ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים ענינו של יום

זהותו של המלווה הסמוי

מוקדש לעלוי נשמת
אסיה בת אהרן שישלובסקי
לחץ להקדשת שיעור זה
מסופר בתלמוד (בבלי – מנחות קט:, ירושלמי – יומא ה, ב) על שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה, ששימש ארבעים שנה בכהונה גדולה. במוצאי יום הכיפורים של השנה האחרונה, אמר לסובבים אותו, שהשנה ימות.
שאלו אותו – מניין אתה יודע?
השיב להם – בכל שנה ביום הכיפורים, בשעה שנכנס אני אל הקודש פנימה, מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי ויצא עימי. היום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. ואכן, אחר הרגל, חלה שמעון הצדיק שבעת ימים ומת.
הירושלמי מתקשה בסיפור זה, שהרי ישנו ציווי מפורש בתורה – "כל אדם לא יהיה באוהל מועד, בבואו לכפר בקודש עד צאתו", ועל כך הוסיפו חז"ל ודרשו שאפילו למלאכים אסור להיות באוהל מועד בזמן שהכהן הגדול נכנס לעבודת היום – "אפילו אותן שכתוב בהן: ודמות פניהם פני אדם". אם כן – מיהו אותו זקן שליווה את שמעון הצדיק? ענה על כך רבי אבהו – זה היה הקדוש ברוך הוא. הפני משה במקום מזדרז ומבאר, שלא ניכשל בהגשמה, חלילה – 'כבוד הקב"ה בעצמו נראה לו'.
במדרש רבה (ויקרא כא, יב) מוסיף על כך רבי אבהו נקודה נוספת – הרי כתוב 'וכל אדם לא יהיה', אם כן גם לכהן הגדול שהוא אדם אסור היה להיות בקודש? ועונה על פי דברי רבי פנחס – בשעת הכניסה לקודש הקודשים, הכהן הגדול לא היה אדם, אלא היו פניו בוערות כלפידים עליו, וכדכתוב – "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבקות הוא". (ואכן מצינו שפנחס שהיה כהן גדול, נקרא בתנ"ך מלאך – מלאך ה' מן הבוכים, שופטים ב. ובסוף – פנחס הוא אליהו, אשר התעלה ברכב וסוסי אש להיות מלאך).
התבוננות בדברי רבי אבהו מעלה לכאורה סתירה בין שתי הנקודות – אם למלאכים אסור להיכנס עם הכהן הגדול אל הקודש, מה מועילה האמירה שהכהן הגדול הוא מלאך? הרי גם למלאכים אסור להיכנס?
נראה שעומק נוסף יש בדבר, עומק השופך אור מיוחד על עבודתנו ביום כיפורים. באמת, כל אדם הוא מלאך. מלאך הוא ישות רוחנית. בקרבו של כל אדם מצויה נשמתו, הנשמה היא רוחנית, והיא כביכול מלאך.
אולם, כפי שנאמר בחז"ל ובספרים רבים - המלאך המצוי בקרבו של כל אדם מישראל, הוא גבוה ופנימי מכל המלאכים. (ככתוב – 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ק-ל, שלעתיד לבוא המלאכים ישאלו את ישראל, מה מתרחש בפנים אצל הקב"ה מאחורי הפרגוד, כי ישראל פנימיים יותר). הנשמה היא חלק אלו-ק ממעל. היהודי בנשמתו קשור ישירות לקב"ה, ואינו זקוק לתיווך המלאכים והשרים.
אומר רבי אבהו – בשעה שהכהן הגדול נכנס לפני ולפנים, לא גוף האדם הוא שנכנס, אלא נשמתו האלוקית. נכנס מלאך, ובעצם – נכנס, כביכול, כבוד הקב"ה בכבודו ובעצמו, החלק אלו-ק ממעל. הזקן המלווה את שמעון הצדיק, זוהי נשמתו המלמדת אותו בדבר ה' את אשר יארע עימו בשנה הבאה.
כידוע, הכהן הגדול לא נכנס בשם עצמו לקודש הקודשים, כי אם נכנס בשם כלל ישראל. ביום כיפור, כולנו צמים ומשילים מעלינו את הגוף הגשמי. ביום כיפור, אנו נכנסים לקודש הקודשים הפנימי שלנו, ומגלים ששם מצויה נשמתנו האלוקית, העורגת ונכספת כל כולה לאלוקים. נשמה זו כלל לא רוצה לחטוא, וממילא אנו משילים מעלינו את מעמסת החטא, ושבים לאבינו שבשמיים.
ויהי רצון שנחתם כולנו לחיים טובים ארוכים ולשלום, ונזכה לחזות במהרה בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ולשון של זהורית ילבין, לטהר כתמים ולהסיר אשמים, עד אשר נחזה בהתגלות השלימה של השכינה בציון.
עוד בנושא ענינו של יום

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il