- מדורים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רוני תחיה בת טובה
מה ענין שמיטה אצל הר סיני?
המאורע החשוב ביותר הנזכר בפרשתנו, יתכן שהוא גם החשוב ביותר בתולדות עמנו, הוא מעמד הר סיני. במעמד זה קיבל עם ישראל בפרט והעולם בכלל את עשרת הדיברות.
חז"ל טבעו את מטבע הלשון: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני?
(ספרא בהר פרשה א, עיינו גם ברש"י שם).
ננסה לענות על שאלתם ונציע כי כל הנושאים המופיעים בעשרת הדיברות, כלולים גם במצוות השמיטה - במצוות הקשורות לשנת השבע.
הדיבר הראשון הוא:
"אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ').
המצוה לשמוט את הקרקעות מזכירה לכולנו את יסוד האמונה בקב"ה, שהוא ורק הוא "קנה הכל". הוא הבורא ואנחנו הנבראים, קיבלנו את חיינו הזמניים כבני חורין ממנו.
הדיבר השני הוא: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". האיסור לסגוד לאל אחר, מעמיד את האמונה בקב"ה וההליכה בדרכיו, במקום הראשון מבחינת סדר העדיפויות של המאמין. דיבר זה מנוסח במילים אחרות בסוף הפרשה: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שם). משמעותו של איסור זה היא לא רק שלא לעשות פסילים ממתכות יקרות, אלא גם שלא לסגוד לזהב ולכסף. שלא נקדיש את חיינו לרדיפה אחרי ממון. אין כמו שנת השבע לסמל עקרון חשוב זה הן בשמיטת הקרקעות והן בשמיטת הכספים.
הדיבר השלישי הוא: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". החיוב לשמור על קדושת השם והאיסור לפגע בכבוד הקב"ה, בודאי בולטים, בשנה בה אנו אוכלים משלחן גבוה ושומרים על קדושת פירות וירקות השביעית.
הדיבר הרביעי קשור בטבורו לשנה השביעית": "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד...". שהרי שנת השבע בשנים מקבילה ליום השביעי בימים. גם הנימוק: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" הוא העומד כיסוד מצוות השמיטה.
הדיבר החמישי קשור גם הוא לשנת השבע לא רק בגלל הקשר לאדמה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". החיוב היסודי של הכרת הטוב הוא הבסיס לשתי מצוות בסיסיות אלה.
הדיברים השישי והשביעי: "לֹא תִּרְצָח ; לֹא תִּנְאָף", עוסקים בקדושת החיים וקדושת התא המשפחתי. מצוות השמיטה שעוסקת בקדושת המקום וקדושת הזמן משלימה את התמונה של חיים בקדושה מכל ההיבטים.
הדיברים השמיני והתשיעי: "לֹא תִּגְנֹב ; לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר", עוסקים בזהירות בה יש לנקוט ביחס לרכושו של השני. אין כמו מצוות השביעית להזכיר עקרון זה. מי שמפקיר את מה ששייך לו לטובת האחרים בוודאי שלא יחטא בנטילת רכוש של האחר או בעזרה למעשה מושחתת לגזל באמצעות עדות שקר.
הדיבר העשירי: "לֹא תַחְמֹד", דורש מן המאמין לא רק להימנע משליחת יד אל רכושו של האחר אלא אף לכוף את מחשבותיו לעיקרון זה. שנת השבע שמאפשרת עצירה במירוץ החיים ולקיחת פסק זמן רוחני יכולה לסייע רבות להשגת דרגה רוחנית גבוהה זו.
הבה נתפלל כי נזכה בשנת השבע, לטפס למרומי הר סיני מבחינה רוחנית ולהגיע לפסגה,
כפי שעשרת הדיברות מכוונות אותנו.
חז"ל טבעו את מטבע הלשון: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני?
(ספרא בהר פרשה א, עיינו גם ברש"י שם).
ננסה לענות על שאלתם ונציע כי כל הנושאים המופיעים בעשרת הדיברות, כלולים גם במצוות השמיטה - במצוות הקשורות לשנת השבע.
הדיבר הראשון הוא:
"אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ').
המצוה לשמוט את הקרקעות מזכירה לכולנו את יסוד האמונה בקב"ה, שהוא ורק הוא "קנה הכל". הוא הבורא ואנחנו הנבראים, קיבלנו את חיינו הזמניים כבני חורין ממנו.
הדיבר השני הוא: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". האיסור לסגוד לאל אחר, מעמיד את האמונה בקב"ה וההליכה בדרכיו, במקום הראשון מבחינת סדר העדיפויות של המאמין. דיבר זה מנוסח במילים אחרות בסוף הפרשה: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שם). משמעותו של איסור זה היא לא רק שלא לעשות פסילים ממתכות יקרות, אלא גם שלא לסגוד לזהב ולכסף. שלא נקדיש את חיינו לרדיפה אחרי ממון. אין כמו שנת השבע לסמל עקרון חשוב זה הן בשמיטת הקרקעות והן בשמיטת הכספים.
הדיבר השלישי הוא: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". החיוב לשמור על קדושת השם והאיסור לפגע בכבוד הקב"ה, בודאי בולטים, בשנה בה אנו אוכלים משלחן גבוה ושומרים על קדושת פירות וירקות השביעית.
הדיבר הרביעי קשור בטבורו לשנה השביעית": "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד...". שהרי שנת השבע בשנים מקבילה ליום השביעי בימים. גם הנימוק: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" הוא העומד כיסוד מצוות השמיטה.
הדיבר החמישי קשור גם הוא לשנת השבע לא רק בגלל הקשר לאדמה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". החיוב היסודי של הכרת הטוב הוא הבסיס לשתי מצוות בסיסיות אלה.
הדיברים השישי והשביעי: "לֹא תִּרְצָח ; לֹא תִּנְאָף", עוסקים בקדושת החיים וקדושת התא המשפחתי. מצוות השמיטה שעוסקת בקדושת המקום וקדושת הזמן משלימה את התמונה של חיים בקדושה מכל ההיבטים.
הדיברים השמיני והתשיעי: "לֹא תִּגְנֹב ; לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר", עוסקים בזהירות בה יש לנקוט ביחס לרכושו של השני. אין כמו מצוות השביעית להזכיר עקרון זה. מי שמפקיר את מה ששייך לו לטובת האחרים בוודאי שלא יחטא בנטילת רכוש של האחר או בעזרה למעשה מושחתת לגזל באמצעות עדות שקר.
הדיבר העשירי: "לֹא תַחְמֹד", דורש מן המאמין לא רק להימנע משליחת יד אל רכושו של האחר אלא אף לכוף את מחשבותיו לעיקרון זה. שנת השבע שמאפשרת עצירה במירוץ החיים ולקיחת פסק זמן רוחני יכולה לסייע רבות להשגת דרגה רוחנית גבוהה זו.
הבה נתפלל כי נזכה בשנת השבע, לטפס למרומי הר סיני מבחינה רוחנית ולהגיע לפסגה,
כפי שעשרת הדיברות מכוונות אותנו.

לֹא יַעֲקֹב ... שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל
הרב יוסף כרמל | יד כסלו תשפ"ג

על משבר ופתרונו
הרב יוסף כרמל | ד' טבת תשפ"א

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ב

ישמעאל בני, ברכני!
הרב יוסף כרמל | תשע"ד
מה הם קטניות ומי הם אוכלי קטניות?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
תיקון ימי השובבי"ם
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
איך ללמוד אמונה?
איך ללמוד גמרא?
דיני פרשת זכור
הכוח המיוחד של שבת שובה
למה שמחים כבר משנכנס אדר?
כללי הלכות הגעלת כלים
פרק י
הרב אליעזר מלמד | תשפ

שבת הגדול
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח
חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגדה של פסח - ורחץ
עולת ראי"ה פסח - שיעור 4
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ב אדר תשפ"ג
הגדה של פסח - המשך "הא לחמא ענייא"
עולת ראי"ה פסח - שיעור 9
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ט אדר תשפ"ג
