בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות כלליות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

עמרם בן סולטנה

תפילות חג סוכות

ליל סוכות בשבת; יום טוב ראשון שחל בשבת; יעלה ויבוא בחול המועד; טעויות בתפילה; הלל; הוצאת ספר תורה; קריאת התורה לחג הסוכות; ערבית במוצאי יום טוב; הבדלה במוצאי יום טוב; הושענות; הוצאת ספר תורה; הושענות; הושענות בשבת.

undefined

התשס"ב
8 דק' קריאה

סוכות



ליל סוכות בשבת
ו. נוהגים לומר "לכה דודי" וקבלת שבת, אך אין אומרים "במה מדליקין", אלא מתחילים "כל ישראל וכו' אמר ר' אלעזר וכו' תלמידי חכמים וכו'", קדיש "על ישראל וכו'" ומזמור של חג "הודו וכו'" למנהג הספרדים.

ז. בתפילת ערבית אומרים לפני תפילת שמונה עשרה "ושמרו בני ישראל את השבת" וכו'. ואחר כך אומרים "אלה מועדי ה' וכו'" "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל".

ח. בתפילת שמונה עשרה חותמים "מקדש השבת וישראל והזמנים", ואם שכח לומר "השבת" ונזכר מיד בסיום הברכה יוסיף מיד "והשבת". ואם נזכר אחרי כדי דיבור, אינו חוזר כיוון שהזכיר "שבת" בתוך הברכה.

ט. אומרים "ויכולו" אחרי תפילת לחש. אומרים ברכת "מעין שבע", וחותם "מקדש השבת" בלבד, וקדיש "תתקבל וכו'".

י. אם חתם "מקדש השבת" ונזכר אחרי כדי דיבור, אינו חוזר כיוון שהזכיר את "חג הסוכות" בתוך הברכה.

יום טוב ראשון שחל בשבת
יא. כשחל יום-טוב של סוכות בשבת ולא נוטלים את ארבעת המינים - טוב לקרוא בתוך הסוכה לפני תפילת שחרית בפרשת אמור מ"וידבר ה' אל משה" (ויקרא כג לג) עד סוף הפרק, שמדברים בעניין נטילת לולב ויקיים "ונשלמה פרים שפתינו". אחר כך טוב לומר "יהי רצון" מ"לשון חכמים" א, סי' לג.

יב. במוצאי יו"ט שהוא גם מוצאי שבת מבדיל כמו מוצאי שבת. במוצאי יום טוב בלבד מבדיל על הכוס ומברך רק ברכת "הגפן" וברכת "המבדיל".

יעלה ויבוא בחול המועד
יג. בחול המועד מתפללים שחרית כמו יום חול ומוסיפים "יעלה ויבוא". אם שכח לומר "יעלה ויבוא" ונזכר ב"ברוך אתה ה'", שלפני "המחזיר שכינתו", יסיים "למדני חוקיך", ויזכיר "יעלה ויבוא", ואחר כך יחזור וימשיך "ואתה ברחמיך וכו'". ואם כבר אמר "המחזיר שכינתו לציון", ונזכר לפני שאמר "מודים", יאמר שם "יעלה ויבוא", וימשיך "מודים וכו'". אם לא נזכר עד אחר שהתחיל "מודים", חוזר ל"רצה", ויאמר "יעלה ויבוא וכו'". וכן יעשה בכל מקום שנזכר אחרי "מודים", עד "יהיו לרצון" האחרון. אבל אם לא נזכר עד שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון אפילו שלא עקר רגליו חוזר לראש התפילה. וכן הדין בערבית.

יד. אם הוא מסופק אם הזכיר "יעלה ויבוא", צריך לחזור וטוב שיכווין שתפילתו היא על תנאי, שאם אינו חייב לחזור, תהא התפילה כתפילת נדבה.

טו. מי ששכח ולא אמר "יעלה ויבוא" יכול לצאת ידי חובה על ידי שיכווין דעתו וישמע מהש"ץ את כל הברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו, ולא יפסיק ולא ישיח רק יענה "אמן", אך לא יאמר "ברוך הוא וברוך שמו", ולא יאמר "מודים דרבנן". ואפשר לעשות כן, רק אם הש"ץ הוא תלמיד חכם היודע להוציא הרבים ידי חובתם.

טעויות בתפילה
א. בליל חג אומרים בתפילה "אתה בחרתנו". אם שכח שהוא יום-טוב והתחיל "אתה", יאמר "בחרתנו" ואם אמר "אתה חונן" יגמור את הברכה עד "חונן הדעת" וימשיך אחר כך "אתה בחרתנו". ואם יודע שהוא יום-טוב וטעה בלשונו, יפסיק ויאמר "אתה בחרתנו".

ב. בליל סוכות אומרים "את חג הסוכות הזה". אם טעה והזכיר שמחת תורה - לא יצא. וכן בשמחת תורה אומרים "את יום שמיני חג עצרת הזה" ואם טעה ואמר "את יום חג הסוכות הזה", וחשב שהיום סוכות - לא יצא. אם נזכר בתוך הברכה או בברכות שאחריה, חוזר ל"אתה בחרתנו". ואם סיים תפילתו, חוזר לראש התפילה. אמנם בשמיני עצרת אם ידע שהיום שמיני עצרת ורק טעה בלשונו - אינו חוזר, כיוון ששמיני עצרת נחשב גם כחלק מחג הסוכות. (מי שטעה בקידוש של שמחת תורה או של סוכות, דינו כמי שטעה בתפילה).

ג. מי שלא אמר "יעלה ויבוא", ואמר "ותתן לנו", או אמר "יעלה ויבוא" ולא אמר "ותתן לנו", אם סיים תפילתו אינו צריך לחזור. ואם לא אמר גם שניהם — חוזר (עיין כה"ח תפז ס"ק כו, כז).

ד. אם מסופק אם אמר "יעלה ויבוא" ביום-טוב ויודע בברור שהתפלל כסדר התפילה של יום-טוב, דהיינו שאמר: "אתה בחרתנו מכל העמים" יש להניח שהמשיך על הסדר ואינו חוזר (עיין כה"ח שם ס"ק ל).

ה. בחו"ל מי שטעה ואמר ביום-טוב הראשון של שמחת תורה ואמר "את יום חג הסוכות הזה" - אינו חוזר, כיוון שביום זה עדיין נמצאים בסוכה בחו"ל (כה"ח תרסח ס"ק ג).

הלל
טז. צריך לומר את ההלל בשמחה ובנחת, ולא במרוצה. בקריאת ההלל צריך לעמוד, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, אלא אם כן הוא זקן או חולה או חלוש מאד מחמת איזה חולי.

יז. בכל ימי חג הסוכות, אומרים בשחרית, הלל שלם, ללא דילוג, ועם ברכה תחילה וסוף ולכן אסור להפסיק בדבור באמצע ההלל (עיין שו"ע תרכב ס"ע ד ורמ"א שם).

הוצאת ספר תורה
יח. מוציאים ספר תורה מן ההיכל בלי לומר "בריך שמיה וכו'", מניחים את ספר התורה על התיבה ומתחילים מיד ב"הושענות". אחרי ה"הושענות" אומרים קדיש "תתקבל". ואחר כך בעוד ספר התורה מונח על התיבה, אומרים "בריך שמיה", "מי שברך וכו'" ומגביהים את ספר התורה ואומרים "זאת התורה וכו'" ומתחילים בקריאה.

יט. יש שמחזירים את הספר מן התיבה אל ההיכל אחרי ה"הושענות". אחרי קדיש "תתקבל" פותחים את ההיכל ואומרים "בריך שמיה וכו'". ולגבי מנהגים אלו, עיין ב"הלכות הושענות".

כ. בשבת ובשמחת תורה שאין אומרים "הושענות", אומרים קדיש "תתקבל" אחר ההלל. ולדעת משנ"ב אומרים בשבת הושענות (תרס ס"ק ג י ובכה"ח ס"ק כג כתב שבירושלים לא אומרים הושענות בשבת).

קריאת התורה לחג הסוכות
כא. ביום הראשון של סוכות מוציאים שני ספרים, באחד קוראים "שור או כשב" בפרשת אמור, (ויקרא כב) שמדבר על עניין החגים, ובספר השני קורא המפטיר קורבנות המוספין בפרשת פינחס כדלקמן, ומפטיר בזכריה "הנה יום בא" (שו"ע תרנט). ואומרים קדיש אחרי הקריאה בכל ספר וספר.

כב. למנהג הרמ"א בגמר הקריאה בספר הראשון מניחים לידו ספר שני ואומרים חצי קדיש פעם אחת בלבד ולא פעמים כמנהג הספרדים (משנ"ב תרפח ס"ק יב).

כג. קורבנות המוספין של חג הסוכות היו "שבעים פרים" שהיו מקריבים בבית המקדש כנגד שבעים אומות העולם. בכל יום מימי חג הסוכות קוראים את קורבנות אותו היום הכתובים בפרשת פינחס. ביום הראשון של סוכות קוראים "ובחמשה עשר לחודש השביעי". ביום השני של סוכות (שהוא היום הראשון של חול המועד) קורא הכהן מ"וביום השני" עד "וביום השלישי". ואחריו גם הלוי. השלישי והרביעי חוזרים וקוראים את אותה הקריאה, ואחר כך אומרים חצי קדיש (שו"ע תרסג סע' א ונו"כ ולגבי הקריאה בחו"ל עיי"ש בשו"ע וברמ"א).

כד. בשבת חול המועד - קוראים בתורה בשני ספרים. בראשון קורא "ראה אתה אומר אלי" (שמות לג) שמוזכרות בה מצוות שבת והחגים וחול המועד. ובספר השני קורא את קורבנות היום.

כה. אם יום-טוב ראשון של סוכות חל ביום שני בשבוע - יקרא בשבת המפטיר "וביום הששי".
אם יום-טוב ראשון של סוכות חל ביום שלישי בשבוע - יקרא המפטיר "וביום החמישי".
אם יום-טוב ראשון של סוכות חל ביום חמישי בשבוע - יקרא המפטיר "וביום השלישי".

כו. מפטירים בנביא ביחזקאל "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג" (יחזקאל לח), ואין מזכירים בברכת ההפטרה את יום חג הסוכות כיוון שהפטרה זו באה בגלל שבת ולא בגלל חול המועד סוכות (שו"ע תרסג סע' ג ונו"כ ולדעת המשנ"ב מזכיר עיין ס"ק ט).

כז. אם טעו ולא אמרו קדיש אחרי ס"ת ראשון, והמפטיר עדיין לא בירך ברכה ראשונה על קריאתו בספר השני, יאמרו קדיש אחרי הספר הראשון. ואם המפטיר כבר התחיל לברך על קריאתו, לא יפסיק, אלא יאמרו קדיש בסוף קריאת המפטיר, אחרי הברכות על ספר התורה השני, ויעלה להם גם לס"ת הראשון.

כח. מפטיר שטעה ולא אמר קדיש אחרי קריאתו בספר תורה שני כמנהג הספרדים והתחיל בברכות ההפטרה, לא יפסיק, אלא ימשיך הברכות עד סופן, יקרא את ההפטרה, יברך ברכות אחרונות ורק אחר כך יאמר קדיש.

כט. בחוץ לארץ - היום השני של החג הוא יום-טוב שני של גלויות ומתפללים בו כמו ביום-טוב ראשון, קוראים את הקריאה והמפטיר קורא "ובחמשה עשר יום" (מלכים ז' פסוק נז) בלבד.

ל. בחוץ לארץ, בשבת חול המועד, יקרא המפטיר בספר השני כדלהלן:
אם יום-טוב ראשון של סוכות חל ביום שני בשבוע - יקרא המפטיר "ביום החמישי" וגם "ביום הששי".
אם יום-טוב ראשון של סוכות חל ביום שלישי בשבוע - יקרא המפטיר "ביום הרביעי" וגם "ביום החמישי".
אם יום-טוב ראשון של סוכות חל ביום חמישי בשבוע - יקרא המפטיר "ביום השני" וגם "ביום השלישי".

ערבית במוצאי יום טוב
לא. במוצאי יום-טוב אומר הש"ץ קדיש תתקבל, "שיר המעלות", קדיש ו"עלינו לשבח". כשמוצאי יום-טוב במוצאי שבת, או במוצאי שבת חול המועד אחרי "יהי שם" אומר הש"ץ חצי קדיש ואחר כך אומרים "שובה וכו'", "ויהי נועם וכו'". כן הוא לדעת המקובלים ולדעת הרמ"א לא אומרים (עיין שו"ע רצה).

הבדלה במוצאי יום טוב
לב. במוצאי יום-טוב שהוא יום חול אומרים בתפילה "אתה חוננתנו", ומבדילים על הכוס, אבל לא על הנר ולא על הבשמים ומברכים רק "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" וכו'. במוצאי יום-טוב ושבת מבדילים כרגיל על גפן, בשמים, נר ו"המבדיל" (שו"ע תצא סע' א).

לג. אם לא אמר "אתה חוננתנו" בתפילה, אסור לו לעשות מלאכה עד שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אפילו אם יצאו כבר הכוכבים. וכן אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (מ"ב רצד ס"ק ג. כה"ח שם ס"ק ו). וכן הדין באשה שאינה מתפללת ערבית.

הושענות
הוצאת ספר תורה
ח. מוציאים ספר תורה מן ההיכל בלי לומר "בריך שמיה וכו'", מניחים את ספר התורה על התיבה ומתחילים מיד בהושענות. אחרי ההושענות אומרים קדיש "תתקבל". כשספר התורה מונח על התיבה, אומרים "בריך שמיה", "מי שברך וכו'" ומגביהים את ספר התורה ואומרים "זאת התורה וכו'" ומתחילים בקריאה.

ט. יש שמחזירים את ספר התורה מן התיבה אל ההיכל אחרי ההושענות ואחרי קדיש "תתקבל", פותחים את ההיכל ואומרים "בריך שמיה וכו'".

הושענות
א. בכל ימי החג אחרי ההלל ולפני קריאת ס"ת, מקיפים את התיבה, ואומרים הושענות, וכל מי שיש לו ארבעת המינים מקיף את התיבה בשעת אמירת ההושענות. ונוהגים להעלות ס"ת על התיבה לפני ההושענות (שו"ע, רמ"א תרס סע' א. כה"ח שם ס"ק ב, ד ובס"ע ב).

ב. מיד אחרי ההלל אומרים הושענות ואין להפסיק בין ההלל לבין אמירת ההושענות, לא בקדיש "תתקבל" או ב"בריך שמיה" (כה"ח שם ס"ק ד).

ג. אחרי ההושענות יש נוהגים לומר קדיש "תתקבל" ו"בריך שמיה וכו'" ומגביהים את ספר התורה וקוראים בו. ויש מחזירים ספר תורה להיכל אחרי ההושענות ופותחים ההיכל ומוציאים ס"ת כרגיל, ויכולים לעשות כן אם רוצים למכור את פתיחת ההיכל (עיין כה"ח שם).

ד. בכל יום מקיפין פעם אחת, וביום השביעי שהוא הושענא רבה מקיפין ז' פעמים זכר למקדש, שבכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וביום השביעי שבע פעמים (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' א והחונים עליו).

ה. מי שאין לו לולב לא יקיף, אמנם מי שיש לו לולב יכול ליתן את לולבו לאחֵר לברך עליו לנענע ולהקיף בו (רמ"א שם סע' ב. כה"ח שם ס"ק יג).

ה. יזהר בהקפות לאחוז הלולב ביד ימין והאתרוג ביד שמאל ואם אינו מצליח באופן זה להחזיק את המחזור יתסכל במחזור של חבירו או שיקרא את ההושענות לאחר ההקפות.

ו. מי שמתפלל בביתו, יניח תנ"ך על כסא ויקיף אותו עם לולב (בא"ח האזינו טו).

ז. ההקפות עם הלולב צריכות להיות לצד ימין. ובדרך זו מוליכים ספר תורה לקריאה בו מארון הקודש לתיבה (שו"ע תרס סע' א).

ח. מי שאירע לו אבל בחג, וגם מי שהוא אבל כל י"ב חודש על אביו או אמו, נוהגין שמקיף כרגיל (עיין כה"ח שם ס"ק טוב).

ט. בהקפה יזהר לקרב את האתרוג אל הלולב שלא יהיה פירוד ביניהם (בא"ח האזינו יד. כה"ח תרנא ס"ק קח).

י. אין מנענעים בשעת ההקפות לארבע רוחות השמים, אמנם מנענעים קצת בלולב כשאומרים "הושענא" (עיין כה"ח תרס ס"ק יב בשם שער הכוונות, דרושי חג הסוכות דרוש ה).

יא. סדר הבקשות בהושענות הוא: א. סידור שבח של הקב"ה. ב. הזכרת זכות אבות. ג. בקשה לגאולת עם ישראל. ד. בקשה לגשמים.

הושענות בשבת
יב. בשבת אין אומרים הושענות (עיין כה"ח שם ס"ק כב, כג), וכן המנהג בארץ ישראל, אמנם בני חו"ל אומרים הושענות גם בשבת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il