אברהם עזב את אור כשדים ואח"כ את חרן כשהוא מלווה במחנה גדול של גרים, שהצטרפו אליו כמאמינים באל אחד בלתי נראה, משגיח על בריותיו ונותן שכר טוב להולכים בדרכיו (מקפידים על צדקה וחסד ומצוות שבין אדם לחברו).
עניין זה רמוז גם בסוף פרשת נח שם מצינו:
"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (בראשית י"א לא).
כל הראשונים התחבטו בהסבר המילים "וַיֵּצְאוּ אִתָּם" ונדחקו מאוד. לכן, נסביר שהכוונה לכלל המחנה של הגרים, שהצטרף למשפחתם של תרח ואברהם.
בתחילת פרשתנו מופיע שוב, והפעם הרבה יותר במפורש:
"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (שם י"ב ה).
כאן חז"ל נתנו פרשנות חד משמעית: "ללמדך שהיה אברהם אבינו מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" ( אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כו, וברש"י על אתר). חז"ל הגדילו ודרשו את הביטוי "עָשׂוּ" כפשוטו: "והלא כל באי עולם אינם יכולין לבראות אפילו יתוש אחד ומה תלמוד לומר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן מלמד שהעלה עליהם הקדוש ברוך הוא כאלו עשו אותם" (שם, נוסחא א פרק יב).
מדרש רבה לוקח אותנו עוד יותר רחוק:"ואם כן שגיירו למה אמר עשו? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו" (פרשת לך לך פרשה לט).
המדרש מלמד אותנו כיצד אברהם ושרה פעלו ומתוך כך מלמד אותנו הדרכות והנהגות לדורות: "ומה ת"ל אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה, הא למדת שכל המכניס בריה אחת לתוך כנפי השכינה, מעלין עליו כאלו הוא בראו ויצרו וריקמו, א"ר ברכיה אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע ממה שאתה מביא אורה לעולם, שמך מתגדל בעולם, ומה היא האורה גאולה, שבשעה שאת מביא לנו אורה הרבה גרים באים ומתגיירים ונוספים עלינו"
(שיר השירים רבה פרשה א).
בדורנו זכינו לאור גדול, לאחר שנות חושך מרובות, שהגיעו לשיאן בשואה הנוראה. הקמת מדינת ישראל אפשרה את האצתו של הנס הגדול, נס קיבוץ הגלויות. מיליוני יהודים "צעדו" (ועדיין צועדים) לארץ ישראל ביבשה, באויר ובים, כשהם ממשיכים את דרכם של אברהם ושרה, העולים הראשונים. יחד עמם הגיעו ארצה כמה מאות אלפים, שאינם מוגדרים על פי ההלכה כיהודים, וחייבים לעבור תהליך גיור. רוב רובם הגדול של עולים אלה בא ממשפחות יהודיות, שעברו תהליך התבוללות (שנכפה עליהם) - אמותיהם או סבתותיהם שאינן יהודיות נשאו ליהודים.
אם המקורות שהבאנו לעיל מדריכים אותנו כיצד לנהוג בגויים גמורים, קל וחומר שאנו צריכים לנהוג כך במי שמוגדר על פי ההלכה "זרע ישראל" (אע"פ שהוא חייב גיור).

החברה הישראלית בכלל ובעיקר מנהיגה התורניים, חייבים לשאול את עצמם:
• האם גם אנחנו נוהגים בציבור גדול זה כתלמידים של אברהם ושרה?
• האם פתחנו את בתינו וליבנו כדי לקרבם תחת כנפי השכינה?
• האם הקצבנו משאבים וזמן כדי להפוך משימה זו למשימה לאומית?
• האם יכול להיות שהקצנו את המשאבים קודם כל להליך גיור פורמלי וטכני ואחר כך רק אם יתגיירו נקרב אותם, נאהב אותם ונפתח את בתינו בפניהם?
• האם לא כילינו את כוחותינו במחלוקות פנימיות שגרמו לפילוגים פנימיים, גם בתוך החברה שומרת המצוות והקשורה ללימוד תורה? במחלוקות שהפכו לסוגיות פוליטיות שקשורות בטבורן להלכות "קואליציה=גועליציה"? במחלוקות שמרחיקות את הרצון להתגייר מאזרחי מדינת ישראל הזקוקים לכך?

עדיין לא מאוחר, אנו קוראים לרבנים, לפוליטיקאים, לעסקנים למיניהם ולכל אחד ואחת מעם ישראל,
בואו ונצעד יחד עם אברהם ושרה בדרך שהם סללו עבורנו.