ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרמב"ם (חנוכה פ"ד, הי"ב) כתב: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד. וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק".
כולנו יודעים שמצוות חנוכה היא להוסיף בנרות. "בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך", והלכה כבית הלל (שבת כא ע"ב).
מחדש לנו הרמב"ם, כי כשם שבנרות מוסיף והולך, כך בשבח ובהודאה יש מצווה להוסיף בכל יום יותר שבח והודאה מיום שלפניו. שהרי כל יום משמונת הימים היה הנס עוצמתי יותר מהיום שלפניו. אינו דומה גודל הנס בפך שמן שמספיק ליום ודולק יומיים לגודל הנס בפך שמספיק ליום ודולק שלושה או שמונה ימים.
כך גם בכל שנה ושנה אנו מוסיפים עוד שבח ועוד הודאה על השנה הקודמת. מבינים יותר את מה שקרה שם. מבינים ומשבחים יותר. על נס פך השמן ועל הניצחון, על שהוספנו קדושה וטהרה. על שניצלנו מהאלילות הגסה. על שהמתייוונים חזרו לכור מחצבתם. על שהתפרסם שם ה' בעולם כולו וכד'.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
225 - בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא
226 - מוסיף והולך בנס, בהדלקה ובהודאה
227 - אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה
טען עוד
גם בלוחמי החשמונאים התקיים "מוסיף והולך". שבתחילת המלחמה היו ממש מעטים מול רבים, שנים-עשר בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות (עליהם התפלל משה "וּללֵוי אמר... בָרֵך ה' חֵילו", החיילים משבט לוי. דברים לג ח-יא ורש"י שם).
עם ההצלחות הצטרפו רבים לצבא החשמונאים והוא מנה אלפי חיילים. חלק היו מאותם שהתחבאו במערות ופחדו להילחם ביוונים מחמת עוצמתם, ויצאו רק כשראו כי ה' נמצא אצל מתתיהו ובניו הלוחמים. אחר כך הצטרפו גם חלק מהמתייוונים שבתחילה סייעו ונלחמו לצד יוון באחיהם היהודים.
הגמרא מספרת שאנשים אלו התביישו בכך שהם נימולים וכדי להסתיר עובדה זאת היו מושכים בעורלתם. אחר כך חזרו אותם יהודים ומלו את עצמם שנית, למרות הסכנה הרפואית שבדבר, שנאמר: "המול ימול – אפילו מאה פעמים. ואומר "את בריתי הפר" – לרבות את המשוך (עיין יבמות עב ע"ב). ואלה היו החיילים שהתווספו עוד ועוד לצבא החשמונאים.
כל אחד הוא אור קטן, כולנו אור איתן
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר בדרך רמז, "וישראל אהב את יוסף" – עם ישראל אוהב את ההוספה במצוות. שמחים על ניצוץ אחד של תוספת גבורה שהבעיר נשמתם של יהודים רבים. זו באמת עבודתם של הכוהנים תדיר בבית המקדש, כאמור בתהילים (צב): "שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ". להצמיח נשמות קדושות. להבעיר נשמות ישראל בקדושה (ראה במפרשים ובמדרש תנחומא תרומה).
הם לא ממציאים את הקדושה. היא שוכנת אצל כל אחד ואחת מאתנו. בניצוץ אחד של אש ניתן להבעיר נשמות רבות, בלהבה של התלהבות קדושה ויראה, בתוספת של אור אל מול החושך, בחיזוק של אומץ אל מול הפחד, בגבורה נטולת מורא. עלינו רק להאיר את האור שלנו החוצה, להאיר את הלב, להאיר פנים, לחייך – והאור יפרוץ מעצמו אל כל עם ישראל גם יחד.
נס כל יומיא איתיה
בחנוכה יש התחדשות הנס בכל יום, כפי שאומרת הגמרא )שבת כ"ג ע"א): "נס כל יומיא איתיה". מהסיבה הזאת אנו אומרים בחנוכה הלל שלם בכל שמונת הימים (שלא כמו בפסח, שהיה נס גדול ביום הראשון אבל לא הייתה התחדשות הנס בימים הבאים, לכן אומרים בו הלל שלם רק ביום ראשון). מאותה סיבה אנחנו מברכים "שעשה נסים" בכל יום, ולא רק ביום הראשון (עיין ט"ז תרע"ו ס"ק א').
להתחדשות הזאת יש גם משמעות בברכת "שהחיינו". שאם לא בירך "שהחיינו" ביום הראשון ולא בירכו בעבורו, "מברך בליל שני או כשיזכור" ("שולחן ערוך" תרעו א). כן פסק ה"בן איש חי" (וישב י) על מי שהדליק את כל נרות חנוכה ולא בירך כלל, שיברך אחרי ההדלקה ברכת "שעשה נסים" ו"שהחיינו" אבל לא יברך ברכת "להדליק". ואע"פ שבדרך כלל מי שאכל פרי חדש ולא בירך "שהחיינו" לא יכול לברך אח"כ – כאן יכול המדליק לברך "שעשה נסים" ו"שהחיינו"באיחור, כיוון שיש בחנוכה התחדשות של נס כל יום.
מוסיף ומדליק בבוקר
הרמב"ם אומר: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד. והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים. עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור". "ומפני זה תיקנו חכמים באותו הדור שיהיו שמונת ימים אלו, שתחילתם בכ"ה בכסלו, ימי שמחה והלל ומדליקים בהם נרות על פתחי הבתים".
שואלים החיד"א וה"פרי חדש" (בסי' תר"ע): אם החשמונאים נכנסו ביום כ"ה בכסלו וניצחו את היוונים, יוצא שאנו צריכים להדליק נרות בליל כ"ו. אם כן, מדוע אנו מדליקים כבר בליל כ"ה? התשובה הרגילה היא שההדלקה ביום הראשון היא בגלל הניצחון. אבל מפשט הרמב"ם משמע שההדלקה עצמה הייתה ביום כ"ה. שהרי אנו מדליקים שמונה ימים כנגד שמונה ימי ההדלקה שלהם. לכן הביא החיד"א פירוש לפיו הניצחון היה בליל כ"ה. אחרי הניצחון, באותו לילה, הם חיפשו שמן, מצאו והדליקו בו את הנרות ברוב חיבתם את המצוות.
עוד עונה החיד"א ב"ברכי יוסף" על-פי דעת הרמב"ם (תמידין ומוספין ג י) שסובר כי בבית המקדש היו מדליקים נרות גם בלילה וגם ביום. שכך כתב: "דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה. שנאמר 'יערוך אותו אהרן ובניו'". ובהלכה י"ב הוא מסביר ש"דישון" הוא ניקוי הנר, מילוי השמן והחלפת הפתילה. ו"הטבת הנרות" היא הדלקתם, ואת שניהם עושים גם בבוקר וגם בערב. לפי זה אחרי הניצחון ביום כ"ה הם מיד חיפשו שמן, וכשמצאו הדליקו נרות של יום בכ"ה בכסלו.
נרות חנוכה לזיכרון
מהסיבה הזאת נוהגים הספרדים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת גם ביום, לפני תפילת שחרית. זכר למקדש שהיו מדליקים בו את המנורה גם ביום ולא רק בלילה. כמובן שלא מברכים על הדלקה זו, כי לא כך ציוו לנו חכמים, אבל יש בה פרסום נס והידור במצווה. שהרואה את הנרות דולקים בבית הכנסת לא ישכח לומר "על הנסים" ויזכור את נסי ה' כל הזמן.
זמן הדלקה
תחילתה עם סוף שקיעתה
ב"שולחן ערוך" (תרעב א) כתב: "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק".
"סוף שקיעתה" הוא צאת הכוכבים, והוא בדרך כלל 13.5 דקות אחרי השקיעה. בשעה זו יכול אדם להדליק בין אם הוא מדליק בביתו ובין אם הוא מדליק בחוץ. בין אם יש אתו אנשים ובין אם הוא מדליק לבד. בזמן זה יכול האדם להדליק בין אם התפלל ערבית ובין אם לא. וישתדל מאוד לכוון להדליק בזמן זה.
"עד שתכלה רגל מן השוק" – מה הוא?
ב"שולחן ערוך" (תרעב ב) הוא כותב כי אם "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא". ובאמת המושג "תכלה רגל מן השוק" הוא תלוי במקום שבו אדם גר, שכן הכוונה היא לשעה שבני-אדם עדיין מסתובבים ברחובות. מרן הרב זצ"ל נהג לומר כי בימינו ברוב המקומות זה עד השעה תשע בערב.
מי שגר בבית שפונה לרחוב ראשי, יכול להדליק בחוץ עד שעה מאוחרת יותר, ולפעמים עד עלות השחר. מי שגר בבית שנמצא ברחוב צדדי, בגבעה או ביישוב – יכול להדליק עד שעה שבה בני-אדם מסתובבים באופן תדיר והוא לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים, וצריך לשער בכל מקום עד מתי אפשר להדליק בו, ולאחר מכן ידליק בלי ברכה.
הדלקת הרב מבריסק עושה מצווה
בשיעור "קול צופיך" בשנת תשס"ו סיפר מרן הרב זצוק"ל: "הרב מבריסק זצוק"ל היה ידוע כמחמיר בכל החומרות שבעולם, והוא היה גר ברחוב ישעיהו בירושלים על יד קולנוע 'אדיסון'. אני הייתי בידידות עם בנו והוא אמר לי שאביו מדליק כדעת הרמב"ם, עם שקיעת החמה, והוא שם כמות שמן גדולה כדי שתדלק החנוכייה עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. אמרתי לו: יש עוד חומרה שאבא שלך יכול לקיים והוא לא מקיים. שאל אותי הבן, איזה? אמרתי לו: אביך צריך להדליק גם בחצות לילה, כי בשעה זו יש אנשים רבים ברחוב שהיא השעה שמסתיים הסרט באותו בית קולנוע וברחוב ההוא לא 'כלתה רגל מן השוק' באותה שעה".
המשיך הרב וסיפר כי הרב מבריסק אכן עשה כך: "עבר שם אחד האנשים ושאל את הרב, מדוע כבודו מדליק לנו נרות, הרי יש תאורה ברחוב? ענה לו הרב, היום זה חנוכה. שאל אותו אדם, מה זה חנוכה? והתחיל הרב להסביר לו את הנסים שעשה ה'. אמר אותו אדם, גם אני יכול להדליק? אמר לו הרב כן, קח ותדליק אתה. אמר הרב מבריסק: אם מהחומרה שהחמרתי זיכיתי עוד יהודי שידליק נרות חנוכה, דיינו".
עד שתכלה רגל מן הבית
גם כשמדליק בביתו – טוב להדליק כשבני הבית מקובצים יחד כדי לפרסם את הנס (וכתב בעל ה"בן איש חי" בספרו "עטרת תפארת" כי ראוי שהנשים תלבשנה את הבגדים היפים שלהן בשעה זו של הדלקת נרות. ואם יש להן תכשיטי זהב, שיענדו אותם בשעה זו. כל זה גם בגלל כבוד המצווה וגם כדי שתיעשה בקהל רב לפרסום הנס).
אמנם אם נמצא בזמן ההדלקה בתוך הבית, אפילו אם הוא נמצא לבדו, יכול להדליק בצאת הכוכבים עד חצי שעה אחר כך בברכה, כיוון שזה הזמן של ההדלקה. אדם זה יוצא ידי חובה בפרסום הנס כלפי עצמו. אם מדליק אחר כך – ידליק בלי ברכה.
אמנם אם מישהו נוסף מבני הבית ער, יכול להדליק עד עלות השחר בברכה, ובכך הוא מקיים את פרסום הנס שלו בתוך הבית (בא"ח וישב ז). ויש אומרים שצריך שיהיו לפחות שניים מבני הבית ערים (מ"א ס"ק ו משנ"ב ס"ק יא).
אם בני הבית מגיעים מאוחר – ידליק נרות או שמן שדולק זמן רב, כדי שיחזרו ויראו את הנרות כשהם דלוקים. ואם בני ביתו מגיעים יותר מאוחר ויקפידו על כך שהוא הדליק מוקדם בלעדיהם, יכול להדליק כשיגיעו בני הבית, גם בזמן שהוא יותר מאוחר מזמן ההדלקה. שהרי אמרה הגמרא כי מדליקים נר שבת לשם שלום בית. והוא עדיף על נר חנוכה. מכאן ששלום בית קודם.
אם לא נמצא, אשתו מוציאה אותו
אם אדם לא נמצא בביתו בזמן ההדלקה, יבקש מאשתו שתדליק בשבילו ותכוון להוציאו ידי חובה. ואם זה ימעיט מהשמחה ועלול לגרום עוגמת נפש לאשה או לילדים – אם האדם עתיד להגיע בזמן שלא כלתה רגל מן השוק או לא כלתה רגל מביתו, ידליק כשיגיע לביתו. אם מגיע אחרי שכלתה רגל מן השוק או מן הבית – יבקש מאשתו להדליק בשבילו. ואם גם היא לא נמצאת – יבקש מחברו שידליק בשליחותו.
אם יוצא מביתו שעה ורבע לפני צאת הכוכבים וחוזר מאוחר – יכול להדליק קודם צאת הכוכבים, אפילו לפני השקיעה. ואפשר להקדים עד פלג המנחה, שהוא שעה ורבע קודם צאת הכוכבים. ובלבד שידליק נרות גדולים או שישאיר שמן בנר בכמות כזאת שידלקו לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.
מצווה בזמנה דוחה לימוד תורה
בספרו "מקראי קודש" כתב הרב משה הררי שליט"א ששאל את מרן הרב אליהו זצוק"ל ומרן הרב אלישיב זצוק"ל מה יעשו אברכים שלומדים בישיבה בזמן הדלקת הנרות. וענו לו שניהם כי אנשים אלו צריכים להדליק נרות בזמנם, אפילו אם בגלל זה יפסידו מלימודם. כי מצווה בזמנה דוחה לימוד תורה.
וכיוון שמצווה בו יותר מבשלוחו – לא ימנה שליח או שליחה להדלקה, מה גם שזה לא חינוכי שהילדים לא יראו את אביהם מדליק נרות (אלא בערב שבת ובמוצאי שבת). על כן יבוא האברך בעצמו להדליק נרות חנוכה בביתו.
והוא הדין בעניין אנשים שעובדים בשעה זו. שישתדלו בכל יכולתם להיות בבית בזמן ההדלקה. ואם לא יכולים – לפחות שיהיו בביתם בשעה שאפשר להדליק בברכה. או שיבקשו מהאשה שתדליק ותוציאים ידי חובה.
אורח מדליק
אכסנאי חייב בנר חנוכה
הגמרא (שבת כג ע"א) כותבת כי מי שמתארח בבית אחרים חייב בנר חנוכה. "אמר רב ששת: אכסנאי – חייב בנר חנוכה". אלא שיש כמה דרכים שבהן הוא יכול לצאת ידי חובת ההדלקה למרות שהוא לא בביתו. א] צריך להשתתף עם בעל הבית בפרוטות על הנרות או השמן, שיהיה שותף. הגמרא מספרת כי רבי זירא היה אורח בבית אחרים כשהיה עוד רווק ולומד בישיבה. ואמר שהיה "משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא". נותן פרוטה כשבעל הבית שלו שמדליק נרות חנוכה.
ב] אם מדליקים עליו בביתו – פטור מלהשתתף בפרוטות. רווק שההורים מדליקים עליו נרות, או נשוי שאשתו מדליקה עליו נרות – יוצא ידי חובה בהדלקתם. כך אומר רבי זירא: "בתר דנסיבי איתתא – אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי" – אחרי שנשאתי אשה, גם אם לא הייתי בבית לא הייתי צריך להשתתף בפרוטות עם בעל הבית, כיוון שאשתי הדליקה נרות בשבילי בביתי.
ג] אם הוא גר בחדר שיש לו פתח בפני עצמו, ידליק משום חשד. ה"שולחן ערוך" (תרעז סעיף א) הביא את ההלכה הזאת וסיים בה "ואם יש לו פתח פתוח לעצמו – צריך להדליק בפתחו". אע"פ שבדרך כלל אם לבית יש שני פתחים מאותו צד – לא צריך להדליק בהם, כי אין חשדא. כאן ידליק בפתח הנוסף "משום חשדא" שיחשדו את האכסנאי שלא הדליק נר חנוכה, "ואפילו אם הוא יודע שמדליקין עליו בביתו – לא מהני" (משנה ברורה). וב"כף החיים" (ס"ק ט) כתב כי במקרה זה ידליק בלי ברכה בגלל ספק ברכות להקל.
המתארח בשבת בבית חברו
אדם שנמצא בזמן ההדלקה בבית חברו, וכגון שהתארח אצלו בשבת וחוזר לביתו במוצאי שבת. אם הוא רגיל להדליק מחוץ לביתו, ועתיד לשוב לביתו בזמן שעדיין לא כלתה רגל מהשוק (בדרך כלל לפני השעה תשע בערב), לא ידליק בבית מארחו, אלא ידליק בברכה כשיחזור לביתו.
אם הוא עתיד לחזור לביתו לאחר שכלתה רגל מהשוק (לאחר השעה תשע בערב, ועיין לעיל), ידליק את הנרות בברכה בבית מארחיו. ואם רוצה להחמיר על עצמו, ידליק שוב נרות כשחוזר לביתו בשעה מאוחרת, אך לא יברך על ההדלקה השנייה.
אם הוא רגיל להדליק את הנרות כלפי פנים הדירה ובני הבית נמצאים בבית – רשאי להדליק את הנרות בברכה כשחוזר לביתו, אפילו בשעה מאוחרת, עד עלות השחר. כיוון שיש פרסום הנס לבני ביתו. ומכל מקום עדיף שידליק את הנרות בברכה בתחילת זמן ההדלקה בבית מארחיו, מאשר מאוחר בלילה בתוך ביתו (וכבר כתבנו לעיל כי אם יוצא מביתו עם משפחתו אחרי פלג המנחה – ידליק לפני שיצא).
מדליק ויוצא מביתו
אדם שמדליק בליל שבת בביתו והולך לאכול במקום אחר – ישתדל לשים שמן רב או נרות גדולים שידלקו עד שיחזור לביתו. ואף אם הנרות לא מספיק גדולים שידלקו עד שיחזור – ידליק בברכה אחרי פלג המנחה. ודין זה נכון בין אם מדליק בביתו ובין אם מדליק מחוץ לבית.
מקום ההדלקה
הדלקה ליושב בספינה
מלשון הגמרא (שבת כג ע"א) משמע שרק אם יש לאדם בית הוא יכול להדליק. וכך נפסק להלכה ("שולחן ערוך" תרעו סעיף ג): "מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו". ולמה לא ידליק אדם זה בפתח האוהל שלו, או ליד המקום שבו הוא ישן? אלא ודאי שלא מדליקים כשאין בית.
כך משמע מרש"י, שהסביר כי ברכה זו נתקנה על מי שהוא בדרך, בחוץ ובספינה – שהוא אינו חייב להדליק, אף שיש לו נרות. שכתב "ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה". משמע מרש"י שהיושב בספינה לא מדליק נרות, כי ספינה אינה בית.
כן משמע ב"עיטור" (הלכות חנוכה קי"ז ע"ג) שכתב: "הרואה מברך - דווקא כשעומד בקרון וכו' שלא הדליק בביתו". מכאן למדו שמי שאין לו בית ויש לו רק קרון או ספינה – לא מדליק בהם. אע"פ שיכול להיות בזה פרסום הנס. כיוון שלא תקנו הדלקה אלא בבית.
הומלסים – הביתה
יש מנסים ללמוד מלשון ה"שולחן ערוך" שמדליק גם מי שאין לו בית. שכך כתב ב"שולחן ערוך" (תרעז ג): "יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל – מדליק בברכות". ומסביר בהגהה את הטעם, כי הוא חייב לראות נרות חנוכה.
המקור לדין זה מובא ב"בית יוסף" שכתב: "מצאתי כתוב בשם מהר"י אבוהב ז"ל בלשון הזה כתוב בארחות חיים (שם אות יג), שמי שהלך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בליל חנוכה – אף על פי שאין לו בית מיוחד, שמענו שהרב רבי משולם היה נוהג להדליק ולברך זכר לנס". לפי זה מי שלא ישן כעת בבית, ידליק ליד שק השינה או ליד אוהל הסיירים שהקים לעצמו, ויכול לברך על הדלקתו.
ואולם הדין הזה לא נפסק להלכה. לדעת הגר"א דעה זו חולקת על מה שמרן עצמו כתב בסי' תרע"ו סעיף ג'. ולכן מרן כתב אותה בלשון "יש אומרים" לכוון שאינו פוסק כן. בעקבותיהם כתב ה"משנה ברורה" שאין לנהוג להלכה על-פי דין זה וידליקו בלי ברכה.
הדלקה ברכבת
אמנם בשו"ת מהרש"ם (חלק ד סימן קמו) נשאל על מי שנסע לילה שלם ברכבת האם מותר לו או צריך להדליק שם נר חנוכה, וענה: "לא מצאתי הדבר מבואר, אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנר חנוכה. ומה שכתב רש"י ביושב בספינה (שלא מדליק), יש לומר שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי, והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל. ואף דהבאהן (הרכבת) אינו עומד במקום אחת, ורכוב כמהלך. לא נמצא בשום מקום שיהיה צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא. כנלענ"ד מסברא".
ובשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק טו סימן כט ז) הביא את דברי המהרש"ם וכתב שלדעתו חייבים להדליק נר חנוכה "אפילו כשישנים בחוץ על פני השדה, ועל אחת כמה כשישנים באהל, בלא קירוי שחייבים להדליק אפילו בהיקף מחיצות בלא קירוי או בחפירות ולהשים הנרות בעשישית שלא ינשב הרוח ויכבה. וממילא גם לברך".
הדלקה בקרוון
אמנם אנו לא נוהגים כך. ודעת מו"ר אבינו הרב זצ"ל הייתה כדעת הפוסקים שכל התקנה להדליק נר היא רק בפתח ביתו של האדם. ובית הוא לפחות ארבע אמות על ארבע אמות, ולא אוהל סיירים ובוודאי לא שק שינה. לדעת הרב גם ברכבת לא מדליקים. אמנם מי שנוסע בקרוון ועוצר במקום כלשהו – הרי זה נחשב בשעה זו כמו בית קבע ויכול להדליק, כיוון שהוא לא אורח לרגע.
הדלקה בפתח האוהל
כשהייתי בצבא שאלתי את מו"ר אבי הרב זצ"ל האם צריך להדליק בפתח האוהל הגדול שהיינו ישנים בו. והשיב הרב שיש הבדל בין אוהל שישנים בו ומקפלים אותו בבוקר לאוהל שמוקם ועומד זמן רב. והסביר הרב, כי אם זה אוהל שעומד זמן רב וגודלו יותר מארבע על ארבע, הרי הוא כמו בית. ומה לי בית שבנוי מאבנים או מעצים או מבדים? סוף סוף גרים בו כמו בית ממש. ומדליקים בפתח אוהל זה בצד ימין כיוון שבד"כ אין להם מזוזה.
הדלקה במקום ציבורי
חסידי חב"ד נהגו לבקש מהרב זצ"ל להדליק נרות חנוכה במקומות ציבוריים, כדרך חב"ד לקדש שם שמים ברבים, והרב היה אומר להם כי לדעתו אי-אפשר לברך על נרות כאלה אלא אם כן יעשו אותם כמו בית-כנסת. דהיינו, שיתפללו שם מנחה או ערבית, וזה יהיה כמו המנהג לברך בבית הכנסת. אבל אם מדליקים בחוץ וזה לא בית או בית-כנסת, לא מברכים. כן הדין גם באולם שמחות או בבית-ספר וכד', שלא מדליקים שם אלא אם כן מתפללים מנחה או ערבית.
ובאמת היה מרן הרב אליהו זצוק"ל שמח מאוד בפרסום הנס הזה שנעשה על-ידי הדלקת נרות ברבים, בחנוכיות גדולות וקטנות, על-ידי אש או על-ידי חשמל, לקיים מה שנאמר: "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך". ואע"פ שלא מברכים עליהם, בוודאי יש בהם חביבות הנס ופרסום הנס והוספה במצווה. שזה עיקר מצוות נרות חנוכה.
ויהי רצון שנזכה באמת לגאולה שלמה שעיקרה הוא קידוש ה' עולמי. שיתקיים בנו האמור בנבואת צפניה (ג ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד". אמן ואמן.
באנו חושך לגרש
מספר אליהו אבניאל מעטרת: ערב אחד העביר הרב מרדכי אליהו זצ"ל הרצאה באוניברסיטה "בר אילן" על פתרונות הלכה לבעיות הקשורות בגידולי ירקות ועצים. אני הגעתי לאירוע על מנת לצלם, וראיתי שם דבר מאוד מופלא. בתור צלם אני אמור למדוד את כמות האור שנמצאת על פניהם של האנשים שאני מעוניין לצלם. שמתי לב שכאשר הרב היה עונה על שאלות – פניו היו מוארות באור מיוחד. הייתי יכול למדוד את האור הזה גם במכשיר מדידת האור שבמצלמה.
בתחילה חשבתי שזה בגלל המקום שבו הרב יושב, אבל כשהתבוננתי ראיתי שעל פני האנשים האחרים שישבו לצדו לא היה אור כזה. למרות שהם ישבו ממש ליד הרב, על אותה הבמה. אמרתי בלבי, שזה לא יכול להיות. זהו בוודאי רק משחק של אור וצל. אשנה את מקום עמידתי ואראה.
צלם יכול להתקרב ולהתרחק בתוך האולם מבלי לעורר תשומת לב מיוחדת, וכך באמת עשיתי. התקרבתי והתרחקתי ושיניתי מקום פעם אחר פעם, ובכל פעם ראיתי את אותו אור על פני הרב אליהו. אור שמאיר בשעה שהוא עונה על שאלות של אנשים.
לא נעים לומר, אבל ביקשתי מאלוקים ואמרתי לו: בבקשה, אם זה אמיתי שיש אור עליון על פני הרב אליהו – תראה לי את זה פעם נוספת, עכשיו. אולי זו קצת חוצפה לבקש בקשות כאלה מהקב"ה, אבל זה מה שביקשתי באותה שעה. מיד כשסיימתי את דברי, והנה שוב האור הבהיר הזה מאיר על פני הרב.
צילמתי את הרב עם האור על פניו כמה וכמה תמונות. זה היה עוד בתקופה שבה צילמו בפילמים. רובו הגדול של הסרט נשרף. מתוך שלושים-ושש תמונות נשארו לי רק שש-עשרה תמונות שלמות. "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם".
בכל שנה ושנה אנו מוסיפים עוד שבח ועוד הודאה על השנה הקודמת. על נס פך השמן ועל הניצחון, על שהוספנו קדושה וטהרה. על שהתפרסם שם ה' בעולם כולו
בניצוץ אחד של אש ניתן להבעיר נשמות רבות. עלינו רק להאיר את האור שלנו החוצה, להאיר את הלב, להאיר פנים, לחייך – והאור יפרוץ מעצמו אל כל עם ישראל גם יחד
חול המועד חנוכה . האם יש בעיה לעבוד בחנוכה לצורך פרנסה כמו בחול המועד?
מותר לעבוד בחנוכה. אבל אסור לנשים לעבוד בעת הדלקת נרות.
שכחו אותי בבית . הורים ספרדים שנוסעים למלון ומשאירים ילדים גדולים בבית, מי מדליק עם ברכה? אם ההורים ידליקו זה יהיה בחדר האוכל.
אם הילדים ידליקו לפני ההורים – ידליקו בברכה בבית.
דירה מדליקה . כמה בנות השוכרות דירה: האם יכולות לברך על ההדלקה? האם כל אחת יכולה להדליק חנוכייה ולברך או אחת מדליקה ופוטרת את כולן? האם יכולות לצאת ידי חובה בהדלקה בכותל או בקבר רחל, או שחשוב להדליק דווקא בדירה?
יכולות לברך על ההדלקה, ואם הן ספרדיות אחת תדליק בעבור כולן. אם הן אשכנזיות, רשאיות להדליק כל אחת לעצמה. לא יכולות לצאת ידי חובה בהדלקה בכותל או בקבר רחל. צריכות להדליק דווקא בדירה.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
תורה מן השמים
רמב"ם וכוזרי
האם מותר לפנות למקובלים?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
לאן שבים ולמה מתוודים?
איך ללמוד גמרא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה באנו לעולם הזה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
