ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- שמחת פורים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב
אמרו חכמים (תענית כט, א): "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". בחודש אב הוסיפו ואמרו איך ממעטים – ממעטים במשא ומתן ובבניין של שמחה, אין נושאים אישה וכו'. אך כיצד מרבין בשמחה? את זה חכמים לא אמרו, הם לא נתנו הדרכה מעשית איך להרבות בשמחה.
כשמגיעים שלושת השבועות, ימי "בין המצרים", כל רב מקבל הרבה שאלות: האם מותר להשמיע לילדי הגן שירים שמחים, האם מותר לטייל, מה מותר לקנות ומה אסור. אך כשמגיע ראש חודש אדר אין שאלות איך מרבים בשמחה, ואילו דברים אסור לעשות בתקופה זו מפני שהם גורמים צער.
עלינו לדלות מדברי חכמים איך מקיימים את ההוראה "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
שמחה של מצווה
אומרת הגמ' (שבת ל, ב): "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה... ומאי דבריו סותרין זה את זה? כתוב 'ושבחתי את השמחה' וכתוב 'ולשמחה מה זו עושה'". פעם קהלת משבח את השמחה, ופעם מבטל אותה ואומר שאין לה מקום בכלל. הסתירה הזו היא מהותית, היא עומדת ביסוד ההסתכלות על החיים: האם להביט בעין יפה ולראות את העולם במבט חיובי, לראות את האור, להיות שמח – או להביט על העולם במבט ביקורתי, להניח שהאדם נברא בעולם מלא קשיים ובעיות, ועליו ללחום כל חייו עם הקשיים ולהימצא במתח מתמיד שלא ליפול ולא להיכשל.
שאלה זו היא יסודית מאוד, ובעניין זה אנו מוצאים סתירה בדברי קהלת, ולכן בקשו לגנוז אותו. ולבסוף מתרצת הגמרא: אין סתירה, קהלת משבח את השמחה של מצווה, ושמחה שאינה של מצווה מבטל קהלת ואומר "ולשמחה מה זו עושה". ממשיכה הגמ' ואומרת: "ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים – אלא מתוך דבר שמחה של מצווה, שנאמר: 'ועתה קחו לי מנגן'". ומפרש רש"י: "קחו לי מנגן – מצווה היא, להשרות עליו שכינה". כלומר אדם משמח עצמו כדי להשרות עליו שכינה, וזו שמחה של מצווה – שמחה לשם המצווה.
לאמר, שמחה שאינה של מצווה, שמחה שבאה מהנאות חולפות, מבילויים מרגשים, אין לה קיום. היא מתפוגגת מהר וגורמת לאכזבות ולתסכולים, אין בה הצלחה אמיתית והתקדמות משמחת באמת. ועל שמחה כזו אמר קהלת: "ולשמחה מה זו עושה". שמחה של מצווה, שמחה במעשים טובים, זו שמחה עמוקה, היא לא חולפת, היא מרוממת ועושה את האדם יותר טוב, יותר שלם, זו שמחה אמתית ועליה אמר קהלת "ומשבח אני את השמחה".
הרב בעין אי"ה (שבת פ"ב, צח) מוסיף וכותב גישות שונות איך להתייחס לטבע האדם, לנטיות הטבעיות שלו שבדרך כלל נוטות לצד החומרי, לחיפוש אושר שטחי והנאות חולפות. יש אוסרים מלחמה על הנטיות הטבעיות, רוצים לדכא אותן ולבטל אותן ולא לתת להן מקום. ויש גם גישה הפוכה: מאחר שאלו הנטיות הטבעיות ואי אפשר לשנות אותן, צריך לחיות איתן ולתת להן את מבוקשן. שתי הדרכים הללו שגויות. אין לדכא את הנטיות ואין להיכנע להם, אלא צריך לרומם אותן ולכוון אותן לתכלית עמוקה ואמיתית. האדם הבריא בנפשו הוא שמח בטבעו, אך כל עוד הוא לא מכוון את השמחה, היא נותרת רדודה ושטחית. ניתן לרומם את הנטייה הזו ולכוון אותה ולהיות בשמחה עמוקה, שמחה אמיתית, שמחה במעשים שמרוממים את האדם ונותנים עומק לחייו, עושים אותו אחר, שלם. והשמחה בזה היא משובחת, שמחה של מצווה.
שמחה של אמונה
המהר"ל (גבורות השם ז) קושר את השמחה בגודל האמונה. המאמין בה' באמונה גדולה – שמח. אמרו חכמים (שבת קיט, ב): "העונה אמן בכל כוחו, פותחין לו שערי גן עדן, שכתוב: 'פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים', אל תקרא 'אמונים' אלא 'שאומרים אמן'". אמירת אמן מבטאת אמונה, ומי שאומר אמן בכל הכוונה הוא מאמין מאוד, וראוי הוא להיכנס למעלת גן עדן, ושם שוכנים השמחה והביטחון, והוא רחוק מכל התפעלות ועצב. האמונה נותנת חוזק ויציבות, המאמין נשען ובוטח בה' והוא נטע נאמן.
ואומר המהר"ל: "הנה אדון הנביאים השלם... בא אליו מכשול זה, שנאמר: 'יען לא האמנתם בי'" – זה נאמר למשה במי מריבה, לאחר שאמר: "שמעו נא המורים" דרך כעס, והכה על הסלע דרך כעס. אם היה מתגבר באמונה, הייתה מתחדשת לו שמחה, והוא לא היה פועל בדרך כעס. והמהר"ל חוזר כמה פעמים: "אם היה חזק באמונתו בהקב"ה – היה עושה בשמחה ולא מתפעל לכעוס", כי האמונה מביאה לידי שירה ושמחה. אלו דברי המהר"ל. אמונה עמוקה וחזקה מכניסה את האדם לעולם פנימי, לביטחון ושמחה, הוא נמצא בבחינה של גן עדן, שום דבר לא מוציא אותו מהכלים והוא לא בא לידי כעס.
אם כן למדנו שמרבים בשמחה על ידי שמחה של מצווה, ושורש הכול – העמקת האמונה.
שמחה של אהבת ה'
במסילת ישרים במידת החסידות אומר הרמח"ל שהחסידות היא עבודת ה' בשלמות המעשים ובשלמות הכוונה, ביראה ובאהבה. לאהבת ה' שלושה ענפים: דבקות, שמחה וקנאות. לאמר, אהבת ה' היא השורש למידת השמחה. האהבה והיראה הן גילויי האמונה, המאמין בה' בכל לבו ירא ממנו ואוהב אותו. וכיצד יגביר אדם את אהבתו לה'? על ידי התבוננות בכך שמקור האהבה לה' הוא אהבת ה' אותנו, אהבה רבה ואהבת עולם אהבתנו. התבוננות בגדולה הא-להית, שה' א-להים בורא שמים וארץ בחר בנו מכל העמים, קירב אותנו אליו ומשרה שכינתו עלינו בכל פעם שאנו עושים את רצונו – התבוננות זו ממלאה את הלב באהבה גדולה לה'. והאהבה מביאה לידי שמחה גדולה בקיום המצוות, והשמחה בקיום המצווה גורמת להשראת שכינה, והשראת השכינה מחזקת את השמחה.
ההכרה שהקב"ה אוהב את ישראל וכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה, שהקב"ה ממציא לאדם את כל מחסורו ואת כל צרכיו, ומה שהקב"ה מונע ממנו גם זה לטובה – הכרה זו מסלקת כל צער וגורמת לשמחה, כי כאשר יש לאדם כל מה שהוא צריך הוא שמח וטוב לו. והוא עובד את ה' בשמחה.
מתוך אמונה גדולה ואהבת ה' בכל לב, בא אדם לקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב מרוב כול, כפי שמצווה התורה. כלומר, הוא מקיים את המצוות בשמחה כל כך גדולה, גדולה יותר מכל שמחה שאדם יכול לשמוח כשיש לו רוב כול. יותר מזה יש לשמוח בקיום המצוות. כי הזכות לעבוד את ה', להיות קרוב למלך מלכי המלכים, להיות מאיר באור השכינה, גדולה לאין ערוך מכל טוב אחר שיש בעולם.
כעת אנו מבינים לאיזה שמחה התכוונו חכמים כשאמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה": לשמחה של אמונה ואהבת ה', כי בחודש הזה נעשו ניסים לישראל. אדר הוא חודש של מפגש עם יד ה' הטובה עלינו, ומתוך המפגש האמונה מתגברת ואהבת ה' מתעצמת, והשמחה במצוות גדלה ועולה מעלה מעלה.
בזמן הזה
הזיכרון של הימים ההם, ימי מרדכי אסתר, מעורר אותנו להתבונן בניסים של ימינו. כאז כן עתה, הניסים נסתרים, ניסים שבתוך הטבע. כל מה שקרה בפורים היה לכאורה צירוף של מקרים טבעיים, לא היה נס גלוי, אך הצירוף הרצוף של המאורעות הראה לכול שהקב"ה גלגל את כל המאורעות, והצרה נהפכה לישועה. וכן בימינו, מאז הקמת המדינה אנו נפגשים עם ניסים טבעיים. הבולט ביותר היה מלחמת ששת הימים, שאחריה גם האפיקורסים המושבעים הודו שיד ה' מעורבת בניצחון הגדול. צירוף המקרים הרבים ביחד הראה שיש יד מכוונת. וכן בגוש קטיף, כל כך הרבה פצמרי"ם ללא נפגעים בנפש. וכן העלייה מרוסיה ופתיחת החומות של כל הגוש הרוסי.
ר' ברוך ממז'יבוז', נכד הבעש"ט, היה דורש כך את המשנה (מגילה ב, א): "הקורא את המגילה למפרע לא יצא" – אם אדם קורא את המגילה כסיפור שהיה פעם, לא יצא, כי בכל דור יש המן ומרדכי, וצריך לקרוא את המגילה גם במבט של הימים האלה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
