ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- ארבעת המינים והלכותיהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
דבר אחר, פְּרִי עֵץ הָדָר, אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו ריח ויש בו טעם, כך ישראל יש בהם בני אדם שהם בעלי תורה ובעלי מעשים טובים. כַּפֹּת תְּמָרִים, אלו ישראל, מה תמרה יש בה טעם ואין בה ריח, כך, ישראל יש בהן בעלי תורה ואין בהם מעשים טובים. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אלו ישראל, מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בידיהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וְעַרְבֵי נָחַל, אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח, כך ישראל יש בהן בני אדם שאינן בעלי תורה ולא מעשים טובים. אמר הקדוש ברוך הוא לאבדן אי אפשר אלא יעשו אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
ומדוע דווקא בחג הסוכות יש צורך לאגוד את כל הסוגים השונים הקיימים בעם ישראל ולא עושים זאת בשאר הרגלים או החגים. אלא חג הסוכות שבו נוטלים את ארבעת המינים שהינם בקשה ותפילה על המים, דבר שכלל האנושות זקוק לו, וכדי שאומות העולם יזכו בגשמים עליהם למלא את יעודם שהוא לעזור לישראל במילוי תפקידם. וככל שישראל שלמים יותר אומות העולם עוזרים להם יותר ובכך זכותם של האומות מתגברת. אגידת ארבעת המינים שהם כנגד ארבעת המינים שנחלקו בהם בני ישראל, רמז יש בה שאף הסוגים השונים שבישראל מתאגדים ובכך הם ממלאים את תפקידם ויעודם בעולם באופן שלם יותר, נמצאו אומות העולם מסייעים לישראל טובים יותר וממילא מתמלא יעודם יותר. אגידת ארבעת המינים אינה משפרת רק את הערבה שקולטת את ריחו הטוב של האתרוג, אלא גם האתרוג והתמר זקוקים לערבה כדי להשלימם. כך הוא הדבר בישראל, הערבה, שהם הפשוטים שבעם, נצרכים לחכמים ולעושי המצות לדבק בהם. וגם המעולים שבעם צריכים לשלמותם את הפשוטים שבהם כי כל המרכיבים יחד מהווים חטיבה אחת שהוא עם ישראל. כעין החלבונה שריחה רע וכשהיא מצטרפת לסממני הקטורת היא ממריצה ומחזקת את ריחם הטוב, כידוע.
והנה זקיפת הערבה מסביב למזבח או הקפה ברגל עם הערבה מסביב למזבח, פעם אחת ביום, בששת הימים הראשונים של החג, וביום השביעי שבע פעמים, באה לעורר את הצד של הערבה, שאין בו טעם ואין בו ריח, הקיים בכל אחד מישראל, להתעלות ולהסמיכו למזבח, מרכז עבודת ה' ופסגתה. אך מצווה זו שהיא הלכה למשה מסיני, קיימת במקדש, שם המקום, בו, גם פשוטי העם יכולים לשאוב רוח של קדושה וגדולה ואף לזכות לרוח הקודש. ובעיקר בחג הסוכות זמן שמחתנו שבו התקיימה שמחה מיוחדת במקדש (בעיקר מסביב לשאיבת המים, כמבואר במסכת סוכה). ולפיכך מועד זה הינו הזדמנות המאפשרת לערבה שבישראל להתעלות ולהתקרב למינים האחרים שהם מעולים יותר. לאחר החורבן כאשר המקדש שמם והיכולת לעבוד את ה' בצורה עילאית אינה ניתנת. תיקנו נביאים אחרונים של עם ישראל, לחבוט הערבה ביום שביעי של סוכות. מפני שבעוד שבמקדש אין צורך לחבוט ערבה, אלא בזקיפתה על גבי המזבח, או שמקיפים בה את המזבח, כי ההמצאות במקום עבודת ה' - בית הבחירה - היא עצמה עוזרת להתעלות. אך בריחוק מקום מהשארת השכינה יש צורך בטלטול חזק יותר כדי לרומם את הערבה. על כן הנהיגו בשלהי פסיקת הנבואה מישראל את חביטת הערבה. הבאה לעורר את הערבה מתרדמתה להתעלות.
כאשר ישראל חוגגים את שבעת הימים הראשונים עם ארבעת המינים המחוברים והמשפיעים אחד על השני, ולאחר שהערבה זקפה את קומתה מעל גבי המזבח, או השירה את עליה בחבטה, ראויים ומוכשרים הם בני יעקב, להיכנס לשמחת עצרת, היום השמיני. וכך אמרו בפסיקתא (פסקא ל):
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, יודע אני בניי שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקים בקרבנות של אומות העולם, ועכשיו אני ואתם נשמח יחד. ואיני מטריח עליכם הרבה, אלא פר אחד ואיל אחד. וכיון ששמעו ישראל כך התחילו מקלסין להקדוש ברוך הוא ואומרים (תהלים קיח, כד) זֶה הַיּוֹם עֶשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. אמר ר' אבין, אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקדוש ברוך הוא. בא שלמה ופירש, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ (שיר השירים א, ד) בך בתורתך, בך בישועתך. אמר ר' יצחק, בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורתך.
כלומר, השמחה של שבעת ימי החג היא במצות פרטיות, והיא המחלקת את עם ישראל למעמדות. כי מבחינה מעשית ישנן דרגות שונות בקיום התורה בפועל. דבר זה עצמו הינו כנגד אומות העולם כי בזה גם עם ישראל הוא חלק מאומות העולם שיש ביניהם דרגות שונות, כמו שאמרו במסכת אבות (ג), חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעה להם לישראל שניתן להם כלי חמדה. ישנה דרגה של אדם, וישנה דרגה גבוהה יותר, שניתן להם כלי חמדה, שהיא התורה. וכאשר משווים בין ישראל והאומות יש גם השוואה בין ישראל בינם לבין עצמם. לא כן כאשר הקדוש ברוך הוא אומר נשמח אני ואתה שאז השמחה היא בכ"ב אותיות שבתורה. לא במצות הפרטיות שבתורה אלא בתורה בכללותה מצד היותה תורת ה' שניתנה לעם ה'. ולפיכך באותו יום אומר הקדוש ברוך הוא איני מטריח עליכם הרבה כי לא המצות המעשיות הן הגורמות לשמחה. ולפיכך אין זו שמחת היום שמשמעה מצות היום השמיני. אלא שמחת הקדוש ברוך הוא ישראל ואורייתא חד.
התעלות עליונה זו באה לאחר חביטת הערבה ואגידתה עם שאר המינים המעלים את היחידים שבישראל להיות חטיבה אחת. ומכאן נובע המנהג שמסיימים התורה בשמיני עצרת ומצרפים את שמחת החג עם שמחת התורה.
יש עוד להוסיף, אמרו במסכת סוכה (לד, א):
"תנו רבנן, עַרְבֵי נָחַל, הגדלות על הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים. אמר ר' זירא, מאי קראה, )יחזקאל, יז, ה( קָח עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה שְׁמוֹ, וגו'. אמר ר' אבהו, אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי שיהיו ישראל לפני כקח על מים רבים, ומאי ניהו ערבה. והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים. פרש"י, קח על מים רבים צפצפה שמו, כדמפרש ליה ר' אבהו אותו שנשרש ואחוז על מים רבים, נעשה צפצפה, אלמא גריעותא היא דבתוכחה נאמר ביחזקאל.
תנו רבנן, איזהו ערבה ואיזהו צפצפה, ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. פרש"י, קנה שלה, עץ שלה. ופיה חלק, חודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות".
תנו רבנן, איזהו ערבה ואיזהו צפצפה, ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. פרש"י, קנה שלה, עץ שלה. ופיה חלק, חודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות".
שהנה הנביא מדמה את ישראל במצבם הרצוי כערבה הנשרשת במים רבים ולמעשה הם נעשו כצפצפה בין ההרים שאינה גדילה על מים. ויש להבין מה נפקא מינה אם גדילה על מים או בין ההרים הואיל וסוף סוף היא גדילה. ולנו נדמה שגדלה בין ההרים ומסתפקת במעט מים עדיפה על הגדלה דווקא על המים. ומדוע, לערבה יש סימנים, שעצה אדום, העלים חלקים ומשוכים בעוד הצפצפה עצה לבן והעלה עגול ומלא פגימות כמגל. וכי מקרה הוא. אלא, ערבה, כפי שאמרנו, מורה על הפשטות של ישראל, ולפיכך היא גדילה על מים רבים שהם משל לתורה. לפי שכל זמן שאדם יודע שהוא חסר, הוא שואף להשלים עצמו. שכך היא ערבה, גדלה ויונקת מהמים ולפיכך עלה שלה אדום המורה על חיות, כאדם שפניו אדומות המשקפות חיות בריאה.
לעומת הצפצפה שגדילה בהרים שאינה שואפת לשאוב מים ומסתפקת במעט מים השקועים בקרקע ההר. כך החושב את עצמו למושלם שוב אין לו מה להוסיף חכמה ודעת, ולפיכך עצה לבן המורה חוסר חיות כמת. עלה הערבה משוך וחלק כי יש לו ראש ויש לו סוף, לעומת העלה העגול של הצפצפה ומלא פגימות, עגול אין לו ראש ואין לו סוף בכל מקום הוא שווה, לכך הוא פגום. כי תמיד צריך לדעת שיש יותר מושלם ויש פחות, ועבודתו של האדם להתקדם עוד. כאשר ישראל נוקטים בגישה זו הם באמת שלמים כעלה הערבה שהוא חלק. אך כאשר נדמה להם שהם מושלמים ואין להם לשאוף הלאה, כעין העיגול שאין בו חשוב יותר וחשוב פחות, הם נסוגים. זוהי תוכחתו של הנביא. נמצא שיש פן נוסף לערבה בחג הסוכות המורה על הצורך לינוק עוד תורה ועל ידי כך להגדיל את חיותנו.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
האם מותר לפנות למקובלים?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך עושים קידוש?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !
אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית
בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו
מאמר שלישי זהירות החסיד במצווות
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ט' - י"א
תיאור עבודת החסיד וההקפדה על קיום פרטי כל המצוות.
יסודות התורה והאמונה ימות המשיח והשיאים המצופים שבאחריתם
המשכנו להתקדם ביסודות השייכים להשגחה. אחר שלמדנו בשיעור הקודם על עולם הנשמות, תחיית המתים והעוה''ב, המשכנו בשיעור זה להבהיר את עניין ימות המשיח. לשם כך חילקנו בימות המשיח בין ראשיתם לאחריתם. על ראשיתם הרחבנו שהאמונה בהם היא יסוד תורה המפורש בה בפרשת נצבים ובברכות בלעם, ודיברנו על ההשלכות המעשיות וההלכתיות המתחייבות בשלב זה. התייחסנו גם לויכוח עם סאטמר בנושא נקיטת היוזמה בקידום השלב הזה. אחר, התייחסנו גם למחלוקות שישנם על אופיים של אחריתם של ימות המשיח, ועל מציאות הניסים ושינויי הטבע בשאותה התקופה העתידית המאושרת.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן הקודש כצורה לחומר
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ה'
החומר צריך להיות איתן ומוכשר ועל גביו יכול לבור הקודש בצורה שלמהשמתאימה לעולם שלנו, קודש תנועתי ומשתלם
תורה והלכות ציבור סמכויות בתי הדין
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
סמיכת חכמים | חידוש הסמיכה | שלא תנעול דלת | שליחותיהו
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
