ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וְהִנְּךָ רוֹאֶה הַיַּחַס* הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין יִרְאָה זוֹ* וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת שֶׁזָּכַרְנוּ. כִּי הַתַּכְלִית בִּשְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רוּם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. אָמְנָם הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁבַּעֲבוּרוֹ תֵּחָשֵׁב כְּמִין אַחֵר וּבְשֵׁם אַחֵר תִּקָּרֵא, הוּא, כִּי יִרְאַת הָרוֹמְמוּת הִיא בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה אוֹ בִשְׁעַת הָעֲבוֹדָה אוֹ בְפֶרֶק הָעֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ, אוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל אוֹ עוֹבֵד, שֶׁאָז יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם יִרְעַשׁ וְיִרְעַד מִפְּנֵי רוּם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּמֶּנֶת עֲבֵרָה לְפָנָיו וְהוּא מַכִּיר בָּהּ שֶׁהִיא עֲבֵרָה, שֶׁיַּעֲזֹב מִלַּעֲשׂוֹתָהּ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה דָבָר לַמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ חַס-וְחָלִילָה.
אַךְ יִרְאַת הַחֵטְא הִיא בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, שֶׁהִנֵה בְּכָל רֶגַע הוּא יָרֵא פֶּן יִכָּשֵׁל וְעָשָׂה דָבָר אוֹ חֲצִי דָבָר שֶׁיִּהְיֶה נֶגֶד כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת יִרְאַת חֵטְא כִּי עִקָּרָהּ יִרְאָה מִן הַחֵטְא שֶׁלֹּא יִכָּנֵס וְיִתְעָרֵב בְּמַעֲשָׂיו מֵחֲמַת פְּשִׁיעָה וְהִתְרַשְּׁלוּת אוֹ מֵחֲמַת הֶעְלֵם,* יִהְיֶה בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְהִנֵּה עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח, יד), "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד", וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ס ע"א), "הַהוּא בְדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב",* כִּי אֲפִלּוּ בְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הַמִּכְשׁוֹל לְנֶגֶד עֵינָיו צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ חָרֵד בְּקִרְבּוֹ, פֶּן טָמוּן הוּא* לְרַגְלָיו וְהוּא לֹא נִשְׁמָר. וְעַל יִרְאָה זֹאת אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמות כ, יז), "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ".
כִּי זֶה עִקַּר הַיִּרְאָה, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם יָרֵא וּמִזְדַּעְזֵעַ תָּמִיד, עַד שֶׁלֹּא תָסוּר יִרְאָה זוֹ מִמֶּנּוּ, כִּי עַל יְדֵי זֶה וַדַּאי לֹא יָבוֹא לִידֵי חֵטְא, וְאִם יָבוֹא – כְּאֹנֶס יֵחָשֵׁב. וִישַׁעְיָהוּ אָמַר בִּנְבוּאָתוֹ (ישעיה סו, ב), "וְאֶל זֶה אַבִּיט – אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי". וְדָוִד הַמֶּלֶךְ הִשְׁתַּבַּח בָּזֶה וְאָמַר (תהלים קיט, קסא), "שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי".
וּכְבָר מָצָאנוּ שֶׁהַמַּלְאָכִים הַגְּדוֹלִים וְהָרָמִים חֲרֵדִים וְרוֹעֲשִׁים תָּמִיד מִפְּנֵי גֵּאוּת ה', עַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּמְשַׁל חָכְמָתָם (חגיגה יג ע"ב), "נְהַר דִּינוּר* מֵהֵיכָן יוֹצֵא? – מִזֵּעָתָן שֶׁל חַיּוֹת",* וְהוּא מִפְּנֵי הָאֵימָה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם תָּמִיד מֵרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, פֶּן יְעַדְּרוּ דָבָר קָטֹן מִן הַכָּבוֹד וְהַקְּדֻשָּׁה הָרָאוּי לְפָנָיו, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁנִּגְלֵית הַשְּׁכִינָה עַל אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה, כְּבָר רֹקֵד וְרֹעֵשׁ וְרֹגֵז,* הוּא מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים סח, ט), "אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים". וְאוֹמֵר, (ישעיה סג, יט) "לוּא קָרַעְתָּ שָׁמַיִם יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ". כָּל-שֶׁכֵּן בְּנֵי הָאָדָם שֶׁרָאוּי שֶׁיִּרְגְּזוּ וְיִרְעֲשׁוּ בְּיָדְעָם שֶׁלִּפְנֵי ה' הֵם עוֹמְדִים תָּמִיד, וְנָקֵל לָהֶם לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ לְפִי רוֹמְמוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר אֱלִיפַז לְאִיּוֹב (איוב טו, יד-טו), "מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה, וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה, הֵן בִּקְדֹשָׁו* לֹא יַאֲמִין, וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו". וְאוֹמֵר (שם ד, יח-יט), "הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה,* אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר" וְגוֹ'. כִּי הִנֵּה עַל כֵּן צָרִיךְ וַדַּאי שֶׁיֶּחֱרַד תָּמִיד וְיִרְעַשׁ כָּל הָאָדָם, וּכְמַאֲמַר אֱלִיהוּא (שם לז, א-ב), "אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קוֹלוֹ" וְגוֹ'. זֹאת הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית שֶׁרָאוּי לָאִישׁ הֶחָסִיד שֶׁתִּהְיֶה עַל פָּנָיו תָּמִיד וְלֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ.
___________________________________
הַיַּחַס – הדמיון. יִרְאָה זוֹ – יראת חטא. הֶעְלֵם – שכחה. הַהוּא בְדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב – פסוק זה מתייחס לפחד ולזהירות בקיום המצוות. טָמוּן הוּא – המכשול. נְהַר דִּינוּר – נהר של אש. חַיּוֹת – סוג מלאכים. וְרֹגֵז – מפחד. בִּקְדֹשָׁו – המלאכים. וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה – ה' לא שם למלאכים אור עצמי, אלא בתלות לרצונו.
ביאורים
המדרגה השלישית והעליונה ביותר ביראת ה' היא יראת החטא. יראת שמיים זו אינה כמו הראשונה – יראה מפני העונש הבא בעקבות החטא, אלא יראה מפני החטא עצמו. הדבר דומה לשני אנשים שאינם רוצים לפגוע בחברם הטוב, הראשון אינו רוצה לפגוע בו כי הוא פוחד מהתגובה שתגיע בעקבות פגיעתו. הוא יכול להעליבו בחזרה או לפגוע בו כתגובה למעשיו. גם השני לא רוצה לפגוע בחברו, אך מסיבה שונה לחלוטין. גם הוא פוחד, אבל הפחד שלו הוא מפני הפגיעה עצמה ומה הוא יכול לעולל חלילה לחברו. הוא יודע עד כמה עלבון הוא דבר חמור וכמה הוא יכול להשפיע לרעה על חברו, ולכן הוא נמנע מלפגוע ברגשותיו. הראשון נמנע מהפגיעה בגלל סיבה טכנית בלבד, ואם היא הייתה נעלמת אולי הוא היה פוגע בחברו. השני, לעומת זאת, הבין דבר עמוק מאוד, הוא הבין שיש לעלבון שלו כוח להרע, וזה מעשה שאסור לעשותו.
כך גם יראת החטא, הירא את ה' במדרגה זו אינו חוטא לא מחמת פחד אלא משום שהוא מתעב את החטא עצמו. הוא רואה עד כמה מעשה החטא רע ומכוער, ואין בו שום דבר טוב ולא תועלת אמיתית. לכן אדם כזה נזהר ממש מלעשות עברות, ומתבונן ללא הרף במעשיו כדי לראות אם יש מקום שבו יוכל להיכשל חלילה, ואם יש דבר שבו עליו להיזהר יותר.
מדרגה זו של יראת שמים בנויה על יראת הרוממות עליה למדנו אתמול, והיא גבוהה ממנה. יראת הרוממות באה לידי ביטוי בזמן שאדם עובד את הקב"ה. אדם עושה את כל עבודתו לה' יתברך, כמו תפילה, לימוד תורה וגמילות חסד, מתוך כוונה שלמה ואמיתית. לעומת זאת יראת החטא היא בכל מעשיו ודרכיו של האדם בעולם, ולא רק בזמן עבודת ה'.
הרחבות
•יראה באיזון נכון
שֶׁתִּהְיֶה עַל פָּנָיו תָּמִיד וְלֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ. הרמח"ל כאן מתאר את יראתו המתמדת של החסיד. את חשיבותה של יראה זו מבאר הרב קוק : "צריך שיהיה מוטבע באדם גודל עוצם חובתו בעבודת ה', בעשות הטוב וקדושת המעשים והדרכים, והישרת הדיעות והמידות בציור בהיר מאוד, עד שיבורר לו שאם גם יהיה משתדל בכל כחו לרדוף אחר הטוב והצדק, בכל זאת רחוק הדבר הוא שיצא באמת ידי חובתו הגמורה. ועל כן כך היא מדתן של צדיקים שהם משקיפים על עצמם כמקצרים בצדקה ומעשים טובים". הרב קוק מסייג את הדבקות במידה זו: " עם כל זאת אין טוב לאדם שמידה זאת תפעול עליו יותר מדאי , עד שתדריכהו מנוחה ותגזול ממנו ששונו ושמחתו ושלוות נפשו, בהשגתו בשכל, בתורה ובכל מדה טובה ומעגל טוב". על פי זה הוא מבאר את מצוות וידוי מעשרות, בה על האדם להדגיש את מה שהצליח בו, ולא את מה שהחסיר: " לפרקים תמצא תועלת לעבדי ה' ישרי דרך גם כן בווידוי המצוות , למען ישמח בהם בלבבו ויחזק ארחות חייו בדרך ה'. על כן הוקבעה מצות וידוי עם מצוות הפרשת המתנות המחוייבות (תרומות ומעשרות)" [עין איה, מעשר שני טו].
לעילוי נשמת קדושי השואה הי"ד
איך ללמוד אמונה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
אוצרות בלב הים
שיא השיאים בפסח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
