ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק כ"ד חלק נ'

בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה מסילת ישרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י' טבת התשע"ה

פרק כ"ד חלק נ'

י' טבת התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יראת הרוממות - בשעת המעשה. יראת החטא - בכל עת
וְהִנְּךָ רוֹאֶה הַיַּחַס* הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין יִרְאָה זוֹ* וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁזָּכַרְנוּ. כִּי הַתַּכְלִית בִּשְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רוּם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. אָמְנָם הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁבַּעֲבוּרוֹ תֵּחָשֵׁב כְּמִין אַחֵר וּבְשֵׁם אַחֵר תִּקָּרֵא, הוּא, כִּי יִרְאַת הָרוֹמְמוּת הִיא בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה אוֹ בִשְׁעַת הָעֲבוֹדָה אוֹ בְפֶרֶק הָעֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ, אוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל אוֹ עוֹבֵד, שֶׁאָז יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם יִרְעַשׁ וְיִרְעַד מִפְּנֵי רוּם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּמֶּנֶת עֲבֵרָה לְפָנָיו וְהוּא מַכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא עֲבֵרָה, שֶׁיַּעֲזֹב מִלַּעֲשׂוֹתָהּ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה דָבָר לַמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ חַס-וְחָלִילָה.
אַךְ יִרְאַת הַחֵטְא הִיא בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, שֶׁהִנֵה בְּכָל רֶגַע הוּא יָרֵא פֶּן יִכָּשֵׁל וְעָשָׂה דָבָר אוֹ חֲצִי דָבָר שֶׁיִּהְיֶה נֶגֶד כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת יִרְאַת חֵטְא כִּי עִקָּרָהּ יִרְאָה מִן הַחֵטְא שֶׁלֹּא יִכָּנֵס וְיִתְעָרֵב בְּמַעֲשָׂיו מֵחֲמַת פְּשִׁיעָה וְהִתְרַשְּׁלוּת אוֹ מֵחֲמַת הֶעְלֵם,* יִהְיֶה בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְהִנֵּה עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח, יד), "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד", וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ס ע"א), "הַהוּא בְדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב",* כִּי אֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הַמִּכְשׁוֹל לְנֶגֶד עֵינָיו צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ חָרֵד בְּקִרְבּוֹ, פֶּן טָמוּן הוּא* לְרַגְלָיו וְהוּא לֹא נִשְׁמָר. וְעַל יִרְאָה זֹאת אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמות כ, יז), "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ".
כִּי זֶה עִקַּר הַיִּרְאָה, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יָרֵא וּמִזְדַּעְזֵעַ תָּמִיד, עַד שֶׁלֹּא תָסוּר יִרְאָה זוֹ מִמֶּנּוּ, כִּי עַל יְדֵי זֶה וַדַּאי לֹא יָבוֹא לִידֵי חֵטְא, וְאִם יָבוֹא – כְּאֹנֶס יֵחָשֵׁב. וִישַׁעְיָהוּ אָמַר בִּנְבוּאָתוֹ (ישעיה סו, ב), "וְאֶל זֶה אַבִּיט – אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי". וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הִשְׁתַּבַּח בָּזֶה וְאָמַר (תהלים קיט, קסא), "שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי".
וּכְבָר מָצָאנוּ שֶׁהַמַּלְאָכִים הַגְּדוֹלִים וְהָרָמִים חֲרֵדִים וְרוֹעֲשִׁים תָּמִיד מִפְּנֵי גֵּאוּת ה', עַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּמְשַׁל חָכְמָתָם (חגיגה יג ע"ב), "נְהַר דִּינוּר* מֵהֵיכָן יוֹצֵא? – מִזֵּעָתָן שֶׁל חַיּוֹת",* וְהוּא מִפְּנֵי הָאֵימָה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם תָּמִיד מֵרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, פֶּן יְעַדְּרוּ דָבָר קָטֹן מִן הַכָּבוֹד וְהַקְּדֻשָּׁה הָרָאוּי לְפָנָיו, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁנִּגְלֵית הַשְּׁכִינָה עַל אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה, כְּבָר רֹקֵד וְרֹעֵשׁ וְרֹגֵז,* הוּא מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים סח, ט), "אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים". וְאוֹמֵר, (ישעיה סג, יט) "לוּא קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ". כָּל-שֶׁכֵּן בְּנֵי הָאָדָם שֶׁרָאוּי שֶׁיִּרְגְּזוּ וְיִרְעֲשׁוּ בְּיָדְעָם שֶׁלִּפְנֵי ה' הֵם עוֹמְדִים תָּמִיד, וְנָקֵל לָהֶם לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְפִי רוֹמְמוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר אֱלִיפַז לְאִיּוֹב (איוב טו, יד-טו), "מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה, וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה, הֵן בִּקְדֹשָׁו* לֹא יַאֲמִין, וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו". וְאוֹמֵר (שם ד, יח-יט), "הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה,* אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר" וְגוֹ'. כִּי הִנֵּה עַל כֵּן צָרִיךְ וַדַּאי שֶׁיֶּחֱרַד תָּמִיד וְיִרְעַשׁ כָּל הָאָדָם, וּכְמַאֲמַר אֱלִיהוּא (שם לז, א-ב), "אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קוֹלוֹ" וְגוֹ'. זֹאת הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית שֶׁרָאוּי לָאִישׁ הֶחָסִיד שֶׁתִּהְיֶה עַל פָּנָיו תָּמִיד וְלֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ.
___________________________________
הַיַּחַס – הדמיון. יִרְאָה זוֹ – יראת חטא. הֶעְלֵם – שכחה. הַהוּא בְדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב – פסוק זה מתייחס לפחד ולזהירות בקיום המצוות. טָמוּן הוּא – המכשול. נְהַר דִּינוּר – נהר של אש. חַיּוֹת – סוג מלאכים. וְרֹגֵז – מפחד. בִּקְדֹשָׁו – המלאכים. וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה – ה' לא שם למלאכים אור עצמי, אלא בתלות לרצונו.


ביאורים
המדרגה השלישית והעליונה ביותר ביראת ה' היא יראת החטא. יראת שמיים זו אינה כמו הראשונה – יראה מפני העונש הבא בעקבות החטא, אלא יראה מפני החטא עצמו. הדבר דומה לשני אנשים שאינם רוצים לפגוע בחברם הטוב, הראשון אינו רוצה לפגוע בו כי הוא פוחד מהתגובה שתגיע בעקבות פגיעתו. הוא יכול להעליבו בחזרה או לפגוע בו כתגובה למעשיו. גם השני לא רוצה לפגוע בחברו, אך מסיבה שונה לחלוטין. גם הוא פוחד, אבל הפחד שלו הוא מפני הפגיעה עצמה ומה הוא יכול לעולל חלילה לחברו. הוא יודע עד כמה עלבון הוא דבר חמור וכמה הוא יכול להשפיע לרעה על חברו, ולכן הוא נמנע מלפגוע ברגשותיו. הראשון נמנע מהפגיעה בגלל סיבה טכנית בלבד, ואם היא הייתה נעלמת אולי הוא היה פוגע בחברו. השני, לעומת זאת, הבין דבר עמוק מאוד, הוא הבין שיש לעלבון שלו כוח להרע, וזה מעשה שאסור לעשותו.
כך גם יראת החטא, הירא את ה' במדרגה זו אינו חוטא לא מחמת פחד אלא משום שהוא מתעב את החטא עצמו. הוא רואה עד כמה מעשה החטא רע ומכוער, ואין בו שום דבר טוב ולא תועלת אמיתית. לכן אדם כזה נזהר ממש מלעשות עברות, ומתבונן ללא הרף במעשיו כדי לראות אם יש מקום שבו יוכל להיכשל חלילה, ואם יש דבר שבו עליו להיזהר יותר.
מדרגה זו של יראת שמים בנויה על יראת הרוממות עליה למדנו אתמול, והיא גבוהה ממנה. יראת הרוממות באה לידי ביטוי בזמן שאדם עובד את הקב"ה. אדם עושה את כל עבודתו לה' יתברך, כמו תפילה, לימוד תורה וגמילות חסד, מתוך כוונה שלמה ואמיתית. לעומת זאת יראת החטא היא בכל מעשיו ודרכיו של האדם בעולם, ולא רק בזמן עבודת ה'.
הרחבות
•יראה באיזון נכון
שֶׁתִּהְיֶה עַל פָּנָיו תָּמִיד וְלֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ. הרמח"ל כאן מתאר את יראתו המתמדת של החסיד. את חשיבותה של יראה זו מבאר הרב קוק : "צריך שיהיה מוטבע באדם גודל עוצם חובתו בעבודת ה', בעשות הטוב וקדושת המעשים והדרכים, והישרת הדיעות והמידות בציור בהיר מאוד, עד שיבורר לו שאם גם יהיה משתדל בכל כחו לרדוף אחר הטוב והצדק, בכל זאת רחוק הדבר הוא שיצא באמת ידי חובתו הגמורה. ועל כן כך היא מדתן של צדיקים שהם משקיפים על עצמם כמקצרים בצדקה ומעשים טובים". הרב קוק מסייג את הדבקות במידה זו: " עם כל זאת אין טוב לאדם שמידה זאת תפעול עליו יותר מדאי , עד שתדריכהו מנוחה ותגזול ממנו ששונו ושמחתו ושלוות נפשו, בהשגתו בשכל, בתורה ובכל מדה טובה ומעגל טוב". על פי זה הוא מבאר את מצוות וידוי מעשרות, בה על האדם להדגיש את מה שהצליח בו, ולא את מה שהחסיר: " לפרקים תמצא תועלת לעבדי ה' ישרי דרך גם כן בווידוי המצוות , למען ישמח בהם בלבבו ויחזק ארחות חייו בדרך ה'. על כן הוקבעה מצות וידוי עם מצוות הפרשת המתנות המחוייבות (תרומות ומעשרות)" [עין איה, מעשר שני טו].

לעילוי נשמת קדושי השואה הי"ד
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il