- הלכה מחשבה ומוסר
- רמב"ם יומי – הלכות יסודי התורה – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שֵׁנִיאהבת ה', יראתו והכרתו | |
אהבת ה' ויראתו | |
א הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה - מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו,ה; יא,א), וְנֶאֱמַר: "אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (שם ו,יג; י,כ). ב1 וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ? בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ - מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי" (תהילים מב,ג). | ב1 וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ - ובכלל מצוה זו להאהיב אותו, "שנקרא את כל בני האדם לעבודתו יתעלה ולאמונה בו. לפי שכאשר אתה אוהב את מי שהוא, תהללנו ותשבחנו ותקרא בני אדם לידידותו" (סה"מ עשה ג). שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם - בטבע, ובכלל זה "החכמות והתבונות המודיעות לו את קונו" (תשובה י,ו), וישתוקק להכיר את ה', "כי בהתבוננות תושג לך ההשגה ויימצא התענוג ותבא האהבה בהכרח" (סה"מ עשה ג). וכאן הרמב"ם מציין צד אחד של האהבה והיראה (היראה באה לאחר האהבה), הבאות מהתבוננות במציאות. ובמקום אחר הוא אומר שהאהבה והיראה באות גם מהתבוננות במצוות ועשייתן (ראה סה"מ עשה ג; מו"נ ג,כח; ג,נב). ונראה שהדברים חוזרים על עצמם: ההתבוננות מביאה לאהבת ה', וזו מביאה ללימוד ולעיון, והם מגבירים את ההתבוננות המחודשת ואת האהבה, "על פי הדעה, על פי האהבה" (תשובה י,ו), וחוזר חלילה. וכן הוא גם ביראה הבאה מתוך הכרת המציאות, המביאה את האדם להיכנע בפני האל ולדעת את מקומו, ובעקבות זה להקפיד על קיום המצוות, המעוררות את נוכחות ה' ומגבירות את יראתו. |
ב2 וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן, מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו, וְיִירָא וְיִפְחַד, וְיֵדַע שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה, עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ... מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ..." (שם ח,ד-ה). | ב2 תְּמִים דֵּעוֹת - ה', השלם בדעתו. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד - לנוכח גודל השמים, עולה שאלת ערכו של האדם שזימן לו תפקיד גדול במציאות: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?". ובכלל, הרמב"ם סבור שמהכרת כל המרחב העצום של היקום, ניתן להסיק (מן הידע שהיה קיים בזמן הרמב"ם, והדבר ניכר יותר עם התקדמות הכרת גודל היקום בימינו) שהאדם אינו מטרת כל בריאת ה', אלא רק הנברא הנכבד ביותר בכדור הארץ (מו"נ ג,יג-יד). ויש חכמים שחלקו על מסקנה זו. |
ב3 וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה: שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. | ב3 פֶּתַח לַמֵּבִין וכו' - עיקרו של תיאור זה של הבריאה אינו ערכו המדעי, כיוון שלזה די אפילו בספרי המדע שהיו בזמן הרמב"ם (ראה להלן ג,ה), אלא מטרת התיאור כאן רק להבין את מעשה בראשית ומעשה מרכבה או לבאר יסוד מעניין הנבואה או לקבוע השקפה נכונה בסברה תורנית (מו"נ ב,ב ההקדמה) כדי להביא לאהבת ה'. למעשה, עם התפתחות הידע המדעי בימינו, כשאנו מבינים קצת יותר את המציאות, מתעצמת ההכרה בגדולתו של ה'. |
כללים ממעשה ה' | |
ג1 כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נֶחֱלָק לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים: מֵהֶם בְּרוּאִין שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין מִגֹּלֶם וְצוּרָה, וְהֵם נֶהֱוִין וְנִפְסָדִין תָּמִיד, כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת; וּמֵהֶן בְּרוּאִין שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין מִגֹּלֶם וְצוּרָה, אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּים מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים, אֶלָּא צוּרָתָן קְבוּעָה בְּגָלְמָן לְעוֹלָם, וְאֵינָן מִשְׁתַּנִּים כְּמוֹ אֵלּוּ, וְהֵן הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן, וְאֵין גָּלְמָם כִּשְׁאָר גְּלָמִים וְלֹא צוּרָתָם כִּשְׁאָר צוּרוֹת. | ג1 גֹּלֶם - חומר. צוּרָה - המהות המייחדת דבר אחד מדבר אחר, כגון שכלו של האדם, שבגללו הוא נקרא אדם (מילות ההיגיון ט). נֶהֱוִין וְנִפְסָדִין - נוצרים בעזרת היסודות ומתפרקים ליסודות. וההבחנה בין הקבוצה הראשונה לבין הקבוצה השנייה, שגרמי השמים (הגלגלים) "אינם משתנים מגוף לגוף... כמו הראשונים", היא לפי מושגים ישנים (ראה להלן פרק ג), אך כיום ידוע שיסודות החומר (האטומים) בכוכבים זהים ליסודות שבכדור הארץ. |
ג2 וּמֵהֶן בְּרוּאִין צוּרָה בְּלֹא גֹּלֶם כְּלָל, וְהֵן הַמַּלְאָכִים, שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָן גּוּף וּגְוִיָּה, אֶלָּא צוּרוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ. ד וּמַה הוּא זֶה שֶׁהַנְּבִיאִים אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם? הַכֹּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְדֶרֶךְ חִידָה, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ גּוּף, וְאֵינוֹ כָּבֵד כַּגּוּפוֹת הַכְּבֵדִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יי אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד,כד), וְאֵינוֹ אֵשׁ - אֶלָּא מָשָׁל; וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהילים קד,ד). | ד שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם - כבחזון הנביא יחזקאל (פרק א). ולעולם אין אדם רואה מלאך במציאות אלא בחלום או בנבואה. ולמלאכים אין כנפיים כשל עוף, ומשמעות "כנף" היא 'סתר', שמהותם נסתרת ונעלמת ממנו (מו"נ א,מג). חִידָה - משל. יי אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה... מָשָׁל - משל להשמדת המורדים בה' (מו"נ א,ל). וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר - בתיאור הנהגת העולם: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת - רוחות הטבע הן שליחיו של הקב"ה (מו"נ ב,ו). |
ז1 שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים - עַל שֵׁם מַעֲלוֹתָם הוּא, וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים: חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, וְאוֹפַנִּים, וְאֶרְאֶלִּים, וְחַשְׁמַלִּים, וּשְׂרָפִים, וּמַלְאָכִים, וֵאלֹהִים, וּבְנֵי אֱלֹהִים, וּכְרוּבִים, וְאִישִׁים. | ז1 אִישִׁים - נקראים גם 'השכל הפועל' (מו"נ ב,ד), "והוא 'שרו של עולם' שמזכירים חכמים תמיד" (מו"נ ב,ו), ועל ידו ה' נותן צורות לישויות בעולמנו (להלן ד,ו). |
ידיעת ה' | |
י1 הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכִּיר אֲמִתּוֹ וְיוֹדֵעַ אוֹתָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּדֵעָה שֶׁהִיא חוּץ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין, שֶׁאֵין אָנוּ וְדַעְתֵּנוּ אֶחָד. אֲבָל הַבּוֹרֵא, הוּא וְדַעְתּוֹ וְחַיָּיו אֶחָד מִכָּל צַד וּמִכָּל פִּנָּה; שֶׁאִלְמָלֵי הָיָה חַי בְּחַיִּים, וְיוֹדֵעַ בְּדֵעָה - הָיוּ שָׁם אֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה: הוּא, וְחַיָּיו, וְדַעְתּוֹ. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא אֶחָד מִכָּל צַד, וּמִכָּל פִּנָּה, וּבְכָל דֶּרֶךְ יִחוּד. | י1 שֶׁאִלְמָלֵי - שאילו. |
י2 נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: הוּא הַיּוֹדֵעַ, וְהוּא הַיָּדוּעַ, וְהוּא הַדֵּעָה עַצְמָהּ - הַכֹּל אֶחָד. וְדָבָר זֶה אֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְאָמְרוֹ, וְלֹא בָּאֹזֶן לְשָׁמְעוֹ, וְלֹא בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּירוֹ עַל בֻּרְיוֹ. וּלְפִיכָךְ אוֹמְרִין "חֵי פַרְעֹה" (בראשית מב,טו-טז) וְ"חֵי נַפְשְׁךָ" (שמואל א א,כו ועוד), וְאֵין אוֹמְרִין 'חֵי יי' אֶלָּא "חַי יי" (שופטים ח,יט ועוד) - שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא וְחַיָּיו שְׁנַיִם, כְּמוֹ חַיֵּי הַגּוּפוֹת הַחַיִּים אוֹ כְּחַיֵּי הַמַּלְאָכִים. | י2 הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ וְהוּא הַדֵּעָה - הכל אצלו אחד, ואילו באדם, המושגים זהים רק כשיש לו ידיעה בפועל, כשמתממשת הידיעה, כגון כשהבין אדם את צורת העץ. אך לפני שלמד, כשעדיין לא יצאה ידיעתו מן הכוח אל הפועל, הוא היודע בכוח, ואותו כוח הוא הדעה, והידוע בכוח הוא צורת העץ (מו"נ א,סח). חֵי פַרְעֹה - לשון שבועה, שנשבע בחייו של פרעה. חַי יי - לשון שבועה, ה' חי!, אבל כשמדובר על תיאור פעולת ה', שממנו העולם חי, נאמר במקרא: "וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם" (דניאל יב,ז; מו"נ א,סט; מו"נ א,עב; לחֵי העולמים ראה לעיל ביאור א,ה). |
י3 לְפִיכָךְ אֵינוֹ מַכִּיר הַבְּרוּאִים וְיוֹדְעָם מֵחֲמַת הַבְּרוּאִים, כְּמוֹת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין אוֹתָם, אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ יֵדָעֵם. לְפִיכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ עַצְמוֹ - יוֹדֵעַ הַכֹּל, שֶׁהַכֹּל נִסְמָךְ בַּהֲוָיָתוֹ לוֹ. | |
מעשה מרכבה | |
יא דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה בִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ - כְּמוֹ טִפָּה מִן הַיָּם הֵן מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְבָאֵר בְּעִנְיָן זֶה. וּבֵאוּר כָּל הָעִקָּרִים שֶׁבִּשְׁנֵי פְּרָקִים אֵלּוּ, הוּא הַנִּקְרָא 'מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה'. | יא מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה - "המדע האלוהי, והוא הדיבור על כללות המציאות ועל מציאות הבורא ודעתו ותאריו וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם, ומה שאחרי המוות" (פה"מ חגיגה ב,א). מֶרְכָּבָה - יסודו בתיאור ה' במקרא כרוכב שמים: "רוכב שמים בעזרך" (דברים לג,כו), ו"לרוכב בערבות" (תהילים סח,ה), שמשמעו 'מושל על הכל'. ובתיאור במראה הנבואה בפרק הראשון ביחזקאל נאמר שכיסא הכבוד נישא על ארבע חיות כמרכבה הנישאת על גבי ארבע חיות (מו"נ א,ע בביאור 'רכב'). |
יב1 צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא לִדְרֹשׁ בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא לְאִישׁ אֶחָד בִּלְבַד, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹסְרִין לוֹ רָאשֵׁי הַפְּרָקִים, וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ שֶׁמֶץ מִן הַדָּבָר, וְהוּא מֵבִין מִדַּעְתּוֹ וְיוֹדֵעַ סוֹף הַדָּבָר וְעָמְקוֹ. | יב1 מוֹסְרִין לוֹ רָאשֵׁי הַפְּרָקִים - ולא יותר מכן, "לפי שיש שם עניינים הנחקקים בנפשות השלמים מבני אדם, וכשמסבירים אותם בלשון וממשלים אותם במשלים [או בסמלים מבלבלים], פג טעמן ויוצאין מעניינן" (פה"מ חגיגה ב,א). שֶׁמֶץ - דבר מה, משהו. |
יב2 וּדְבָרִים אֵלּוּ - דְּבָרִים עֲמֻקִּים הֵן עַד לִמְאֹד, וְאֵין כָּל דַּעַת וָדַעַת רְאוּיָה לְסָבְלָן. וַעֲלֵיהֶן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל: "כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ" (משלי כז,כו). כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מָשָׁל זֶה: דְּבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם יִהְיוּ לִלְבוּשֶׁךָ, כְּלוֹמַר: לְךָ לְבַדְּךָ, וְאַל תִּדְרֹשׁ אוֹתָם בָּרַבִּים. וַעֲלֵיהֶם אָמַר: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ, וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (שם ה,יז). וַעֲלֵיהֶם אָמַר: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד,יא); כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים: דְּבָרִים שֶׁהֵם כִּדְבַשׁ וְחָלָב יִהְיוּ תַּחַת לְשׁוֹנְךָ. | יב2 כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם - סודות כבוּשים ונעלמים. יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וכו' - ההכרה הזו היא אישית (מו"נ ג,יח; ג,נד). תַּחַת לְשׁוֹנְךָ - ולא על לשונך, שהדיבור וההתבטאות בהם מצמצמים את העניין בדומה למי שעטוף באהבה, שקשה לעתים קרובות לתאר אותה, כיוון שתיאורה מצמצם את עצמת תחושתה. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות יסודי התורה – מפעל משנה תורה (10)
מפעל משנה תורה
1 - הלכות יסודי התורה א'
2 - הלכות יסודי התורה ב'
3 - הלכות יסודי התורה ג'
טען עוד
הלכות יסודי התורה ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות יסודי התורה ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות יסודי התורה ה'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות יסודי התורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל. (c) כל הזכויות שמורות.
הלכות מילה ג'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות ברכות ה'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות קריאת שמע ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
סדר התפילות ג'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
ראש השנה בשבת: מה מחליף את התקיעות?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו בצד של החזקים!
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקשר בין ניצבים לראש השנה
ענייני כשרות המצויים
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רמב"ם וכוזרי
איך ללמוד אמונה?