְּעִילוֹת שֶׁהִזְהִיר מֵהֶן, וְחִלּוּל שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים, וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה תְשׁוּבָתוֹ מִמֶּנּוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן וּבְאוֹתוֹ מִין שֶׁהָיָה חוֹטֵא בוֹ, עִם שִׁתּוּף הַלֵּב בְּכַוָּנָה לֵאלֹהִים.
וְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה יִתָּכֵן לָאָדָם בְּחַיָּיו, בְּעוֹד שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ יָמִים, עִם בֵּרוּר הַכָּרָתוֹ, כְּשֶׁהוּא מְכַוֵּן לִתְשׁוּבָה וּלְטַהֵר נַפְשׁוֹ מֵעֲוֹנוֹ אֵצֶל בּוֹרְאוֹ, וּבְכָמוֹהוּ אָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי ט, יב): "אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָךְ".
___________________________________
לֹא יַחְמֹס - לא יגזול ויפגע אלא בעצמו. לְהַמְרוֹתוֹ - על המרותו. בְזִכְרָם - בכבודם, בשמם. וּמְקַבֵּץ - מחבר.

ביאורים
לאחר העיסוק הארוך בתהליכי התשובה ובחלקיה, פונה רבנו בחיי לחתום בשני פרקים אחרונים את שער התשובה. הוא עוסק בהם בשאלה יסודית שנותרה: האם מכל חטא ניתן לשוב בתשובה, וממילא כיצד צריך לשוב מי שחטא בחטאים שתשובתם קלה יותר, ומה יעשה מי שנכשל באלה שתשובתם קשה ומסובכת.
כדי להשיב על שאלות אלו הוא מבחין קודם כל בין שני סוגים של חטאים: בין כאלה שהם בינו לבין הבורא בלבד, ואין בהם כל יחס לזולתו, ובין חטאים המשפיעים גם על הזולת השפעה מזיקה או מצערת. בקבוצה הראשונה שבה הוא עוסק כאן נכללים אפילו חטאים כאלה שקשורים ליחס הנפשי של האדם לזולתו, כל עוד הם אינם נוגעים בפועל לאָחֶר, כדוגמת שנאה ונטירת איבה שנותרו בלב בלבד. חטאים אלו אמנם קשורים לזולת אך אינם נוגעים אליו. על קבוצת חטאים זו הוא אומר שכדי לכפר על החטאים די בעשיית תשובה. הוא מוסיף שאם הדבר אפשרי, יש למצוא דרכים איך לשוב דווקא באותם המקומות שבהם הוא נכשל, שהרי עניינה של התשובה היא לתקן את אותה הנפילה שבה הוא נפל קודם לכן, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דווקא דרך הטבת אותו הדבר ותיקונו.
בהמשך יעסוק רבנו בחיי בדברים הנוגעים לא רק לאדם אלא גם לזולתו. בדברים אלו עלולים אנו לחשוב שדי בתיקון העוול שנעשה כלפי הזולת ובבקשת הסליחה ממנו, אולם רבנו בחיי אומר כאן שלא די בתיקון המעוות כלפי זולתו, אלא חובה להקפיד לבקש גם סליחה מהבורא על החטא שעשה כלפיו, ולכן, אם לדוגמה אדם בייש את חבירו, לא די בכך שיפייס את החבר אלא צריך גם להתוודות ולשוב כלפי הבורא על שעבר עבירה של ביוש אדם מישראל.

הרחבות
•השיבה לדרך הישר
שֶׁאִם יִהְיֶה הַחֵטְא בְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, כַּלֵּב הָרָע... הַתְּשׁוּבָה מִמֶּנּוּ רְאוּיָה לִהְיוֹת בַּהֲטָבַת הַלֵּב. בחלק הראשון של התשובה, בעל התשובה פוסק ממעשיו הרעים. אולם כדי לתקן את נשמתו מהחטאים והמידות הרעות לא די בכך. על בעל התשובה לעשות מעשים הפוכים מאותם חטאים שעשה על מנת להגיע לדרך הישר.
בדרך זו הלך גם הרמב"ם שכתב שהדרך הישרה היא דרך האמצע – "שביל הזהב". אולם אדם שנטה לאחד הקיצוניות, רפואתו היא לנטות לזמן מה לקיצוניות השנייה: "וכמו שהגוף, כאשר יצא משיוויו, נראה אל איזה צד נטה ויצא, ונעמוד כנגדו בהפכו, עד שישוב אל השיווי. וכשישתווה, נסלק ידינו מאותו ההפך, ונשוב לעשות לו מה שישאירהו על שיוויו - כן נעשה במידות בשווה" [שמונה פרקים ד].
והוסיף לבאר זאת: "וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חֵמָה (כעס)? אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החֵמָה מליבו. ואם היה גבה לב - ינהיג עצמו בביזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזות את לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהוא דרך הטובה, ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו, ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות: אם היה רחוק לקצה האחד - ירחיק עצמו לקצה השני. וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה - והיא מידה בינונית שבכל דעה ודעה" [הלכות דעות ב, ב].

לעילוי נשמת מרן רה"י הרה"ג אברהם אלקנה בן הרב שלמה זלמן כהנא שפירא זצ"ל
עוד בנושא חובת הלבבות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il