ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק שְׁמִינִיברכות הפירות ושאר אוכלים | |
הכללים | |
א כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן - מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ' וּבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת', חוּץ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין הַכְּתוּבִין בַּתּוֹרָה, וְהֵן עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים וּתְאֵנִים וְזֵיתִים וּתְמָרִים, שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ. וְכָל פֵּרוֹת הָאָרֶץ וְהַיְּרָקוֹת - מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. וּדְבָרִים שֶׁאֵין גִּדּוּלֵיהֶן מִן הָאָרֶץ, כְּגוֹן בָּשָׂר וּגְבִינָה וְדָגִים וּבֵיצִים וּמַיִם וְחָלָב וּדְבַשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - בַּתְּחִלָּה מְבָרֵךְ 'שֶׁהַכֹּל' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. וְהַשּׁוֹתֶה מַיִם שֶׁלֹּא לְרַוּוֹת צְמָאוֹ - אֵינוֹ טָעוּן בְּרָכָה לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו. | א הָאִילָן - העץ. "זה הכלל: כל המוציא עלים מעיקרו [=מגזעו] - הרי זה ירק; וכל שאינו מוציא עלים מעיקרו - הרי זה אילן" (כלאיים ה,כ). גזעו של הירק אינו מתקיים יותר משנה. בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ - תחילת הברכה, "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם", אינה נזכרת, משום שהיא משותפת לכל הברכות. פֵּרוֹת הָאָרֶץ - צמחים חד שנתיים שפירותיהם נאכלים, כגון המלפפון והעגבנייה. יְרָקוֹת - צמחים חד שנתיים שהעלים שלהם יוצאים משורשם, כגון החסה. בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת - ראה הנוסח להלן ח. מֵעֵין שָׁלשׁ - ראה הנוסח ג,יג; ח,יד. שֶׁלֹּא לְרַוּוֹת צְמָאוֹ - כגון השותה מים כדי להקל על בליעת דבר מה (פה"מ ברכות ו,ח), כגון תרופה. דברים אלו אמורים במים בלבד, משום שאין בהם טעם (ק'). |
ב הַסּוֹחֵט פֵּרוֹת וְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין - מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה 'שֶׁהַכֹּל' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת', חוּץ מִן הָעֲנָבִים וְהַזֵּיתִים; שֶׁעַל הַיַּיִן הוּא מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן' וּלְבַסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ, וְעַל הַשֶּׁמֶן הוּא מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, וְשָׁתָה הַשֶּׁמֶן עִם מֵי הַשְּׁלָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה בִּשְׁתִיָּתוֹ. אֲבָל אִם שָׁתָה הַשֶּׁמֶן לְבַדּוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה חוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ - מְבָרֵךְ עָלָיו 'שֶׁהַכֹּל', שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנָה בְּטַעַם הַשֶּׁמֶן. | ב חוֹשֵׁשׁ - חש כאבים. מֵי הַשְּׁלָקוֹת - מים ששלקו (=הרתיחו) בהם פירות. |
ג פֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל חַיִּים - אִם בִּשְּׁלָן אוֹ שְׁלָקָן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה 'שֶׁהַכֹּל' וּלְבַסּוֹף 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת'. וִירָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל שְׁלוּקִין, כְּגוֹן כְּרוּב וָלֶפֶת - אִם אֲכָלָן חַיִּים, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה 'שֶׁהַכֹּל'. וּדְבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָכֵל חַיִּים וּמְבֻשָּׁלִין - אֲכָלָן בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִין, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה בְּרָכָה הָרְאוּיָה לָהֶן: אִם הָיוּ פֵּרוֹת עֵץ - מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ'; וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת אֲדָמָה אוֹ יְרָקוֹת - מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה'. | ג בִּשְּׁלָן אוֹ שְׁלָקָן - המבושל הוא המאכל המורתח במים בתוספת תבלין, ואילו השלוק הוא המאכל המורתח במים בלא תוספת תבלין (למקור ראה לעיל ביאור ג,ב). |
ד יְרָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהִשָּׁלֵק, שֶׁשְּׁלָקָן - מְבָרֵךְ עַל מֵי שֶׁלֶק שֶׁלָּהֶן 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה', וְהוּא שֶׁשְּׁלָקָן לִשְׁתּוֹת מֵימֵיהֶן, שֶׁמֵּימֵי שְׁלָקוֹת כַּשְּׁלָקוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִשְׁתּוֹתָן. דְּבַשׁ תְּמָרִים - מְבָרְכִין עָלָיו תְּחִלָּה 'שֶׁהַכֹּל'; אֲבָל תְּמָרִים שֶׁמִּעֲכָן בְּיָדוֹ וְהוֹצִיא גַּרְעִנִּין שֶׁלָּהֶן וַעֲשָׂיָן כְּמוֹ עִסָּה - מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן בַּתְּחִלָּה 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ' וּלְבַסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ. | ד שֶׁמֵּימֵי שְׁלָקוֹת כַּשְּׁלָקוֹת - בשלושה תנאים: 1) שֶׁדַּרְכָּן לְהִשָּׁלֵק - כלומר שהירקות נאכלים שלוקים; 2) שֶׁשְּׁלָקָן לִשְׁתּוֹת מֵימֵיהֶן - שמלכתחילה זו הייתה מטרת שליקתם; 3) בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִשְׁתּוֹתָן. ושלא בתנאים הללו, ברכתם 'שהכל נהיה בדברו'. ודין השלקות כדין ממעך פירות, וכדין מחית תמרים שבהלכה זו, ולא כדין סוחט פירות, שברכתם 'שהכל' (ק'). דְּבַשׁ תְּמָרִים - שדינו כדין מי שסחט פירות (לעיל ב). |
טעות וספק | |
י בֵּרֵךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן 'בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה' - יָצָא; וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ 'בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ' - לֹא יָצָא. וְעַל הַכֹּל, אִם בֵּרֵךְ 'שֶׁהַכֹּל' - יָצָא, אֲפִלּוּ עַל הַפַּת וְעַל הַיַּיִן. | י לֹא יָצָא - משום שבשעה שהזכיר שם ומלכות, הייתה דעתו על ברכה מוטעית (ראה בהלכה הבאה). |
יב כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ בָּהֶן אִם בֵּרֵךְ אִם לֹא בֵּרֵךְ - אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שָׁכַח וְהִכְנִיס אֹכָלִין לְתוֹךְ פִּיו בְּלֹא בְּרָכָה: אִם הָיוּ מַשְׁקִין - בּוֹלְעָן וּמְבָרֵךְ בַּסּוֹף; וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁאִם זְרָקָן יִמָּאֲסוּ, כְּגוֹן תּוּתִים וַעֲנָבִים - מְסַלְּקָן לְצַד אֶחָד וּמְבָרֵךְ, וְאַחַר כָּךְ בּוֹלְעָן; וְאִם אֵינָן נִמְאָסִין, כְּגוֹן פּוֹלִים וַאֲפוּנִים - פּוֹלְטָן מִפִּיו, עַד שֶׁיְּבָרֵךְ וּפִיו פָּנוּי, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל. | יב אֲפוּנִים - חִמצה תרבותית (Cicer arietinum), המוכרת יותר בשמה הערבי חומוס (פה"מ פאה ג,ג). |
הקדימות בברכות | |
יג הָיוּ לְפָנָיו מִינִין הַרְבֵּה: אִם הָיוּ בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת - מְבָרֵךְ עַל אֶחָד מֵהֶן וּפוֹטֵר אֶת הַשְּׁאָר; וְאִם אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶן שָׁווֹת - מְבָרֵךְ עַל כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ, וְאֵי זֶה מִין שֶׁיִּרְצֶה לְהַקְדִּים, מַקְדִּים. וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה בְּזֶה יָתֵר מִזֶּה - אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן אֶחָד מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין, עָלָיו הוּא מְבָרֵךְ תְּחִלָּה; וְכָל הַקּוֹדֵם בַּפָּסוּק - קוֹדֵם לַבְּרָכָה. וְהַשִּׁבְעָה הֵן הָאֲמוּרִין בְּפָסוּק זֶה: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח,ח), וּ"דְבָשׁ" זֶה - הֵן הַתְּמָרִים. וְהַתְּמָרִים קוֹדְמִין לָעֲנָבִים, שֶׁהַתְּמָרִים שֵׁנִי לְ"אֶרֶץ", וְהָעֲנָבִים שְׁלִישִׁי לְ"אֶרֶץ". | יג דְּבָשׁ זֶה הֵן הַתְּמָרִים - ולא דבש דבורים. |
טז אֲבָל אִם אָכַל בָּשָׂר וְשָׁתָה יַיִן - מְבָרֵךְ בַּסּוֹף עַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָכַל תְּאֵנִים אוֹ עֲנָבִים וְתַפּוּחִים וְאַגָּסִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן - מְבָרֵךְ בַּסּוֹף בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ, וְהִיא כּוֹלֶלֶת הַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּן פֵּרוֹת הָעֵץ הֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. | טז אַגָּסִים - מתרגומו של רבנו (פה"מ כלאיים א,ד) עולה שהכוונה לשזיף של ימינו (Prunus domestica). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
7 - הלכות ברכות ז'
8 - הלכות ברכות ח'
9 - הלכות ברכות ט'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ח'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הדלקה וכיבוי ביום טוב
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
שופר
איך ללמוד אמונה?
איך עושים קידוש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
למה תמיד יש מחלוקת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
