ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק כ"ג חלק מ"ז

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה מסילת ישרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ז' טבת התשע"ה

פרק כ"ג חלק מ"ז

ז' טבת התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

פֶּרֶק כג – בְּדַרְכֵי קְנִיַּת הָעֲנָוָה וְהַהַרְחָקָה מִמַּפְסִידֵיהָ
ה'ענווה' נקנית בתרגול ובהתבוננות
שְׁנַיִם הֵם הַמַּרְגִּילִים אֶת הָאָדָם אֶל הָעֲנָוָה, הָרְגִילוּת וְהַהִתְבּוֹנֵן.
הָרְגִילוּת הוּא, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַרְגִּיל עַצְמוֹ מְעַט מְעַט* בְּהִתְנַהֵג בְּשִׁפְלוּת עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁזָּכַרְנוּ, בִּישִׁיבַת הַמְּקוֹמוֹת הַפְּחוּתִים וְלָלֶכֶת בְּסוֹף הַחֶבְרָה, לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים צְנוּעִים, דְּהַיְנוּ, מְכֻבָּדִים אַךְ לֹא מְפֹאָרִים, כִּי בְּהִתְרַגְּלוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה תִּכָּנֵס וְתָבוֹא הָעֲנָוָה בְלִבּוֹ מְעַט מְעַט עַד שֶׁתִּקָּבַע בּוֹ כָּרָאוּי, כִּי הִנֵּה בִהְיוֹת טֶבַע לֵב הָאָדָם לָזוּחַ* וּלְהִתְנַשֵּׂא קָשֶׁה עָלָיו לַעֲקֹר מֵעִקָּרָהּ הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית הַזֹּאת, אֶלָּא אִם כֵּן בַּפְּעֻלּוֹת הַחִיצוֹנוֹת הַמְּסוּרוֹת בְּיָדוֹ יַמְשִׁיךְ מְעַט מְעַט הַדָּבָר בִּפְנִימִיּוּתוֹ* הַבִּלְתִּי מָסוּר לוֹ כָּל כָּךְ, וּכְעִנְיַן שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּזְּרִיזוּת* שֶׁכָּל זֶה נִכְלָל בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יז ע"א), "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם* בְּיִרְאָה", דְּהַיְנוּ, שֶׁיְּבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת נֶגֶד הַטֶּבַע וּנְטִיָּתוֹ עַד שֶׁיְּנַצְּחֵם.

עניינים להתבוננות זו
אַךְ הַהִתְבּוֹנֵן הוּא עַל עִנְיָנִים שׁוֹנִים.
הָאֶחָד הוּא הַמֻּזְכָּר בְּדִבְרֵי עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל (אבות ג, א), "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ – לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא". כִּי בֶאֱמֶת כָּל אֵלֶּה הֵם נֶגְדִּיִּים לַגַּאֲוָה וְעוֹזְרִים אֶל הָעֲנָוָה, כִּי בִּהְיוֹת הָאָדָם מִסְתַּכֵּל בִּפְחִיתוּת חָמְרוֹ וּגְרִיעוּת הַתְחָלָתוֹ, אֵין לוֹ טַעַם לִנָּשֵׂא כְּלָל אֶלָּא לֵבוֹשׁ וְלִכָּלֵם. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה? לְרוֹעֵה חֲזִירִים שֶׁהִגִּיעַ לִמְלֹךְ, כָּל עֵת אֲשֶׁר יִזְכֹּר יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים, אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּתְגָּאֶה. וּכְשֶׁיַּחְשֹׁב כְּמוֹ כֵן שֶׁבְּסוֹף כָּל גְּדֻלּוֹתָיו יָשׁוּב לֶעָפָר, מַאֲכָל לַתּוֹלַעַת, כָּל-שֶׁכֵּן שֶׁיִּכָּנַע גְּאוֹנוֹ וְיִשְׁכַּח שְׁאוֹן* גַּאֲוָתוֹ, כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה גְּדֻלָּתוֹ, וְאַחֲרִיתָהּ בֹּשֶׁת וּכְלִמָּה. וּכְשֶׁיַּחְשֹׁב עוֹד וִידַמֶּה בְלִבּוֹ רֶגַע הִכָּנְסוֹ לִפְנֵי הַבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁל צְבָא מַעְלָה, בְּעֵת שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה, בְּסוֹד קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי גְבוּרָה גִבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ, אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם, וְהוּא עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם – גָּרוּעַ, פָּחוּת וְנִבְזֶה מִצַּד עַצְמוֹ, טָמֵא וּמְגֹאָל* מִצַּד מַעֲשָׂיו, הֲיָרִים רֹאשׁ? הֲיִהְיֶה לוֹ פִתְחוֹן פֶּה? וְכִי יִשְׁאָלוּהוּ, אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ? אַיֵּה גְאוֹנְךָ וּכְבוֹדְךָ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ בְּעוֹלָמֶךָ? מַה יַּעֲנֶה אוֹ מַה יָּשִׁיב עַל תּוֹכַחְתּוֹ?
הִנֵּה וַדַּאי שֶׁלּוּ רֶגַע אֶחָד יְצַיֵּר הָאָדָם בְּשִׂכְלוֹ הָאֱמֶת הַזֶּה צִיּוּר אֲמִתִּי וְחָזָק, פָּרוֹחַ תִּפְרַח מִמֶּנּוּ כָּל הַגַּאֲוָה וְלֹא תָשׁוּב אֵלָיו עוֹד.
___________________________________
מְעַט מְעַט – בהדרגה. לָזוּחַ – להתגאות. בִּפְנִימִיּוּתוֹ – לקניין המידה בנפש. בַּזְּרִיזוּת – לעיל בפרק ז'. עָרוּם – פיקח. שׁאוֹן – המולה. וּמְגֹאָל – ומטונף.


ביאורים
הרמח"ל מציג תבנית עבודה של 'אחר המעשים נמשכים הלבבות' לקניית מידת הענווה. תבנית זו בנויה משני חלקים:
החלק הראשון הוא להתרגל על ידי התמדה . ההרגל שאדם קונה לעצמו יכול לסייע רבות לקנות תכונות נפש, הוא מקבע את הרצון. כשאדם מצליח להתמיד במשהו והופך אותו לחלק מהותי מחייו הוא יכול לעשות שינויים משמעותיים, ולשנות גם הרגלים קודמים שלו. לא מדובר כאן על משהו חיצוני, זו לא שגרה אפורה ומשעממת. זו עבודה גדולה על המידות שסובבת את האדם בכל תחומי החיים, בכל זמן ובכל מצב. לפעמים יותר קשה להתמיד במשהו אחד זמן רב מאשר לעשות משהו חדש. לא מדובר על סתם עשייה מכנית, לפעול כמו רובוט, אלא עשייה עם רגש ומחשבה. על כך שיבח הקב"ה את אהרון הכהן, שעל אף שהיה מדליק יום אחר יום את המנורה, וזו הייתה יכולה להיות פעולה שגרתית ושוחקת, עשה אותה כל פעם בהתחדשות כמו בפעם הראשונה (על פי רש"י במדבר פרק ח פסוק ד).
החלק השני של העבודה לקניית הענווה הוא העמקת ההסתכלות בתחומים שונים שאותם מפרט הרמח"ל. לא להסתפק במחשבה שטחית ומבט חיצוני על הדברים, אלא להעמיק את המחשבה ולהרחיב את ההסתכלות על הדברים.
כדי שנוכל להסיר את הגאווה, עלינו ליצור קודם כל מצע חדש ונקי שעליו נוכל לעבוד, ולכן אדם צריך, קודם כול לחוש את שפלותו. כלפי חוץ אדם יכול לראות את עצמו בעל כוח גדול, שליט העולם, כובש יבשות ואפילו כוכבי לכת שונים. הוא מפתח את העולם בקצב מסחרר. אבל אם יתבונן לרגע וישאל את עצמו מהיכן הגיע ומה היה בתחילת ימיו יבין שכוחו הוא אמנם גדול, אבל הוא לא מעצמו. אם זה לא שכנע אותו, יסתכל קדימה, מה יהיה סופו, ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון.

הרחבות
•הגאווה – שורש החטא
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ... המהר"ל מסביר מדוע הדברים שכתב עקביא בן מהללאל הם המרחיקים את האדם מן החטא: "יש לשאול מה הוצרך לומר כל שלשה דברים, כי בזה שיחשוב שעתיד ליתן דין וחשבון לא יבא לידי עבירה ומה צריך מאין באת ולאן אתה הולך... והנה עקביא בן מהללאל בא ללמוד האדם שיסיר ממנו סבת החטא, שכל זמן שלא יסיר הדבר שהוא סבה אל החטא הוא בא לידי חטא , והסבה שבא האדם לידי חטא הוא יצר הרע שנתן השם יתברך באדם והוא הגורם החטא אל האדם. ואף אם יחשוב וידע שעתיד לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, מכל מקום כאשר יצרו גובר עליו הוא חוטא ואינו משגיח בעתיד להיות, ולכך צריך האדם שיסיר ממנו כוח יצר הרע אשר הוא סבה אל החטא. ויצר הרע מתגבר באדם מכח גבהות הלב, וכל תאווה וכל קנאה וכיוצא בו מן הדברים אשר הם גורמים שיבא לידי חטא מתחדשים מכח גבהות הלב, וזה מפני שיצר הרע מסית האדם עד שהוא מביא את האדם לידי אבוד, לכך אין גרוי והסתה רק כאשר יחשוב האדם עצמו במדרגה עליונה מאוד ואז יצר הרע מסית אותו עד שהוא מפיל אותו ומאבד אותו לגמרי, אבל כאשר רוחו ולבו נשברה בקרבו אין כאן יצר הרע שיהיה מסית את האדם להפילו ולאבדו (ולא כך) כאשר אין לו מציאות חשוב בעצמו ובעיניו. ודברים אלו ברורים רמזו חכמים בכמה מקומות שאין היצר הרע באדם רק מכח מדה זאת" [דרך חיים ג, א].

לבריאות אביעד בן ספירה אוסקר הי"ו
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il