שמחת בית השואבה - שמחה ללא גבולות

על פי הדברים שנאמרו בשיעור "מעגל השנה" בעניין השמחה בחג הסוכות, נבין טוב יותר מה שלמדנו במסכת סוכה (נג, א):

והנה שמחת בית השואבה נלמדת מהנאמר (ויקרא כג, מ), ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים, וכשם שמצות ישיבת הסוכה נאמרה (שם פסוק מב) , בסכת תשבו שבעת ימים, ולמדו בגמ' (שם, מג, א) שישיבת סוכה נוהגת ביום ובלילה (ולא רק ביום כפי שנכתב) דילפינן תשבו תשבו ממילואים, מה שם הייתה ישיבה לפני המשכן יומם ולילה, כן ישיבת סוכה שבעת ימים ולילות. ואם כן גם שבעת ימים שנאמרו בשמחה לפני ה', הינה ביום ובלילה. לכן השמחה הייתה מתחלת מיד לאחר קרבן תמיד של בין הערבים, שעתיים וחצי לפני השקיעה עד קרבן תמיד של שחר למחרת. והיו מקדימים את תפלת המנחה לקרבן התמיד, לא כפי שנהגו בקרבן השחר ומוסף היום, שהתפללו לאחר הקרבת הקרבנות, כדי להרבות זמן שמחת בית השואבה. אלא שלא מובן, מדוע קיימו שמחה זו ללא מתן מנוח לגופם ומניעת שינה מעיניהם בלא הרף כל זמן שמחת בית השואבה, ואילו בקיום מצות אחרות גם אותן שהם נוהגות ביום ובלילה בלא הפסק, לא מנעו שינה מעצמם.

אכן לאמור, עיקר שמחת ושמחתם לפני ה' אלוקיכם בחג הסוכות מקורה בקרבת ה' המיוחדת שבין ישראל והקדוש ברוך הוא שבאה לידי ביטוי באופן מיוחד במצות הסוכה, שהופכת כל מעשה בהמי הנעשה בסוכה למצווה ומקדשת את האדם החומרי נברא מאדמה, להיות רוחני דומה לעליונים. מצווה זו נוהגת ביום ובלילה ללא הפסק, כל רגע בחיים יכול להיות מצווה כאשר הוא נעשה בסוכה. והיא כוללת את כל גוף האדם, לא כמצות אחרות שהן נוהגות באברים מיוחדים בגוף האדם אך אינן מתפשטות לכל הגוף כולו. קיום מצות עשה ובאופן מיוחד מצות סוכה תלויה בזריזות ומניעת העצלות לשלוט על האדם. כי יצר העצלות בא לבטל את ישראל מלקיים מצות עשה. (שהרי מצות לא תעשה היא מצווה בהימנעות ממעשה אסור, שהעצלות דווקא מסייעת לקיים שמירת האיסורים) וכבר שלמה המלך במשלי, בהרבה מקומות (ע' סוף פרק כד ובביאור הגר"א שם) מגנה את העצלות המונעת את האדם מלהתקרב לבורא, שהרי עיקר קירבת ה' וקבלת מלכותו ואהבתו מתבטאת בקיום מצות עשה. חג הסוכות שעיקר הווייתו התדבקות והתקשרות באופן מיוחד לקיים מצות עשה, זירזה את חוגגי שמחת בית השואבה לסלק כל עצלות ולמנוע שינה מעיניהם עד כמה שאפשר, להוציא לפועל קיום מצות עשה בגופו בשלמות עילאית. ברור שהתקדשות בחג הסוכות וקיום המצות שבו בצורה מלאה ושלמה, משפיעים על חיי עובד ה' כל ימות השנה להיות מקודש לה' גם בהווייתו הגופנית. (וע' עוד בדברנו לחג הסוכות עמודים תקנו־ט).