^ 1 להשלמת הנושא כאן יש להעיר, שלהלן נוכיח שהרמב"ם סובר שבג' עבירות חמורות ייהרג בגלל חומרתן, ולא מפני חיוב לקדש את השם, ולהלן נבאר מדוע הרמב"ם כתב שגם בצנעא מקיים מצוות קדוש השם.
^ 2 מנחת חנוך מצווה רצ"ו אות כ"ח, חולק וסובר שבמקום שלא קיימת הסברא של "מאי חזית" יעבור ואל ייהרג, אולם לא מצאנו חלוק בדבר בגמ' או בראשונים ובפשטות נראה כשפת אמת וחמדת שלמה.
^ 3 וכמו שמצאנו בגמ' (סנהדרין דף עג עמוד ב) "רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא ייהרגנה. במאי קמיפלגי? אמר רבא: במקפדת על פיגמה, ומניחתו שלא ייהרגנה. רבנן סברי: אפיגמה קפיד רחמנא, והרי מקפדת על פיגמה". משמע שאם היא מוחלת על פגמה אין מצווה להצילה, וממילא במקרה כזה לא נאמר שתייהרג ואל תעבור, שכן ששתי הדרשות הללו של להצילה בנפשו ותייהרג ואל תעבור נלמד מאותו פסוק.
^ 4 הסבר נוסף לאסור, מפני שחז"ל בעומק הבנתם חשבו, שאין זה רפואתו לעשות מעשה זנות, כי אדרבא אם נתיר לו מעט יחלה על הדבר לרצות יותר, לפי הכלל של "משביעו רעב, ומרעיבו שבע".
^ 5 אפשר לתרץ ע"פ שפת אמת שיובא להלן, שסובר שבנערה מאורסה לא קיימת הסברא של "מאי חזית", ולאחר שהתורה ריבתה בהיקש גם נערה מאורסה שתהרג ואל תעבור, חזרנו ולמדנו בהיקש משם לרוצח שייהרג ואל יעבור אפילו במקום שאין הסברא של "מאי חזית", ולפי זה היה מקום ללמוד מכאן בבנין אב לשאר עבירות שבתורה שייהרג ואל יעבור, ולכן התורה מיעטה זאת ואמרה "וחי בהם ולא שימות בהם". ולפי נראה שבן נח גם כן מצווה ברוצח להייהרג ולא לעבור בגלל הסברא של "מאי חזית", אלא שאי אפשר ללמוד מכאן לחייבו בשאר עבירות להייהרג ולא לעבור.
^ 6 והנה מהתוספות הנ"ל נראה לדייק שלר' ישמעאל שסובר בע"ז יעבור ולא ייהרג, אבל בשפ"ד ובג"ע ייהרג ולא יעבור (עיין מהרש"א שדייק זאת מלשון התוספות שאומר בש"ד וג"ע ייהרג לכו"ע, היינו – אפילו לר' ישמעאל). אולם הדבר אינו מפורש בדברי ר' ישמעאל, ואפשר לכאורה לדייק כך בתוספות (ע"ז כ"ז: ) שבכל העבירות יעבור ולא ייהרג, וז"ל: "יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ולא תחללו את שם קדשי - ומיהו רבנן פליגי עליה דר' ישמעאל בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד.) ואמרי דבפרהסיא אפי' מצוה קלה ייהרג ואל יעבור ובצנעא יש חילוק בין עבודת כוכבים לשאר מצות דבשאר מצות יעבור ובעבודת כוכבים ייהרג ולר' ישמעאל אין שום חילוק דבצנעא בכולן יעבור ואל ייהרג ובפרהסיא בכולן ייהרג ואל יעבור", משמע בפשטות שלר' ישמעאל גם בשפ"ד וג"ע יעבור ולא ייהרג. ולפי זה יוצא שהסברא של "מאי חזית" אינה סברא גמורה, ורק לפי חכמים הסברא קיימת, וכפי שהסברנו הסברא הזאת ביחד עם החיוב של קדוש השם, מחייבת. ויש לדחות את הראיה מן התוספות הנ"ל ולומר, הואיל והתוספות בדברי רבנן הזכיר רק ע"ז ולא יתיחס לשפ"ד וג"ע, כך גם אליבא דר' ישמעאל לא יתיחס לשפ"ד וג"ע.
^ 7 מנחת חינוך סובר שאם אונסים אותו להרוג טריפה מותר לו להרוג ולא להייהרג.
^ 8 אומנם הביא שם מכפות תמרים שמותר להציל עצמו באבר חברו, ואינו מקבל דבריו.
^ 9 צריך עיון לפי זה מה הדין אם אומרים לאדם לחתוך אבר לחברו ואם לאו ייהרג, האם חייב למסור נפשו על כך? האם נייתן ללמוד מזה שאסור להציל עצמו באבר של חברו שגם אם אנסו אותו לפגוע באבר חברו ואם לאו ייהרג שעליו להייהרג ולא לעבור, או דילמא להציל עצמו אסור מפני שהוא מעשה ברצון (כמו מתרפא בעצי אשירה), אבל באונסים אותו לחתוך אבר הרי הוא אנוס בכך ולא שייך מאי חזית. והנה ברודף לחתוך אבר מסתמא אסור להרוג את הרודף, כמו שאם אפשר להצילו באחד מאבריו שאסור להורגו, ואפשר שיש כאן אביזרייהו דרציחה, שאם יתיר לו לחתוך אבר לחברו סופו להורגו, וראיה לדבר מהלבנת פנים, שאמרו חכמינו מוטב יפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, ולהלן נוכיח שזה כפשוטו ייהרג ואל יעבור, שאע"פ שבודאי אם אדם רודך לבייש שאסור להרוג אותו, ומאידך גיסא אם אונסים אותו לבייש ייהרג, כך גם באונסים אותו לחתוך אבר לחברו ייהרג ואל יעבור, וצ"ע.
^ 10 רמב"ם הלכות שבת פרק ב הלכה ג "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".
^ 11 רבינו ירוחם (ח"ג נתיב י"ח, דקס"ה ע"ד): "כתבו הפסקנים, אם רוצה להחמיר על עצמו ולייהרג על שאר מצות בצינעא רשאי, ואינו נקרא חובל בעצמו וכן הוא בירושלמי, ודווקא כשהגוי מתכוין להעבירו על דתו, אבל אם מתכוין להנאתו נקרא חובל בעצמו", נראה שרבינו ירוחם סובר כבעלי התוספות שמותר להחמיר בקדוש השם, ומאידך כתב שאם זה להנאת עצמן אסור להחמיר. ואולי אפשר לחלק ולומר, שכל זה בצנעא, אבל בפרהסיא מתקדש שם השם גם אם רוצים להעבירו להנאת עצמן.