ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הרמב"ם היומי
- הקדמה
| פד לְהַקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" (דברים יב,יד). | |
| פה לְהִטַּפֵּל בַּהֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לְבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ" (דברים יב,כו) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּקָדְשֵׁי חוּצָה לָאָרֶץ. | פה לְהִטַּפֵּל - להתעסק. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - ראה לעיל ביאור הקדמה יב. |
| פו לִפְדּוֹת קָדָשִׁים בַּעֲלֵי מוּמִים וְיִהְיוּ מֻתָּרִים בַּאֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר" (דברים יב,טו) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁיִּפָּדוּ. | פו פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין - בעלי חיים שנתקדשו לקרבן ונפסלו. |
| פז לִהְיוֹת הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: " וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י; שם כז,לג). | פז לִהְיוֹת הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ - אם הקדיש בהמה וניסה להחליפה בבהמה אחרת, שתי הבהמות קדושות. |
| פח לֶאֱכֹל שְׁיָרֵי מְנָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ויקרא ו,ט). | פח שְׁיָרֵי מְנָחוֹת - הנותר מן המנחה לאחר שהוקטר ממנה קומץ על המזבח. |
| פט לֶאֱכֹל בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם" (שמות כט,לג). | פט חַטָּאת וְאָשָׁם - הבאים לכפר על עברות. |
| צ לִשְׂרֹף בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יט). | |
| צא לִשְׂרֹף נוֹתָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יז). | צא נוֹתָר - בשר הנותר מן הקרבן לאחר הזמן שמותר לאכול אותו (פסולי המוקדשין יג,ג; יח,י). |
| צב לְגַדֵּל הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" (במדבר ו,ה). | |
| צג לְגַלֵּחַ הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ עַל קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, אוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי נִזְרוֹ אִם נִטְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו" (במדבר ו,ט). | |
| צד לְקַיֵּם אָדָם כָּל שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו מִקָּרְבָּן אוֹ צְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ" (דברים כג,כד). | צד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם - בין שאוסר על עצמו דברים המותרים בין שמחייב עצמו בדבר מצוה (נדרים א,א-ד). |
| צה לָדוּן בַּהֲפֵר נְדָרִים בְּכָל הַדִּינִין הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה (במדבר ל,ב-יז). | צה בַּהֲפֵר - בהפרת, בביטול. |
| צו לִהְיוֹת כָּל הַנּוֹגֵעַ בִּנְבֵלָה טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה" (ויקרא יא,לט). | צו נְבֵלָה - בהמה או חיה או עוף שמתו מוות טבעי או נשחטו שלא כהלכה (מאכלות אסורות ד,א). |
| צז לִהְיוֹת שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (ויקרא יא,כט). | צז שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים - המטמאים במותם: החולד, העכבר, הצב, האנקה, הכח, הלטאה, החומט והתנשמת. הרמב"ם לא זיהה אותם, פרט ללטאה, שהיא השממית (פה"מ אהלות א,ז. ומדובר בזוחלים ומכרסמים. ולפי רס"ג: עכבר = עכבר; חולד = חולדה או עכברוש; צב = חרדון הצב; אנקה = כוח אפור; כוח = חרדון; לטאה = לטאה; חומט = זיקית; תנשמת = שממית). |
| צח לִהְיוֹת הָאֹכָלִין מִתְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" (ויקרא יא,לד). | צח מִתְטַמְּאִין - מקבלים טומאה בתנאים מסוימים. |
| צט לִהְיוֹת הַנִּדָּה טְמֵאָה וּמְטַמְּאָה לַאֲחֵרִים. | צט נִדָּה - אישה שיצא דם מרחמה כדרכה בימי נידותה. |
| ק לִהְיוֹת הַיּוֹלֶדֶת טְמֵאָה כַּנִּדָּה. | |
| קא לִהְיוֹת הַמְּצֹרָע טָמֵא וּמְטַמֵּא. | |
| קב לִהְיוֹת בֶּגֶד מְנֻגָּע טָמֵא וּמְטַמֵּא. | קב מְנֻגָּע - נגוע בצרעת. |
| קג לִהְיוֹת בַּיִת מְנֻגָּע מְטַמֵּא. | |
| קד לִהְיוֹת הַזָּב מְטַמֵּא. | |
| קה לִהְיוֹת שִׁכְבַת זֶרַע מְטַמְּאָה. | |
| קו לִהְיוֹת הַזָּבָה מְטַמְּאָה. | |
| קז לִהְיוֹת הַמֵּת מְטַמֵּא. | |
| קח לִהְיוֹת מֵי נִדָּה מְטַמְּאִין לְאָדָם טָהוֹר וּמְטַהֲרִין מִטֻּמְאַת מֵת בִּלְבַד. וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין שֶׁלְּטֻמְאוֹת אֵלּוּ - רֹב מִשְׁפְּטֵי כָּל טֻמְאָה וְטֻמְאָה מֵהֶן מְבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. | קח מֵי נִדָּה - מי מעיין שנותנים עליהם אפר פרה אדומה ומזים אותם על מי שנטמא במת כדי לטהר אותו, הנקראים גם "מי חטאת" (פרה אדומה ו,א). |
| קט לִהְיוֹת הַטַּהֲרָה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת בִּטְבִילָה בְּמֵי מִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו,טז); כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁרְחִיצָה זוֹ - בְּמַיִם שֶׁכָּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן בְּבַת אַחַת. | קט מֵי מִקְוֶה - מים מכונסים בקרקע בשיעור ארבעים סאה או יותר (מקוות א,א; ד,א). עוֹלֶה בָּהֶן - נכנס וטובל. |
| קי לִהְיוֹת הַטַּהֲרָה מִן הַצָּרַעַת, בֵּין צָרַעַת אָדָם בֵּין צָרַעַת בַּיִת, בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וּמַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד,ב). | קי אֵזוֹב - בערבית צעתר/זעתר, ונראה שהכוונה לאזוב המצוי (Majorana syriaca), "שאוכלים אותו בעלי בתים ומטבלים בו הקדרות" (פרה אדומה ג,ב6). שְׁנִי תּוֹלַעַת - חרק מן הסוג כנימת האלון (Kermes). מגוף הנקבה ומביציה מפיקים צבע אדום כתום, ובלשון הרמב"ם: "הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים... ותולעת כמו יתוש, יש בכל גרגר מהן" (שם). מַיִם חַיִּים - מי מעיין. |
| קיא לִהְיוֹת הַמְּצֹרָע מְגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד,ט). | |
| קיב לִהְיוֹת הַמְּצֹרָע יָדוּעַ לַכֹּל בַּדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בּוֹ: "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים, וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה, וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" (ויקרא יג,מה). וְכֵן כָּל שְׁאָר הַטְּמֵאִים צְרִיכִין לְהוֹדִיעַ אֶת עַצְמָן. | קיב) יָדוּעַ לַכֹּל - מפורסם. וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ - שאסור לו להסתפר. וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וגו' - יכסה את ראשו ואת פיו (טומאת צרעת י,ו; אבל ה,יט) ויכריז על עצמו: "טמא! טמא!". |
| קיג לַעֲשׂוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה לִהְיוֹת אֶפְרָהּ מוּכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יט,ט). | קיג) אֶפְרָהּ - אפר פרה אדומה שמטהרים בו טמא מת. |
| קיד לִהְיוֹת מַעֲרִיךְ אָדָם נוֹתֵן דָּמִים הַקְּצוּבִין בַּפָּרָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר" (ויקרא כז,ב). | קיד) מַעֲרִיךְ - האומר: "ערכי עליי" או "ערך פלוני עליי" נותן למקדש את הערך הכספי של פלוני לפי גילו, כקבוע בתורה. סכום זה מכונה 'ערך', ואין משמעו שווי. הַקְּצוּבִין - הקבועים. יַפְלִא נֶדֶר - יפריש מעצמו כמו נדר. |
| קטו לִהְיוֹת מַעֲרִיךְ בְּהֵמָה טְמֵאָה נוֹתֵן דָּמֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" (ויקרא כז,יא). | קטו) וְהֶעֱמִיד וכו' - יביא אותה אל הכהן כדי שיעריך את דמיה. |
| קיו לִהְיוֹת מַעֲרִיךְ בֵּיתוֹ נוֹתֵן כְּעֵרֶךְ הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ" (ויקרא כז,יד). | |
| קיז לִתֵּן מַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ עֶרְכָּהּ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ..." (ויקרא כז,טז). | |
| קיח לְהוֹסִיף הַמּוֹעֵל אוֹ אוֹכֵל תְּרוּמָה חֹמֶשׁ עַל הַקֶּרֶן וּלְהַחֲזִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם..." (ויקרא ה,טז). | קיח) קֶרֶן - הסכום שמעל בו. חֹמֶשׁ עַל הַקֶּרֶן - תוספת רבע על הקרן, כדי שיהיה הקנס חמישית משווי הקרן והקנס ביחד. לדוגמה: מי שמעל בארבעה שקלים, משלם את הקרן בסך ארבעה שקלים ועוד שקל קנס. יְשַׁלֵּם - זה הקרן. ובהמשך הפסוק נאמר: "חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו". |
| קיט לִהְיוֹת נֶטַע רְבָעִי קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" (ויקרא יט,כד). | קיט) נֶטַע רְבָעִי - פירות השנה הרביעית, הנאכלים לבעלים בירושלים (מעשר שני פרק ט). |
| קכ לְהַנִּיחַ פֵּאָה. | קכ לְהַנִּיחַ פֵּאָה - להשאיר לעניים בקצה השדה שטח שלא נקצר. |
| קכא לְהַנִּיחַ לֶקֶט. | קכא) לֶקֶט - תבואה הנופלת בזמן הקציר שהיא לעניים. |
| קכב לְהַנִּיחַ עֹמֶר הַשִּׁכְחָה. | קכב) עֹמֶר הַשִּׁכְחָה - תבואה הנשכחת בשדה. |
| קכג לְהַנִּיחַ עוֹלֵלוֹת בַּכֶּרֶם. | קכג) עוֹלֵלוֹת - אשכולות ענבים דלי גרגרים. |
| קכד לְהַנִּיחַ פֶּרֶט הַכֶּרֶם. לְפִי שֶׁבְּכָל אֵלּוּ נֶאֱמַר: "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט,י; כג,כב), וְזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלָּהֶם. | קכד) פֶּרֶט - ענבים שנשרו בשעת הבציר. להגדרת כל אלה ראה מתנות עניים פרק ד. |
| קכה לְהָבִיא בִּכּוּרִים לְבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ..." (שמות כג,יט; לד,כו). | קכה) בִּכּוּרִים - מתנות כהונה מפירות שהבשילו ראשונים באותה שנה. |
| קכו לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ... תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח,ד). | קכו) תְּרוּמָה גְּדוֹלָה - ההפרשה הראשונה שמפרישים מן היבול, שמן התורה די להפריש כלשהו. |
| קכז לְהַפְרִישׁ מַעְשַׂר דָּגָן לַלְּוִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ" (ויקרא כז,ל). | קכז) מַעְשַׂר דָּגָן - נקרא גם "מעשר ראשון", והוא 10% מן התבואה שנותרה אחר הפרשת תרומה גדולה. |
| קכח לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְהֵאָכֵל לִבְעָלָיו בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ..." (דברים יד,כב) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה הוּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. | קכח) מַעֲשֵׂר שֵׁנִי - 10% מן היבול לאחר שהפרישו ממנו מעשר ראשון. לְהֵאָכֵל - כדי לאכול אותו. |
| קכט לִהְיוֹת הַלְּוִיִּים מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלָּקְחוּ מִיִּשְׂרָאֵל, וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר" (במדבר יח,כו). | קכט) מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר - שהוא 1% מן היבול. ונקרא גם "תרומת מעשר". |
| קל לְהַפְרִישׁ מַעְשַׂר עָנִי תַּחַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּשְּׁלִישִׁית וּבַשִּׁשִּׁית בַּשָּׁבוּעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ" (דברים יד,כח). | קל בַּשְּׁלִישִׁית וּבַשִּׁשִּׁית בַּשָּׁבוּעַ - בשנה השלישית ובשנה השישית בכל מחזור של שבע שנים, שבסופו שנת השמיטה, נותנים מעשר לעני. |
| קלא לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי מַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ" (דברים כו,יג). | קלא) וִדּוּי מַעֲשֵׂר - דברים שהאדם אומר בשנה הרביעית של השמיטה ובשנה השביעית אחר שהפריש את המעשרות כתיקונם (מעשר שני יא,ג). |
| קלב לִקְרוֹת עַל הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ..." (דברים כו,ה). | קלב) לִקְרוֹת - לומר דברי הודאה לה' בזמן מתן הביכורים. |
| קלג לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ..." (במדבר טו,כ). | קלג) לְהַפְרִישׁ חַלָּה - להפריש מתנה לכהן מעיסת בצק. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם - מן העיסה. |
| קלד לְהַשְׁמִיט קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כג,יא). | קלד) לְהַשְׁמִיט קַרְקַע - להפקיר, לוותר על הבעלות על הקרקע בשנת השמיטה, כדי שהכל, אדם ובהמה, יוכלו לאכול ממה שצומח בה. |
| קלה לִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות לד,כא). | קלה) לִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ - שלא לעשות מלאכות חקלאיות מסוימות בשנת השמיטה. |
| קלו לְקַדֵּשׁ שְׁנַת יוֹבֵל בִּשְׁבִיתָה כַּשְּׁמִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה,י). | קלו) יוֹבֵל - שנת החמישים. בִּשְׁבִיתָה - באי עשיית מלאכות חקלאיות מסוימות. |
| קלז לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה" (ויקרא כה,ט). | קלז) לִתְקֹעַ - להכרזה על חירות (סה"מ). בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל - במוצאי יום הכיפורים. |
| קלח לִתֵּן גְּאֻלָּה לָאָרֶץ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (ויקרא כה,כד). | קלח) גְּאֻלָּה - שהשדות חוזרות בו לבעליהן. |
| קלט לִהְיוֹת גְּאֻלַּת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה עַד שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה" (ויקרא כה,כט). | קלט) בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה - הבתים הבנויים בעיר מוקפת חומה. עַד שָׁנָה - המוכר יכול לקנות חזרה את ביתו רק בשנה הראשונה לאחר שמכר אותו. |
| קמ לִמְנוֹת שְׁנֵי יוֹבֵל, שָׁנִים וּשְׁמִטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים..." (ויקרא כה,ח). | קמ לִמְנוֹת וכו' - לספור את השנים במחזורים של חמישים שנות יובל ומחזורים של שבע שני שמיטה. |
| קמא לְהַשְׁמִיט כְּסָפִים בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ" (דברים טו,ב). | קמא) לְהַשְׁמִיט כְּסָפִים - לוותר על כל חובות הלוואותיו. שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ - כל בעל חוב ישמיט את ידו מלבקש את מה שהלווה לזולתו. |
| קמב לִנְגֹּשׂ לַנָּכְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ..." (דברים טו,ג). | קמב) לִנְגֹּשׂ לַנָּכְרִי - "ללחוץ עליו בתביעת החובות" (סה"מ עשה קמב). |
| קמג לִתֵּן מִן הַבְּהֵמָה לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ" (דברים יח,ג). | |
| קמד לִתֵּן רֵאשִׁית הַגֵּז לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח,ד). | קמד) רֵאשִׁית הַגֵּז - חלק קטן מן הצמר הראשון הנגזז בכל שנה. |
| קמה לָדוּן בְּדִינֵי חֲרָמִים, מֵהֶם לַיי וּמֵהֶם לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ כָּל חֵרֶם..." (ויקרא כז,כח). | קמה) חֲרָמִים - מי שהקדיש נכס מסוים ואמר: "הרי זה [אסור עליי ב]חרם", צריך לתת אותו לכהנים. ואם פירש ואמר "חרם לה' ", נותן אותו למקדש. |
| קמו לִשְׁחֹט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְאַחַר יֹאכַל בְּשָׂרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ" (דברים יב,כא). | קמו) וְזָבַחְתָּ - ושחטת. |
| קמז לְכַסּוֹת דַּם חַיָּה וָעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ, וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר" (ויקרא יז,יג). | |
| קמח לְשַׁלֵּחַ הַקֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב,ז). | קמח) לְשַׁלֵּחַ הַקֵּן - מי שרוצה את האפרוחים או הביצים שבקן, חייב לשלח את האם. |
| קמט לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ" (ויקרא יא,ב). | קמט) לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה - המצוה היא להבחין בסימנים מסוימים ולדון ולפסוק על פיהם איזו בהמה מותרת באכילה (המכונה גם 'טהורה') ואיזו בהמה אסורה באכילה (המכונה גם 'טמאה') (סה"מ עשה קנב). |
| קנ לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי הָעוֹף עַד שֶׁיַּבְדִּיל בֵּין טָמֵא שֶׁבּוֹ לְטָהוֹר שֶׁבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" (דברים יד,יא). | |
| קנא לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי חֲגָבִים לֵידַע טָהוֹר מִן הַטָּמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא,כא). | קנא) כְּרָעַיִם - שתי רגליים גדולות וארוכות שבהן החגב קופץ למרחק. |
| קנב לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי דָּגִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט). | |
| קנג לְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים וְלַחֲשֹׁב שָׁנִים וָחֳדָשִׁים בְּבֵית דִּין בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב,ב). | קנג) לַחֲשֹׁב - לְחַשֵּׁב. בְּבֵית דִּין - הגדול, הסנהדרין. |
| קנד לִשְׁבֹּת בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת" (שמות כג,יב; לד,כא). | קנד) לִשְׁבֹּת - ממלאכה. |
| קנה לְקַדֵּשׁ שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ,ז). | קנה) לְקַדֵּשׁ שַׁבָּת - קידוש באמירה. |
| קנו לְבַעֵר חָמֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" (שמות יב,טו). | קנו) לְבַעֵר - להשבית, לבטל בלב. שְׂאֹר - בצק חמוץ שמשהים אותו זמן רב ונותנים אותו בעיסה כדי להתסיס את הבצק, להתפיחו ולחמצו, בדומה לשמרים של ימינו. |
| קנז לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּחַג הַמַּצּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא" (שמות יג,ח). | קנז) בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּחַג הַמַּצּוֹת - בליל הסדר. |
| קנח לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת" (שמות יב,יח). | |
| קנט לִשְׁבֹּת בָּרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,ז; במדבר כח,יח). | |
| קס לִשְׁבֹּת בַּשְּׁבִיעִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה). | |
| קסא לִסְפֹּר מִקְּצִירַת הָעֹמֶר תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג,טו). | קסא) מִקְּצִירַת הָעֹמֶר - ליל ט"ז בניסן. מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת - ומשמעו מיד לאחר החג הראשון של הפסח, מיום ט"ז בניסן (תמידין ומוספין ז,יא3). |
| קסב לִשְׁבֹּת בְּיוֹם חֲמִשִּׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,כא). | קסב) בְּיוֹם חֲמִשִּׁים - לספירת העומר, והוא חג השבועות. |
| קסג לִשְׁבֹּת בָּרִאשׁוֹן שֶׁלַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן" (ויקרא כג,כד). | קסג) בָּרִאשׁוֹן - בראש השנה. |
| קסד לְהִתְעַנּוֹת בָּעֲשִׂירִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא טז,כט). | קסד) לְהִתְעַנּוֹת - לצום. בָּעֲשִׂירִי בּוֹ - ביום י' בתשרי, יום הכיפורים. |
| קסה לִשְׁבֹּת בְּיוֹם הַצּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם" (ויקרא כג,לב; וראה שם טז,לא). | |
| קסו לִשְׁבֹּת בָּרִאשׁוֹן שֶׁלְּחַג הַסֻּכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,לה). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
הקדמה (18)
מפעל משנה תורה
4 - מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (א - פג)
5 - המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (פד - קסו)
6 - המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (קסז - רמח)
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
