^ 1.. ואין לחלק דשאני בן כרך מבן עיר, מצד שחלק מטעם התקנה הוא שאנו רוצים להיות בטוחים שלא תפקע מעליו חובת הקריאה, ולכן בבן עיר שהלך לכרך נשארת עליו חובת מקומו (לקרוא בי"ד בכרך, כמפורש במאירי וברש"י) אא"כ דעתו מליל י"ד לשהות בכרך עד לט"ו, דאז ממתין וקורא בט"ו, דכיון שהוא כבר בכרך אין לחשוש שמא יצא בעל כרחו בליל ט"ו ויפקע מפורים, דלשמא יצא מהמקום שנמצא בו לא מצינו דחיישינן. אך לעומת זאת בן כרך שהלך לעיר בליל י"ד על אף שדעתו לחזור לביתו שבכרך בליל ט"ו חיישינן דלמא יתעכב, ומצינו בסוגייה בדברי הרי"ף מצב כזה שדעתו היתה לחזור לכרך עוד בליל י"ד ונתעכב ולא חזר דאז אינו "פרוז בן יומו", ולכן "מה שבטוח" מחייבים אותו מדין "פרוז בן יומו" שמא יתעכב בעיר גם בט"ו ואם לא יקרא בי"ד הפסיד את הקריאה. כל זה אינו, דהא למאירי שמפרש דרבא קאי אסיפא א"כ עיקר דברי רבא, לכתחילה, דפרוז בן יומו קרוי פרוז נאמרו על מקרה זה שעתיד לחזור לכרך ביום י"ד ולא יתכן שכל הדין הוא רק מחמת הספק, וכך מדוייק מלשון רש"י שמתחייב כפרוז בן יומו על אף שדעתו לחזור ליום ט"ו לכרך משמע שזהו הסדר לכתחילה. וכך משמע מכל הפוסקים שקורא בברכה ואם זה רק מצד הספק כיצד יברך ברכה שאם יחזור לכרך יוברר למפרע שהיתה ברכה לבטלה?
^ 2.. מגילה יט.
^ 3.. כך אני מבין את כוונת תוספות ששאלתו רק על אופן זה שמתעכב בעיר רק בלילה. אך אם יישאר לבוקר י"ד לא מיירי תוספות בזה כלל ויתכן שפשיטא ליה שיתחייב. כפי שבאר הרב אברהם סופר גם את המאירי כך כמבואר בהערה 13. ולא כפי שביאר הרב אליהו ליכטנשטיין בהערותיו על הריטב"א, שיתכן והמקור למה שמביא הריטב"א בשם תוספות שלא מתחייבים פעמיים מקורו במילים אלו בתוספות זה, כי מעיר שלא נמצא מפורש תוספות כזה. אמנם הוא בדבריו גם דוחה את האפשרות שהמקור לתוספות שמביא הריטב"א הוא מתוספות זה אולם לא מהטעם שכתבתי דמיירי רק על קריאת הלילה, אלא מטעם שאין לדמות חיוב שני המוטל על בן כפר שכל חיובו ביום כניסה הוא רק קולא ואינו חיוב מקורי לבין בן עיר לגבי בן כרך ששניהם חיוביים מקוריים ויתכן שהתם גם לתוספות זה יתחייב פעמיים. ויש להוסיף שהסבר זה לגבי גדר חיוב בן כפר שעיקרו בי"ד ורק הקלו נכון דווקא בתוספות זה במגילה יט, א, אולם מתוספות ביבמות יד, א הסובר שבן עיר לא יכול להוציא בן כפר כפי שאינו יכול להוציא בן כרך ומשום כך מפרש אחרת מרש"י (בתחילת מסכת מגילה) את כל הענין של יום הכניסה ולפי תוספות זה הם התכנסו בכפר לתפילה בשני וחמישי כי בן עיר לא יכול להוציאם, ולמד כך בספר "משנת יעבץ" שכפי ש"זמנו של זה לא כזמנו של זה" לגבי בן עיר ובן כרך כך "זמנים הרבה תקנו להם" גם י"א, י"ב וי"ג הם חיובים שונים זה מזה, ולסברת הרב ליכטנשטיין יצא שגם בהם שייך להתחייב פעמיים.
^ 4.. מגילה פרק שני הלכה ה.
^ 5.. לפי זה נראה, שלרמב"ם דעתו היכן להיות בט"ו קובעת ומשפיעה על זמן קריאתו כבר מליל י"ד.
^ 6.. נראה שיש להביא ראיה לפרי חדש, משורש מחלוקת הרי"ף והרמב"ם על איזה בבא קאי רבא. שלרש"י והרי"ף יוצא שבן עיר הנמצא בכרך בי"ד קורא בי"ד כחובת מקומו,יוצא שהימצאותו בכרך בי"ד לא משפיעה עליו כלל, ומשמע שאין שייכות לכרכים כלל ביום י"ד אף לא בדיעבד, ויתכן וכך למד הפר"ח. מה שאין כן לשיטת הרמב"ם והרא"ש, שהימצאותו בכרך בי"ד מסלקת מעליו לגמרי או למחצה את חובת מקומו.