ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק י"א חלק ו'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה נצח ישראל למהר"ל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ה אייר התשע"ה

פרק י"א חלק ו'

כ"ה אייר התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

לא תשימו קרחה כי אתם בנים שיש להם מציאות אמיתית
וְאָמַר הַכָּתוּב (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם. 1 וּמָה עִנְיַן הַשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, אֶל הַמִּצְוָה הַזֹּאת? וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה בְּחִבּוּר גּוּר אַרְיֵה, שֶׁהַכָּתוּב רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי אַתֶּם בָּנִים 2 נִמְצָאִים מִן אֲמִתַּת הָעִלָּה, וּבִשְׁבִיל כָּךְ יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן מְצִיאוּת אֲמִתִּי, שֶׁעַל זֶה יָבוֹא שֵׁם בֵּן, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְלָכֵן אַל תִּתְגּוֹדְדוּ לָמֵת, שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ שֶׁלָּהֶם לַעֲשׂוֹת הַשְׁחָתָה בְּעַצְמָם בִּשְׁבִיל הַהַשְׁחָתָה שֶׁהִגִּיעַ לַמֵּת. וְאָמַר, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָכֶם מְצִיאוּת אֲמִתִּי מְקֻיָּם, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם נִקְרָאִים בָּנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם נִמְצָאִים מִן אֲמִתַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְצִיאוּת גָּמוּר אֲמִתִּי אֵין רָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ הַשְׁחָתָה, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַמְּצִיאוּת, בִּפְרָט כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּשְׁבִיל מֵת, 3 וּכְאִלּוּ הָיָה הֶפְסֵד בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם הַמְּצִיאוּת הַגָּמוּר, לְכָךְ לֹא תִתְגֹּדְדוּ עַל מֵת, וְלֹא תַעֲשׂוּ בָּכֶם הַשְׁחָתָה. כִּי אִם תַּעֲשׂוּ בָּכֶם הַשְׁחָתָה, הֲרֵי זֶה הָיָה מוֹרֶה שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל מְצִיאוּת אֲמִתִּי. כִּי אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשְׁחָתָה לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְצִיאוּת אֲמִתִּי. וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּרוּרִים מְאֹד.

לכלל יש תמיד שם בנים, מחלוקת ר"י ור"מ היא ביחס לפרטים
אָמְנָם כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁל אֵלּוּ הַחֲכָמִים, אִם נִקְרְאוּ הַחוֹטְאִים עַצְמָם בָּנִים, אֲבָל בְּוַדַּאי עַל יִשְׂרָאֵל 4 בִּכְלָל שֵׁם בָּנִים. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ לְךָ כִּי הַחֵטְא הוּא לִפְרָטִיִּים בִּלְבַד, הֵם הַחוֹטְאִים, אֲבָל שֶׁיָּסוּר בִּשְׁבִיל הַפְּרָט שֵׁם בָּנִים מִן כְּלַל יִשְׂרָאֵל, דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר, כַּאֲשֶׁר תָּבִין. כִּי 5 הַשֵּׁם הַזֶּה, מִפְּנֵי כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִלָּה לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, וּמִצַּד הָעִלָּה 6 אֵין הֲסָרָה לָזֶה כְּלָל, רַק מַה שֶּׁהוּא מִצַּד הֶעָלוּל עַצְמוֹ.
________________________________
נאמר בתורה: בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. 1 מדוע במצווה זו מדגישה התורה, שהאיסור הוא בגלל היותנו בנים לה'? כבר התבאר דבר זה בחיבור גור אריה, שהתורה רוצה לומר, שעם ישראל הינם בנים, כלומר 2 מציאותם בעולם היא ממציאותו האמיתית והמוחלטת של הבורא, לכן מציאותם היא מציאות אמיתית הכרחית, וראוי לה התואר בן, כמו שהתבאר למעלה. לכן נצטוו אל תתגודדו בגלל המת, כי דרך האומות לעשות חבלה בגופם בגלל האובדן של המת. הזהירה התורה ואמרה, הואיל ויש לישראל מציאות אמיתית מוחלטת, שהרי הם נקראו בנים, שכן הם נבראו ממציאותו האמיתית והמוחלטת של הבורא, לכן לא ראויה להם ההשחתה על המת. מי שיש לו מציאות אמיתית, אין ראוי לו ההשחתה, שהיא ההפך מהמציאות, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בגלל אובדנו של המת, 3 שהרי אין אובדן מוחלט בישראל. ביאור הפסוק, היות ולישראל יש מציאות מוחלטת, לכן לא תתגודדו בגלל מת ולא תשחיתו את עצמכם, כי אם תשחיתו, מורה הדבר שאין לישראל מציאות אמיתית מוחלטת, כי מי שיש לו מציאות אמיתית מוחלטת לא ראויה לו ההשחתה. דברים אלו ברורים.
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, האם נקראו ישראל בנים כאשר אינם נוהגים מנהג בנים, היא רק ביחס לבודדים החוטאים, אבל 4 הכלל תמיד נקראים בשם בנים. כבר בארנו, כי החטא הוא רק לפרט, האדם הבודד הוא החוטא, אבל שיסור שם בנים מכלל ישראל, דבר זה בלתי אפשרי, כמו שעוד יתבאר. כי כבר אמרנו, 5 ששם בנים הוא מצד הבורא, ומצד הבורא 6 אין שינוי, כי השינוי הוא רק בנבראים, והחטא הוא מצד הנברא.


ביאורים

כפי שכבר ראינו, מציאות ישראל בעולם מיוחדת ואין דוגמתה בכל עם ולשון, מצד זה שישראל קרובים למגמת ה' בבריאה ומייצגים את תמציתה. על כך מורה השם "בן", כפי שבארנו. משום כך אחת המצוות שהתורה מזהירה אותנו היא האיסור להשחית את הגוף כאות אבל על נפטר קרוב, כשם שהיו נוהגים לעשות בקרב אומות העולם. הבריאה האלוהית היא שלמה לגמרי ואפשר לכנותה כ"שיא היש", כלומר המציאות היותר שלמה והיותר נצחית, וכך ראוי שתישאר. אדם מישראל הפוגם בגופו ומשחיתו, למעשה פועל כנגד המהות שלו עצמו, שהיא נצח ולא כליה, מציאות שלמה ולא הפסד. במעשה ההשחתה על מת יש שתי בחינות הפוכות מהמציאות של בנים לה'. האחת מצד הפעולה, השורטת ומשחיתה את גופו של היהודי החי. והשנייה מצד הסיבה, היותו שורט בשל פטירתו של יהודי אחר, והרי מציאותו של הנפטר היא גם כן קיימת לעד, ואין הצדקה לשרוט את הבשר עליה.
לאחר שראינו את הסברו של המהר"ל להבנת טיב השם "בנים", עלולה להתעורר שאלה על כל המהלך. אכן ההסבר מתיישב יפה לשיטת ר' מאיר, הסובר שבין כך ובין כך קרויים בנים. אך ר' יהודה חולק עליו וסובר ששם בנים ראוי לישראל רק בזמן שעושים רצונו של מקום. האם הסברו של המהר"ל אינו עולה בקנה אחד עם דעתו של ר' יהודה?
הישוב שנותן המהר"ל לשאלה זו הוא שאין מחלוקת תהומית בין ר' יהודה לר' מאיר ביחס למהות השם בנים והסברו. המחלוקת ביניהם נוגעת לאדם הפרטי מישראל ולא לכלל כולו. כשאדם פרטי סוטה מהדרך, לשיטת ר' מאיר עדיין שם "בן" עליו ולדעתו של ר' יהודה הוציא עצמו מכלל שם זה. אך בנוגע לכלל ישראל, גם ר' יהודה יודה שתמיד שם "בנים" עליהם, מפני שהחטא נוגע לאדם אחד או אוסף של פרטים, גדול ככל שיהיה, אך לא לכלל כולו.

הרחבות
* בנים של מלך
לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם. נוסף לטעם שהביא המהר"ל, ניתנו טעמים נוספים לאיסור להתגודד, כלומר לפצוע את הגוף, ולשים קרחה בין העיניים כביטוי לאבל על מת:
רש"י הסביר שהמצוה מבטאת את ה'ייצוגיות' של עם-ישראל כבניו של הקב"ה: "לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים" [דברים יד, א].
רבי אברהם אבן עזרא כתב: "אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו – כן תעשו גם אתם" [דברים שם]. לדבריו, שורש המצוה הוא הביטחון בקב"ה, שעשה הכל לטובתנו.
הרש"ר הירש [שם] פירש באופן שונה, שהאיסור בא למנוע 'הערצת יתר' לאדם: "איסור שריטה וקרחה למת בא לקיים את ההערכה העצמית של כל יחיד, הנובעת מהיותו קנוי לה' במישרין, ויש לשמור על ההערכה הזאת מול אישיותו של כל אדם, אפילו היא יקרה ונערצת ביותר. שום אישיות אל תרחק אותנו עד כדי כך שנזדהה עמה בהתבטלות גמורה ובהסתלקה מן העולם נשליך את עצמנו אחריה ככלי אין חפץ בו, והן זה הוא הרעיון הבא לידי ביטוי על ידי שריטה או קרחה קבועה".


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il