- הלכה מחשבה ומוסר
- רמב"ם יומי – הלכות יסודי התורה – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק חֲמִישִׁיקידוש השם וחילול השם | |
ייהרג ואל יעבור | |
א כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִּין עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב,לב), וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְּלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (שם). כֵּיצַד? בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲמֹד גּוֹי וְיֶאֱנֹס אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ יַהַרְגֶנּוּ - יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּצְווֹת: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (שם יח,ה) - וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. וְאִם מֵת וְלֹא עָבַר - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. | א קִדּוּשׁ הַשֵּׁם - להבדיל את ה' ולרומם אותו. שלמותה של המצוה היא בעשייתה ברבים, כמו שהרמב"ם אומר: "ועניין מצוה זו, שאנו מצווים לפרסם דת האמת הזו ברבים, ושלא נירא בכך" (סה"מ עשה ט). וזו משמעות קריאתו של הרמב"ם, כקריאתו של אברהם אבינו 'בשם ה' אל עולם' (ראה מו"נ ב,יג; ג,כט. למונח שם ה' ראה מו"נ א,סד). רוממות זו באה לידי ביטוי בכל מעשיו של האדם (להלן י-יא). יֶאֱנֹס - יכריח, יכפה. מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ - עתיד להיענש בעולם הבא בנפשו על שמת שלא כדין. |
ב1 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר מִצְווֹת חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. אֲבָל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ, אִם יֹאמַר לוֹ 'עֲבֹר עַל אַחַת מֵהֶן אוֹ תֵּהָרֵג' - יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. | |
ב2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהַגּוֹי מִתְכַּוֵּן לַהֲנָאַת עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵּיתוֹ בַּשַּׁבָּת אוֹ לְבַשֵּׁל לוֹ תַּבְשִׁילוֹ, אוֹ אָנַס אִשָּׁה לְבָעֳלָהּ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל הַמִּצְווֹת בִּלְבַד: אִם הָיָה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאֵין שָׁם עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל - יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג; וְאִם אֲנָסוֹ לְהַעֲבִירוֹ בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל - יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ אֶלָּא עַל מִצְוָה מִשְּׁאָר מִצְווֹת בִּלְבַד. | ב2 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים - שיעבור ואל ייהרג (לעיל א). אבל בשלוש העברות שבהלכה ב1, "ייהרג ואל יעבור" בלא תנאי. לְבָעֳלָהּ - גוי האונס אישה, שאין הדבר בגדר גילוי עריות (אישות א,ה; איסורי ביאה יב,א). בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל - בציבור, בפרהסיה. |
ג וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ - שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד. אֲבָל בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, וְהוּא שֶׁיַּעֲמֹד מֶלֶךְ רָשָׁע כִּנְבוּכַדְנֶצַּר וַחֲבֵרָיו וְיִגְזֹר שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל לְבַטֵּל דָּתָם אוֹ מִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת - יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר אֲפִלּוּ עַל אַחַת מִשְּׁאָר מִצְווֹת, בֵּין נֶאֱנָס בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין נֶאֱנָס בֵּינוֹ לְבֵין גּוֹיִים. | ג כִּנְבוּכַדְנֶצַּר וַחֲבֵרָיו - נבוכדנצר מלך בבל, שהכריח את העם בגלות הראשונה להשתחוות לפסל, "וחבריו", שהם המלכים שהיו בתקופות אחרות והיו שותפים לאותם מעשים. מִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת - מתרי"ג מצוות התורה. מִשְּׁאָר מִצְווֹת - מדברי חכמים. |
ד1 כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג', וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר', וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר - הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְאִם הָיָה בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל - הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים, כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וּכְרַבִּי עֲקִיבָה וַחֲבֵרָיו. וְאֵלּוּ הֵן הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁאֵין מַעֲלָה עַל מַעֲלָתָן, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר: "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה" (תהילים מד,כג), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי, כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח" (שם נ,ה). | ד1 דָּנִיֵּאל - שעל אף גזרת דריוש, התפלל אל ה' (דניאל ו,ז-כט), חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה - שבגלל שלא השתחוו לצלם שעשה נבוכדנצר המלך, הושלכו לכבשן האש (שם ג,יב-ל). רַבִּי עֲקִיבָה - שלימד תורה על אף גזרת הרומאים, ונלחם בהם (מלכים יא,ג). הֲרוּגֵי מַלְכוּת - שנהרגו על קידוש השם על ידי מלכות השמד. וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר: "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם [בעבורך הומתנו בכל זמן], נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה [נחשבנו בעיני אויבינו כצאן העומד לשחיטה]". וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "אִסְפוּ לִי חֲסִידָי [יראי ה'], כֹּרְתֵי [מקיימי] בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח [גם אם יעמדו להישחט]". |
ד2 וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר', וְעָבַר וְלֹא נֶהֱרַג - הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וְאִם הָיָה בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל - הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים, וּבִטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁהִיא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁהִיא חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן, מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְּאֹנֶס - אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין, אֲפִלּוּ הָרַג בְּאֹנֶס; שֶׁאֵין מַלְקִין וּמְמִיתִין אֶלָּא לָעוֹבֵר בִּרְצוֹנוֹ בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ: "וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא" (ויקרא כ,ה; ושם: וְשַׂמְתִּי אֲנִי); מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ: "הַהוּא" - לֹא אָנוּס, וְלֹא שׁוֹגֵג, וְלֹא מֻטְעֶה. | ד2 מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְּאֹנֶס - ואינו נקרא רשע (איגרת השמד, מהדורת ק', עמ' קיא). נוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ - מעביר את בניו מעל האש לאליל העמוני מולך (עבודה זרה ו,ג). וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי - אכעס (מו"נ א,לז). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - כפי ששמעו איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד להבין את דברי המקרא (ק'). הַהוּא - בהווייתו, כפי שהוא. |
ד3 וּמָה אִם עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהִיא חֲמוּרָה מִן הַכֹּל, הָעוֹבֵד אוֹתָהּ בְּאֹנֶס אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִיתַת בֵּית דִּין - קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבָעֲרָיוֹת הוּא אוֹמֵר: "וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר" (דברים כב,כו). | ד3 כָּרֵת - עונש נצחי לנפש האדם, אם לא עשה תשובה, בו נמנע מן האדם עולם הבא, והוא נידון לעולמים על עברותיו החמורות (תשובה ח,א; ג,ו). וּבָעֲרָיוֹת הוּא אוֹמֵר - מאיסורי עריות נלמדת אזהרה לבית דין שלא לענוש את מי שאנוס (סנהדרין כ,ב): "וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ [האונס] אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה [המקודשת לאיש] וְהֶחֱזִיק בָּהּ [בכוח] הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת, כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ, [כנראה] צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ". |
דין מוסר | |
ה נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶן גּוֹיִים 'תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּן וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְאִם לָאו - נְטַמֵּא אֶת כֻּלְּכֶן' - יִטַּמְּאוּ כֻּלָּן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִים 'תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶנּוּ, וְאִם לָאו - נַהֲרֹג כֻּלְּכֶם' - יֵהָרְגוּ כֻּלָּם, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶם וְאָמְרוּ 'תְּנוּ לָנוּ פְּלוֹנִי אוֹ נַהֲרֹג אֶת כֻּלְּכֶם': אִם הָיָה מְחֻיָּב מִיתָה, כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי - יִתְּנוּ אוֹתוֹ לָהֶן, וְאֵין מוֹרִין לָהֶן כֵּן לְכַתְּחִלָּה; וְאִם אֵינוֹ חַיָּב - יֵהָרְגוּ כֻּלָּן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. | ה הקדמה: אסור למסור שום יהודי לידי הגויים, והעושה כן נקרא 'מוֹסֵר', שהמסירה לגוי היא מן העברות החמורות ביותר, שאין למוסרים חלק לעולם הבא, וחובה להרוג אותם, "מפני שהם מצירין לישראל ומסירים את העם מאחרי ה' ", ומעשיהם בכלל חילול השם, שהם "שונאיו של הקב"ה" (עבודה זרה י,א; אבל א,י; תשובה ג,ו; חובל ומזיק ח,י; ראה י'). נְטַמֵּא אוֹתָהּ - נאנוס אותה. שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי - שמרד במלכות דוד (שמואל ב כ,א). וְאֵין מוֹרִין לָהֶן כֵּן לְכַתְּחִלָּה - אסור לחכם להורות במקרה זה. ואם עשו על דעת עצמם, עשו (י'). |
רפואה בדבר אסור | |
ו כָּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בָּאֳנָסִין, כָּךְ אָמְרוּ בֶּחֳלָאִים. כֵּיצַד? מִי שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת, וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁרְפוּאָתוֹ בְּדָבָר פְּלוֹנִי מֵאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה - עוֹשִׂין לוֹ. וּמִתְרַפְּאִין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנָה אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֶן, וְאִם עָבַר וְנִתְרַפֵּא - עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין עֹנֶשׁ הָרָאוּי לוֹ. | ו חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה - כגון שאמרו לו לאכול מקרבן עבודה זרה. עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ - שהרי רצה להתרפא באופן זה ברצון ולא באונס (י'). עֹנֶשׁ הָרָאוּי לוֹ - לפי הערכת הדיינים את הנסיבות (ק'). |
ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין מִתְרַפְּאִין בִּשְׁאָר אִסּוּרִין אֶלָּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה? בִּזְמַן שֶׁהֵן דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן, כְּמוֹ שֶׁמַּאֲכִילִין אֶת הַחוֹלֶה שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אוֹ חָמֵץ בַּפֶּסַח, אוֹ שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֲבָל שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן, כְּגוֹן שֶׁעוֹשִׂין לוֹ רְטִיָּה אוֹ מְלוּגְמָה מֵחָמֵץ אוֹ מֵעָרְלָה, אוֹ שֶׁמַּשְׁקִין אוֹתוֹ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַר מְעֹרָב עִם אִסּוּרֵי מַאֲכָל, שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶם הֲנָאָה לַחֵךְ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה, חוּץ מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וּבָשָׂר בְּחָלָב, שֶׁהֵם אֲסוּרִין אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן. לְפִיכָךְ אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֶן אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן, אֶלָּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. | ח דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן - באכילה. שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים - שם כללי להרבה בעלי חיים קטנים, "כגון הצפרדע והנחש והעקרב והנדל וכיוצא בהן" (אבות הטומאות ד,יד). רְטִיָּה - פיסת בד מרוחה במשחה שמניחים אותה על המכה (פה"מ עירובין י,יג). מְלוּגְמָה - לעיסת חיטים או פירות והנחתם על פצע או נפיחות לרפואה. לוגמה - צד הפה (פה"מ שביעית ח,א). עָרְלָה - עץ בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, שפירותיו אסורים בהנאה (בכל שימוש). כִּלְאֵי הַכֶּרֶם - תבואה או ירק הצומחים יחד בכרם, שהגפנים והגידולים אסורים בהנאה (כלאיים ה,א). |
ט מִי שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה, וְחָלָה וְנָטָה לָמוּת, וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים 'אֵין לוֹ רְפוּאָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ' - אֲפִלּוּ הָיְתָה פְּנוּיָה, וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, אֵין מוֹרִין לוֹ בְּכָךְ; וְיָמוּת, וְלֹא יוֹרוּ לוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר וְיָבוֹאוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ לִפְרֹץ בָּעֲרָיוֹת. | ט נָתַן עֵינָיו - חשק. אֲפִלּוּ הָיְתָה פְּנוּיָה - אף אם אינה נשואה ואינה אסורה עליו כערווה. וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר - אסור שתדבר עמו, אף בלא שיראה אותה. אֵין מוֹרִין לוֹ... וְלֹא יוֹרוּ לוֹ - אך גם אין מורין לאיסור (ק'; ולעניין מי שעבר ראה אישות א,ד). |
קידוש השם במצוה | |
י כָּל הָעוֹבֵר מִדַּעְתּוֹ בְּלֹא אֹנֶס עַל אַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְהַכְעִיס - הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר: "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יי" (ויקרא יט,יב). וְאִם עָבַר בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל - הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים. וְכֵן כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵעֲבֵרָה אוֹ עָשָׂה מִצְוָה לֹא מִפְּנֵי דָּבָר בָּעוֹלָם, לֹא פַּחַד וְלֹא יִרְאָה וְלֹא לְבַקֵּשׁ כָּבוֹד, אֶלָּא מִפְּנֵי הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, כִּמְנִיעַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק עַצְמוֹ מֵאֵשֶׁת רַבּוֹ - הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. | י בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ - בבוז עמוק (על פי יחזקאל כה,טו; ת"א בראשית כה,לד). לְהַכְעִיס - לא למטרת הנאה אלא מתוך זלזול. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר: "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יי" - שבועת שקר היא אחת מן העברות החמורות ביותר, ו"לפיכך צריך אדם להיזהר מעוון זה יותר מכל העברות" (שבועות יב,א; תשובה א,ב3). מֵאֵשֶׁת רַבּוֹ - מאשת אדוניו (בראשית פרק לט). הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם - ורעיון חשוב שהרמב"ם מזכיר בקשר לזה: "מחמת ריבוי המצוות, אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלמות ויזכה להישארות הנפש באותו המעשה" (פה"מ מכות ג,יז). |
קידוש השם בהליכותיו | |
יא1 וְיֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵם בִּכְלַל חִלּוּל הַשֵּׁם; וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת דְּבָרִים שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנִין אַחֲרָיו בִּשְׁבִילָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֲבֵרוֹת - הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. כְּגוֹן שֶׁלּוֹקֵחַ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי הַלֶּקַח לְאַלְתַּר, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְנִמְצְאוּ הַמּוֹכְרִין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ וְהוּא מַקִּיפָן; אוֹ שֶׁיַּרְבֶּה בִּשְׂחוֹק אוֹ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּבֵינֵיהֶן; אוֹ שֶׁאֵין דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְאֵינוֹ מַקְבִּילָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, אֶלָּא בַּעַל קְטָטָה וָכַעַס, וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. הַכֹּל לְפִי גָּדְלוֹ שֶׁלֶּחָכָם, צָרִיךְ שֶׁיְּדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. | יא1 וּמְפֻרְסָם בַּחֲסִידוּת - ידוע שמקפיד לעשות דברים אף על פי שאינו חייב בהם, "לפנים משורת הדין" (פה"מ אבות ה,ו; דעות א,ה; ולדרכו של החכם בעניינים אלו ראה דעות פרקים א-ה). מְרַנְּנִין אַחֲרָיו - מדברים בגנותו. שֶׁלּוֹקֵחַ וכו' - שקונה ואינו משלם את דמיהם מיד ("לאלתר"). מַקִּיפָן - מסבב (דוחה) את התשלום שלהם. עַמֵּי הָאָרֶץ - עם הארץ הוא מי ש"יש בו דרך ארץ ואין בו תורה" (הקדמה לפה"מ; אבות ה,ו). מַקְבִּילָן - בא לקראתם, פוגש אותם. סֵבֶר פָּנִים יָפוֹת - "ברצון ובנעימות" (פה"מ אבות א,יד). |
יא2 וְכֵן אִם דִּקְדֵּק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ, וְהָיָה דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶן, וּמַקְבִּילָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְנֶעֱלָב מֵהֶן וְאֵינוֹ עוֹלְבָן, מְכַבֵּד לָהֶן וַאֲפִלּוּ לַמְּקִלִּין לוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרִיחוּת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָן, וְלֹא יֵרָאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, עָטוּף בְּצִיצִית, מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, וְאוֹהֲבִין אוֹתוֹ, וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו - הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט,ג). | יא2 וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶן - שותף ומחובר לציבור. וְנֶעֱלָב מֵהֶן וְאֵינוֹ עוֹלְבָן - לא שהוא אדיש לעלבון, אלא אף על פי שהוא מרגיש אותו ומבין את מטרת המעליב, רגש המוסר ואהבת הבריות שבו גוברים על עלבונו ואינו משיב למעליבו מתוך גדלות רוח (עין אי"ה שבת פח,א). לַמְּקִלִּין לוֹ - למבזים אותו. נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה - מנהל את מסחרו בנאמנות. אֲרִיחוּת - הימצאות עם, אכילה ושתייה בחברת אחרים. עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עָטוּף בְּצִיצִית מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין - תודעת ה' מלווה אותו בכל דבר. שמצוַת התפילין "ללבשן כל היום" (תפילין ד,כו), ובציצית נאמר ש"לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחויבת בציצית" (ציצית ג,יא). יִתְרַחֵק הַרְבֵּה - לקיצוניות (ראה גם דעות ה,ז). יִשְׁתּוֹמֵם - יאַבֵּד כל מה שהשיג ויהיה כשממה (ראה דעות ג,א4 וביאורנו שם). מְקַלְּסִין - משבחים. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות יסודי התורה – מפעל משנה תורה (10)
מפעל משנה תורה
4 - הלכות יסודי התורה ד'
5 - הלכות יסודי התורה ה'
6 - הלכות יסודי התורה ו'
טען עוד
הלכות יסודי התורה א'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות יסודי התורה ג'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות יסודי התורה ד'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות יסודי התורה ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה | מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל. (c) כל הזכויות שמורות.
המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות לא עשה (א - קכב)
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
סדר התפילות ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות עבודה זרה ח
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
האם מותר לפנות למקובלים?
מתנות בחינם
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
משמעות המילים והדיבור שלנו
איך ללמוד אמונה?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
מה המשמעות הנחת תפילין?