ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר אהבה
- סדר התפילות
[סֵדֶר הַתְּפִלָּה]* | הערה: ביאור סדר התפילות לעומקו דבר גדול הוא, ואין כאן מקום להאריך בו. על כן, אנו מסתפקים כאן בביאור קצר, הכולל בדרך כלל ציוני פסוקים הבאים במלואם בתפילה (אך לא שברי פסוקים) וביאור המילים הקשות בלבד, כדי לרמוז לשיטת רבנו בעניין זה. סֵדֶר הַתְּפִלָּה* - כותרת זו אינה באה בכתבי היד, ולכן סימננו אותה בתוך סוגריים, והוא הדין בכותרות המשנה. חלקי התפילה, שאינם ממוספרים לא בכתבי היד ואף לא בדפוסי הרמב"ם, הוספנו אותם כדי להקל על ההפניות בביאור. |
[פתיחת שחרית] | |
א* נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם בַּשַּׁחַר אַחַר שֶׁקּוֹרִין פָּרָשַׁת 'צַו' (במדבר כח,א-ח) וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (שם ו,כב-כז), קוֹרְאִין מִשְׁנָה זוֹ: | א פָּרָשַׁת צַו - הפרשה הפותחת במילים "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי", המדברת על הקרבת קרבנות התמיד (תפילה ז,יא). מִשְׁנָה זוֹ - פאה א,א. הביאור על פי פירוש הרמב"ם שם. |
אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר: הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרֵאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים. אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא: כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. | שִׁעוּר - הגדרה כמותית מחייבת. מן התורה, אין למצוות הללו שיעור, וכל שיוסיף האדם, הרי זה משובח. וכבר קבעו חכמים שיעור לכל אחת מן המצוות הללו. פֵּאָה - שלא לקצור פינה בקצה השדה אלא להניח אותה לעניים (מתנות עניים א,א). בִּכּוּרִים - הפירות הראשונים שגדלו משבעת המינים, שהאדם מצוּוה להעלותם לבית המקדש (ביכורים ב,א ב). רֵאָיוֹן - קרבן עולָה שמקריב כל מי שעולה לרגל למקדש להיראות לפני ה' ולראות את הדר המקדש (חגיגה א,א; ב,א). גְּמִילוּת חֲסָדִים - לתת ביד רחבה גם למי שאין האדם חייב לתת לו. ואין הכוונה לעזרה ממונית, שהרי נקבע לה שיעור (ערכים וחרמים ח,יג), אלא לעזרה מעשית בגופו, כגון: ביקור חולים, ניחום אבלים וכיוצא בזה (אבל יד,א). אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן - שווי עיקר הכסף נקרא 'קרן', והרווחים שהוא מניב נקראים 'פירות'. והכוונה למצוות התלויות בתקינות יחסם ההדדי של בני האדם, שהאדם מקבל תועלת בעולם הזה מעשייתם בהיות החברה תקינה, ושכר המצוה שמור לו לעולם הבא. כְּנֶגֶד כֻּלָּם - שקול כנגד כולם, "שהתלמוד מביא לידי מעשה" (תלמוד תורה א,ג; ג,ג). |
אָמַר רִבִּי זֵירָא: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם הֶחֱמִירוּ עַל עַצְמָן, שֶׁאֲפִלּוּ רוֹאוֹת דָּם טִפָּה כַּחַרְדָּל - יוֹשְׁבוֹת עָלֶיהָ שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים. | הֶחֱמִירוּ - כי מדין תורה, רק אישה שראתה דם שלא בימי נידותה במשך שלושה ימים רצופים היא בגדר 'זבה גדולה' הצריכה להמתין שבעה ימים נקיים, ואחר כך היא נטהרת על ידי טבילה, אך החמירו בנות ישראל על עצמן, שגם אם הן רואות אפילו טיפת דם אחת קטנה כגרגר של חרדל, בין בזמן נידותן בין שלא בזמן נידותן, הן סופרות שבעה ימים נקיים (ראה איסורי ביאה יא,ד). |
תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלִיכוֹת - עוֹלָם לוֹ" (חבקוק ג,ו) - אַל תִּקְרָא "הֲלִיכוֹת" אֶלָּא 'הֲלָכוֹת'. | אַל תִּקְרָא - הפסוק מוסב על דרך הנהגתו של ה' בעולם, והסבו אותו חכמים לאדם המשנן הלכות, משום שהן מעצבות את דרכיו בחיים. |
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָה: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יי, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיה נד,יג). | וְכָל בָּנַיִךְ - כנדרש בתלמוד: "אל תקרי בָּניך אלא בּוֹניך" (בבלי ברכות סד,א). ופירש רבנו: "בנאים הם תלמידי חכמים. ונקראו בנאים, מפני שהן עסוקין בבניינו של עולם" (פה"מ מקוות ט,ו). |
ב לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ; יַשְׁכִּים וְיֹאמַר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, "לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים" (דניאל ט,יח). מָה אָנוּ, מַה חַיֵּינוּ, מַה חַסְדֵּנוּ, מַה צִּדְקֵנוּ, מַה מַּעֲשֵׂינוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, הֲלֹא הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ, וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל, כִּי כָל מַעֲשֵׂינוּ תֹהוּ וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל לְפָנֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: "וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל" (קהלת ג,יט). | ב בַּסֵּתֶר - אפילו בסתר. וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ - (תהלים טו,ב) אפילו בלבבו. מקיים במעשיו את מה שהרהר בלבו, אף אם לא הבטיח בפיו (ראה בבלי מכות כד,א). וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם - בעלי שם וחשיבות (ע"פ במדבר טז,ב). מַעֲשֵׂינוּ תֹּהוּ - כשממה, שאינם חשובים. וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל - כלים וחולפים כאדים. וּמוֹתַר הָאָדָם וכו' - במובן זה של מהלך החיים הטבעי, אין לאדם יתרון על הבהמה (למשמעות השם אדם ראה מו"נ א,יד; לחכמה שאין בה יתרון ראה ירמיה ט,כב כג; וביאר רבנו את הפסוק בסוף מו"נ). |
אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְּרִיתְךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהֲבֶךָ, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, זֶרַע יִצְחָק עֲקִידְךָ, שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וְשִׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן. | אֲבָל אֲנַחְנוּ - אין אנו סומכים על זכויותינו אלא על זכות אבותינו. בְּנֵי בְּרִיתֶךָ - שכרתת עמנו ברית (ראה מילה ג,ט). קָרָאתָ אוֹתוֹ - כמו שנאמר: "ויקרא את שמו ישראל" (בראשית לה,י), "עבדי יעקב, וישֻרון בחרתי בו" (ישעיה מד,ב). |
לְפִיכָךְ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְשַׁבְּחָךְ וּלְפָאֲרָךְ, וְלִתֵּן הוֹדָיָה וּשְׁבָח לִשְׁמֶךָ. חַיָּבִין אָנוּ לוֹמַר לְפָנֶיךָ בְּכָל יוֹם, עֶרֶב וָבֹקֶר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (דברים ו,ד). אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, מַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, מַה יָּפָה מְאֹד יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין וְאוֹמְרִין "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד". | לְפִיכָךְ - מתוך הברית והשבועה והאהבה הזאת. |
אַתָּה הוּא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאַתָּה הוּא אַחַר שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן. קַדֵּשׁ אֶת שְׁמָךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ, וּבִישׁוּעָתְךָ תָּרִים וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. בָּרוּךְ מְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ בָּרַבִּים. | וְאַתָּה הוּא - בלא שום שינוי גם אחר שנברא העולם. קַרְנֵנוּ - מלכותנו, כיוון שמשיחת המלכים הייתה בשמן מתוך קרן (שמואל א טז,א), מפני שהקרן מייצגת חוזק ותוקף. |
"אַתָּה הוּא יי לְבַדֶּךָ. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. אַתָּה הוּא יי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם" (ע"פ נחמיה ט,ו-ז). "אַתָּה הוּא, וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ" (ע"פ תהילים קב,כח). יי מֶלֶךְ, יי מָלַךְ, יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. "בָּרוּךְ יי לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן" (תהילים פט,נג). | לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים - כשהן נכפפין ויורדין בכל יום למערב, זו היא השתחוייתן (ר"י מיגאש, בבא בתרא כה,א). |
ג בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁמְּבָרְכִין לִפְנֵי פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: | |
בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת. בָּרוּךְ מַעֲבִיר אֲפֵלָה וּמֵבִיא אוֹרָה. בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו. בָּרוּךְ שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה, לֹא כָזָב וְלֹא מִרְמָה, לֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד. בָּרוּךְ אֵל חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הַמְהֻלָּל בְּפִי עַמּוֹ, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן כָּל חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדָּךְ מְשִׁיחָךְ, נְהַלְּלָךְ יי אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹ וּבְזִמְרוֹ. נוֹדָךְ, נְשַׁבְּחָךְ, נְפָאֲרָךְ, נְרוֹמְמָךְ, נַמְלִיכָךְ, נַזְכִּיר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ, יַחַד. יָחִיד חֵי הָעוֹלָמִים, מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתֻּשְׁבָּחוֹת. | ג שֶׁאֵין לְפָנָיו וכו' - בשפטו את בני האדם. שִׁכְחָה - של מעשים טובים או רעים שעשו. מַשּׂוֹא פָנִים - והוא נפרע מן האדם אף על הדבר הקטן ביותר, ואף גומל לאדם רשע על מעשה טוב שעשה (פה"מ אבות ד,כז). מִקַּח שֹׁחַד - אינו מקזז את העוונות על ידי 'שוחד' של מעשים טובים, אלא מעניש את האדם על כל עברה שעשה ונותן לו שכר על כל מצוה (שם). וּבְשִׁירֵי דָּוִד - רוב פסוקי הזמירות הם מספר תהלים. חֵי הָעוֹלָמִים - כך יש לקרוא על פי הרמב"ם, והוא כמו 'חֵי העולם' (דניאל יב,ז), ופירושו המחיה את העולם ומנהלו (מו"נ א,סט; וכן פרק עב). ואין מילת 'העולמים' שם ה', שנאמר חַי, כמו שאומרים "חַי ה'" (ראה יסודי התורה ב,י). |
ד וְקוֹרֵא פְּסוּקִים אֵלּוּ: | |
"יְהִי כְבוֹד יי לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יי בְּמַעֲשָׂיו" (תהילים קד,לא). "יְהִי שֵׁם יי מְבוֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יי. רָם עַל כָּל גּוֹיִם יי, עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ" (שם קיג,ב-ד). "יי שִׁמְךָ לְעוֹלָם, יי זִכְרְךָ לְדוֹר וָדוֹר" (שם קלה,יג). "יי בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה" (שם קג,יט). "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: יי מָלָךְ" (דברי הימים-א טז,לא), יי מֶלֶךְ, יי מָלַךְ, יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. "יי מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ" (תהילים י,טז). "יי הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים" (שם לג,י). "עוּצוּ עֵצָה וְתוּפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיה ח,י). "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת יי הִיא תָקוּם" (משלי יט,כא). "עֲצַת יי לְעוֹלָם תַּעֲמֹד, מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדוֹר וָדוֹר" (תהילים לג,יא). "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד" (שם לג,ט). "כִּי בָחַר יי בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (שם קלב,יג). "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" (שם קלה,ד). "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יי עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (שם צד,יד). "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן, וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (שם עח,לח). "יי הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ" (שם כ,י). "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ, עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה" (שם פד,ה). "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁיי אֱלֹהָיו" (שם קמד,טו). | ד מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ - ממקום זריחת השמש במזרח עד מקום שקיעתה במערב, כלומר בכל רחבי העולם. יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם... הָאָרֶץ - צבאות השמים ויושבי הארץ (מצודת דוד). הֵנִיא - הסיר וביטל. עוּצוּ - אף אם תעוצו עצה להרע לנו, עצתכם תתבטל. כִּי בָחַר... כִּי יַעֲקֹב... כִּי לֹא וכו' - הפסוק השלישי מסכם את שני הקודמים לו. ומשמעות שלושתם היא: ה' בחר את ירושלים, המכונה ציון ונחלתו, למקום שכינתו, ובחר בישראל להיות לו לעם סגולה, ושתי הבחירות הללו לא ישתנו לעולם (פה"מ זבחים יד,ח. לנצחיות ירושלים ראה בית הבחירה ו,יד טז; ולנצחיות עם ישראל ראה בבלי גטין נז,ב). יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ - המצויים בבית המקדש. |
ה וְקוֹרֵא מִ"תְּהִלָּה לְדָוִד, אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹהַי הַמֶּלֶךְ..." (שם קמה,א) עַד סוֹף סֵפֶר תִּלִּים. וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא פְּסוּקִים אֵלּוּ: | ה תִּלִּים - תהלים. "ושיבחו חכמים הראשונים למי שקורא זמירות מספר תלים בכל יום, והן מ'תְּהִלָּה לְדָוִד' עד סוף הספר. וכבר נהגו העם לקרות פסוקים לפניהן ולאחריהן" (תפילה ז,יב). |
"בָּרוּךְ יי לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן" (שם פט,נג). "יִמְלֹךְ יי לְעוֹלָם" (שם קמו,י), אָמֵן וְאָמֵן. "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת יי לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל, וַיֹּאמֶר דָּוִיד: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם. לְךָ יי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יי הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ" (דברי הימים-א כט,י-יג). "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ, וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה" (נחמיה ט,ה). | לְךָ יי הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד - כלומר: גדולתי, גבורתי וניצחונותיי על הגויים, וגם התפארת וההוד של ממשלתי מיוחסים לך. כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ - לך הוא (רש"י). וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ - ואתה הוא המתנשא על כל מי שהוא ראש ומלך (רד"ק). |
ו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלְּאַחַר פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: | |
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יי אֱלֹהֵינוּ שִׁיר וּשְׁבָח, הַלֵּל וְזִמְרָה, בְּרָכוֹת וְהוֹדָיוֹת, נֶצַח גְּבוּרָה גְּדֻלָּה תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, עֹז מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מֶלֶךְ גְּדוֹל הַתֻּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָיוֹת, אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, חֵי הָעוֹלָמִים. | ו הַשִּׁירָה... כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם - שיש מי שלא נהגו לקרותה (תפילה ז,יב; ז,יז), ו"יש מקומות שנהגו לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים... ויש מקומות שקורין שירת האזינו, ויש יחידים שקורין שתי השירות - הכל לפי המנהג" (שם יג). |
וְקוֹרֵא הַשִּׁירָה עַד סוֹפָהּ, כְּמִנְהַג הַמָּקוֹם. | |
ז בַּשַּׁבָּת נָהֲגוּ כָּל הָעָם לְהוֹסִיף לִפְנֵי בְּרָכָה זוֹ נֹסַח זֶה: | |
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יי אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר לְךָ תְּפָאֵר, וּתְרוֹמֵם אֶת זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד לְדוֹר וָדוֹר, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה הוּא הָאֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים, וְאֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה אֶלָּא אָתָּה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, מְפַרְנֵס וּמְרַחֵם, אֱלוֹהַּ עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, אֲדוֹן הַתּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בַּתֻּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים. וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים, הַמֵּקִיץ רְדוּמִים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּלְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שְׁבָח כְּמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְּרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יי אֱלֹהֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבְבֵי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בָּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבַשֹּׂבַע כִּלְכַּלְתָּנוּ, וּמֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָיִים רָעִים רַבִּים דִּלִּיתָנוּ, וְעַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - הֵן הֵן יוֹדוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ יי אֱלֹהֵינוּ עַל רֹב נִסֵּי פְּלָאֶיךָ. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְּשַׁבֵּחַ, וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִּכְרַע וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקְּרָבִים וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה: יי מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ" (תהילים לה,י). וְנֶאֱמַר: "רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיי, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה" (שם לג,א). בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמַם, וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן כָּל חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל, וּבְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִתְפָּאַר שִׁמְךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְּצוּרִים לְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ: לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְגַדֵּל וּלְהַדֵּר עַל כָּל דִּבְרֵי זְמִירוֹת שִׁירוֹת תֻּשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי, עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ. יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה יי אֱלֹהֵינוּ... | ז וְרֹב רִבְבֵי רְבָבוֹת - ריבוי עשרות אלפי. שֶׁפִּלַּגְתָּ - שחילקת. קְדוֹשִׁים - כינוי לצדיקים (כגון בתהילים לד,י). |
וְכֵן נָהֲגוּ לִקְרוֹת 'מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת' (שם צב), כָּל הַמִּזְמוֹר, קֹדֶם שֶׁיַּתְחִילוּ פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹת הַלֵּל גָּדוֹל (שם קלו) בַּשַּׁבָּתוֹת קֹדֶם פְּסוּקֵי הַזְּמִירוֹת; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹת שִׁירֵי הַמַּעֲלוֹת (שם קכ-קלד) - הַכֹּל כְּמִנְהָגָם. | |
[ברכות קריאת שמע] | |
ח בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלִּפְנֵי קְרִיַּת שְׁמַע בַּשַּׁחַר, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: | |
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל, הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִין עָלֶיהָ, הַמְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ" (תהילים קד,כד). הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם שְׁמוֹ לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְשֻׁבָּח הַמְפֹאָר הַמִּתְנַשֵּׂא וְטוֹב מִימוֹת עוֹלָם. אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵינוּ, אֲדוֹן עֻזֵּנוּ, צוּר מִשְׂגַּבֵּנוּ, מָגֵן יִשְׁעֵנוּ, מִשְׂגָּב בַּעֲדֵנוּ. אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הִתְקִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה, טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ, פִּנּוֹת צִבְאוֹת קְדוֹשִׁים רוֹמְמֵי שַׁדַּי תָּמִיד יְסַפְּרוּ לָאֵל קְדֻשָּׁתוֹ. תִּתְבָּרַךְ יי אֱלֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, וְעַל כָּל שְׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וּמְאוֹרוֹת אֲשֶׁר יָצַרְתָּ הֵם יְפָאֲרוּךָ סֶלָה. תִּתְבָּרַךְ לָעַד צוּרֵנוּ מַלְכֵּנוּ גּוֹאֲלֵנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים, אֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם, וּמַשְׁמִיעִים אֶת קוֹלָם יַחַד בְּדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. כֻּלָּם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם בְּאַהֲבָה. כֻּלָּם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה, לְהַקְדִּישׁ לְצוּרָם בְּנַחַת רוּחַ, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבִנְעִימָה טְהוֹרָה, כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּיִרְאָה וְאוֹמְרִים: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו,ג). וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ יַחַד מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמָּתָם, מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: "בָּרוּךְ כְּבוֹד יי מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג,יב). לְאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּנוּ, לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵרוּ וְתֻשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִיעוּ, כִּי הוּא לְבַדּוֹ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת, עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת, זוֹרֵעַ צְדָקוֹת, מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת, אֲדוֹן נִפְלָאוֹת, מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כָּאָמוּר: "לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קלו,ז). הִתְקַנְתָּ מְאוֹרוֹת לְשַׂמֵּחַ עוֹלָם. בָּרוּךְ אַתָּה יי, יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. | ח הַמְּחַדֵּשׁ... מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית - כשם שבמעשה בראשית הובדל האור מן החושך, כך הארת הארץ בכל יום דומה לחידוש מעשה בראשית (רד"א). מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶיךָ - כל אשר בארץ קנוי לך, ואתה מושל בכל, כמו שנאמר: "קונה שמים וארץ" (בראשית יד,יט; מו"נ ב,ל). פִּנּוֹת צִבְאוֹת - ראשי צבאות (ע"פ ת"י לשופטים כ,ב). קְדוֹשִׁים - כינוי למלאכים (איוב טו,טו ועוד). רוֹמְמֵי - המרוממים את. יְסַפְּרוּ לָאֵל - לפני ה'. הֵם יְפָאֲרוּךָ סֶלָה - כמו שביאר רבנו: "וזה שאמר דוד: 'הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת, אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר' - עניין הדברים: הללוהו בני אדם מגבורותיו שתראו באש וברד ובשאר ברואים" (יסודי התורה ג,יא) בְּרוּרִים - מובחרים (ראה דברי הימים א טז,מא ועוד). וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ - שתי הדרגות הנעלות במדרגות המלאכים (יסודי התורה ב,ז). מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ - "כל הארץ מעידה על שלמותו, כלומר מורה עליו" (מו"נ א,יט; ועיין שם סד). בָּרוּךְ כְּבוֹד יי - הכוונה לה' עצמו (מו"נ א,סד). מִמְּקוֹמוֹ - "כפי מעלתו ורוממות כבודו במציאות" (מו"נ א,ח). זוֹרֵעַ צְדָקוֹת - משפיע טובות (ראה ת"י הושע י,יב).. |
ט בְּרָכָה שְׁנִיָּה: | |
אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, חֶמְלָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, בַּעֲבוּר שִׁמְךָ וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר בָּטְחוּ בָךְ, וַתְּלַמְּדֵנוּ חֻקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחָנֵּנוּ אָבִינוּ, אָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין לְהַשְׂכִּיל לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ, וְדַבֵּק בְּלִבֵּנוּ יִרְאָתֶךָ, וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ. וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה לְבַדֶּךָ, כִּי שֵׁם קָדְשְׁךָ בֶּאֱמֶת נִקְרָא עָלֵינוּ. בַּעֲבוּר שִׁמְךָ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תָּרִים קַרְנֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. בָּךְ בָּטַחְנוּ, לֹא נֵבוֹשׁ, וּבְשִׁמְךָ חָסִינוּ, לֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל עַד עוֹלְמֵי עַד, כִּי אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָתָּה, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ. רַחֲמֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וְחַסְדְּךָ אַל יַעַזְבוּנוּ נֶצַח סֶלָה לָעַד. וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ, כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עָם וְלָשׁוֹן, וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְיַחֶדְךָ וּלְרוֹמֶמְךָ וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. | ט אַהֲבַת עוֹלָם - אהבה נצחית. כַּנְפוֹת הָאָרֶץ - קצות תבל. |
י בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלְּאַחַר קְרִיַּת שְׁמַע בַּשַּׁחַר, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: | |
אֱמֶת וְיַצִּיב, נָכוֹן וְקַיָּם, יָשָׁר וְנֶאֱמָן, אָהוּב וְחָבִיב, נֶחְמָד וְנָעִים, נוֹרָא וְאַדִּיר, מְתֻקָּן וּמְקֻבָּל, טוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. אֱמֶת, אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּנוּ, צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵנוּ, לְדוֹר וָדוֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם, וְכִסְאוֹ נָכוֹן וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ קַיֶּמֶת, וּדְבָרָיו חַיִּים וְנֶאֱמָנִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עָלֵינוּ וְעַל אֲבוֹתֵינוּ, עַל בָּנֵינוּ וְעַל כָּל דּוֹרוֹתֵינוּ, עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, דָּבָר טוֹב וְקַיָּם בֶּאֱמֶת, חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מַלְכֵּנוּ וּמֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ, גּוֹאֲלֵנוּ וְגוֹאֵל אֲבוֹתֵינוּ, יוֹצְרֵנוּ וְצוּר יְשׁוּעָתֵנוּ, פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ, וְאֵין לָנוּ אֱלֹהִים עוֹד זוּלָתֶךָ. עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם, מָגֵן וּמוֹשִׁיעַ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָרֶץ. אֱמֶת, אַשְׁרֵי אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁמַע מִצְווֹתֶיךָ, וְתוֹרָתְךָ וּדְבָרְךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ. אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמָּךְ, וּמֶלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לְאָבוֹת וּבָנִים. אֱמֶת, אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מוֹשִׁיעַ. אֱמֶת, מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, וְכָל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בַּדֶּבֶר הָרַגְתָּ, וּבְכוֹרְךָ גָאַלְתָּ, וְיַם סוּף בָּקַעְתָּ, וְזֵדִים טִבַּעְתָּ, וִידִידִים עָבְרוּ מִיָּם, וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, עַד אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. וְעַל זֹאת שִׁבְּחוּ גְאוּלִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל, וְנָתְנוּ יְדִידִים שִׁירוֹת זְמִירוֹת תֻּשְׁבָּחוֹת לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם, רָם וְנִשָּׂא, גָּדוֹל גִּבּוֹר וְנוֹרָא, מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ, מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם, מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים, וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו. תְּהִלָּה לָאֵל עֶלְיוֹן, בָּרוּךְ הוּא. מֹשֶׁה וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ אָמְרוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, אָמְרוּ כֻלָּם: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו,יא), "יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (שם טו,יח). וְנֶאֱמַר: "גֹּאֲלֵנוּ, יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיה מז,ד). בָּרוּךְ אַתָּה יי, גָּאַל יִשְׂרָאֵל. | י וּבְכוֹרְךָ - עם ישראל, כמו שנאמר: "בני בכורי ישראל" (שמות ד,כב). אַפְסֵי אָרֶץ - קצות תבל. וִידִידִים - ישראל, הקרויים כן על שם שהקב"ה מחבבם ואף כינה אותם "ידידות נפשי" (ירמיה יב,ז; וראה מנחות נג,ב). |
יא בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלִּפְנֵי קְרִיַּת שְׁמַע שֶׁלְּעַרְבִית, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: | |
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים בְּחָכְמָה, פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים בִּתְבוּנָה, מְשַׁנֶּה עִתִּים, מַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, מְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ. בּוֹרֵא יוֹמָם וָלַיְלָה, גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר, מַעֲבִיר יוֹם וּמֵבִיא לָיְלָה, מַבְדִּיל בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה, "יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (שם). בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים. | יא אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ וכו' - במסורת תימן: "בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים, בתבונה משנה עתים"; בדרך כלל פיסקנו לפי המקובל במסורת תימן, שהיא היחידה שאימצה את סידור הרמב"ם כמסורת חיה, אך כאן משתמע מדברי הרמב"ם (שו"ת קפא) פיסוק אחר, כבפנים. פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים - כביכול יש שער במזרח שדרכו נכנסת החמה ומאירה, ושער במערב שדרכו היא יוצאת ושוקעת. |
יב בְּרָכָה שְׁנִיָּה: | |
אַהֲבַת עוֹלָם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אָהַבְתָּ, תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָם לִמַּדְתָּ. עַל כֵּן יי אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וְנִשְׂמַח וְנַעֲלֹז בְּדִבְרֵי תּוֹרָתְךָ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה. וְאַהֲבָתְךָ לֹא תָסוּר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הִיא עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, אוֹהֵב אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד. | יב כִּי הֵם וכו' - אשר בהם נזכה לחיים ולאריכות ימים ושנים (ראה תשובה ט,א; מו"נ א,מב). |
יג בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּאַחַר קְרִיַּת שְׁמַע שֶׁלְּעַרְבִית, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: | |
אֱמֶת אֱמוּנָה כָּל זֹאת קַיָּם עָלֵינוּ, כִּי הוּא יי אֱלֹהֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, וְאֶפֶס זוּלָתוֹ, הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים, הַגּוֹאֲלֵנוּ מִכַּף עָרִיצִים, הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ. "הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים, וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ" (תהילים סו,ט). הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ, וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שׂוֹנְאֵינוּ. הָעוֹשֶׂה לָנוּ נְקָמָה בְּפַרְעֹה, אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם. הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, וַיּוֹצֵא אֶת יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם. הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף, וְאֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע. רָאוּ בָנִים אֶת גְּבוּרָתוֹ, וְהוֹדוּ וְשִׁבְּחוּ לִשְׁמוֹ, וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם, וְעָנוּ כֻלָּם בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמְרוּ: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יי, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו,יא), "יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (שם טו,יח). וְנֶאֱמַר: "גֹּאֲלֵנוּ, יי צְבָאוֹת שְׁמוֹ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיה מז,ד). בָּרוּךְ אַתָּה יי, גָּאַל יִשְׂרָאֵל. | יג אֱמוּנָה - בלא וי"ו, ומשמעה: האמת הזו אמונה, נצורה ושמורה בידנו (ק'), ואפשר גם שמילת אמונה מקבילה למילת אמת, ומשמעה כבפסוק "אל אמונה ואין עוול" (דברים לב,ד) - 'אל אמת שאינו עושה עוול'. עָרִיצִים - תקיפים וחזקים. וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ - מנע את רגלנו מלהתמוטט, כלומר מנע מאויבינו להאבידנו. ועל אויבנו נאמר: "לעת תמוט רגלם" (דברים לב,לה). הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ - על פי "ואתה על במותימו תדרך" (דברים לג,כט), שנותן לנו כוח להכניע את מלכי אויבינו (ספורנו). בְּנֵי חָם - כינוי למצרים, שהם מזרע חם (בראשית י,ו). בְּעֶבְרָתוֹ - בכעסו. גִּזְרֵי יַם סוּף - שנחלק לשנים עשר חלקים ביציאת מצרים (פה"מ אבות ה,ג). |
יד בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁלְּאַחַר קְרִיַּת שְׁמַע שֶׁלְּעַרְבִית, זֶה הוּא נֻסְחָהּ: | |
הַשְׁכִּיבֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ לְשָׁלוֹם, וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ, וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל דָּבָר רַע וּמִפַּחַד לָיְלָה, וּשְׁבֹר הַשָּׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ, וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ, כִּי שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אָתָּה וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ, כְּדָבָר שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהילים קכא,ד), בָּרוּךְ שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד. "בָּרוּךְ יי לְעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן" (שם פט,נג). "יִמְלֹךְ יי לְעוֹלָם" (שם קמו,י), אָמֵן וְאָמֵן. "וַיַּרְא כָּל הָעָם, וַיִפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: יי הוּא הָאֱלֹהִים, יי הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים-א יח,לט). "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם, וְיִמָּלֵא כְבוֹד יי אֶת כָּל הָאָרֶץ" (ע"פ תהילים עב,יט). בָּרוּךְ יי בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יי בַּלָּיְלָה. בָּרוּךְ יי בַּבֹּקֶר, בָּרוּךְ יי בָּעָרֶב. בָּרוּךְ יי בְּשָׁכְבֵנוּ, בָּרוּךְ יי בְּקוּמֵנוּ. הָאֵל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים, "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ" (איוב יב,י), "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָ אוֹתִי יי אֵל אֱמֶת" (תהילים לא,ו). יִרְאוּ עֵינֵינוּ וְיִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ, בֶּאֱמֹר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. יי מֶלֶךְ, יי מָלַךְ, יי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמּוֹלֵךְ בִּכְבוֹדוֹ, חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. | יד וּפְרֹס עָלֵינוּ - יהי רצון שתהא ברכת שלומך פרוסה וחופפת עלינו כסוכה. וְתַקְּנֵנוּ... מִלְּפָנֶיךָ - חשוב עלינו עצה ומחשבה טובה לתקננו. וּשְׁבֹר הַשָּׂטָן - אנשים רעים (ראה שמואל א כט,ד ועוד) או יצר הרע שבעולם (מו"נ ג,כב) המסטה את לב האדם לעבור עברות כדי להזיק לו. |
טו וְנָהֲגוּ מִקְצָת הָעָם לְהוֹסִיף פְּסוּקִין בְּאֶמְצַע בְּרָכָה זוֹ, וְקוֹרְאִין כַּנֹּסַח הַזֶּה: | |
"וַיַּרְא כָּל הָעָם, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: יי הוּא הָאֱלֹהִים, יי הוּא הָאֱלֹהִים" (מלכים-א יח,לט). "הוֹשִׁיעֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ" (תהילים קו,מז). "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יי אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוֹאִיל יי לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם" (שמואל-א יב,כב). "וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַיי הַמְּלוּכָה" (עובדיה א,כא). "וְהָיָה יי לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יי אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד,ט). אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, קַיֵּם שִׁמְךָ וּמַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ תָּמִיד, בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ הַחַיִּים וְנֶפֶשׁ הַמֵּתִים; "אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ" (איוב יב,י), "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָ אוֹתִי יי אֵל אֱמֶת" (תהילים לא,ו). "וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם, לְדוֹר וָדוֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ" (שם עט,יג). "יי הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה" (שם קכ,ב). "יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיי תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים, לֹא תֵבֹשׁוּ וְלֹא תִכָּלְמוּ עַד עוֹלְמֵי עַד" (ישעיה מה,יז). "יְהִי יי אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבוֹתֵינוּ, אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ, לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ" (מלכים-א ח,נז-נח). "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַלְלוּ יָהּ" (תהילים קנ,ו). בָּרוּךְ יי בַּיּוֹם, בָּרוּךְ יי בַּלָּיְלָה. בָּרוּךְ יי בַּבֹּקֶר, בָּרוּךְ יי בָּעָרֶב. בָּרוּךְ יי בְּשָׁכְבֵנוּ, בָּרוּךְ יי בְּקוּמֵנוּ. תָּמִיד נְהַלֶּלְךָ סֶלָה וְנָשִׂיחַ בֶּאֱמוּנָתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמּוֹלֵךְ בִּכְבוֹדוֹ, חַי וְקַיָּם תָּמִיד יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. | טו הוֹאִיל - רצה, חפץ (ע"פ ת"י שמואל א כט,ד). |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
סדר התפילות (12)
מפעל משנה תורה
1 - סדר התפילות א'
2 - סדר התפילות ב'
3 - סדר התפילות ג'
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.
עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה
קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.
ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.
