- פרשת שבוע ותנ"ך
- שופטים
- משפחה חברה ומדינה
- מלוכה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא".
מנוי מלך - מצווה או רשות
חלקו התנאים רבי נהוראי ורבי יהודה, אם מינוי מלך הוא מצוות עשה, או שהוא רשות אם ירצו העם מלך, שאז נאמרו בתורה כמה תנאים והגבלות במינויו, וכן כמה הלכות שהמלך חייב בהן. וז"ל הספרי (דברים פיסקא קנ"ו):
"ואמרת אשימה עלי מלך, רבי נהוראי אומר: הרי זה דבר גנאי לישראל, שנאמר: כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם. אמר רבי יהודה: והלא מצוה מן התורה לשאול להם מלך? שנאמר: שום תשים עליך מלך, למה נענשו בימי שמואל? לפי שהקדימו על ידם". (להלן נפרש מה המובן "שהקדימו על ידם").
אותה מחלוקת נמצאת גם בגמ' (מסכת סנהדרין דף כ עמוד ב):
"וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר דברים י"ז ואמרת אשימה עלי מלך וגו'. תניא, רבי אליעזר אומר: זקנים שבדור - כהוגן שאלו, שנאמר שמואל א' ח' תנה לנו מלך לשפטנו, אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר שמואל א' ח' והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ".
להלכה פסק הרמב"ם שמינוי מלך הוא מצווה, וז"ל בספר מצוות מ"ע קע"ג "היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו" (וכך כתב בהלכות מלכים פ"א ה"א), וכן כאמור דעת הרמב"ן, והר"ן בדרשותיו (דרשה י"א). לעומתם סובר האברבנאל (שמואל א' פרק ח') שמינוי המלך אינו מצווה ומדמה זאת לאשת יפת תואר, שכנגד יצר הרע דברה תורה, אולם הוא כותב זאת כפרשן לתורה ואין לראות בדבריו פסק הלכה.
שתי הדעות יש להן יסוד בפשט הכתוב. מצד אחד נאמר " שום תשים עליך מלך " בלשון ציווי, אולם מצד שני נאמר שם בפסוק קודם " ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי ", ואפשר להבין מזה, שרק אם העם יאמר שרוצה מלך אז ימנו מלך לפי התנאים האמורים בתורה, וא"כ זו יוזמת העם, ואינה מצווה אלא רשות. פירוש זה בכתוב נתמך גם ממה שנאמר בספר שמואל, שהנביא כועס עליהם כשהם מבקשים ממנו מלך.
הרמב"ן לשיטתו, שמינוי מלך מצווה, מיישב את הכתוב " ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי ", שנאמר כנבואה, שכך עתידים לומר בימי שמואל, ולבקש מלך ככל הגויים, והתורה באה להורות לנו שאין זה נכון לבקש כך מלך ככל הגויים, "ואין ישראל ראויים ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עולה", אלא לבקש מלך "אשר יבחר ה'".
הר"ן בדרשותיו (דרשה האחת עשרה) מפרש את הכעס על כך שביקשו מלך בימי שמואל, מפני שהם רצו מלך " לשופטינו ", והמלך אינו שופט במשפטי התורה אלא לפי הסדר המדיני, ובזה ויתרו על משפט התורה שעינינו " חול השפע האלקי באומתנו והדבקו ממנו ". ויסוד גדול הניח לנו הר"ן שמשפטי התורה אינם באים רק למען הסדר חברתי, שלא יהיה מצב של "איש את רעהו חיים בלעו", אלא נועדו להקניית השפע האלקי על ישראל. ואת זה עושים השופטים ע"פ משפטי התורה. ונראה שגם פירושו רמוז בתורה, שהם בקשו מלך ככל הגויים, שאצלם אין חילוק בין תורת המשפט לבין משפט המלך.
הסבר נוסף לכתוב " ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי ", לפי השיטה שמלך הוא מצווה, נמצא בהעמק דבר של הנצי"ב, לדבריו מינוי המלך חייב להיות בהסכמת העם, ולכן כתב " ואמרת אשימה עלי מלך ", וז"ל (י"ז, י"ד):
"משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, על פי שראוים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר נכון - אז מצוה על הסנהדרין למנות מלך".
(אנו מוצאים אצל שאול המלך, שנמשח למלך ע"י הנביא שמואל, ובתחילה העם כולו עדין לו קבל אותו, ולאחר שניצח במלחמה וזכה לאהדת העם, אמר שמואל "קומו ונחדש את המלוכה". כך מפרש הגר"א "מלך" מלשון המלכה, "כי לה' המלוכה" בהסכמת העם, "ומושל בגויים" - אפילו בעל כורחם). אולם הוא עצמו מתחבט איך אפשר לומר מצד אחד שהמלכת מלך היא מצווה מחייבת, ומצד שני שאין המצווה נוהגת אלא כאשר העם רוצה בכך, ובודאי אין זו מצווה קיומית כמו שחיטה, שנוהגת רק למי שרוצה לאכול בשר, ולכן מגיע למסקנה:
"אלא על כורחך מצוה היא, ומכל מקום אין סנהדרין מצווים עד שיאמרו העם שרוצים בהנהגת מלך, ומשום הכי כל משך שלוש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך, והיינו משום שלא היה בזה הסכמת העם".
דבריו טעונים הסבר, אם זו מצווה מחייבת איך העם יכול להשתמט ממנה ולומר שאינו מסכים למלך? ואולי רצונו לומר, הואיל ומתנאיי המלך שימונה לרצון העם, ואם ימנוהו הסנהדרין בעל כורחם לא יהיה לו דין מלך, לכן הסנהדרין אינם מצווים במצווה זו עד שיוכשרו הלבבות לכך. ויש לדמות מצווה זו למצוות "פריה ורביה", שכדי לקיים המצווה אדם צריך להנשא, ואי אפשר לכפות על האדם לשאת אישה פלונית שאינו רוצה אותה. ואם העיכוב בנישואין נובע מכך שלא מצא את בת זוגו, מסתברא שאינו עובר על מצוות עשה. ומה שפסק הרמב"ם שכופין אדם לשאת אישה, היינו למי שאינו רוצה כלל לשאת אישה. כך גם במצוות מינוי המלך, אם העם אינו מוכן למסור את גורלו ביד מנהיג כמלך, מפני שלא מצאו אדם שיוכלו לתת בו אמון שכזה, או מפני שלא הוכשרו הלבבות לקבלת מנהיגות כזאת, אינם עוברים על מצוות עשה זו.
נראה לדייק רעיון זה גם ברמב"ן שכתב בין דבריו " והזכיר 'ואמרת', כי מצוה שיבואו לפני הכהנים והלויים ואל השופט ויאמר להם: רצוננו שנשים עלינו מלך ", משמע שזה מתנאי המצוה שהעם ידרוש מלך.
כיצד נבחר המלך?
ונראה להעמיק בכך, מתוך השוואה לבחירת מקום המקדש, בשניהם נאמר "אשר יבחר ה'", אצל מלך נאמר " שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' ", ובמקדש נאמר (דברים י"ב, י"א): " כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם וגו'".
והנה כדי למצוא את מקום המקדש נאמר בתורה "לשכנו תדרשו" ודרשו חז"ל שאין לחכות עד יבוא נביא ויגלה את מקום המקדש, אלא יש לדרוש אותו ואז הקב"ה יגלה לנו ע"י נביא. וכך דוד דרש את מקום המקדש בכל לבו "אם אבוא אל אהל ביתי ... עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" ושתף בכך את שמואל הנביא "בניות ברמה", עד שנתגלה לו המקום ע"י נתן הנביא. וכך גם לדורות לא יבנה המקדש עד שידרשו אותו, שנאמר "ציון היא דורש אין לה" - אמרו חז"ל "מכלל דבעי דרישה". וכן אמרו במדרש (שוחר טוב תהילים י"ז) "ומה אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם, כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש, אנו שחרב בימינו והיה בימינו ואין אנו מתאבלים ולא מבקשים רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו ישראל מתפללים... "השב שכינתך" וכו'".
ואם כן גם ביחס למלך צריך לדרוש אותו כדי למצוא את המלך המתאים אשר יבחר ה' ורק אחר כך הוא יתגלה לנו. וזה רמוז בתורה " ואמרת אשימה עלי מלך", היינו שעלינו לדרוש לחפש אותו מבחינה רעיונית ולהבין את משפט המלוכה בישראל, והחטא של דרישת המלכות בימי שמואל היתה לפי חז"ל בסיפרי " לפי שהקדימו על ידם ", היינו שהם בקשו מלך לפי דעתם ולא חפשו את אשר יבחר ה'. וזו סוגיא עמוקה ורחבה שעלינו להתעמק בה, להחזיר מלכות לישראל בדרך התורה, וכפי הדרישה כן ימצא לנו ויתקיים במהרה "ואשיבה שופטיך כבראשונה", "ובנה ירושלים עיר הקודש ...וכסא דוד עבדך במהרה לתוכה תשים" 2 .
וכן היה בבחירת דוד למלך, שמואל הנביא נשלח לבית ישי לבחור את משיח ה', אולם הקב"ה לא גילה לו מי הוא והוא היה צריך לנסות לבחור בראוי למלך, ונאמר בספר שמואל, שהנביא שמואל ראה את אחי דוד וחשב שהם מתאימים לתפקיד, וה' אמר לו "אל תבט אל מראהו", וחז"ל אמרו שלא זכה לגלות את המיועד למלך מפני שאמר "אנכי הרואה", עד שלבסוף ה' אמר לו למשוח את דוד, כי "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב", ונבחר דוד שנאמר עליו שהוא "טוב רואי", מפני שראיתו תואמת את ראית המקום. וכך גם היה במציאת מקום המקדש, אברהם נצטווה ללכת אל המקום אשר יאמר לו האלקים, אבל אברהם היה צריך לחפש אותו, ורק לאחר מכן נתגלה לו המקום. והוא נקרא ע"י אברהם אבינו "ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה", כי המקום נבחר ע"י ה' שהראה לו את המקום הזה, ואליו עולים לרגל לראות ולהראות.
גם מבחינה היסטורית עובדתית, אנו מוצאים דמיון ביניהם. שניהם לא התגשמו בראשית זמן החיוב של המצווה. זמן חיוב מצוות המלך היא "כי תבואו אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך וגו'"" - לאחר כיבוש וחילוק , אולם עובדה היא שבמשך כל ימי השופטים " אין מלך בישראל איש הישר בעניו יעשה " (כך מסתיים ספר שופטים). ולא נבחר מלך בישראל עד ימי שמואל, וגם אז בתחילה נבחר שאול מזרעה של רחל למלכות שעה, ורק אח"כ נבחר דוד מזרעה של לאה, ומשבט יהודה, שלו הובטחה המלכות לעולם. וכמו כן המצווה שנצטוו להקים מקדש במקום אשר יבחר ה', חלה עליהם מיד לאחר כיבוש וחילוק הארץ, " כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ", אולם בפועל מקום המקדש לא נתגלה בתחילת כניסתם לארץ כל ימי השופטים, והיו להם בתחילה משכנות, משכן שילה נוב וגבעון, וכשחרבו המשכנות הותרו הבמות, עד שנבחרה ירושלים לנצח, ונאסרו הבמות לעולם. ודוד המלך ע"ה הוא שמצא את מקום המקדש, שנבחר לנצח נצחים.
והנה בין שנאמר שמינוי מלך הוא מצווה או לאו, כאשר אנו ממנים מינוי כל שהוא שיש בו שררה עלינו להקפיד שיהיה בו התנאים שאמרה התורה על מלך " לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא מקרב אחיך הוא", וז"ל הרמב"ם (הלכות מלכים פרק א הלכה ד):
"אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמישים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך".
משמעות הדבר אינה רק שצריך לחפש מנהיגי ישראל שיש להם יחוס טוב, אלא שיש להם תכונות טובות, כפי שכתב החינוך מצווה תצ"ח:
"שורש המצוה ידוע, כי מהיות הממונה לראש נשמע לכל בכל אשר ידבר, צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים, ויאהב האמת והצדק והיושר, כידוע בכל שהוא ממשפחת אברהם אבינו ע"ה שיש בה כל טובות אלו, וכעין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו".
וכן משמע שהתכונה החשובה ביותר למנהיג היא יראת שמים, ולכן הבחינה לבן המלך אם הוא ממלא מקום אבותיו וראוי למלכות היא בעיקר בענין זה, כפי שכתב הרמב"ם (מלכים פרק א הלכה ז):
"ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו, וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל".
נראה שהדגש העיקרי הוא שהמנהיג לא יהיה "איש נכרי 3 " המתנכר לעמו, היינו שיהיה לו תכונות נפש יהודיות, גאה בעמו וחפץ ביקרם.
כתר מלכות לדוד ולזרעו עד עולם
יש עוד צד שווה בין בחירת מקום המקדש לבחירת דוד למלך הוא וזרעו אחריו. כמו שמקום המקדש נתקדש בקדושת עולמים, ואף לאחר חורבנו בקדושתו עומד, ולכן נאסרו הבמות עולמית, כך גם מלכות בית דוד נתנה לו עולמית, ואף אם תופסק מלכותו בגלל שלא ילכו בניו בדרכיו, או בגלל החורבן, המלכות נשמרת לדוד ולזרעו עד עולם. כפי שנפסק ברמב"ם (הלכות מלכים פרק א הלכה ז):
"כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי, אע"פ שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך שנאמר אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו".
וגם לאחר ההפסקה במלכות ישראל בזמן הגלות, בעת הגאולה מלך המשיח יהיה מזרעו של דוד. מה משמעות הבטחה זו שלא תסור מלכות מבית דוד, האם חל עלינו איסור למנות מלך משבט אחר, או שזו הבטחת ה', שלא יבחר מלך משבט אחר, והואיל והמלך צריך את אישור הנביא לקבוע אם הוא המלך "אשר יבחר ה'", ממילא הבטחת ה' תביא לכך שלא יסור שבט מיהודה, אבל מבחינתנו אין אסור למנות מלך משבט אחר?
נראה לדייק זאת מספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שסב, וז"ל:
"והמצוה השס"ב היא, שהזהירנו שלא למנות מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל אע"פ שהיה גר צדק . והוא אמרו (שופטי' י"ז) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. ולשון סיפרי לא תוכל לתת עליך איש נכרי זו מצות לא תעשה. וכן שאר המנויים אינו מותר שנמנה עלינו בעניין מן העניינים לא מנוי תורה ולא מנוי מלכות איש שיהיה מקהל גרים עד שתהיה אמו מישראל, לאמרו (שם, מ"ע קע"ג) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך. אמרו (יבמו' מה: וש"נ) כל משימות שאתה משים עליך לא יהו אלא מקרב אחיך. אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובביאור אמרו (קה"ר רפ"ז וכעי"ז יומא ע"ב ב) כתר מלכות זכה בו דוד. וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך, למי שיאמין תורת משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים, אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד. וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לעניין מלכות נכרי קרינן ביה, כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינן ביה. וזה מבואר אין ספק בו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות מיבמות (מ"ה ב, ק"א ב, ק"ב א) וסנהדרין (לב א, לו ב, קי א) ושוטה (מא א) ונדה".
בתחילת המצווה הזכיר את האיסור מהתורה "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא ", ופירש שזה מתייחס לגר צדק. אולם בהמשך דבריו כתב, שלאחר שזכה דוד במלכות, כל מי שאינו מזרעו נחשב לנכרי, כמו שבכהונה ישראל לזר יחשב! ומפשטות דבריו משמע שאם ימנו למלך מי שאינו מזרע דוד יעברו על איסור דאורייתא של " לא תוכל לתת עליך איש נכרי "! ונראה מדבריו, שההלכה השתנתה לאחר שנבחר דוד למלך, שמעתה לא רק גר הוא זר למלכות אלא אף מי שאינו מזרע בית דוד. כמו שנשתנתה ההלכה לאחר בחירת המקדש, שמעתה גם אחרי שנחרב אסרו הבמות, ונאסר לבנות משכן במקום אחר.
אולם קשה לומר כן, בפרט מפני שנתמנו מלכים שלא מזרע דוד והיה להם דין מלך, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות מלכים פרק א הלכה ח):
"נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך, שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו', ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים".
ושם הלכה ט:
"מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים. /השגת הראב"ד/ אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות וכו'. א"א זה סותר מה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד וכו', א"ו כן הוא אילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו אבל היתה שניה למלכות בית דוד כגון, קיסר ופלג קיסר".
ואפשר היה לתרץ זאת, שהאיסור להעמיד מלך משבט אחר מתחיל מאז שנבחר דוד למלך, כמו שירושלים נבחרה להיות המקום אשר יבחר ה' לעולמים, וקודם לכן היה אפשר להקים משכן בכל מקום, וכשחרב המשכן הותרו הבמות. אבל משנבחרה ירושלים ומקום המקדש, נאמר "זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה". אולם בדבר אחד יש חילוק בין מקום בית הבחירה לבחירת דוד וזרעו למלך, שבית הבחירה קדוש גם בחורבנו, וזה גורם שנאסרו הבמות, ואין היתר לבנות מקדש במקום אחר, מה שאין כן כאשר אין מלך ראוי מזרע בית דוד, אז לא שייכת הבחירה לזרע דוד, ומלוכה יכולה לעבור באופן זמני לשבט אחר.
ויש להעיר, שמדברי הרמב"ן על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה", משמע שהבחירה של דוד וזרעו מחייבת אותנו בגלל מה שאמר יעקב אבינו, אבל אין אסור דאורייתא למנות מלך משבט אחר, וכך הוא אומר על החשמונאים הכהנים, שמלכו בישראל שהם " עברו על צואת הזקן " יעקב אבינו, משמע שלא עברו על איסור דאורייתא אלא על צואת יעקב אבינו.
^ 1 עיין ספורנו ט"ו י"ח ד"ה שופטים ושוטרים "אחרי המצוות להמון (בפר' ראה) צווה עניני מנהיגיו, והם השופטים והמלכים והכהנים והנביאים, אשר בתקונם יתוקן עניין ההמון, ובקלקולם יקולקל וכו'".
^ 2 דוד ושלמה תקנו לנו ברכת ובנה ירושלים בברכת המזון, ולפי דברינו מלכות בית דוד קשורה ומחוברת לבחירת ירושלים.
^ 3 "כל בן נכר לא יאכל בו" –דרשו חז"ל מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים.
^ 2 דוד ושלמה תקנו לנו ברכת ובנה ירושלים בברכת המזון, ולפי דברינו מלכות בית דוד קשורה ומחוברת לבחירת ירושלים.
^ 3 "כל בן נכר לא יאכל בו" –דרשו חז"ל מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים.
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
הקשר בין ניצבים לראש השנה
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך ללמוד אמונה?
למה לשמור על הקדושה?
למה עובדים כל כך קשה לפני פסח?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
למה ללמוד גמרא?
מתנות בחינם