ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר חובת הלבבות

י"ח תשרי תשע"ה

התשובה חלק י"ח

בשביל הנשמהי"ח תשרי תשע"ה
מוקדש לרפואת
עדי בת הדס הי"ו
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
פֶּרֶק עֲשִׂירִי
התחבולה למי שקשה עליו התשובה

אֲבָל אֵיךְ אֹפֶן הַתַּחְבּוּלָה* לְמִי שֶׁקָּשְׁתָה עָלָיו הַתְּשׁוּבָה, נֹאמַר בִּתְשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, כִּי מִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁיִּקְשֶׁה לְתַקְּנָהּ בְּאֹפֶן הַתְּשׁוּבָה הַמְיֻחֶדֶת בָּהּ, אֵינָהּ נִמְלֶטֶת* מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים. אוֹ שֶׁתִּהְיֶה מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין בּוֹרְאוֹ, אוֹ שֶׁתִּהְיֶה מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ הָאוֹנָאָה וְהַגְּנֵבָה וּמִינֵי הַגְּזֵלוֹת וְהֶחָמָס וְהָעָוֶל. וּמֵאֵיזֶה מֵהֶן שֶׁתִּהְיֶה, וְתִהְיֶה הַתְּשׁוּבָה נִמְנַעַת עָלָיו לְאֶחָד מִן הַפָּנִים שֶׁהִקְדַּמְנוּ שֶׁהַתְּשׁוּבָה מֵהֶם קָשָׁה, כְּשֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו גִּדְרֵי הַתְּשׁוּבָה בְּכָל תְּנָאֶיהָ, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ וִיכָלְתּוֹ מֵהֶם, הַבּוֹרֵא מֵקֵל עָלָיו תְּשׁוּבָתוֹ, וְעוֹבֵר לוֹ* עַל מַה שֶּׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ וְנִמְנַע עָלָיו, וְיָשִׂים לוֹ מוֹצָא* קָרוֹב מֵחֶטְאוֹ וְיַרְחִיב אֲמַתְלָאָתוֹ בוֹ.

עזרת הבורא בתשובת האדם
וְאִם יִהְיֶה מִשַּׁעַר הָעֲרָיוֹת אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, בְּמִי שֶׁהוֹלִיד מֵאֲסוּרָה, יַכְרִית הַבּוֹרֵא אֶת זַרְעוֹ. וְאִם הוּא מִצַּד אוֹנָאָה וְגָזֵל בְּמָמוֹנוֹת, יִתֵּן לוֹ הָאֵל מָמוֹן וְיִפְרָעֶנּוּ לַחֲבֵרוֹ וִירַצֵּהוּ וְיִמְחַל לוֹ. וְאִם הֵרַע לַחֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּזִכְרוֹ, יַכְנִיס לוֹ* הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּלִבּוֹ רָצוֹן וְאַהֲבָה עַד שֶׁיִּמְחַל לוֹ בְמַה שֶּׁהָיָה מֵחֶטְאוֹ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מִשְׁלֵי טז, ז): "בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ". וְאִם יִרְחַק מִמֶּנּוּ הֶעָשׁוּק, יַזְמִין הַבּוֹרֵא הִתְקַבְּצָם, עַד שֶׁיִּכָּנַע לְפָנָיו הָעוֹשֵׁק וְיִמְחַל לוֹ. וְאִם לֹא יֵדַע הָאֲנָשִׁים הָעֲשׁוּקִים וּמִסְפַּר הַמָּמוֹן אֲשֶׁר עָשַׁק, יָפִיק אוֹתוֹ הָאֵל* לְהוֹצִיא מָמוֹנוֹ בְּתוֹעָלוֹת כּוֹלְלוֹת, כְּבִנְיַן גֶּשֶׁר וַחֲפֹר בְּאֵרוֹת, יֵהָנוּ מֵהֶם בְּנֵי אָדָם, וַעֲשׂוֹת בּוֹרוֹת בַּדְּרָכִים שֶׁאֵין הַמַּיִם מְצוּיִם בָּהֶם, וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה לָזֶה מִתּוֹעֶלֶת הֶהָמוֹן, עַד שֶׁתִּהְיֶה תוֹעַלְתּוֹ כּוֹלֶלֶת מִי שֶׁעָשַׁק וּמִי שֶׁלֹּא עָשָׁק. וְאִם יָמוּת הֶעָשׁוּק, יָשִׁיב הַמָּמוֹן לְיוֹרְשָׁיו, וְאִם הִזִּיק לוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ שֶׁסִּפֵּר בִּגְנוּתוֹ, יִתְוַדֶּה עַל קִבְרוֹ בָזֶה בְּמַעֲמַד עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וְיִמָּחֵל לוֹ עֲוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בָּעִנְיָן הַזֶּה (יוֹמָא פז, א): "מוֹלִיךְ עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָם עַל קִבְרוֹ וְאוֹמֵר: חָטָאתִי לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי זֶה שֶׁחָבַלְתִּי בוֹ".
הרוצה להתקרב פותחים לו שער
וְאֵין הַתְּשׁוּבָה נִמְנַעַת עַל הַחוֹטֵא אֶלָּא מִצַּד רֹעַ מַצְפּוּנוֹ וְתַרְמִית לִבּוֹ, אֲבָל אִם הוּא רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים, לֹא יִסָּגֵר שַׁעַר הַתְּשׁוּבָה בְּפָנָיו, וְלֹא יִמְנָעֵהוּ מֵהַגִּיעַ אֵלָיו מוֹנֵעַ, אַךְ הוּא פּוֹתֵחַ לוֹ שַׁעַר הַיְשָׁרָה, וּמוֹרֶה אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּחַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כה, ח): "טוֹב וְיָשָׁר יְיָ עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ", וְאָמַר (דְּבָרִים ד, כט): "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ", וּכְתִיב (דְּבָרִים ל, יד): "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד", וְאָמַר (תְּהִלִּים קמה, יח): "קָרוֹב יְיָ לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת".
___________________________________
הַתַּחְבּוּלָה – דרך מתוחכמת. נִמְלֶטֶת – יוצאת, לא תיתכן כי אם. וְעוֹבֵר לוֹ – מתעלם, לא מתייחס. מוֹצָא – דרך יציאה מהחטא. לוֹ – לנפגע. יָפִיק אוֹתוֹ הָאֵל – יוציא אותו ידי חובה בעיני ה' על ידי שיוציא ממונו.

ביאורים
הפרק הקודם עלול היה להיות פרק 'מייאש' מעט, הוא עסק בעבירות רבות שהקושי לתקנם גדול. אולם דווקא כאן בפרק החותם את שער התשובה, רואה רבנו בחיי להדגיש את הדבר שנראה שעומד בבסיסו של כל שער זה, והוא ה'רצון'. הקב"ה פונה אל האדם שחטא, ומבקש ממנו דבר אחד - לרצות . לרצות לבחור דרך חדשה. לרצות להיות אדם חדש. לרצות לתקן את מה שקלקל. "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרֹניות נכנסות בו" [שיר השירים רבה פרשה ה, ב].
אלא שעדיין יש להבין כיצד הדבר יתבצע. שהרי בפרק הקודם הרחבנו בגודל הקושי לשוב ולתקן חטאים הכוללים נזק ממשי שנעשה כבר מכוחם של החטאים. לזאת אומר רבנו בחיי, שהקב"ה מסייע לאדם לתקן את מה שקלקל, "בא לִטהר - מסייעין אותו" [יומא לח, ב].
רבנו בחיי מונה מספר דוגמאות איך בעבירות שהקושי לשוב מהן הוא מציאות העבירה בעולם - הקב"ה יגרום לסילוק מציאות זו. בעבירות שהבעייתיות היא חוסר אמצעים של האדם להשיב מה שקלקל והזיק - הקב"ה יתן לאדם אמצעים כדי שיוכל להשיב, ובעבירות שהבעייתיות היא ההקפדה של הזולת - הקב"ה יגרום לזולת לאהוב אותו ולמחול לו. הוא מוסיף עוד ומחדש שגם כאשר הנפגע רחוק - הקב"ה יזמנו אליו .
גם במקרים בעייתיים יותר בהם הנפגע אינו בנמצא, מוצא רבנו בחיי על פי דברי חז"ל פתרון. אם הנפגע מממונו של האדם איננו ידוע - הבורא יזמין לו לממן בכספו דברים שיש בהם תועלת כללית, כדי שגם מי שנפגע ממנו ייהנה, ואם הוא אינו בין החיים - ישיב ליורשיו, ואם צריך לבקש את מחילתו - יעשה זאת על קברו.

הרחבות
•האם התשובה תלויה במות הממזר?
בְּמִי שֶׁהוֹלִיד מֵאֲסוּרָה, יַכְרִית הַבּוֹרֵא אֶת זַרְעו. ממזר אסור לבוא בקהל (להתחתן עם יהודים כשרים). לכן הגמרא דורשת: "איזהו מעוות לא יוכל לִתְקוֹן? זה הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר" [יבמות כב:]. מכך יש ראשונים שלמדו שאדם שהוליד ממזר אינו יכול לעשות תשובה שלימה, שכן קלקולו קיים בעולם בכך שילדיו לא יכולים לבוא בקהל [רש"י יבמות כא.; תוספות בבא בתרא פח:]. על פי זה כתב רבנו בחיי כאן שלאחר מות הממזר, הוריו יכולים לשוב בתשובה שלמה שכן אין קלקולם קיים בעולם (עיין פנים יפות ויקרא יט, לה, שביאר כך גם בשיטת רש"י).
אולם הרא"ש חלק עליהם וכתב: "אף על גב דאמרינן (שאמרנו) מעוות לא יוכל לתקון, זה שבא על הערווה והוליד ממנה ממזר, נהי (למרות) שאינו יכול לתקן העיוות להעביר הממזר מן העולם, מכל מקום אין לך עבירה שאין לה תשובה" [תוספות הרא"ש יבמות כא.].
•כיצד יודע שהמת מחל לו?
מוֹלִיךְ עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָם עַל קִבְרוֹ. ניתן לשאול, מדוע צריך דווקא עשרה בני אדם? על שאלה זו ענה ערוך השולחן שאומר שצריך עשרה משום שבכינוס עשרה אנשים "שכינתא שריא (השכינה שורה), ומשום כבוד השכינה וודאי המת מוחל לו" [אורח חיים תרו, ד].
עוד בנושא חובת הלבבות

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il