בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות יסודי התורה
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ח טבת התשע"ה

פרק א' חלק ב'

undefined

בשביל הנשמה

י"ח טבת התשע"ה
5 דק' קריאה
ייחוד ה'
ז1 אֱלוֹהַּ זֶה - אֶחָד הוּא; אֵינוֹ לֹא שְׁנַיִם וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנַיִם, אֶלָּא אֶחָד שֶׁאֵין כְּיִחוּדוֹ* אֶחָד מִן הָאֲחָדִים הַנִּמְצָאִין בָּעוֹלָם: לֹא אֶחָד כְּמִין,* שֶׁהוּא כּוֹלֵל אֲחָדִים הַרְבֵּה, וְלֹא אֶחָד כְּגוּף, שֶׁהוּא נֶחֱלָק לְמַחְלָקוֹת וְלִקְצָווֹת,* אֶלָּא יִחוּד שֶׁאֵין יִחוּד אַחֵר כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם.
ז2 אִלּוּ הָיוּ הָאֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה* - הָיוּ גּוּפִין וּגְוִיּוֹת,* מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַנִּמְנִין הַשָּׁוִין בִּמְצִיאָתָן נִפְרָדִין זֶה מִזֶּה אֶלָּא בַּמְּאֹרָעִין שֶׁיֶּאֶרְעוּ הַגּוּפוֹת וְהַגְּוִיּוֹת. וְאִלּוּ הָיָה הַיּוֹצֵר* גּוּף וּגְוִיָּה - הָיָה לוֹ קֵץ וְתַכְלִית, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת גּוּף שֶׁאֵין לוֹ קֵץ. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קֵץ וְתַכְלִית - יֵשׁ לְכֹחוֹ קֵץ וָסוֹף.
ז3 וֵאלֹהֵינוּ בָּרוּךְ שְׁמוֹ - הוֹאִיל וְכֹחוֹ אֵין לוֹ קֵץ וְאֵינוֹ פּוֹסֵק, שֶׁהֲרֵי הַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד,* אֵין כֹּחוֹ כֹּחַ גּוּף. וְהוֹאִיל וְאֵינוֹ גּוּף - לֹא יֶאֶרְעוֹ מְאֹרְעוֹת הַגּוּפוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶחֱלָק וְנִפְרָד מֵאַחֵר; לְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אֶלָּא אֶחָד. וִידִיעַת דָּבָר זֶה - מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (דברים ו,ד).
___________________________________
אֶחָד שֶׁאֵין כְּיִחוּדוֹ – רק הקב"ה ראוי לתואר "אחד". מִין – שם כללי המכיל פרטים בקבוצה, כגון השם 'אדם', הכולל את הפרטים ראובן ושמעון ועוד הרבה אחרים (מילות ההיגיון י). לְמַחְלָקוֹת וְלִקְצָווֹת – שניתן לחלקו חלוקה פנימית ולהצביע על קצוות שלו: מעלה, מטה וכו'. הוכחת אחדות ה' נעשית בשלושה שלבים: 1) שאם אינו חומרי, מוכרח שהוא אחד; 2) שאם הוא אינסופי, מוכרח שאינו חומרי; 3) שהוא אינסופי. לכן מוכרח שאינו חומרי ושהוא אחד. אִלּוּ הָיוּ הָאֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה וכו' – הוכחת שלב 1 בדרך השלילה: אילו לא היה ה' אחד, היה מוכרח שהוא חומרי, מפני שאם יש הבדל בין דברים נבדלים ("הנמנים" = הניתנים להימנות), הרי זה רק בשל תכונותיהם החומריות (במאורעות וכו'). גּוּפִין וּגְוִיּוֹת – מילים נרדפות. וְאִלּוּ הָיָה הַיּוֹצֵר וכו' – הוכחת שלב 2 בדרך השלילה: אילו ה' היה חומרי, היה סופי וכוחו סופי. שֶׁהֲרֵי הַגַּלְגַּל סוֹבֵב תָּמִיד – הוכחת שלב 3: אם תנועת גרמי השמים היא מעגלית ואינסופית (כפי שהסיקו הקדמונים מהתבוננות בהם), מוכרח שהמקור לתנועתם הוא אינסופי, והוא ה' (ראה גם מו"נ ב,א-ד). יש לציין שכיום מוכח שבכל פרט קטן ביקום כולו, האטום, יש תנועה תמידית של האלקטרון סביב הגרעין, והדבר מעצים מאוד את דברי רבנו.


ביאורים
הרמב"ם הגדיר בתחילה שהידיעה הראשונית על מציאות ה' היא המצוה הראשונה בתורה. כעת הוא קובע שהמצוה השנייה, הכרוכה בראשונה, היא ההכרה בייחוד ה'. לא די שהאדם ידע שה' קיים ומשגיח, אלא חובה עליו לדעת שה' הוא אחד . זאת מניין לנו? כדי ליישם את המצוה הזו כהלכתה, מפרט הרמב"ם שני מאפיינים נוספים בנוגע לה': הוא נצחי והוא נבדל. הרמב"ם מקדים כמה כללים הבנויים על ההיגיון, ובעזרתם, מנסח שרשרת מסקנות שמובילות אותנו למסקנה הכרחית על ייחוד ה':
1) א. העולם לא יכול לנוע מעצמו, אלא בעזרת מסובב. > ב. כיוון שהעולם נע תמיד בלי הפסק, זה מוכיח שהמסובב אותו הוא נצחי. 2) א. המציאות הגשמית תלויה בזמן, כיוון שהיא מושפעת מכוחות הטבע שגורמים לה להשתנות עד לבלייה מוחלטת. > ב. כיוון שה' הוא נצחי, הוא לא חלק מהמציאות הגשמית אלא נבדל לגמרי. 3) א. הסיבה לכך שיש דברים דומים שהתכלית שלהם זהה, כגון כסאות בגדלים ובגוונים שונים, היא שלכל אחד מהם יש גוף משלו. במציאות רוחנית דברים זהים מתאחדים, ורק במציאות גשמית ייתכן ריבוי של דברים זהים > ב. כיוון שה' אינו בעל גוף, לא ייתכן שיש כמה 'אלוהות', אלא מוכרח שה' הוא אחד .
הרמב"ם מורה לנו את הדרך לקיים את מצוות התורה היסודיות ביותר, על ידי שימוש בכללי היגיון, במדע ובפילוסופיה. דברי הרמב"ם מבוססים, כמובן, על התפיסות המדעיות בדורו. על פי הרמב"ם, כפי שנראה יש לעבוד בכלי המדע של הזמן, על אף מוגבלותם. הרמב"ם מקצר לנו את הדרך, ואינו מבסס כאן את הכללים הללו, אלא מניח אותם כאקסיומה. ההיגיון המובנה בשכלנו, הוא אחד מהכלים שבהם אנו מקיימים את מצוות התורה, כמו עם שאר איברי הגוף. אולם ההיגיון איננו פועל בחלל ריק, אלא בנוי על התבוננות בבריאה. מדעי הטבע מורים על כך שהעולם איננו סטטי, אלא מצוי בתנועה מתמדת. כאשר מחברים לנתון הראשוני הזה את החכמה האנושית, מתברר שהעולם עצמו מכריז על נצחיותו, נבדלותו וייחודו של הבורא.
בין השיטין, עומד הרמב"ם על ההבחנה בין המציאות הגשמית למציאות רוחנית. הרוחניות מעניקה לגשמיות תכלית ומהות, ואילו הגשמיות מעניקה לרוחניות כלים ומימוש. המהות של כל הכיסאות בעולם היא אחת, והיא קיימת לפני שהכיסא נוצר וגם לאחר שהתפרק. המגוון והכמות וכן הבלאי, של הכיסאות הקיימים, נובעים רק מהחומרים הגשמיים שמרכיבים אותם. המהות של העולם כולו היא אחת, והיא קיימת עוד לפני שהעולם נברא ויכולה להתקיים גם אם הוא יתכלה. כדי להבין מהי התכלית והמהות של העולם, צריך לדעת את ה'. ואי אפשר לדעת את ה', בלי לדעת שהוא נצחי, נבדל ואחד. אולם המהות של הכיסא, נעדרת משמעות בלי היישום המעשי שלה בכיסא בנוי. לעומת זאת המהות של העולם, אינה יונקת את המשמעות שלה מהעולם, כיוון שמציאות ה' איננה תלויה בעולם. לכן גם הידיעה על כך שה' הוא 'אחד' איננה סוף הדרך, כי צריך גם להבין מה זה אומר. בעולם שלנו אנחנו מכירים 'אחד' גשמי כמו גוף האדם שמורכב מהרבה חלקים, או 'אחד' רוחני כמו מהות הכיסא שמתייחסת להרבה פרטים. אולם יש סוג נוסף של 'אחד', והוא 'ה' אחד'. זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. אנחנו לא מבינים מה זה בדיוק, אבל אנחנו צריכים לדעת שזה לא מה שאנחנו חושבים.

הרחבות
חקירת מציאות ה' לעומת חקירת אחדות ה'
לְפִיכָךְ אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אֶלָּא אֶחָד. בסעיפים אלו הרמב"ם מוכיח בצורה שכלית, את אחדות ה'. אולם אם נעיין בסעיפים הקודמים בעניין מציאות ה', נראה שהרמב"ם לא הביא לכך ראיות שכליות אלא קביעה כי "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" [יסודי התורה א, א]. מכך למד רבי צבי אלימלך שפירא , בעל ה"בני יששכר", שלדעת הרמב"ם אין חובה לחקור את מציאות ה' בראיות שכליות: "על כרחך דעתו דאין מן הצורך על פי התורה לחקור חקירה על זה (על מציאות ה') במופת (בראיות שכליות), רק (אלא) לסמוך על הקבלה (מסורת)" אולם ביחס ל ייחוד ה' הרמב"ם כן מביא הוכחות שכליות, שכן הוא סובר שהתורה מחייבת אותנו לחקור זאת: "מדאמרה תורה "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"... הכוונה שמע והבן ישראל ה' שהוא אלהינו... ה' אחד" [דברים נחמדים, יסודי התורה א, ז].
הדברים שהרמב"ם מעלה בפרקים א-ב מוגדרים כמעשה מרכבה [יסודי התורה ב, יא], וכידוע, חז"ל הדריכו אותנו לא לחקור באופן שכלי עניינים גבוהים אלו ללא הכנה ראויה [חגיגה פרק ב, משנה א, הלכות יסודי התורה ד, יג]. על כן ברור מדוע הרמב"ם לא מביא כאן הוכחות שכליות למציאות ה'. אולם אם-כן, מדוע הוא סובר שיש ציווי לכל יהודי לחקור את אחדות ה'?
ננסה להציע הסבר לשיטת הרמב"ם. על פי הרמב"ם, האמונה באחדות ה' שוללת את הגשמת ה' כמו שכתב "אלוה זה אחד הוא... ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות". איננו יכולים להבין בשכלנו בצורה מוחלטת כיצד ייתכן שהקב"ה נמצא ופועל ללא גוף. ואולי דווקא משום כך יש חשיבות גדולה כל כך לשלילת ההגשמה (יחד עם תפיסת האחדות). אחרי שמתברר לאדם שלא ייתכן שהקב"ה הוא בעל גוף, הוא מבין שלא תיתכן תפיסה שלמה של מציאות ה' על ידי השכל האנושי. מתוך כך מובן שניסיון לחקור באופן שכלי את נצחיות ה' ואת הווייתו ללא ההכנות הראויות הוא הבל (עיין בפירוש המשניות לרמב"ם שם, ובמורה נבוכים א, לא-לג שמבאר שהחקירה במושגים אלוהיים ללא ההכנות הראויות מזיקה). אם-כן, על פי ה"בני יששכר" לימוד אחדות ה' המביא לשלילת ההגשמה הוא הכרח לכל יהודי. לכן בספר ה"יד החזקה" שנועד להמון, מביא הרמב"ם הוכחות שכליות לכך. אולם חקירה שכלית של מציאות ה' מתאימה רק ליחידים אחרי ההכנות המתאימות (במורה נבוכים הרמב"ם מביא הוכחות שכליות למציאות ה' כאשר הוא מתמודד עם שיטת הפילוסופים, אך אין מכך ראיה שיש חובה לעסוק בכך).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il