ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

כסף טהור מגיע למקום טהור ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות פקודי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


כסף טהור מגיע למקום טהור


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב נתנאל והרבנית רחל בן חיים

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" 1 .
ישנו מדרש יפה בילקוט שמעוני 2 השואל מדוע הוצרך משה רבינו, שאפילו הקב"ה היה מאמינו, שנאמר "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" 3 , לעשות חשבון בפני עם ישראל? וכי לא היו מאמינים לו?
אלא, מביא המדרש מחלוקת בין שני חכמים על פירוש הפסוק "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה" 4 .
רבי יצחק סובר שהיו מביטים בו לשבח, ואומרים: "אשרי יולדתו, אשריה של יוכבד אימו, שכל ימיו הקב"ה מדבר עימו והוא מושלם לפניו".
לעומת זאת רבי חמא אומר שהיו מביטים עליו לגנאי ואומרים: "ראו את צווארו כמה שמן הוא, ראו את שוקיו כמה הן עבות, ראו את כרסו וכרעיו. בוודאי משל היהודים הוא אוכל". והיה חבירו של אותו אדם עונה לו: "ריקא, בוודאי בא הכל ממנו. אדם ששלט על מלאכת המשכן, שהופקדו תחת ידיו מיליונים של שקלים, בוודאי שיהיה עשיר!".
כיוון ששמע משה כך אמר להם: "חייכם שכשמלאכת המשכן תגמר אני נותן לכם חשבון".
באמת הכל ידעו שמשה רבינו העשיר מפסולתן של הלוחות, כמו שנאמר 5 : "פְּסָל לְךָ", שהלוחות היו עשויים מאבן יקרה בשם סנפירינון, והקב"ה הראה לו מחצב של אבן זו מתוך אוהלו והעשיר אותו במה שנשאר מהאבן אחרי עשיית הלוחות 6 .
מדוע אם כן מתפעל משה מרינוניהם של אנשים אלו, אחרי שאפילו ה' האמין בו? הרי כולם ידעו ממה העשיר משה. וכי אפשר לחשוד בו שלקח מנדבת המשכן, מהקרשים והכסף והזהב שניתנו?! הרי כולם היו רואים אם היה משאיר באוהלו מהם! למה הוא נבהל מאנשים ריקים ופוחזים כאלה, פורקי עול, ליצים, בעלי לזות שפתיים? ממה משה חשש?
אלא יש ללמוד מכך לימוד החשוב לכל אדם, ובפרט למי שיש עליו אחריות ציבורית (לדוגמא גבאי צדקה), שחזקה על לשון הרע שהוא מתגבר. לכן משה עצר את הרינון בעודו באיבו, מאחר שהדברים האלה מתקבלים על הדעת. אף על פי שכולם יודעים שמשה צדיק וה' מאמינו, בכל זאת חזקה על לשון הרע שתתקבל.
מספרים על איש נכבד אחד שהיה נדיב גדול, וכל הקהל שמו עליו עין ושלחו אליו את ראשיהם למנותו לגבאי צדקה, שיאסוף כסף מהעשירים על מנת לתמוך בעניים. לאחר שסירב האיש מספר פעמים שלחו אליו את רב העיר שבא להפציר בו, כי הוא המתאים ביותר לתפקיד. אמר לו האיש: "אינני מסכים, כיוון שחושש אני שירננו אחרי ולמה לי צרות?!". אמר לו הרב: "ואף על פי כן, לטובת העניים אני מבקש ממך להסכים לתפקיד, ואם יבואו אנשים לעשות לך חשבונות - אני אגער בהם". הסכים האיש בתנאי שיאמר בפירוש לכל אדם שהוא נותן את הכסף בשבילו, במתנה גמורה, ויכול הוא לעשות בו כטוב בעיניו. כמו שמצאנו במשה רבינו שנאמר בו "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת 7 ", כביכול מביאים את השמן בשבילו, ואז אף אחד לא יוכל לרנן אחריו. הסכים איתו הרב, ואדם זה החל לגבות ולחלק צדקה, וגם משלו נתן לעניים.
ברבות הימים החלו אנשים לדבר עליו. ראו שפתח חנות חדשה וחשדו מהיכן מגיע הכסף לכך. עוד הוסיפו לרנן עליו שלפעמים באים אליו אנשים ומבקשים כסף והוא לא נותן להם ואומר שאין מספיק כסף בקופה, וכבר נתן את הכסף לעניים נצרכים יותר. הלכו אותם צרי עין לרב העיר וסיפרו לו. אמר הרב: "הרי אנו הבטחנו שלא נעשה איתו חשבון". אבל כידוע לשון הרע נוטה להתקבל, ואחרי שהמשיכו עוד לדבר בזה, פנה הרב לגבאי ודרש ממנו לפרסם את ספרי חשבונותיו. לא שנפתה הרב חס ושלום אחרי לשון הרע, אלא שמפני הרינונים הוצרך לקיים "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" 8 . היה אותו גבאי פיקח גדול, ומראש היה רושם הכל בצורה מסודרת, כמה קיבל בכל שבוע מכל אחד, וכנגדם כמה נתן בכל שבוע לכל עני, ונמצא שהיו ההוצאות כפל כפליים מההכנסות.
רואים אנו שעל אף שאותו גבאי דאג מראש וביקש שיבטיחו לו, ועוד נתן משלו כל כך הרבה, עם כל זאת לא ניצל מרינונים ולשון הרע. כך משה ידע שעם כל מה שיעשה הוא לא ינצל מלשון הרע. לכן משה שם עמו את בצלאל, אהליאב ואיתמר 9 כדי להינצל מלזות שפתים של אנשים אלו. ואכן משה עשה חשבון , והתורה כותבת זאת כדי ללמד דרך ארץ לגבאים ולגזברים שבכל דור ודור.
וכך אנו לומדים מזה, כמו שמשה רבינו נתן חשבון, גם אנו צריכים לתת חשבון על כל מעשינו, ויהי רצון שה' יתן לנו כוח וגבורה לקיים את החשבון שלנו.
לימוד נוסף מהחשבון הוא שבחן של ישראל, שכל פרט ופרט במשכן נעשה על ידיהם בתרומותיהם. כבר הזכרנו בשבועות הקודמים שכסף טהור הולך למקום טהור, וכסף לא טהור הולך למקומות אחרים. כאן מפרט משה את כל פרטי המשכן, והכל הגיע מידי ישראל בטהרה, מתוך נדיבות לב ורצון, לכן המשכן טהור וקדוש.
בזכות זה יש מעלה מיוחדת במשכן על פני בית המקדש הראשון והשני. אמנם גודלו של המשכן היה קטן מאוד יחסית לבתי המקדש, שכולו לא היה אלא 30 אמה על 10 אמה בגובה 10 אמות. לעומת זאת בית המקדש הראשון היה בגודל שישים אמה על עשרים אמה בגובה 15 אמות, יותר מפי שניים מגודל המשכן. בית המקדש השני היה גודל הרבה יותר, כאשר גודל ההיכל היה מאה אמה מכל צד.
למרות זאת, המשכן שימש את בני ישראל 480 שנה, ואחר נגנז ולא שלטו בו ידי האויבים, ואילו בית המקדש הראשון נחרב אחרי 410 שנה, ובית המקדש השני נחרב אחרי 420 שנה.
הסיבה היא שאת המשכן תרמו בני ישראל מנדבת ליבם, והיה זה כסף טהור. לעומת זאת, את בית המקדש הראשון תרם אדם אחד: דוד המלך 10 . ומהיכן הביא דוד את הכסף? הרי הוא היה רועה צאן לפני שמלך, וודאי לא היו באמתחתו אוצרות כסף וזהב כאלה?
אלא שכבש דוד במלחמותיו גויים רבים ולקח מאוצרותיהם, וכמובן שחלק נכבד מהכסף היה מיועד לעבודה זרה. ואף שביטלוהו הגויים והקדישו דוד לבית המקדש, אין זה כסף טהור כמו הכסף במשכן.
כך גם בית המקדש השני שנבנה בימי עזרא ונחמיה, הרי היו העולים עניים מרודים, ומהיכן הביאו כסף?
כתוב בספר עזרא 11 שכורש מלך פרס מימן את בניית המקדש. מהיכן הגיע כסף זה? מכיבוש הבבלים וממיסים שנעשקו מאנשים.
מכיוון שהכסף שבו נבנה המשכן הגיעו ממקום טהור, מנדבת בני ישראל, ואילו הכסף לבניית בתי המקדש הגיעו ממקום לא טהור - לכן ארכו ימי המשכן על פני ימי בתי המקדש.
מסופר על זוג יתומים שהיו משרתים באיזה בית, ואנשים טובים השיאו אותם. באותם הימים לא היה לכל זוג כמו היום, בית מלא כל טוב, אלא היו אומרים שכל בית צריך "משכן", ראשי תיבות של מ'יטה, ש'ולחן, כ'יסא ומנ'ורה להאיר את הבית. כך דאגו הקהל לאותו הזוג.
בשבת הראשונה חזר הבעל מבית הכנסת, והסתכל בנרות השבת שהדליקה אשתו. ראה האיש שמאחר ולא היו להם פמוטים לשבת, לקחה האישה תפוח אדמה, חצתה אותו לשניים, עשתה חור בכל חתיכה ותחבה בחור נר לכבוד שבת.
הצטער האיש שכך הם צריכים להדליק את נרות השבת, נשא את עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם! אנא בחסדך עזור לי להשיג כסף, כדי שאוכל לקנות לאשתי פמוטים ראויים לכבוד שבת קודש!". מלאכי השרת שליוו אותו מבית הכנסת שמעו לתפילתו וענו "אמן!".
השבת עברה עליהם בשמחה גדולה. ביום ראשון עבר שם רוכל אחד שחיפש מקום ללון. אירחו אותו הזוג, והוא הראה להם את מרכולתו. הרוכל היה מה שמכנים "אלטע-זאכן", כלומר: קונה דברים ישנים מאנשים, כל מיני ירושות שנפלו בידי אנשים, ומוכר אותם לאחרים. ראה אותו יתום בתוך הסחורה זוג פמוטי נחושות ישנים ומלוכלכים, נזכר בתפילתו בליל שבת ושאל את הסוחר למחירם. אמר לו הסוחר: "הרי אתם אירחם אותו כל כך יפה, אתן לכם פמוטים זולים אלו בחינם!". התעקש היתום לשלם אליהם, והסוחר נתרצה למכור לו אותם במחיר זול, בעשרה שקלים בלבד, והלך לדרכו.
ביום שישי לקחה האישה את הפמוטים לנקותם ולהבריקם, והרגישה שהם כבדים יותר ממה שנראו. אמר לה בעלה: "כנראה שמילאו אותם בעופרת כדי להחזיק אותם שלא יפלו. אפתח ואבדוק". פתח היתום את הבורג מתחת לפמוט, והנה נושרים מתוך הפמוט מטבעות עתיקות של זהב. הלכו בני הזוג לחפש את הרוכל ושאלו עליו, אך אף אחד לא ידע מהיכן הוא בא ולאן הוא הלך. הלכו ושאלו את הרב לדינם של המטבעות, ואמר להם: "זכיתם באמונה בכסף זה, ומשמיים הוא נשלח לכם!". הלכו הזוג וקנו בכסף פמוטים יפים מכסף לשבת, וביתר הכסף חיו בהרווחה כל ימיהם.
למדנו שכסף שהגיע ביושר, מתוך כוונה נכונה, הולך למקום טהור - לפמוטים של שבת קודש. וכך במשכן, כל אחד נתן משלו בכוונה טהורה תרומה, ולכן האריך המשכן ימים.
זו הסיבה שהתורה מאריכה בחשבון תרומת המשכן, להראות את חביבותו, שכולו מתרומה טהורה של כל בני ישראל.
בסיום מלאכת הבניה נאמר "וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" 12 .
מה אמר להם משה 13 ? "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" 14 .
יש לבאר כמו שהסברנו קודם, שיש כאן ברכה מיוחדת בכך שהמשכן הוא "מעשה ידינו" - בני ישראל עצמם תרמו ועשו את המלאכה, ולא כמו שלמה או הורדוס שהביאו מימון ופועלים מבחוץ ולא היו כל ישראל שותפים במשכן.
הרב חנניה זילבר מבאר את הכפילות בפסוק "ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" שיש כאן בקשה שתשרה שכינה גם על העבר וגם על העתיד.
מדוע צריך כאן ברכה מיוחדת, גם על העתיד?
נראה לי לתרץ שמכיוון שהוצרכו כאן חשבון בפרטי המשכן, היו צריכים ברכה מיוחדת, שהרי ידוע שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין 15 .
נסיים בברכה שמצאנו במסכת ברכות 16 : אמר ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, פעם אחת נכנסתי להכניס קטורת לפנים ולפנים, וראיתי את ה' צב-אות שהוא יושב על כיסא רם ונישא. ואמר לי: "ישמעאל בני, ברכני!". אמרתי לו: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגֹלו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת רחמים ותיכנס להם לפנים משורת הדין".
כמו שסיימנו את ספר הגאולה, כך תבוא הגאולה השלמה לחיים טובים ולשלום, ותיכנס לנו לפנים משורת הדין, וה' יסכים לברכה זו. יהי רצון שתקוים הברכה שבירך רבי ישמעאל לפני הקב"ה! אמן כן יהי רצון 17 .
ונביא כאן את דבריו היפים של הרמב"ן 18 בחתימת הספר: "והנה נשלם ספר הגאולה אשר ה' אלהי ישראל בא בו. לבני ישראל עם קרובו. הושיעו מיד שונאו וגאלו מיד אויבו. וברוך ה' החפץ שלום עבדו אשר עד הנה עזרו לבאו. המחדש נעוריו בשיבו. המשביע בתורתו רעבו וינקהו דבש וחלבו. כי הכין כל לבבו ולשמו יברך בקרו וערבו. ברוך שאכלנו משלו וחיינו בטובו".
חזק חזק ונתחזק!!!




^ 1.שמות ל"ח, כ"א
^ 2.מדרש ילקוט שמעוני שמות רמז תט"ו
^ 3.במדבר י"ב, ז'
^ 4.שמות ל"ג, ח'
^ 5.שמות ל"ד, א'
^ 6.עיין רש"י שמות ל"ד, א'
^ 7.שמות כ"ז, כ'
^ 8.במדבר ל"ב, כ"ב
^ 9.ראה שמות ל"ח, כ"א-כ"ג
^ 10.עיין מלכים א' ז', נ"א
^ 11.עיין עזרא ו'
^ 12.שמות ל"ט, מ"ג
^ 13.רש"י שמות ל"ט, מ"ג
^ 14.תהילים צ', י"ז
^ 15.תענית ח:, בבא מציעא מב.
^ 16.ברכות ז.
^ 17.הערת העורך: ניכרת חביבות ברכה זו אצל הרב ותפילתו לקיומה. ולא אוכל למנוע את עצמי מלהזכיר את אשר ראו עיני פעמים רבות, כיצד היה אחי הרב, מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, מחבב מאוד שיר זה, והיה רגיל לבקש מהסובבים אותו לשיר לפניו שיר זה. אין זה אלא עיקר עניינם ורצונם של רבותינו הקדושים, הרב נעים והרב מרדכי, שכל רצונם וחפצם היה לעורר רחמים ושפע טוב על עם ישראל, כפי שניכר מכל הנהגתם בקודש. שנזכה בעז"ה לקיום הברכה תמיד.
^ 18.רמב"ן על התורה, שמות מ', ל"ד


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il