ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מבחני סתם אב בבינה מזוזה תשע"א

דף הבית ראשי בית מדרש הלכה ומנהג נושאים שונים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ה

מבחני סתם אב בבינה מזוזה תשע"א


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

1. בית שאורכו 8 אמות, ורוחבו 2 אמות, האם חייב במזוזה

א. רמב"ם: חייב (כי יש בו 16 אמות מרובעות)
ב. הרא"ש: פטור (כי צריך 4 על 4 אמות בדווקא)
טור סי' רפו: בית שאינו מקורה או שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות- פטורה, וכתב הרמב"ם יש בו לרבע ארבע על ארבע אף על פי שהוא עגול או בעל ה' זויות- חייב, וא"צ לומר שאם ארכו יותר על רחבו שהוא חייב, כיון שיש לו לרבע ד' על ד', וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו חייב אא"כ הוא מרובע ד' על ד'
בית יוסף יורה דעה רפו, יג:
ומ"ש או שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות- פטור. ברייתא בפרק קמא דסוכה (ג.). וכתב הרא"ש בהלכות מזוזה (סי' טז) אף על פי שבכל הספרים אין כתוב אלא: "בית שאין בו ארבע אמות", רב אלפס (הלכות מזוזה ו:) גריס "שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות", דמסתבר דלא חזי לדירה בענין אחר, ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (שם ה"ב) שאם היה ארכו יתר על רחבו, הואיל ויש בו ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה, דארבע אמות על ארבע אמות בעינן, לכל הנהו דקא חשיב בברייתא, פרק קמא דסוכה עכ"ל.
וזה לשון הרמב"ם: אם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשוה, אף על פי שהוא עגול או בעל חמש זויות, ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו, הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות- חייב במזוזה.
ולענין הלכה נקיטינן כהרמב"ם, דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש, ולישנא ד"ארבע אמות על ארבע אמות" שלמד ממנו הרא"ש אינו מוכרח, דכל שיש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות, בכלל ארבע אמות על ארבע אמות הוא, וכל שיש בו לרבע כן, ראוי לדירה הוא.
שו"ע רפו, יג: בית שאין בה ד' אמות על ד' אמות- פטור. ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה, אף על פי שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל ה' זויות- חייב (רמב"ם שם ד"ב).
ע"פ הש"ך יש לחוש לדעת הרא"ש ורבינו ירוחם שאם אין בו ארבע על ארבע אמות, אין זה בכלל בית דירה ולכן יקבע בלי ברכה או יצא ידי חובה במזוזה אחרת:
ש"ך ס"ק כג: ואם יש בו כדי לרבע כו' - ודעת הרא"ש שאינו חייב במזוזה אא"כ הוא מרובע ד' על ד' אמות, ולפי שכתב בב"י דנקטינן כהרמב"ם, דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש, לא הביא כאן אלא דברי הרמב"ם, אבל באמת גם דעת רבינו ירוחם בסוף ספר אדם, כהרא"ש, וכתב שכן תפסו עיקר, ע"כ נראה דיש לקבעה בלא ברכה, או שיברך מתחלה גם על אחרת, ויהא דעתו גם על זו.
ביאור הגר"א: [יג] ואם יש כו'. רמב"ם אבל הרא"ש חולק ע"ז.
חמודי דניאל: יש לחייב במזוזה אף שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות:
א. בית שער, מרפסת וגינה
ב. חדרים קטנים בבית גדול
פתחי תשובה: (יא) ד' אמות - בס' חמודי דניאל כ"י נראה דוקא בית דירה צריך דוקא שיהא ד"א על ד"א, אבל בית שער ומרפסת וגינה, אפי' לית בהו ד' על ד'- חייבין, ועוד נראה, במי שיש לו בית גדול, ויש לו חדרים קטנים להניח שם חפצים, דחייבים במזוזה ע"כ.
הגהות הט"ז (רפ"ו, י"ג):
כדי לרבע ד' אמות. פירוש שיהיה גדול כל כך שיוכל לעשות בו ריבוע ממש, ארכו כרחבו, ד' על ד', ובב"י לא פירש כן, ונמשך אחר הבנת הרא"ש והטור בדברי הרמב"ם לפי הנראה, דהרמב"ם בעי גם כן ריבוע ממש, ובשעת עסקי בא"ח הלכות סוכה זכיתי לחדש דבר זה ושם הארכתי בזה".
2. מה הדין בבית שער שאין בה 4 על 4

א. חמודי דניאל: חייב
ב. מקדש מעט: פטור
ג. שבט הלוי: לא מוכרח לפטור כמקדש מעט
יו"ד סימן רפ"ו: פתחי תשובה: (יא) ד' אמות - בס' חמודי דניאל כ"י נראה דוקא בית דירה צריך דוקא שיהא ד"א על ד"א אבל בית שער ומרפסת וגינה אפי' לית בהו ד' על ד'- חייבין.
בספר פתחי שערים לרב שכטר, כתב (עמוד קע"ב, ס"ק קס"ה):
"מסדרון קטן פחות מד' על ד', שהוא בית שער לבית:
- יש מחייבים במזוזה (שו"ת יוסף אומץ לחיד"א סי' ט"ו, שערי דעה רפ"ו ס"ק ד', תשובות מהרש"ם חלק ג' סי' קנ"ד, מהר"ם שי"ק יו"ד סי' רפ"ז)
- ויש פוטרים (מק"מ ס"ק ל"ט )
- לכן יקבע בלי ברכה ( מז"מ ס"ק צ"ה אות ז')
אמנם בשו"ת שבט הלוי (ב, קנ"ו ) כתב שאין סברת המק"מ מכרעת לפטור".


3. מהו פתח שאחורי הדלת, והאם חייב במזוזה

טור סי' רפו: תנא: פתח שאחורי הדלת אם יש לו פצים טפח- חייב במזוזה, פירש"י: כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע לב' פתחין מחותכין בו אחד לצפון ואחד למערב, וקבע מזוזה בפצים בחלל הפתח הצפוני וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת, אם יש בעובי הפצים עובי הדלת טפח בין פתח לפתח- צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי, הואיל ואין המזוזה בחללה, ואם לאו- א"צ מזוזה אחרת, שהרי היא כמונחת בחללו עצמו ע"כ.
שיטת רש"י:

ב"י סי' רפו, כ: תנא פתח שאחורי הדלת אם יש לו פצים טפח- חייב במזוזה. גם זה שם (לג:). ופירוש רש"י שכתב רבינו הוא מועתק מפסקי הרא"ש (שם סי' יא), ובנוסחי דידן בפירושי רש"י דידן מבואר יותר וה"ג בפתח שאחורי הדלת. כגון מקצעי הבית הפצים קבוע ושני פתחים מחותכים אחד לדרום ואחד למערב, וקבע מזוזה בפצים בחלל פתח הדרומי, וכשהדלת סתום, הוי פתוח למערב אחורי הדלת, אם יש בעובי פצים המבדיל טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי, הואיל ואין המזוזה בחללו, ואם לאו- אין צריך מזוזה אחרת, שהרי כמונח באותו פתח עצמו עכ"ל.
והמרדכי (סו"ס תתקסא) כתב, פירש הקונטרס, כיון שאין לה טפח ולזה ימין ולזה שמאל, אין צריך מזוזה אחרת, וקשה דמנא ליה הא, ופירש ר"ץ כגון שיש אצל פתח, חדר שצריך מזוזה, ויש פצים שם שהוא ימין לזה ולזה, וכיון שאין ביניהם טפח, נפיק במזוזה אחת עכ"ל.
שולחן ערוך רפו, כ: פתח שאחורי הדלת, אם יש לו פצים טפח- חייב במזוזה.
שיטת הט"ז (רפו, ס"ק יא): ע"פ הט"ז, העניין הוא שלא כמו רש"י שפירש ששני הפתחים בשני כיווני האוויר הם מעצם הבניין, ורק יש מזוזת עץ (פצים) ביניהם, הט"ז פירש שיש חלל גדול בבניין בחיבור שני כיווני האוויר, כך שעשו תוספת בנייה עם עץ, ואטמו את החלל החסר, ואז עשו שני חורים לפתחים, והשאירו עמוד ביניהם, ועתה השאלה היא האם יש בעובי אותו עמוד שיעור של טפח, כדי לדעת אם לחייב במזוזה אחת או בשתי מזוזות

...והאמת הברור לפע"ד דשני הפתחים הם בפצים עצמו מחותכים בו דהיינו שבמקצוע מערבית צפונית עומד פץ אחד עב ורחב ונחתך בו חתך גדול כדי שיעור פתח מצד צפון לתוך חלל הבית ושם נכנסין ויוצאין מצפון לבית ומבית לצפון ועוד נחתך שם שיעור פתח מצד מערב לחלל הבית ושם הוי כניסה ויציאה מבית למערב וממערב לבית ועשה המזוזה בחלל הפתח המערבי דהיינו באותו צד שהוא ימין הנכנס ממערב לבית שהרי באותו פצים עצמו יש חלק ימין ושמאל בפתח העשוי בו נמצא הכל ניחא דהכי קאמר שהמזוזה של פתח המערבי פשיטא שהיא כדין אלא דבפתח הצפוני יש חילוק אם יש באותו חלק פצים המבדיל בין מערב לצפון שיעור טפח צריך מזוזה אחרת לצפוני אבל אם אין שם הבדל טפח חשבינן אותו הבדל כמאן דליתא ומתכשר גם הצפוני כאלו גם הוא בחלל המערבי וימין אחד לשניהם סגי ואף על גב דלגבי צפוני הוה המזוזה רחוק מטפח סמוך לחוץ מ"מ כשר הוא כמ"ש סימן רפ"ט וכ"ש הכא דעכ"פ לצד מערב הוה כראוי.
ש"ך ס"ק כז: פתח שאחורי הדלת כו' - פירש רש"י כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע לשני פתחים מחותכי', א' לצפון ואחד למערב, וקבעו המזוזה בפצים בחלל הפתח הצפוני, וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת, אם יש בעובי הפצים עובי הבדלת טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי, הואיל ואין המזוזה בחללה, ואם לאו א"צ מזוזה אחרת, שהרי היא כמונחת בחלל עצמו ע"כ...
4. פתח שמחולק בעמוד, האם מספיקה מזוזה אחת

טור סי' רפו: ויראה מכאן אותם פתחים שהם חלוקים, ועמוד באמצע, די להם במזוזה אחת, אפי' אם יש בעובי העמוד טפח, דלא חייב בשתים כשיש בעובי העמוד טפח אלא כשאחד בצפון ואחד למערב, אבל כששני הפתחים ברוח אחד, אפילו אם יש בעובי הפצים טפח, חשוב הכל כפתח אחד,
ואפילו לפירוש השני שפירש"י כמו שדרך לעשות פתח קטן אצל שער הגדול, שאין פותחים תמיד השער הגדול ופותחים הקטן, ואם יש פצים רוחב טפח ביניהם צריך מזוזה אחרת, אפי' לפ"ז נראה שפתח החלוק- א"צ, דשאני התם שפתח הקטן נבדל משער גדול לגמרי שהרי נפתח ונסגר כל אחד בלא חברו, אבל הכא שאינן נבדלין זה מזה דכשזה נפתח גם זה נפתח וכן נסגרים ביחד ואין העמוד נעשה אלא לנוי ודאי כחד חשיבי
שו"ע סי' רפו סעיף כא: פתח אחד, וחלקו בעמוד בנתיים:
א. כל שיש היכר ציר בזה ובזה לצד העמוד, הרי הם כשני פתחים וצריך מזוזה לכל פתח.
ב. אבל כל שאין צירים לצד העמוד, אין העמוד מחלקו לשניים, שאינו אלא לנוי בעלמא.
פתחי שערים (עמוד קצה סעיף כא):
"פתח מחולק לשנים על ידי עמוד, אם העמוד עשוי לנוי בעלמא, נידון כפתח אחד, ודי במזוזה אחת. וקובע אותה בימין הפתחים, ואין צורך במזוזה שניה על העמוד. כל שאין צירים לצד העמוד, אין העמוד מחלקו לשנים. שאינו אלא לנוי בעלמא, כעין חלונית שלנו דחלון אחד נקרא. עד כאן לשון הרשב"א.
והוא הדין בהרבה עמודים העשויים לנוי בעלמא. ואם תלו בו שתי דלתות, אינה לנוי בעלמא, וצריך מזוזה שניה בעמוד. כל שיש היכר ציר בזה ובזה, בצד העמוד, הרי הוא כשני פתחים, רשב"א. ואפילו אם אין דלתות תלויות ממש, רק חקק מקום לקבוע בו צירים, לתלות בו דלתות, גם כן דינה כשני פתחים וצריך מזוזה על כל אחד מהם. אך אם תלה דלת אחת שסותמת את שתיהן על ידי אותה הדלת, די במזוזה אחת.
לסיכום:
מזוזה אחת שתי מזוזות
כשהעמוד עשוי לנוי בעלמא, די במזוזה אחת וקובע אותה בימין הפתחים אם תלו בו שתי דלתות ויש עמוד מפריד
עמודים רבים שמחלקים פתח, אך אין לאף אחד מהם היכר ציר כל שיש היכר ציר בזה ובזה
דלת אחת שסותמת את שני הפתחים בבת אחת אפילו אם רק חקק מקום לקבוע בו את הצירים, לתלות בהן דלתות


5. יריעה של ס"ת שהתחיל לכתוב בה ונפסלה, האם יכול לכתוב מזוזה או תפילין בשאר

שו"ע או"ח מב, א:
אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד, אפילו ליקח רצועה מהם וליתן בש"י- אסור, מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ושל ראש קדושתו חמורה, שרובו של שדי בשל ראש. אבל משל יד לשל ראש- מותר לשנות. ואם היו חדשים שעדיין לא הניחם, מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד, שתולה עליהם מכסה עור אחד, ונראים כבית אחד.
ביאור הלכה סימן מב: * מותר לשנות וכו' - מזה דייק הפמ"ג לעיל בסימן ל"ב סק"י דאם כתב על קלף לס"ת ונפסל ע"י שם וכדומה, דמותר לכתוב על הנותר תו"מ, דכתיבה ג"כ לא הוי כ"א הזמנה מעלייתא, ולא הוי כצר ביה ואזמניה, ודלא כא"ר שמחמיר בזה. אח"כ מצאתי בנו"ב מה"ת חיו"ד סי' קע"ד שנשא ונתן בזה, והעלה דהמורה להקל לכתוב אח"כ עליה תפילין- לא נשתבש, אבל במזוזה- אין להקל עי"ש הטעם.
כתב על יריעה של ס"ת והיא נפסלה, האם מותר לכתוב על השארית: פמ"ג אליה רבה נודע ביהודה
תפילין מותר אסור מותר
מזוזה אסור

הלכה ברורה לרב דוד יוסף (כרך ב' עמוד 306):
ואף על פי שמותר לשנות קלף שעיבדוהו לשם ספר תורה, לכתוב עליו תפילין, מכל מקום אם התחיל לכתוב הספר תורה על הקלף יש מחמירים שלא לכתוב על הקלף הנשאר מאותה יריעה תפילין או מזוזות, ויש מקילים , ובדיעבד אם כבר כתב התפילין על יריעה זו יש להקל .
6. מזוזה של יחיד או של רבים, כל כמה זמן צריך לבודקה, ומהי הגדרת "רבים"

רש"י מסכת יומא דף יא עמוד א: ושל רבים - שערי חצירות ומדינות ועיירות.
תוספות הרא"ש יומא יא, א: ושל רבים נבדקת פעמיים ביובל. פירש"י שאין להטריח את הרבים, שאם נטריח עליהם, כל אחד ואחד יאמר: "יעשה חבירי", ולא נהירא דא"כ מה שייך לאיתויי אהך עובדא דארטבון, ונראה לפרש דטעמא משום סכנה, משום דבשל רבים איכא פירסום טפי אם יבדקוה תדיר, יבא הדבר לידי סכנה.
בדיקת מזוזת רבים פעמיים ביובל:
א. רש"י: טירחת הציבור
ב. תוספות הרא"ש: סכנה (בשל פרסום יתר)
תוספות מסכת מנחות דף מג עמוד א: ...ובמכילתא איתא, נאמר כאן 'ימימה', ונאמר להלן (ויקרא כה) 'ימים תהיה גאולתו', מה להלן י"ב חדש, אף כאן. מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי"ב חדש דברי ב"ה, ב"ש אומרים: אין צריך בדיקה. שמאי אומר: אלו תפילין של אבי אימא. ופרק המוצא תפילין ירושלמי נמי תניא תפילין צריך [בדיקה] אחת לי"ב חדש דברי רבי, רשב"ג אומר אין צריך. וכל הני דמצרכי בדיקה סבירא להו בחזקת תפילין הכתוב מדבר, ולא קי"ל הכי, מיהו בשימושא רבה איכא שמצריך לבדקן פעמיים בשבוע, והני בדיקות לא הוו משום חסירות ויתירות, אלא שמא בלו ונתקלקלו, ובמזוזה אשכחן בדיקה דאמרינן במס' יומא (דף יא.) שנבדקת פעמיים בשבוע, ויש לחלק.
בית יוסף יו"ד רצא, א ד"ה מזוזת יחיד: מזוזת יחיד- נבדקת פעמיים בשבע שנים, ושל רבים- פעמיים ביובל. ברייתא פרק קמא דיומא (יא.) ופירש רש"י של רבים- פעמיים ביובל, דכל דבר שהוא של רבים, אין להטריח עליו הרבה, שאם תטריח יהא כל אחד אומר יעשו חבירי.
שו"ע הלכות מזוזה סימן רצא, א: מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבע שנים. ושל רבים, פעמים ביובל.
ש"ך ס"ק א: ושל רבים כו' - דכל דבר שהוא של רבים- אין להטריח עליהם הרבה, שלא יאמרו כל אחד יעשה חברו.
פתחי תשובה: (א) מזוזת יחיד נבדקת - כתב בר"י מי שיש לו הרבה מזוזות קבועות, ובדק שלש מהן ומצאן כשרות, אפ"ה צריך לבדוק כל שאר המזוזות שקבע בו בפרק במעמד שלשתן הכשרות, דלא כל המקומות שוות. הרב מהר"י מלכו בתשובת כ"י סימן קמ"ב: (ב) נבדקת - כתב בספר חמודי דניאל כ"י מי שקשה עליו להוציא המזוזה ולבדקה, ורוצה להניח מזוזה אחרת, וקשה עליו להוציא הישנה- אסור, משום בל תוסיף. ויזהר כשיוציא את המזוזה שלא לפסלה: (ג) ושל רבים - [עיין בתשובת חתם סופר סימן רפ"ג בענין בית של ג' שותפים שיש בו יותר מארבעים מזוזות הקבועים בפצימי עץ. וכ' דפשוט דבעי בדיקה כשל יחיד ורש"י פי' בהדיא דרבים היינו שערי עיר ומדינה.
מהות הבדיקה של המזוזה: לראות שהאותיות לא הרקיבו:
וכתב עוד דענין הבדיקה לא בעי מומחה הבקי בחו"י, אלא כל אדם יכול לבדקן, אבל עכ"פ צריך לפתחן לעיין בכל אות אם לא נרקב, כיון שעשוי להתרקב ולבלות באורך הימים ע"ש].
כתב העמק ברכה (עמוד לג) דע"כ מבואר מהא דאין חיוב בדיקה בשל רבים רק פעמיים ביובל, דעיקר חיוב בדיקה פעמיים בשבוע ליחיד אינו אלא דרבנן, וע"כ רצה לומר בתחילה כשבודק את המזוזה חייב להכין מזוזה אחרת ולקובעה תיכף, דאסור להמתין עד שיבדקו המזוזה הישנה, דאין חכמים עוקרים בחיוב בדיקה מצות מזוזה דאורייתא. מיהו שוב כתב, דיש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה, ולבטל עשה כה"ג לשעה מועטת. [מיהו כל זה לכא' כשמוריד מזוזה ובודקה במקום, אבל הנוהגין להביא את המזוזה לאחרים לבדיקה ונמצא פתחם יותר משעה מועטת בלי מזוזה, בזה לא מצאנו שחז"ל עקרו מצוות מזוזה, וחייב לפ"ז לקבוע בינתיים מזוזה אחרת, כן כתב בדעת קדושים (סי' רצ"א סק"א) ].
בשו"ת אגרות משה (חלק יו"ד ח"א סימן קפ"ג) כתב דאם צבעו המזוזה, אפילו בתוך שנה אחת צריך לבדוק, כי אפשר שנכנסה לחות שגרמה לקלקל האותיות. ולכן קודם שצובעין- מחוייבין להסיר המזוזות.
'פתחי מזוזות' לרב יששכר חזן (סי' רצ"א):
ושל רבים פעמיים ביובל, היינו אחת לעשרים וחמש שנה, וטעם שהקילו בשל רבים, שכל דבר של רבים אין
להטריח עליהם הרבה, שאם תטריח, יהא כל אחד אומר: "יעשו חבירי", וכתבו הפוסקים דבית שדרים בו כמה בעלי בתים נחשב כבית של יחיד לענין זה, וחייב בבדיקה פעמיים בשבוע, וכן חצר המיוחדת לשימוש כמה בתים שאם יכנס אדם זר יאמרו לו: "מה אתה מבקש", ג"כ דינה כשל יחיד, וכ"ש פתחי חדרי מדרגות שיש להחמיר לבדוק שם פעמיים בשבע שנים, בפרט אם יש שם ועד בית הדואג לכל צרכי הבנין.
ומזוזה של ביהכ"נ וביהמ"ד, לשכת הסופר כתב (יח, א) דהוי כמזוזת יחיד ונבדקת פעמיים בשבוע, דלא דמי לשערי מדינות ועיירות שאין על מי להטיל חיוב הבדיקה, משא"כ בביה"כ שיש גבאים הממונים על עניני ביהכ"נ (ועליהם מוטל חיוב הבדיקה). וכל זה אם הגבאים עוסקים בשכר או שיש מי שעוסק בשכר בעניני ביהכ"נ, אבל על העוסקים בחינם מסתבר טעמא שלא להטריח עליהם .
7. בית כנסת, בית מדרש, חדרים שבספינה, חניות, האם חייבים במזוזה, פרט

בית כנסת:
כשיש בו בית דירה:
א. בתוך בית הכנסת- חייב במזוזה
ב. כשבית הדירה בעזרה שלפני בית הכנסת- פטור ממזוזה (אך העזרה- חייבת)
ג. חת"ס: בית כנסת שיש בו חדר לחזן- חייב במזוזה

שו"ע רפו סעיף ג: בית הכנסת, אם יש בו דירה לשום אדם, חייב במזוזה. הגה: ואם בית דירה בעזרה שלפני בית הכנסת, העזרה- חייבת, ובית הכנסת- פטור. (ב"י בשם רבינו ירוחם).
פתחי שערים (עמוד קנ"ו):
בית הכנסת פטור ממזוזה, שאינו "ביתך", אבל החדר שסמוך לביהכ"נ, ששם אוכלים או משתמשים בו לשמוש אחר- חייב במזוזה. ואם החדר הוא לפנים מביהכ"נ, ועוברים לחדר דרך ביהכ"נ, אז ביהכ"נ הוא כמו בית שער, וחייב במזוזה.
שו"ת חת"ס (ח"ב יורה דעה סי' רפא): ..ע"כ ס"ל לרי"ף ורמב"ם, דלאו קדושת עצמם קאמר, אלא ה"ל "ביתך" דירת חול והדיוט, ולא דירת גבו' ה' אלקי ישראל בא בו ושוכן בתוכו, ולכן כל שהדיוט דר בו, היינו כה"ג אפי' יהיה מקום קודש, מ"מ מיקרי ביתך היינו דירתך, וכל שהשכינה שרוי' בתוכה ולא הדיוט, כגון בה"כ שאחז"ל במס' מגילה "ואהי' להם מקדש מעט"- אלו בתי כנסיות שבבבל שמעולם לא זזה מהם שכינה פטורים ממזוזה, אף על פי שאינם קודש, מ"מ הדירה היא דירה ומשכן לגבוה, וע"כ בית הכנסת שיש בו דירה לחזן, או סתם כפרים שיש בהם דירה- חייב, וסתם כרכי' שאין בו דירה- פטור, זה הנלע"ד.
בית המדרש:
א. שו"ע:
01. סתם: בסתמא- פטור
02. כשיש בו פתח שיוצאים ממנו לחוץ- חייב
ב. יש אומרים בשו"ע- חייב
ג. שו"ע למעשה: נכון לחוש למעשה שחייב במזוזה, אך מכל מקום לא יברך
ד. פתחי תשובה: בית מדרש של יחיד- חייב
ה. ב"ח: יקבע מזוזה בביתו ואח"כ יקבע בבית הכנסת ויכוון בברכה על שניהם
שו"ע רפו סעיף י: בית המדרש פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב במזוזה באותו פתח. וי"א שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה.
ט"ז:
(ט) וי"א שבית המדרש כו'. - בטור כתוב וכן עשה הר"מ מרוטנבורג מזוזה לבית המדרש, ואמר כשהיה ישן בו שינת הצהרים, היה רוח רעה מבעתו קודם שתיקן בו מזוזה, ע"כ לשונו.
ש"ך ס"ק יט:
וי"א כו' - ול"ד לבהכ"נ לעיל סעיף ג', דאינו חייב במזוזה אא"כ יש בו בית דירה, דבית המדרש כיון שהתלמידים יושבים בו מהבקר ועד ערב, דומה לדירה.
ס"ק כ: אבל לא יברך עליה - והב"ח כ' דנכון הוא כשיקבע מזוזה בפתח הבית ויברך עליה, שיהא דעתו ג"כ על קביעת המזוזה שבב"ה, ויקבע אותם זאח"ז, תחלה בפתח הבית ואח"כ בפתח בה"מ, וברכה זו חוזרת על שניהם.
פתחי תשובה:
(ט) בית המדרש פטור - עיין בתוס' פ"ק דיומא דף י"א ע"ב סד"ה שאין בו בית דירה. שכתבו דאם היה בהמ"ד של יחיד ולא של רבים- חייב במזוזה, וכ"כ בפסקי תוס' שם, וכ"כ בס' תפל"מ ע"ש.
שו"ע רפו סעיף יא: סוכת החג, בחג, והבית שבספינה והחנויות שבשוקים- פטורים.
קרית מלך הלכות תפילין ו, ט: ובית שבספינה, מדרש תנאים ס"פ ואתחנן: יכול שאני מרבה סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנות? ת"ל בית כו', ועיין ירו' סוף מגילה דמזוזה אינה נוהגת במפרשי ימים.
מסכת עירובין נה, ב: והבית שבספינה - אין אלו מתעברין עמה (לא שמיה דירה לעניין עירובי תחומין)
פתחי שערים עמוד קס"ב:
ואפילו אם הספינה של ישראל והנהגים הם ישראלים- ג"כ פטור, כיון שהספינה אינה נחשבת כביתם, אלא דירת ארעי. שו"ת מנחת יצחק (ב, פב) .
ויש אומרים דהטעם של הפטור הוא דניידי, ולא מיקרי בית- שם בשו"ת חמדת שאול סי' ל"ו.
ויש אומרים שרב החובל והמלחים שדרים בספינה לזמן ממושך, באופן קבוע- חייבים במזוזה בלי ברכה. (מזוזת ביתך בשם אביו בעל קהילות יעקב ג,טו) ובספינות שלנו שיכולים לעמוד ברוח מצויה, אפילו בים, ויש להם בתים קבועים- חייבים במזוזה.
וכן הבתים שבונים בספינות העוגנות בנמל באופן קבוע שקוראים (שיפהויז) כגון בווניציה ובאמסטרדם, לא יברך, דכיון דניידי יש פוטרים.
(עמוד קכ"ה) אם המקום מיוחד למכוניות לבד (גאראדז')- פטור בכל אופן ממזוזה. עיין באר משה חלק ב'
סי' פ"ה . ויש מי שמחמיר- שו"ת תשובות והנהגות סי' תרמ"ז .
חניה ציבורית: אם בעל הבית הוא יהודי ויש לו שם משרד, או אם יש שם חדר לשומר יהודי- חייב במזוזה כדין חנות. ואף השער שדרך שם נכנסים במכוניות, אם הוא בית שער למשרד, נראה דחייב. אם הוא מיוחד לצרכי ביתו כאוצר, וסמוך לביתו- יקבע בברכה. ואם רה"ר מפסיק בין ביתו לגאראדז'- פטור לגמרי, דאינו בית דירה. והשוכר גארדאז' רחוק מביתו, כל שכן שפטור ממזוזה. פתח שבין ביתו לגאראדז', נראה דדינו כפתח שבין ביתו לחנות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il