בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • רמב"ם יומי – הלכות יסודי התורה – מפעל משנה תורה
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
5 דק' קריאה






פֶּרֶק שְׁבִיעִי

הנבואה



הנביא והנבואה


א1 מִיסוֹדֵי הַדָּת לֵידַע שֶׁהָאֵל מְנַבֵּא אֶת בְּנֵי הָאָדָם. וְאֵין הַנְּבוּאָה חָלָה אֶלָּא עַל חָכָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה, גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו, וְלֹא יִהְיֶה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּדָבָר בָּעוֹלָם, אֶלָּא הוּא מִתְגַּבֵּר בְּדַעְתּוֹ עַל יִצְרוֹ תָּמִיד, בַּעַל דֵּעָה רְחָבָה נְכוֹנָה עַד מְאֹד.

א1 מִיסוֹדֵי הַדָּת - שהרי בלא נבואה אין תוקף לתורה (מו"נ ג,מה). נְבוּאָה - "מדע [ידע, שפע] שמגיע מהבורא ללב בני האדם" (תשובה ג,ח). עיקר הנבואה הוא השגות עיוניות של הנביא, שבהן הוא משיג את ה', את עומק התורה ואת הדרך שה' מנהל בה את עולמו. ויש נביאים שנבואתם שופעת גם לאחרים, להורות לציבור ולמנהיגיו מה לעשות, להדריכם בדרך התורה, ואף לענות לצורכי היחיד (להלן י,ג4; דעות ו,ח3. לביאור כולל של הנבואה ראה מו"נ ב,לב-מח, ובייחוד פרקים לו-לח). חָכָם גָּדוֹל בְּחָכְמָה - בחכמה מתבררות ההשגות הנבואיות, שאם לא כן, אפשר שאינן אלא הזיות, שהרי לנביא דרוש גם כוח דמיון עשיר. גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו וכו' - "לפי שבעת התאווה, איזו תאווה שתהיה, אין השכל שלם" (פה"מ חגיגה ב,א). ויותר מזה, אפשר שישתבשו ההשגות עד כדי שחיתות מוסרית (בעיקר בזנות. ראה מו"נ א,לב; ב,מ). דֵּעָה רְחָבָה נְכוֹנָה עַד מְאֹד - והדעה האמורה כאן משמעה כפול, הן תפיסה שלמה ומבוססת ("נכונה") של החיים (ראה מו"נ א,נא) הן תכונות אופי טובות. שני המובנים אחוזים זה בזה, ותפיסות חיים הופכות לתכונות אופי ולהפך, במודע או שלא במודע. והאדם שכל חייו ותודעתו מכוונים לשם שמים הוא במעלת הנביאים (פה"מ הקדמה לאבות פרק ה).

א2 אָדָם שֶׁהוּא מְמֻלָּא בְּכָל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַ'פַּרְדֵּס', וְיִמָּשֵׁךְ בְּאוֹתָן הָעִנְיָנוֹת הַגְּדוֹלִים הָרְחוֹקִים, וְתִהְיֶה לוֹ דַּעַת נְכוֹנָה לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, וְהוּא מִתְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ וּפוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי כְּלַל הָעָם הַהוֹלְכִים בְּמַחֲשַׁכֵּי הַזְּמַן, וְהוֹלֵךְ וּמְזָרֵז עַצְמוֹ וּמְלַמֵּד נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ מַחֲשָׁבָה כְּלָל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מֵהַבְלֵי הַזְּמַן וְתַחְבּוּלוֹתָיו, אֶלָּא דַּעְתּוֹ תָּמִיד פְּנוּיָה לְמַעְלָה, קְשׁוּרָה תַּחַת הַכִּסֵּא, לְהָבִין בְּאוֹתָן הַצּוּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וּמִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּהּ, מִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה עַד טַבּוּר הָאָרֶץ, וְיוֹדֵעַ מֵהֶן גָּדְלוֹ - מִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו.

א2 שָׁלֵם בְּגוּפוֹ - שאינו בעל ייסורין ואינו בעל מום (ק' ע"פ דעות ד,א; תלמוד תורה א,ח). פגיעה גופנית פוגעת גם בחשיבה, מפני ש"נפש האדם - נפש אחת היא", וכלי החשיבה הם גופניים ומושפעים ממצב הגוף, כגון חולי או רעב (מו"נ ב,לו; פה"מ הקדמה לאבות, פרק א). פַּרְדֵּס, הָעִנְיָנוֹת הַגְּדוֹלִים הָרְחוֹקִים - מעשה בראשית ומעשה מרכבה (לעיל ד,יג), שהם עמוקים וקשים להבנה (מו"נ א,לד). מִתְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ - מונח רב משמעי: פורש מצורכי התשמיש, פורש מעמי הארץ ומקדש את דעתו (טומאת אוכלין טז,יב; מו"נ ג,לג). הַהוֹלְכִים בְּמַחֲשַׁכֵּי הַזְּמַן - החיים בריחוק מה' ("חושך") בגלל עיסוקם בהבלי הזמן החולפים, כגון הרדיפה אחר הכבוד או הניצחון ותאוות הגוף (מו"נ ב,לו). וּמְלַמֵּד נַפְשׁוֹ - מרגיל את עצמו. דַּעְתּוֹ תָּמִיד פְּנוּיָה לְמַעְלָה - להתעסק בדברים נעלים ונכבדים (מו"נ א,י), "והתעניינותו אינה אלא בידיעת ה' וההתבוננות בפעולותיו ומה שראוי שתהיה הדעה בכך" (מו"נ ב,לו). קְשׁוּרָה תַּחַת הַכִּסֵּא - בתודעה תמידית של רוממות ה' (ראה לעיל ביאור ב,ז). הַצּוּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת - המלאכים (ראה לעיל ב,ג). וּמִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּהּ... וְיוֹדֵעַ מֵהֶן גָּדְלוֹ - מתבונן במציאות ומתמלא אהבה לה' ויראה מפניו יתברך (לעיל ב,א-ב). צוּרָה רִאשׁוֹנָה - חיות הקודש (לעיל ב,ז). טַבּוּר - מרכז. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ - דרגת הכנה לנבואה, אך עדיין אינה הנבואה עצמה (להגדרתה ראה מו"נ ב,מה).

א3 וּבְעֵת שֶׁתָּנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ, תִּתְעָרֵב נַפְשׁוֹ בְּמַעֲלַת הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִין 'אִישִׁים', וְיֵהָפֵךְ לְאִישׁ אַחֵר, וְיָבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה, אֶלָּא שֶׁנִּתְעַלָּה עַל מַעֲלַת שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַחֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל: "וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם, וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר" (שמואל א י,ו).

א3 אִישִׁים - ראה לעיל ביאור ב,ז.

ב1 הַנְּבִיאִים - מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת הֵן; כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּחָכְמָה חָכָם גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, כָּךְ בַּנְּבוּאָה - נָבִיא גָּדוֹל מִנָּבִיא. וְכֻלָּן אֵין רוֹאִין מַרְאֵה הַנְּבוּאָה אֶלָּא בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה אוֹ בַּיּוֹם אַחַר שֶׁתִּפֹּל עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו).

ב1 שני סוגי נבואה הם: 1) בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה - במהלך השינה, כשממילא החושים שובתים (מו"נ ב,לו); 2) בַּיּוֹם אַחַר שֶׁתִּפֹּל עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה - כעין שינה.

נבואת משה


ו1 כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ הֵן דֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה לְכָל הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, חוּץ מִמֹּשֶׁה, רַבֵּנוּ וְרַבָּן שֶׁלְּכָל הַנְּבִיאִים. וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לִשְׁאָר כָּל הַנְּבִיאִים? שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים - בַּחֲלוֹם אוֹ בַּמַּרְאָה, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא עֵר וְעוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל" (במדבר ז,פט).

ו1 הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים - כגון אברהם. וְהָאַחֲרוֹנִים - כגון יחזקאל. חוּץ מִמֹּשֶׁה - שמשה רבנו נקרא 'נביא' בגלל דמיון לא מהותי לשאר נביאים (זהו שֵׁם מסופק ראה מו"נ ב,לה). בַּחֲלוֹם אוֹ בַּמַּרְאָה - כשני סוגי הנבואה (לעיל ב1). הַקּוֹל - משל לדיבור הנשמע בנבואה (מו"נ א,כא).

ו2 כָּל הַנְּבִיאִים - עַל יְדֵי מַלְאָךְ, לְפִיכָךְ רוֹאִין מַה שֶּׁהֵם רוֹאִין בְּמָשָׁל וְחִידָה; מֹשֶׁה רַבֵּנוּ - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (שם יב,ח), וְנֶאֱמַר: "וְדִבֶּר יי אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים" (שמות לג,יא), וְנֶאֱמַר: "וּתְמֻנַת יי יַבִּיט" (במדבר יב,ח), כְּלוֹמַר שֶׁאֵין שָׁם מָשָׁל, אֶלָּא רוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, בְּלֹא חִידָה, בְּלֹא מָשָׁל. הוּא שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה עָלָיו: "וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת" (שם) - שֶׁאֵינוֹ מִתְנַבֵּא בְּחִידָה אֶלָּא בְּמַרְאֶה, שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ.

ו2 עַל יְדֵי מַלְאָךְ - כוח הדמיון (מו"נ ב,ו). פָּנִים אֶל פָּנִים - משל לנבואה ישירה בלא פרשנותו של משה רבנו (מו"נ א,לז; ובלא הכוח המדמה מו"נ ב,מה). וּתְמֻנַת יי יַבִּיט - "אמתת ה' ישיג" (מו"נ א,ג). עַל בֻּרְיוֹ - לעומקו, לאמתו.

ו3 כָּל הַנְּבִיאִים יְרֵאִין וְנִבְהָלִין וּמִתְמוֹגְגִין, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵּן. הוּא שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר: "כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות לג,יא) - כְּמוֹ שֶׁאֵין אָדָם נִבְהָל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, כָּךְ הָיָה כֹּחַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְהָבִין דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְהוּא עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ שָׁלֵם.

ו3 מִתְמוֹגְגִין - לשון פחד ושבירה (ראה שמות טו,טו; לעיל ב2).

ו4 כָּל הַנְּבִיאִים אֵין מִתְנַבְּאִין בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ; מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיַּחְפֹּץ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבַשְׁתּוֹ וּנְבוּאָה שׁוֹרָה עָלָיו. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּלְהִזְדַּמֵּן לָהּ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְכֻוָּן וּמְזֻמָּן וְעוֹמֵד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. לְפִיכָךְ מִתְנַבֵּא בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יי לָכֶם" (במדבר ט,ח).

ו4 כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת - הקיימים תמיד ואינם גוף (תשובה ח,ב), כלומר השגה שאין לבן אנוש.

מטרת הנבואה


ז1 הַנָּבִיא - אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה נְבוּאָתוֹ לְעַצְמוֹ בִּלְבַד, לְהַרְחִיב לִבּוֹ וּלְהוֹסִיף דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאוֹתָן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּשֻׁלַּח לְעַם מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אוֹ לְאַנְשֵׁי עִיר אוֹ מַמְלָכָה, לְבוֹנֵן אוֹתָם וּלְהוֹדִיעָם מַה יַּעֲשׂוּ אוֹ לִמְנֹעַ אוֹתָן מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁבִּידֵיהֶן. וּכְשֶׁמְּשַׁלְּחִין אוֹתוֹ, נוֹתְנִין לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ בֶּאֱמֶת.

ז1 לְבוֹנֵן - ללמדם בינה. וּלְהוֹדִיעָם מַה יַּעֲשׂוּ - לפי צורכי השעה, ולא כדי לחדש מצוות (להלן ט,ב; י,ג4). נוֹתְנִין לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת - הכולל חיזוי העתיד (למאפייניו בהרחבה ראה להלן פרק י).

הראוי לנבואה


ז2 וְלֹא כָּל הָעוֹשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת מַאֲמִינִים אוֹתוֹ שֶׁהוּא נָבִיא; אֶלָּא אָדָם שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לַנְּבוּאָה בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְעַלָּה בָּהֶן עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה וּבִקְדֻשָּׁתָהּ וּפְרִישׁוּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא וְעָשָׂה אוֹת וּמוֹפֵת, וְאָמַר שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ - מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו).

ז2 מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ - מצוַת עשה (סה"מ עשה קעב).

ז3 וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְאֵינוֹ נָבִיא, וְזֶה הָאוֹת יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ; הוֹאִיל וְאָדָם גָּדוֹל הוּא וְחָכָם, וְרָאוּי לַנְּבוּאָה - מַעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל חֶזְקָתוֹ, שֶׁבְּכָךְ נִצְטַוֵּינוּ. כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לַחְתֹּךְ הַדִּין עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים כְּשֵׁרִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהֵעִידוּ בְּשֶׁקֶר - הוֹאִיל וּכְשֵׁרִין הֵן אֶצְלֵנוּ, מַעֲמִידִין אוֹתָן עַל כַּשְׁרוּתָן. וּבַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נֶאֱמַר: "הַנִּסְתָּרֹת לַיי אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" (שם כט,כח), וְנֶאֱמַר: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיי יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א טז,ז).

ז3 דְּבָרִים בְּגוֹ - דברים נסתרים שאין אנו יודעים אותם, כגון תחבולה טכנית. מַעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל חֶזְקָתוֹ - מניחים שהוא דובר אמת ושהאות אמת, אם לא נתברר אחרת.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il