ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
סופ"ש "העצמה אישית". הירשמו לפני שהחדרים אוזלים!

הנקודה היהודית ;">

בית מדרש חגים וזמנים עשרה בטבת יום הקדיש הכללי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן התשע"ה

הנקודה היהודית


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל


למרות ההיסטוריה הנוראה של העיר מינכן ואזור בוואריה שבגרמניה במלחמת העולם השנייה, זהו אזור שמושך אליו כיום עשרות אלפי יהודים מכל העולם. רובם הגדול מגיע מרוסיה ומארצות אירופיות נוספות. לאחר אלפיים שנות גלות של פוגרומים, גזרות שמד והשואה הנוראה, לא מפתיע שהזהות היהודית של רובם היא דלה ביותר, ובשל כך, על אף הזיכרונות האפלים שהותיר המקום, העם היהודי בציון שולח גם לשם את שליחיו ואינו מוותר על אף נשמה יהודית, ולא משנה היכן היא.
כחלק מפעילות הכולל של 'תורה מציון' במקום, בחורי הכולל מלמדים עברית בשיעורי ערב בבית הכנסת. השיעור הולך וגדל ומגיעים אליו יהודים במגוון רחב במיוחד.
אחת הנשים שהגיעו לשיעור הפגינה התפעלות רבה וממש נהנתה מכל רגע של לימוד, וקצב התקדמותה היה מרשים במיוחד. מכיוון שהיא השתתפה בפעילויות נוספות בבית הכנסת, לא העלתה את חשדם של הבחורים ביחס ליהדותה.
לאחר סיום אחד השיעורים, כאשר מספר האנשים הצטמצם, היא החלה לשתפם בסיפור חייה: "נולדתי בצרפת לאמא נוצרייה ואבא מוסלמי שהיה אדם אלים. הזהות הדתית שלי מעולם לא הייתה ברורה לי. לפני כחצי שנה החלטתי שאני חייבת למצוא לעצמי את מקומי הדתי. את האסלאם לא טרחתי לבדוק, בגלל החוויות השליליות שחוויתי בילדותי מאבי. לאחר כמה חודשים של חיפוש בתוך הנצרות הבנתי שעליי להמשיך את חיפושי בנתיב אחר.
"אני לא יודעת מה בדיוק עבר לי בראש, אבל החלטתי שאני נוסעת לבדוק בישראל מהי היהדות. לא ידעתי דבר וחצי דבר על היהודים, ובכל זאת החלטתי לנסוע למדינתם. העניינים סודרו, לקחתי חופש מהעבודה ועליתי על המטוס לישראל.
"ברגעים שהמטוס החל להתקרב ליעד הרגשתי בתוכי התרגשות לא מובנת. כאשר קו החוף של ישראל נחשף לעיניי לא יכולתי לעצור את דמעות התרגשותי, והן פרצו בלי שום סיבה נראית לעין. כשהמטוס נחת הרגשתי שהארץ הזאת היא מקומי. ניצלתי כל רגע שבו שהיתי בישראל. בית המלון שבו שכנתי היה בתל אביב, ומשם ניסיתי להספיק לראות וללמוד כמה שיותר. לצערי תאריך הטיסה חזור הגיע ונאלצתי לעזוב את הארץ, אולם החלטתי שאני חוזרת לשם בקרוב.
"ואכן חזרתי שוב לישראל, והפעם השתכנתי בירושלים. ניצלתי כל רגע לתפילה בכותל ולהתפעלות מאופייה המיוחד של ירושלים. לאחר מכן באתי פעם נוספת לירושלים, עד שגמלה בלבי ההחלטה שאתגייר ואצטרף לעם היהודי.
"כמובן ששיתפתי בהחלטתי גם את הוריי ומשפחתי. מכיוון שחששתי מתגובתו של אבי, ניגשתי בחשאי בשעת ערב מאוחרת אל אמי. לא ידעתי מה תהיה תגובתה, אך לא ציפיתי לאיזה זעזוע מיוחד. התחלתי לספר לה, ואז שמתי לב שמשהו משתנה אצלה. היא החלה לרעוד כשסיפרתי על ביקורי בישראל, וממש פרצה בבכי כאשר שיתפתי אותה בהחלטתי להתגייר. לאחר כמה רגעים, שבהם לא הבנתי מה מתרחש, היא החלה לדבר, וסיפרה את סיפור חייה שמעולם לא שמעתי מפיה.
"אמא סיפרה שנולדה במשפחה נוצרית קתולית בכפר קטן בצרפת. ערב אחד בילדותה הוריה קראו לה לשיחה, הושיבו אותה וסיפרו לה את האמת. וכך אמרו: 'את לא הבת הביולוגית שלנו! על אף אהבתנו אלייך, עלייך לדעת שהורייך האמיתיים אינם בחיים. הם הביאו אותך הנה כתינוקת ואחר כך נלכדו על ידי הגרמנים ונספו בשואה'.
"אמי המשיכה לספר כי נישאה בגיל צעיר, בלי הרבה ברירה, לבחור מוסלמי והיה עליה להסתיר את יהדותה כדי לנהל חיים תקינים. לבסוף סיימה את דבריה במילים: 'כעת אני מבקשת ממך להסתיר זאת מאחיך על אף גילו המבוגר, ולא לספר לו על כך דבר וחצי דבר'".
האישה פסקה לרגע מדבריה הנרגשים והביטה בשומעיה שהיו נרגשים לא פחות: "פתאום הדברים התבהרו לי יותר. הבנתי שהנקודה היהודית שבי דחפה אותי לחיפוש ולמציאת יהדותי. הנשמה היהודית לא שוכחת מהיכן היא באה. את יהדותי אני לא יכולה להוכיח בבית דין, ולכן כרגע אני עוברת תהליך גיור ומקווה לעלות כמה שיותר מהר לארץ ישראל, ארץ הקודש".

סופר על ידי אריאל מכולל 'תורה מציון'


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב