מסכת יבמות דף ט' | הרב אורי בריליאנט | בית המדרש

משנה וגמרא
יבמות

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה • 16 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

(ח: שליש תחתון בנקודתיים – ט:)

חלק א - המקור של רבי שלא מייבמים ערווה

"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ".

א. המקור - [1]

מיעוטים –

"וּלְקָחָהּ" – ולא ערווה,

"וְיִבְּמָהּ" – ולא צרת ערווה.

קשה – איפה כתוב בפסוק צרה?

B."וּלְקָחָהּ" – לאסור: רק כשיש לו מבחר, אך אם אחת אסורה – כולן אסורות.

"וְיִבְּמָהּ" – להתיר: רק בייבום, אך בנישואין צרת ערווה מותרת.

ב. יוצא שיש לנו שני מקורות, מה כל אחד עושה עם השני:

רבנן (ג:) –

"וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ" (ויקרא יח, יח) –

רבי (ח:) –

"וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ".

ורבנן –

רבי –

"לצרור" – לר"ש (כח:) שאם היו שתי אחיות נשואות לשני אחים, ומתו שני האחים, האח השלישי לא מייבם/חולץ לאף אחת מהן (הן כמו צרות זו לזו).

רבנן –

"ולקחה" – רי"ס בר"ח -
שיש לו בה ליקוחין (אשתו), ולכן צריכה גט ויכול לגרשה ולהחזירה.

ורבי –

"לאישה".

ורבנן – לומדים את זה מחטאת ע"ז של יחיד, שזה דווקא כשבמזיד חייב כרת.

(ח: 4-)

"עליה" – ללמוד גז"ש מאחות אשתו, שבי"ד חייבים קרבן חטאת רק על דבר שבמזיד הוא כרת.

"ויבמה" – גם בעל כורחה.

ורבי - "יבמה יבוא עליה".

ג. הרחבה - מקור שחטאת זה רק כשבמזיד חייב כרת

A. סוגי קרבנות החטאת

	שאר המצוות (ויקרא ד)	ע"ז (במדבר טו)
יחיד	כשבה או שעירה (4)	עז בת שנתה (2). אבל – "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ".
נשיא	שעיר (3)
כהן משיח	פר (1)
בי"ד (העלם דבר של ציבור)	פר (2)	פר לעולה ושעיר עזים לחטאת (1)

B. מניין שמביאים רק על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?

שיטת רבי -

	שאר המצוות(ויקרא ד)	ע"ז(במדבר טו)
יחיד	גז"ש מכהן משיח לנשיא ויחיד (בשלושתם כתוב "מצוות").	"ואם נפש אחת" (כולל את שלושתם) – ו"ו מוסיף על עניין ראשון, וילמד תחתון מעליון
נשיא	גז"ש מכהן משיח לנשיא ויחיד (בשלושתם כתוב "מצוות").
כהן משיח	"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" – כמו של ציבור
בי"ד (העלם דבר של ציבור)	"וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ" – גז"ש מאחות אשתו	גז"ש מציבור בשאר מצוות ויקרא – "וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" במדבר – "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה"

שיטת רבנן (ט. בערך שליש)

לדעתם "עליה" תפוס לזה שלא מייבם את אחות אשתו. ממילא לגבי הכרת, הם הולכים במסלול הפוך:

	שאר המצוות (ויקרא ד)	ע"ז (במדבר טו)
יחיד	"תורה אחת" – מלמד על יחיד בכל התחומים.	"...תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה... וְנִכְרְתָה...".
נשיא
כהן משיח
בי"ד (העלם דבר של ציבור)	גז"ש מציבור בע"ז ויקרא – "וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" במדבר – "וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה"	ו"ו מוסיף על עניין ראשון, וילמד עליון מתחתון

(ט. מתחת לאמצע)

ורבי – מה ילמד מ"תורה אחת"?

שהיתה הו"א שכפי שעיר שחטאה במזיד בע"ז שונה מיחיד (עיר הנידחת – סיף במקום סקילה וממונם נשרף)

אולי גם בשוגג יהיה שונה, קמ"ל שלא.

(ט. שליש תחתון)

[רב חלקיא מהגרוניא –

מה ההו"א? הרי לא ניתן להמציא קרבן?

אולי הפוך בקרבן ע"ז של ציבור (שעיר לעולה ופר לחטאת).

אולי צריך להביא ואין לו תקנה].

חלק ב – אנוסת אביו

המשך יבוא בעז"ה...

[1]בדפים האחרונים ראינו שתי שיטות -
לפי השיטה שגם ערווה עצמה צריכה מקור, אז ההבנה הראשונית מובנת, וההבנה השנייה פחות.
לפי רבא שערווה עצמה לא צריכה מקור, העמדנו בדף ח. את ההבנה הראשונה "ולקחה" – ולא צרה, "ויבמה" – שבנישואין צרת ערווה מותרת.