ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק עֲשִׂירִיברכות הודאה והשבח | |
שהחיינו | |
א בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן פְּתִיחָה וְלֹא חֲתִימָה תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁכְּבָר כְּתַבְנוּם (תפילה פרק ז), וְהֵם אֵלּוּ: הַבּוֹנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְהַקּוֹנֶה כֵּלִים חֲדָשִׁים, בֵּין יֵשׁ לוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין אֵין לוֹ - מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". | א פְּתִיחָה - שתחילת הברכה: "ברוך אתה ה'...". חֲתִימָה - שסוף הברכה: "...ברוך אתה ה'...". שֶׁאֵין בָּהֶן פְּתִיחָה וְלֹא חֲתִימָה - ראה להלן יט ואילך. כֵּלִים - בלשון חכמים, שם כולל לחפצים ולבגדים. |
ב וְכֵן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. וְאִם רָאָהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מְחַיֶּה הַמֵּתִים". הָרוֹאֶה פְּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה - בִּתְחִלַּת רְאִיָּתוֹ מְבָרֵךְ 'שֶׁהֶחֱיָנוּ'. | |
על הטוב ועל הרע | |
ג שָׁמַע שְׁמוּעָה טוֹבָה - מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב". שָׁמַע שְׁמוּעָה רָעָה - מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, דַּיַּן הָאֱמֶת". וְחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה בְּטוֹבַת נֶפֶשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו,ה), וּבִכְלַל אַהֲבָה זוֹ הַיְּתֵרָה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּהּ, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁיֵּצַר לוֹ - יוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ בְּשִׂמְחָה. | ג בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת - הדיין הנאמן. ה' נאמן עלינו, כי כל מעשיו נעשים בדין צדק וכראוי. בְּטוֹבַת נֶפֶשׁ - בשלווה, "ויכבוש רגשותיו ויישב דעתו... לפי שהרבה דברים נחשבים לרע בתחילתם, וסופם מביאים טובה גדולה" (פה"מ ברכות ט,ה). שֶׁיֵּצַר לוֹ - שיארעו לו דברים המצערים אותו. יוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ בְּשִׂמְחָה - "ויכוון האדם מחשבתו, ויבקש מהאל שיהיה כל מה שיקרהו בעולם הזה מטובותיו ורעותיו סיבה להשגת האושר האמתי" (שם). |
ד הִגִּיעָה אֵלָיו טוֹבָה אוֹ שֶׁשָּׁמַע שְׁמוּעָה טוֹבָה - אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁטּוֹבָה זוֹ תִּגְרֹם לוֹ רָעָה, מְבָרֵךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'; וְכֵן אִם נָגְעָה אֵלָיו רָעָה אוֹ שָׁמַע שְׁמוּעָה רָעָה - אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁרָעָה זוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ טוֹבָה, מְבָרֵךְ 'דַּיַּן הָאֱמֶת'; שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הֶעָתִיד לִהְיוֹת, אֶלָּא עַל מַה שֶּׁאֵרַע עַתָּה. | ד שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁטּוֹבָה זוֹ תִּגְרֹם לוֹ רָעָה - כגון שמצא כסף, וכשלקח אותו ראהו אדם אחר, וייתכן שילשין עליו לשלטון, והלה ידרוש ממנו להחזיר יותר ממה שלקח (פה"מ ברכות ט,ג). נָגְעָה - הגיעה. נָגְעָה אֵלָיו רָעָה... גּוֹרֶמֶת לוֹ טוֹבָה - כגון שנסתחפה שדהו, שהיא רעה, אף על פי שייתכן שסופה טוב, כגון שתרווה אדמתו מים (שם). |
ברכת הגומל וברכת הנס | |
ח אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת: חוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא, וְחָבוּשׁ שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְיוֹרְדֵי הַיָּם כְּשֶׁיַּעֲלוּ, וְהוֹלְכֵי דְּרָכִים כְּשֶׁיַּגִּיעוּ לַיִּשּׁוּב. וּצְרִיכִין לְהוֹדוֹת בִּפְנֵי עֲשָׂרָה, וּשְׁנַיִם מֵהֶם חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ" (תהילים קז,לב). וְכֵיצַד מוֹדֶה? עוֹמֵד בֵּינֵיהֶן וּמְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל* טוֹב", וְכָל הַשּׁוֹמְעִין אוֹמְרִים "שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב, הוּא יִגְמָלְךָ סֶלָה". | ח חָבוּשׁ - אסיר. כְּשֶׁיַּעֲלוּ - כשיעלו ליבשה, אף על פי שעדיין לא הגיעו אל מחוז חפצם. לְחַיָּבִים - לחוטאים (ראה ת"א במדבר יז,ג), שבדין היה שאינם זכאים לטובה הזאת. כָּל* טוֹב - בכ"י א': "טוּב". שֶׁגְּמָלְךָ - מי שגמל לך [=ה']. סֶלָה - לעד. |
ט1 הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן יַם סוּף וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה". וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ נֵס לָרַבִּים. אֲבָל מָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ נֵס לַיָּחִיד - אוֹתוֹ הַיָּחִיד וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ, יְבָרֵךְ כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ מָקוֹם "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה" אוֹ "שֶׁעָשָׂה לְאָבִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה". הָרוֹאֶה גֹּב אֲרָיוֹת וְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נֵס לַצַּדִּיקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה". | ט1 מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן - המקום שעברו בו בני ישראל את הירדן, ובו עמדו המים מלזרום (יהושע ג,טז יז). גֹּב אֲרָיוֹת - בור כליאת האריות שהושלך דניאל אליו וניצול (דניאל ו,טו והלאה). כִּבְשַׁן הָאֵשׁ - שהושלכו בו חנניה מישאל ועזריה ונותרו בחיים (דניאל ג,יט ואילך). |
ברכות הראייה | |
י1 הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה". בְּחֻרְבָּנָן, מְבָרֵךְ "דַּיַּן הָאֱמֶת". | י1 מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה - מקיים ומעמיד תחומי יישוב בארץ ישראל, שנמשלה לאלמנה עקב גלות בניה ממנה (ע"פ משלי טו,כה; איכה א,א). |
י2 הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְהֶחֱיָה אֶתְכֶם בַּדִּין*, וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לְהָקִים אֶתְכֶם לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא בַּדִּין. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְחַיֶּה הַמֵּתִים". | י2 וְהֶחֱיָה אֶתְכֶם בַּדִּין* - בכ"י א' אין מילים אלו. |
יא הָרוֹאֶה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד: אִם גּוֹיִים הֵן - אוֹמֵר "בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם; הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה" (ירמיה נ,יב); וְאִם יִשְׂרָאֵל הֵן, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, חֲכַם הָרָזִים". הָרוֹאֶה חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם". חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל - מְבָרֵךְ 'שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו'. מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם - מְבָרֵךְ 'שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם'. מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל - מְבָרֵךְ 'שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו'. | יא אַחֲרִית גּוֹיִם - סוף הגויים. חֲכַם הָרָזִים - יודע המחשבות הצפונות בלב הבריות, כמו שאנו אומרים בתפילה: "אתה יודע רזי עולם, ותעלומות סתרי כל חי" (סדר התפילות נג). |
יב הָרוֹאֶה אֶת הַכּוּשִׁי וְאֶת הַמְּשֻׁנִּין בְּצוּרַת פְּנֵיהֶן אוֹ בְּאֵבְרֵיהֶן, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת". רָאָה סוֹמֵא אוֹ קִטֵּעַ וּמֻכֵּי שְׁחִין וּבַהֲקָנִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, דַּיַּן הָאֱמֶת". וְאִם נוֹלְדוּ כֵּן מִמְּעֵי אִמָּן, מְבָרֵךְ 'בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת'. וְכֵן הָרוֹאֶה פִּיל וְקוֹף וְקִיפוֹף, מְבָרֵךְ 'בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת'. | יב מֻכֵּי שְׁחִין - חולים בחולי הגורם לנשירת בשר ואברים מן הגוף (פה"מ כתובות ג,ד וק' שם). בַהֲקָנִין - לבקנים, חסרי פיגמנטים של צבע. וְקִיפוֹף - ינשוף (ת"א לויקרא יא,יז: ינשוף - קיפופא). |
יג הָרוֹאֶה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וּמְתֻקָּנוֹת בְּיוֹתֵר וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ". הַיּוֹצֵא לַשָּׂדוֹת וְלַגַּנּוֹת בְּיוֹמֵי נִיסָן וְרָאָה אִילָנוֹת פּוֹרְחוֹת וְנִצָּנִים עוֹלִים, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת נָאוֹת כְּדֵי לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם". | יג לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם - שירחיבו בני אדם את לבם בנוי שלהם (ר' תנחום). |
תופעות טבע | |
יד עַל הָרוּחוֹת שֶׁיְּנַשְּׁבוּ בְּזַעַף, וְעַל הַבְּרָקִים וְעַל הָרְעָמִים וְעַל קוֹל הַהֲבָרָה שֶׁתִּשָּׁמַע בָּאָרֶץ כְּמוֹ רֵחַיִם גְּדוֹלִים, וְעַל הָאוֹר* שֶׁבָּאֲוִיר שֶׁיֵּרָאוּ כְּאִלּוּ הֵן כּוֹכָבִים נוֹפְלִים וְרָצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אוֹ כְּמוֹ כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב - עַל כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם". וְאִם רָצָה - מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית". | יד בְּזַעַף - בחזקה רבה. וְעַל קוֹל הַהֲבָרָה וכו' - הקול הנשמע בזמן רעידת אדמה. הָאוֹר* - ייתכן שצריך לנקד בשורוק 'הָאוּר' [=האש]. בכ"י א': "הָאֵיד". כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב - כוכבי שביט. שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם - כל העולם מעיד על כוחו של הקב"ה (מו"נ א,יט; ושם סד ביאור "מלוא כל הארץ כבודו"). עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית - שעשה את העולם עם כל תופעות הטבע שבו. |
טו עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת וְעַל הַיַּמִּים וְעַל הַנְּהָרוֹת - אִם רָאָה אֶחָד מֵהֶן אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית". הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְּׁלשִׁים יוֹם לִשְׁלשִׁים יוֹם אוֹ יָתֵר - מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָעוֹשֶׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל". | טו הַיָּם הַגָּדוֹל - הים התיכון והאוקיינוסים. |
ברכת הקשת, ברכת הלבנה וברכת החמה | |
טז הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ, וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ". הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ, מְבָרֵךְ "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָתָם, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָם אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ לִהְיוֹת עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים". | טז זוֹכֵר הַבְּרִית - כמו שנאמר: "והייתה הקשת בענן, וראיתיה לזכור ברית עולם" (בראשית ט,טז). קַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ - יציב בהבטחתו. לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ - מראה הירח בתחילת החודש. אֲשֶׁר... כָּל צְבָאָם - על שם "בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם" (תהלים לג,ו). בְּמַאֲמָרוֹ... וּבְרוּחַ פִּיו - כינוי לרצון ה' (מו"נ א,סה). חֹק וּזְמַן - סדרים קבועים בזמן קבוע, כגון שמשך זמן הקפת הירח את כדור הארץ הוא שווה תמיד. תַּפְקִידָתָם - הדבר שהם ממונים עליו ומופקדים עליו. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים - סובבים במהלכם בקביעות בלי להתעכב, כדרך מי שיוצא למטרה מסוימת בזריזות ובשמחה (ראה המאירי תהלים יט,ו). קוֹנֵיהֶם - אדונם. ולשון רבים, דרך כבוד. פּוֹעֲלֵי אֱמֶת - עבדים נאמנים, שאינם משנים ממה שנצטוו. לִהְיוֹת - התחדשותה היא פאר לישראל, כיוון שיש בה אות שעתיד ה' לגלות את מלכותו ולחדש את מצבם כבראשונה. עֲמוּסֵי בֶּטֶן - עם ישראל (ע"פ ישעיהו מו,ג), שה' מנהלם מראשיתם כבן שאמו נושאת אותו מיום שיצא מבטנה. |
יז וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ מֵעוֹמֵד; שֶׁכָּל הַמְּבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ הִקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה. וְאִם לֹא בֵּרֵךְ עָלָיו בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן - יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ עָלָיו עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ, עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתוֹ. | יז שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתוֹ - שייראה כעיגול שלם. |
גויים | |
יט הָרוֹאֶה בָּתֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבָן - אוֹמֵר "בֵּית גֵּאִים יִסַּח יי" (משלי טו,כה); בְּחֻרְבָּנָן - אוֹמֵר "אֵל נְקָמוֹת יי, אֵל נְקָמוֹת..." (תהילים צד,א). רָאָה אֶת קִבְרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אוֹמֵר "בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד..." (ירמיה נ,יב). | יט יִסַּח - יחריב, יהרוס. "אֵל נְקָמוֹת יי אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ, הִנָּשֵׂא שׁוֹפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים". "בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם, הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה". |
ברכת הלומד | |
כג הַנִּכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁלֹּא אֹמַר עַל טָמֵא - טָהוֹר, וְעַל טָהוֹר - טָמֵא; עַל מֻתָּר - אָסוּר, וְעַל אָסוּר - מֻתָּר. וְאַל אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה וְיִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי, וְאַל יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם". | כג אוֹמֵר - "ושתי תפילות אלו [בכניסתו וביציאתו] - חובה על כל מי שנכנס לבית המדרש ללמוד" (פה"מ ברכות ד,ב). וְיִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי - שאני מכוון לאמת. |
כד וּבִיצִיאָתוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִין: אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִין לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִין: אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִין וְאֵין מְקַבְּלִין שָׂכָר. אֲנִי רָץ וְהֵם רָצִים: אֲנִי רָץ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵן רָצִין לִבְאֵר שַׁחַת". | כד יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת - אנשים הבטלים ממלאכה, היושבים בפינת (=קרן) הרחוב ומשוחחים שיחות בטלות (ק'; ר' תנחום: "ישבו להיוועץ בדבר מעשים רעים ולהחליט על תועבות"). בְּאֵר שַׁחַת - הכליה הנצחית בלי חיי העולם הבא (תשובה ח,ה). |
תפילת הדרך | |
כה הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ אוֹמֵר "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם". וְאִם נִכְנַס בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, שֶׁהִכְנַסְתַּנִי בְּשָׁלוֹם*". וּכְשֶׁיְּבַקֵּשׁ לָצֵאת, אוֹמֵר "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה בְּשָׁלוֹם*". וְאִם יָצָא בְּשָׁלוֹם, אוֹמֵר "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהַי, שֶׁהוֹצֵאתַנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם; וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי בְּשָׁלוֹם, כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ". | כה זו תפילת הדרך של הרמב"ם, ויש לאמרה אף כשהולכים בדרך קצרה (ק'). בְּשָׁלוֹם* - כ"י ק': "לְשָׁלוֹם". תִּסְמְכֵנִי - תהיה לי למשען ותשמרני. |
סיכום | |
כו כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: לְעוֹלָם יִצְעַק אָדָם עַל הֶעָתִיד לָבוֹא וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים, וְיִתֵּן הוֹדָיָה עַל שֶׁעָבַר וְיוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ כְּפִי כֹּחוֹ. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהוֹדוֹת אֶת הַשֵּׁם וּלְשַׁבְּחוֹ תָּמִיד - הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. | כו יִצְעַק - יתפלל. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
9 - הלכות ברכות ט'
10 - הלכות ברכות י'
11 - הלכות ברכות י"א
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
מהי אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה ללמוד גמרא?
פסח שני
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה אכפת לך?
איך המזוזה שומרת עלינו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
