ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- שמחת פורים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב
אמרו חכמים (תענית כט, א): "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". בחודש אב הוסיפו ואמרו איך ממעטים – ממעטים במשא ומתן ובבניין של שמחה, אין נושאים אישה וכו'. אך כיצד מרבין בשמחה? את זה חכמים לא אמרו, הם לא נתנו הדרכה מעשית איך להרבות בשמחה.
כשמגיעים שלושת השבועות, ימי "בין המצרים", כל רב מקבל הרבה שאלות: האם מותר להשמיע לילדי הגן שירים שמחים, האם מותר לטייל, מה מותר לקנות ומה אסור. אך כשמגיע ראש חודש אדר אין שאלות איך מרבים בשמחה, ואילו דברים אסור לעשות בתקופה זו מפני שהם גורמים צער.
עלינו לדלות מדברי חכמים איך מקיימים את ההוראה "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
שמחה של מצווה
אומרת הגמ' (שבת ל, ב): "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה... ומאי דבריו סותרין זה את זה? כתוב 'ושבחתי את השמחה' וכתוב 'ולשמחה מה זו עושה'". פעם קהלת משבח את השמחה, ופעם מבטל אותה ואומר שאין לה מקום בכלל. הסתירה הזו היא מהותית, היא עומדת ביסוד ההסתכלות על החיים: האם להביט בעין יפה ולראות את העולם במבט חיובי, לראות את האור, להיות שמח – או להביט על העולם במבט ביקורתי, להניח שהאדם נברא בעולם מלא קשיים ובעיות, ועליו ללחום כל חייו עם הקשיים ולהימצא במתח מתמיד שלא ליפול ולא להיכשל.
שאלה זו היא יסודית מאוד, ובעניין זה אנו מוצאים סתירה בדברי קהלת, ולכן בקשו לגנוז אותו. ולבסוף מתרצת הגמרא: אין סתירה, קהלת משבח את השמחה של מצווה, ושמחה שאינה של מצווה מבטל קהלת ואומר "ולשמחה מה זו עושה". ממשיכה הגמ' ואומרת: "ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים – אלא מתוך דבר שמחה של מצווה, שנאמר: 'ועתה קחו לי מנגן'". ומפרש רש"י: "קחו לי מנגן – מצווה היא, להשרות עליו שכינה". כלומר אדם משמח עצמו כדי להשרות עליו שכינה, וזו שמחה של מצווה – שמחה לשם המצווה.
לאמר, שמחה שאינה של מצווה, שמחה שבאה מהנאות חולפות, מבילויים מרגשים, אין לה קיום. היא מתפוגגת מהר וגורמת לאכזבות ולתסכולים, אין בה הצלחה אמיתית והתקדמות משמחת באמת. ועל שמחה כזו אמר קהלת: "ולשמחה מה זו עושה". שמחה של מצווה, שמחה במעשים טובים, זו שמחה עמוקה, היא לא חולפת, היא מרוממת ועושה את האדם יותר טוב, יותר שלם, זו שמחה אמתית ועליה אמר קהלת "ומשבח אני את השמחה".
הרב בעין אי"ה (שבת פ"ב, צח) מוסיף וכותב גישות שונות איך להתייחס לטבע האדם, לנטיות הטבעיות שלו שבדרך כלל נוטות לצד החומרי, לחיפוש אושר שטחי והנאות חולפות. יש אוסרים מלחמה על הנטיות הטבעיות, רוצים לדכא אותן ולבטל אותן ולא לתת להן מקום. ויש גם גישה הפוכה: מאחר שאלו הנטיות הטבעיות ואי אפשר לשנות אותן, צריך לחיות איתן ולתת להן את מבוקשן. שתי הדרכים הללו שגויות. אין לדכא את הנטיות ואין להיכנע להם, אלא צריך לרומם אותן ולכוון אותן לתכלית עמוקה ואמיתית. האדם הבריא בנפשו הוא שמח בטבעו, אך כל עוד הוא לא מכוון את השמחה, היא נותרת רדודה ושטחית. ניתן לרומם את הנטייה הזו ולכוון אותה ולהיות בשמחה עמוקה, שמחה אמיתית, שמחה במעשים שמרוממים את האדם ונותנים עומק לחייו, עושים אותו אחר, שלם. והשמחה בזה היא משובחת, שמחה של מצווה.
שמחה של אמונה
המהר"ל (גבורות השם ז) קושר את השמחה בגודל האמונה. המאמין בה' באמונה גדולה – שמח. אמרו חכמים (שבת קיט, ב): "העונה אמן בכל כוחו, פותחין לו שערי גן עדן, שכתוב: 'פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים', אל תקרא 'אמונים' אלא 'שאומרים אמן'". אמירת אמן מבטאת אמונה, ומי שאומר אמן בכל הכוונה הוא מאמין מאוד, וראוי הוא להיכנס למעלת גן עדן, ושם שוכנים השמחה והביטחון, והוא רחוק מכל התפעלות ועצב. האמונה נותנת חוזק ויציבות, המאמין נשען ובוטח בה' והוא נטע נאמן.
ואומר המהר"ל: "הנה אדון הנביאים השלם... בא אליו מכשול זה, שנאמר: 'יען לא האמנתם בי'" – זה נאמר למשה במי מריבה, לאחר שאמר: "שמעו נא המורים" דרך כעס, והכה על הסלע דרך כעס. אם היה מתגבר באמונה, הייתה מתחדשת לו שמחה, והוא לא היה פועל בדרך כעס. והמהר"ל חוזר כמה פעמים: "אם היה חזק באמונתו בהקב"ה – היה עושה בשמחה ולא מתפעל לכעוס", כי האמונה מביאה לידי שירה ושמחה. אלו דברי המהר"ל. אמונה עמוקה וחזקה מכניסה את האדם לעולם פנימי, לביטחון ושמחה, הוא נמצא בבחינה של גן עדן, שום דבר לא מוציא אותו מהכלים והוא לא בא לידי כעס.
אם כן למדנו שמרבים בשמחה על ידי שמחה של מצווה, ושורש הכול – העמקת האמונה.
שמחה של אהבת ה'
במסילת ישרים במידת החסידות אומר הרמח"ל שהחסידות היא עבודת ה' בשלמות המעשים ובשלמות הכוונה, ביראה ובאהבה. לאהבת ה' שלושה ענפים: דבקות, שמחה וקנאות. לאמר, אהבת ה' היא השורש למידת השמחה. האהבה והיראה הן גילויי האמונה, המאמין בה' בכל לבו ירא ממנו ואוהב אותו. וכיצד יגביר אדם את אהבתו לה'? על ידי התבוננות בכך שמקור האהבה לה' הוא אהבת ה' אותנו, אהבה רבה ואהבת עולם אהבתנו. התבוננות בגדולה הא-להית, שה' א-להים בורא שמים וארץ בחר בנו מכל העמים, קירב אותנו אליו ומשרה שכינתו עלינו בכל פעם שאנו עושים את רצונו – התבוננות זו ממלאה את הלב באהבה גדולה לה'. והאהבה מביאה לידי שמחה גדולה בקיום המצוות, והשמחה בקיום המצווה גורמת להשראת שכינה, והשראת השכינה מחזקת את השמחה.
ההכרה שהקב"ה אוהב את ישראל וכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה, שהקב"ה ממציא לאדם את כל מחסורו ואת כל צרכיו, ומה שהקב"ה מונע ממנו גם זה לטובה – הכרה זו מסלקת כל צער וגורמת לשמחה, כי כאשר יש לאדם כל מה שהוא צריך הוא שמח וטוב לו. והוא עובד את ה' בשמחה.
מתוך אמונה גדולה ואהבת ה' בכל לב, בא אדם לקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב מרוב כול, כפי שמצווה התורה. כלומר, הוא מקיים את המצוות בשמחה כל כך גדולה, גדולה יותר מכל שמחה שאדם יכול לשמוח כשיש לו רוב כול. יותר מזה יש לשמוח בקיום המצוות. כי הזכות לעבוד את ה', להיות קרוב למלך מלכי המלכים, להיות מאיר באור השכינה, גדולה לאין ערוך מכל טוב אחר שיש בעולם.
כעת אנו מבינים לאיזה שמחה התכוונו חכמים כשאמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה": לשמחה של אמונה ואהבת ה', כי בחודש הזה נעשו ניסים לישראל. אדר הוא חודש של מפגש עם יד ה' הטובה עלינו, ומתוך המפגש האמונה מתגברת ואהבת ה' מתעצמת, והשמחה במצוות גדלה ועולה מעלה מעלה.
בזמן הזה
הזיכרון של הימים ההם, ימי מרדכי אסתר, מעורר אותנו להתבונן בניסים של ימינו. כאז כן עתה, הניסים נסתרים, ניסים שבתוך הטבע. כל מה שקרה בפורים היה לכאורה צירוף של מקרים טבעיים, לא היה נס גלוי, אך הצירוף הרצוף של המאורעות הראה לכול שהקב"ה גלגל את כל המאורעות, והצרה נהפכה לישועה. וכן בימינו, מאז הקמת המדינה אנו נפגשים עם ניסים טבעיים. הבולט ביותר היה מלחמת ששת הימים, שאחריה גם האפיקורסים המושבעים הודו שיד ה' מעורבת בניצחון הגדול. צירוף המקרים הרבים ביחד הראה שיש יד מכוונת. וכן בגוש קטיף, כל כך הרבה פצמרי"ם ללא נפגעים בנפש. וכן העלייה מרוסיה ופתיחת החומות של כל הגוש הרוסי.
ר' ברוך ממז'יבוז', נכד הבעש"ט, היה דורש כך את המשנה (מגילה ב, א): "הקורא את המגילה למפרע לא יצא" – אם אדם קורא את המגילה כסיפור שהיה פעם, לא יצא, כי בכל דור יש המן ומרדכי, וצריך לקרוא את המגילה גם במבט של הימים האלה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
