בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • תפילות יום הכיפורים
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • אור פני מלך
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
5 דק' קריאה
כפרה מלמעלה
יום הכיפורים, כשמו כן הוא יום אשר בו מתכפרים עוונותיהם של ישראל, והוא מרוכז סביב לרעיון יסודי אחד הכפרה.

אין לערב את רעיון הכפרה ברעיון התשובה, על אף שיש ביניהן מן המשותף: גם בתשובה וגם בכפרה ישנו צד מסוים של הזכרת החטא ועזיבתו. ואולם, קיים הבדל עצום בין השניים, הן מצד תוכנם והן מצד היחס של האדם כלפיהם.

עיקרה של התשובה הוא המאמץ של האדם השב מדרכו הרעה, ומנסה לחזור ולמצוא קשר עם ה'. לכן, תשובה היא פארו של האדם, וימי תשובה הנם ימיו הגדולים והמקודשים של האדם. הכפרה, לעומתה, היא מעשה שמים. אין האדם משמש אלא כלי, שמסגל עצמו בתשובה ומעשים טובים כדי שתוכל לחול עליו הכפרה. אך גופה של כפרה היא תמיד ובכל מקרה חסד ה' הבא ממרום. ניתן לחוש בהבדל גם במצב רוחו של האדם בשתי ההתרחשויות השונות. בעל התשובה נתון בעצב, וזכרון החטא נמצא לפניו, כעניין "וחטאתי נגדי תמיד" 1 ועל כן התשובה היא בבכי ובמרירות. הכפרה מכל צדדיה היא מאורע של שמחה, אשר אף שהיה קשור בשעתו בעבירה, עתה בשעת הכפרה אין בו אלא שמחה, שמחת היטהרות והזדככות.

גם אם כפרת יום הכיפורים תלויה בתשובה הקודמת לה (כמסקנת ההלכה, שאין יום הכיפורים מכפר אלא לשבים 2 ), בכל זאת אין התשובה הזאת מהווה חלק מהותי מיום הכיפורים גופו. לכן יש מי שאומר, שעיקר הווידוי השייך ליום הכיפורים הריהו לפני כניסת החג, ולא בתוכו 3 . נמצא, שזמנה של התשובה הריהו בעיקר לפני יום הכיפורים, ויום הכיפורים עצמו הריהו זמן הסליחה וכפרת העוון בלבד.

קדושת היום
מעיון בפסוקי התורה העוסקים ביום הכיפורים, עולה כי משולבים בו שני נושאים. בפרשת אמור, כחלק מתיאורי כל החגים, מוצאים אנו צורה אחת של יום הכיפורים "יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' א להיכם" 4 , יום תענית וכפרה. העניין השני מופיע בפרשת "אחרי מות", ואף שגם בה מוזכר עניין הכפרה, מכל מקום עיקר הפרשה עוסק בסדר העבודה של היום במקדש, אשר שיאו בכניסת הכהן הגדול לפני ולפנים.

מצד מהותו כיום של תענית וכפרה, יום הכיפורים הריהו יום של פסיביות מוחלטת; השביתה ממלאכה והתענית אינן בגדר עשייה, המביאה לכפרה (שהרי הן דווקא הימנעות מעשייה). מבחינת הכפרה, בודאי אין מעשי האדם קובעים, אלא "עיצומו של יום מכפר" 5 .

לעומת זאת, מבחינת סדר עבודת היום במקדש, יום הכיפורים הריהו רצוף עשייה, ואין יום שתהיינה עשיותיו מרובות וסבוכות יותר מאשר יום הכיפורים. ההתכוננות וההתקדשות של הכהן הגדול, ולאחר מכן כניסתו אל בית קדשי הקדשים, מייחדים את הזמן בו הם קורים, לא רק כיום הכיפורים, אלא אף כ"יום הקדוש".

נמצא, שעיקרו ומרכזו של היום בנקודה מסוימת ומוגדרת אחת הכפרה, ובסמוך לה מצויים שני גופי דברים הקשורים בה: מן הצד האחד הווידוי והתשובה, ומן הצד השני סדר עבודת המקדש הקדושה.

כפרה וקדושה בתפילה
בהתאם לסדר עניינים זה, ערוכה מסגרתן של תפילות יום הכיפורים. בתפילת העמידה (מלבד שלוש הברכות הראשונות ושלוש האחרונות, הקבועות בכל ימות השנה), מצויה, כבשאר החגים, ברכה אמצעית המדברת מעניינו של יום. ברכה זו פשוטה היא, והיא חוזרת ומדגישה את נקודתו הפנימית של היום הכפרה, והבטחון שה' מוחל וסולח לעוונות ביום זה. כאמור, עיקרה של הכפרה אינו בהזכרת העוון או בצער על החטא, כי אם להיפך: בשמחת ההיטהרות, בחדווה של ההתחדשות "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך" 6 .

גם נקודת התשובה, ההקדמה ההכרחית לכפרה, אינה יכולה להיעדר מסדר התפילות. משום כך אף שלא כחלק מסדר תפילה עצמו הוצמדה לכל אחת ואחת מן התפילות אמירת הווידוי הגדול "על חטא".

הוידוי והתשובה, והכפרה שאחריהם, מבטאים את תוכנו של היום מבחינת כל אדם בכל עת. אולם יש, כאמור, צד נוסף של יום הכיפורים, מבחינת היותו היום המיוחד במקדש, ובסדר העבודה שבו. אף על פי שבמסגרת תפילת העמידה אין חלק מיוחד לסדר העבודה, הרי כבר מתחילת יצירתו של סידור התפילה, נוספו פיוטים רבים המתארים את סדר העבודה.

"סדר העבודה" ביום הכיפורים אינו ממלא תפקיד טפל בבחינת תבלין ופיוט בלבד והרי הוא חלק מרכזי בתפילת היום, ובמובן מסוים, משמש כחלק עיקרי של תפילות היום. מרכזיותו של סדר העבודה, מתבטאת בזמן הרב המוקדש לו, בערך הרגשי המיוחס לו, וכן בטקס המיוחד והבולט של השתחוויות וכריעות שבתוכו. אמנם בקהילות האשכנזים יש כריעה גם בתפילת ראש השנה, אך הדברים אינם מגיעים לכל אותה המשמעות העמוקה שיש לכריעות בתוך סדר העבודה של יום הכיפורים.

מימד הקדושה
על פניו, אפשר היה לראות בהחשבה היתירה של סדר העבודה, והבלטתו כעניין המרכזי של יום הכיפורים, כעין הסחת הדעת מן הנקודה המרכזית. סדר התפילה עצמו מכיל בעיקר את רעיון הכפרה, ופיוט "סדר העבודה" כאילו מסלק את העיקר מפני הטפל, שהרי עיקרו של יום זה הוא כפרה, וסדר העבודה עוסק דווקא בצד הקדושה של היום.

אפשר היה לתרץ תירוץ טכני פשוט, ולהסביר שבניגוד לימי חג אחרים, יום הכיפורים מוקדש כולו לתפילה, ולכן יש מספיק פנאי וזמן במהלך היום גם לעניין זה. אולם, יש בדבר גם צד יסודי יותר. על אף שמבחינת ההלכה יום הכיפורים נופל בקדושתו מן השבת 7 , בכל זאת, ראה העם בכל עדותיו ובכל דורותיו דווקא את יום הכיפורים בתור היום המקודש מכל ימות השנה, "יום ה' ". גם מהתבוננות בדברי חז"ל, מורגש היטב ייחודו של יום הכיפורים, ועליונותו על פני כל השנה כולה. ביתר שאת, מצוי ביטוי זה של הקדושה העליונה של יום הכיפורים בתורה עצמה, בפרשת אחרי מות. שהרי מבחינת סדר העבודה במקדש, יום הכיפורים הוא השיא העליון של הקדושה, המגע הקרוב ביותר של אדם וא להים.

מעיון והעמקה בדבר, ניתן לגלות כי המושג של כפרה כוללת ויום המיועד לכפרה קשור בטבורו למדרגה הגבוהה ביותר של קדושה. כפרתו של יום הכיפורים היא ביטוי של התגלות עליונה ביותר, בחינת מתן התורה לנצח לעם ישראל (הלוחות השניים ניתנו ביום הכיפורים 8 ), ובחינת הסליחה, הקשורה בשלוש עשרה מידות הרחמים, שהן שיא של ההתגלות לאדם. הווה אומר: יום הכיפורים הוא יום התגלות הקדושה, ולכן יום זה הוא יום של כפרה.

יום הכיפורים אינו רק יום שיש בו קדושה, אלא הוא יומה של הקדושה, היום המיועד להתקרבות, להבנה ולהזדהות עם הקודש והקדוש. אמנם, רעיון זה רק נסתר בתוך התפיסה הפורמלית של החג, אך מצוי הוא בתשתיתם של כל רעיונותיו, דיניו ומנהגיו של היום, ובשאיפה לייחד את היום לקדושה. ואכן, ברוב הפיוטים וההוספות שאומרים ביום הכיפורים, על אף השוני בלשונם ובביטוייהם, ועל אף הרעיונות השונים המובעים בהם מתכוונים כולם לדבר אחד: להעצים את תחושת הקדושה והקדוש ביום זה.

גם פיוט "עשרת הרוגי מלכות" שנוהגים האשכנזים לומר ביום הכיפורים, אינו נתפס בגדר אבלות וצער, אלא כביטוי העליון של קדושה הנהרגים על קידוש השם. בנוסף, הזכרת הרוגי מלכות ממשיכה את אותה הנקודה שנזכרה בקריאה של היום מות שני בני אהרן שאף מותם הוא "בקרבתם לפני ה' וימותו" 9 מיתה של קדושה.

משום כך, יפה הרגיש העם כי סדר העבודה ובפרט אותם רגעים שבהם היה הכהן הגדול מבטא את שם המפורש הינם הרגעים העילאיים של היום, שהרי הם מבטאים את תמצית קדושת יום הכיפורים, בקדושה המשולשת של הזמן, המקום והאדם.

הכנסת סדר העבודה ופיוטי הקודש אל סדר יום הכיפורים, מבטאת את תחושת העם בכל הדורות, בצורך להתעלות אל הקודש ביום זה. שכן, על אף שהכפרה היא עיקרו של היום, הרי היא עצמה איננה בידי האדם, והאדם אינו אלא מכין מקום לה. לכן, הוסיפו לה צד של עשייה אנושית את ההכנה, והכלי לסליחה ולכפרה את ההתעלות והדבקות בתפיסת הקדושה.

---------------------
מתוך החוברת "באור פני מלך" ניתן לרכוש במחיר 15 ש"ח בטלפון: 5110028 - 052.


^ 1. תהלים נא, ה.
^ 2. רמב"ם הלכות תשובה א, ג.
^ 3. שולחן ערוך הרב תרז, ב.
^ 4. ויקרא כג, כח.
^ 5. רמב"ם הלכות תשובה א, ג.
^ 6. ישעיהו מד, כב.
^ 7. מבחינת הענישה עונש המחלל שבת (סקילה) חמור יותר מעונש המחלל את יום הכיפורים (כרת), ובנוסף מבחינת הכבוד שחולקים ליום, כפי שעולה מהכרעת מחלוקת התנאים (תוספתא מגילה ג, יא), שבשבת ישנם יותר עולים לתורה מאשר ביום כיפורים, יחס הקשור קשר הדוק לקדושתו של היום.
^ 8. תענית ל, ב.
^ 9. ויקרא טז, א.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il