ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְאָמַר הַכָּתוּב (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם. 1 וּמָה עִנְיַן הַשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, אֶל הַמִּצְוָה הַזֹּאת? וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה בְּחִבּוּר גּוּר אַרְיֵה, שֶׁהַכָּתוּב רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי אַתֶּם בָּנִים 2 נִמְצָאִים מִן אֲמִתַּת הָעִלָּה, וּבִשְׁבִיל כָּךְ יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן מְצִיאוּת אֲמִתִּי, שֶׁעַל זֶה יָבוֹא שֵׁם בֵּן, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְלָכֵן אַל תִּתְגּוֹדְדוּ לָמֵת, שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ שֶׁלָּהֶם לַעֲשׂוֹת הַשְׁחָתָה בְּעַצְמָם בִּשְׁבִיל הַהַשְׁחָתָה שֶׁהִגִּיעַ לַמֵּת. וְאָמַר, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָכֶם מְצִיאוּת אֲמִתִּי מְקֻיָּם, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם נִקְרָאִים בָּנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם נִמְצָאִים מִן אֲמִתַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְצִיאוּת גָּמוּר אֲמִתִּי אֵין רָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ הַשְׁחָתָה, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַמְּצִיאוּת, בִּפְרָט כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּשְׁבִיל מֵת, 3 וּכְאִלּוּ הָיָה הֶפְסֵד בְּיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם הַמְּצִיאוּת הַגָּמוּר, לְכָךְ לֹא תִתְגֹּדְדוּ עַל מֵת, וְלֹא תַעֲשׂוּ בָּכֶם הַשְׁחָתָה. כִּי אִם תַּעֲשׂוּ בָּכֶם הַשְׁחָתָה, הֲרֵי זֶה הָיָה מוֹרֶה שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל מְצִיאוּת אֲמִתִּי. כִּי אֵין רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשְׁחָתָה לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְצִיאוּת אֲמִתִּי. וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּרוּרִים מְאֹד.
לכלל יש תמיד שם בנים, מחלוקת ר"י ור"מ היא ביחס לפרטים
אָמְנָם כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁל אֵלּוּ הַחֲכָמִים, אִם נִקְרְאוּ הַחוֹטְאִים עַצְמָם בָּנִים, אֲבָל בְּוַדַּאי עַל יִשְׂרָאֵל 4 בִּכְלָל שֵׁם בָּנִים. כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ לְךָ כִּי הַחֵטְא הוּא לִפְרָטִיִּים בִּלְבַד, הֵם הַחוֹטְאִים, אֲבָל שֶׁיָּסוּר בִּשְׁבִיל הַפְּרָט שֵׁם בָּנִים מִן כְּלַל יִשְׂרָאֵל, דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר, כַּאֲשֶׁר תָּבִין. כִּי 5 הַשֵּׁם הַזֶּה, מִפְּנֵי כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִלָּה לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, וּמִצַּד הָעִלָּה 6 אֵין הֲסָרָה לָזֶה כְּלָל, רַק מַה שֶּׁהוּא מִצַּד הֶעָלוּל עַצְמוֹ.
________________________________
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
64 - פרק י"א חלק ה'
65 - פרק י"א חלק ו'
66 - פרק י"א חלק ז'
טען עוד
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, האם נקראו ישראל בנים כאשר אינם נוהגים מנהג בנים, היא רק ביחס לבודדים החוטאים, אבל 4 הכלל תמיד נקראים בשם בנים. כבר בארנו, כי החטא הוא רק לפרט, האדם הבודד הוא החוטא, אבל שיסור שם בנים מכלל ישראל, דבר זה בלתי אפשרי, כמו שעוד יתבאר. כי כבר אמרנו, 5 ששם בנים הוא מצד הבורא, ומצד הבורא 6 אין שינוי, כי השינוי הוא רק בנבראים, והחטא הוא מצד הנברא.
ביאורים
כפי שכבר ראינו, מציאות ישראל בעולם מיוחדת ואין דוגמתה בכל עם ולשון, מצד זה שישראל קרובים למגמת ה' בבריאה ומייצגים את תמציתה. על כך מורה השם "בן", כפי שבארנו. משום כך אחת המצוות שהתורה מזהירה אותנו היא האיסור להשחית את הגוף כאות אבל על נפטר קרוב, כשם שהיו נוהגים לעשות בקרב אומות העולם. הבריאה האלוהית היא שלמה לגמרי ואפשר לכנותה כ"שיא היש", כלומר המציאות היותר שלמה והיותר נצחית, וכך ראוי שתישאר. אדם מישראל הפוגם בגופו ומשחיתו, למעשה פועל כנגד המהות שלו עצמו, שהיא נצח ולא כליה, מציאות שלמה ולא הפסד. במעשה ההשחתה על מת יש שתי בחינות הפוכות מהמציאות של בנים לה'. האחת מצד הפעולה, השורטת ומשחיתה את גופו של היהודי החי. והשנייה מצד הסיבה, היותו שורט בשל פטירתו של יהודי אחר, והרי מציאותו של הנפטר היא גם כן קיימת לעד, ואין הצדקה לשרוט את הבשר עליה.
לאחר שראינו את הסברו של המהר"ל להבנת טיב השם "בנים", עלולה להתעורר שאלה על כל המהלך. אכן ההסבר מתיישב יפה לשיטת ר' מאיר, הסובר שבין כך ובין כך קרויים בנים. אך ר' יהודה חולק עליו וסובר ששם בנים ראוי לישראל רק בזמן שעושים רצונו של מקום. האם הסברו של המהר"ל אינו עולה בקנה אחד עם דעתו של ר' יהודה?
הישוב שנותן המהר"ל לשאלה זו הוא שאין מחלוקת תהומית בין ר' יהודה לר' מאיר ביחס למהות השם בנים והסברו. המחלוקת ביניהם נוגעת לאדם הפרטי מישראל ולא לכלל כולו. כשאדם פרטי סוטה מהדרך, לשיטת ר' מאיר עדיין שם "בן" עליו ולדעתו של ר' יהודה הוציא עצמו מכלל שם זה. אך בנוגע לכלל ישראל, גם ר' יהודה יודה שתמיד שם "בנים" עליהם, מפני שהחטא נוגע לאדם אחד או אוסף של פרטים, גדול ככל שיהיה, אך לא לכלל כולו.
הרחבות
* בנים של מלך
לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם. נוסף לטעם שהביא המהר"ל, ניתנו טעמים נוספים לאיסור להתגודד, כלומר לפצוע את הגוף, ולשים קרחה בין העיניים כביטוי לאבל על מת:
רש"י הסביר שהמצוה מבטאת את ה'ייצוגיות' של עם-ישראל כבניו של הקב"ה: "לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים" [דברים יד, א].
רבי אברהם אבן עזרא כתב: "אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן, אל תתגודדו על כל מה שיעשה, כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו – כן תעשו גם אתם" [דברים שם]. לדבריו, שורש המצוה הוא הביטחון בקב"ה, שעשה הכל לטובתנו.
הרש"ר הירש [שם] פירש באופן שונה, שהאיסור בא למנוע 'הערצת יתר' לאדם: "איסור שריטה וקרחה למת בא לקיים את ההערכה העצמית של כל יחיד, הנובעת מהיותו קנוי לה' במישרין, ויש לשמור על ההערכה הזאת מול אישיותו של כל אדם, אפילו היא יקרה ונערצת ביותר. שום אישיות אל תרחק אותנו עד כדי כך שנזדהה עמה בהתבטלות גמורה ובהסתלקה מן העולם נשליך את עצמנו אחריה ככלי אין חפץ בו, והן זה הוא הרעיון הבא לידי ביטוי על ידי שריטה או קרחה קבועה".
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אנחנו קודש למענך
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך עושים קידוש?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד אמונה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
