ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

יום ירושלים תשס"ו

לשמוח בניסיונות

לחץ להקדשת שיעור זה
לשמוח כבר בשלבי הגאולה
"פצחו רננו יחדו חורבות ירושלים כי נחם ה' עמו גאל ירושלים, חשף ה' את זרוע קדשו לעיני הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו" (ישעיהו נב, ט-י). במלחמת ששת הימים, בשחרור ירושלים, אכן ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו, והחורבות שעדיין לא נבנו ועדיין שם חורבות עליהם, נקראות לפצוח ברינה למראה ישועת ה'.
"שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" (שם סו, י). יש מקום לדייק בלשון הפסוק. גם כאשר עדיין מתאבלים, גם כאשר הגאולה אינה שלמה, יש לשמוח על השלב המתקדם בדרכי הגאולה. המתאבלים על החורבן בט' באב עליהם לשמוח בכ"ח באייר - "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".
השנה, אחרי כל מה שעבר עלינו מיום ירושלים שעבר, אחרי החרבת חבל עזה וגירוש התושבים ברשעות עטופה בצדקות, אנו נדרשים לברר את דרכינו ביחס למדינה ולצבא. המבוכה גדולה. עד עתה המדינה בעצם קיומה קיימה את מצוות יישוב ארץ ישראל, והרחיבה את המצווה במלחמת ששת ימים על ידי צבא ישראל. והנה הממשלה והצבא עשו את המעשה הנורא הזה של החרבת חבל ארץ ומסירתו לשונאי ישראל. אנו יודעים שכל מה שקורה מושגח ומכוון על ידי ריבונו של עולם, ועלינו להתבונן מה הקב"ה מבקש מאתנו ואיך אנחנו יכולים לפעול עם אל להמשך גאולתנו.
לחזק את הטוב ולהילחם ברע
מרן הרב למד אותנו שכאשר יש מציאות של טוב ורע בערבוביה, צריך לדעת להבדיל ולהפריד את הטוב מהרע, לחזק את הטוב וללחום ברע.
הממשלה והצבא עושים דברים טובים ורעים. הצבא מגן על עם ישראל ומדינת ישראל ותפקיד זה הוא מצווה גדולה עד מאוד. את התפקיד הזה יש לחזק ולהשתתף בו בכל המסירות. מאידך אסור באיסור תורה לציית להוראות הצבא המנוגדות לתורה ויש להיאבק נגדן. קשה מאוד לעשות את שני הדברים האלה המנוגדים לכאורה. יותר קל לראות את החיוב ולהתעלם מהשלילה או לראות את השלילה ולהתעלם מהחיוב, ולהתנגד לכל מה שהצבא עושה בגלל שהוא השתתף בעקירה. אבל שתי הקיצוניות אינן נכונות. אי אפשר לפסול את הצבא בגלל הדבר הרע שעשה, ואי אפשר לתמוך בכל מה שעושה בגלל התפקיד הגדול שהוא ממלא בשמירה על עם ישראל. בכלל, יש לזכור שהצבא זה אנחנו, הוא עצמנו ובשרנו ובאותה עוצמה שאנו נשתתף בכל דבר טוב שהוא עושה, באותה עוצמה נאבק נגד כל דבר שהוא עושה לרעה. כשם שיש למלא פקודה לכבוש את הארץ ולשמור עליה, כן יש לסרב ולהתנגד לפקודה לעקור ישובים ולבטל את מצוות יישוב ארץ ישראל. כל פקודה שמנוגדת לתורה, בין חילול שבת ובין פגיעה בצניעות יש לסרב לה, ובאותה מידה ובאותה עוצמה יש למלא כל פקודה שהיא מחזקת את מצוות התורה, מצוות יישוב ארץ ישראל.
מורי ורבותי, הדרך הזו היא קשה, אבל היא הנכונה. מצווים אנו במצוות התורה ללכת בדרך הזו. כך ביחס לצבא וכך ביחס לממשלה. להשתתף בכל המעשים הטובים ולהיאבק בכל המעשים הרעים. כי המדינה זה אנחנו. המחשבה שסירוב פקודה, אף כאשר היא מנוגדת להלכה, יפרק את הצבא מוטעית ושגויה. סירוב לעשות עבירות אינו יכול לפגוע בצבא אלא להיפך, קיום פקודות הנוגדות את ההלכה מסכנות את קיומו של הצבא. לשנוא את הרע שבאדם ולאהוב את הטוב שבו זו עבודה קשה. יותר קל לשנוא אדם לחלוטין בגלל הרע שעשה, או לאהוב לחלוטין ולהתעלם מהרע, אך אי אפשר לשנוא את החלק הטוב בגלל החלק הרע וגם אי אפשר לאהוב את הרע בגלל החלק הטוב. אלא כהדרכת בעל ה"תניא" (פרק לב) יש לאהוב את הטוב שבכל אדם מישראל ובכל מהלך בישראל, ולשנוא את הרע.
השבועה על ירושלים וארץ ישראל
חודש לאחר מלחמת ששת הימים התקיימה עצרת הודיה בישיבת "מרכז הרב". מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קרא שם לכל הציבור לומר יחד אתו את הפסוק והשבועה: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים קלז, ה-ו). הייתה בכך הצהרת נאמנות לירושלים ולכל ארץ ישראל, והננו מחויבים לעמוד במסירות ובעוז נגד כל ניסיון לפגוע במצוות יישוב ארץ ישראל, ובכל ניסיון למסור אפילו שעל מארץ ישראל.
בעמונה (נאמר לאחר הריסת בתים ביישוב עמונה והכרזת ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, על "תכנית ההתכנסות"). נוכחנו שיש לנו נוער נפלא שמוכן לעמוד במסירות, לעכב ולמנוע הריסת בתי ישראל בארץ ישראל. ולאחר כל מה שספג שם, הנוער הזה הצהיר שהוא לא רק שלא נרתע, אלא מוכן לבוא שוב בהמוניו, אם חלילה יידרש. הנוער הזה הוא אותו הנוער שמוכן להתגייס ליחידות הקרביות ביותר, ומתוך אותה נאמנות לארץ ישראל הוא משרת בצבא והוא בא לעמונה להיאבק בצבא.
האתגרים הגדולים העומדים לפנינו לנוכח כוונות הממשלה אינם מפחידים את מי שאומר בכל יום - "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו, ה). אדרבה, אנו ששים ושמחים להוציא אל הפועל את אהבתנו לה' אלוקינו. הקשיים שאנו פוגשים בדרכנו אלו ניסיונות שאנחנו שמחים לעמוד בהם. הסתר פנים זמני זהו ניסיון לדבקותנו ולביטחוננו בה'. אנו נמשיך במעלה הדרך באמונה ובביטחון שמהסתר פנים נבוא להארת פנים גדולה יותר משהייתה. אנו יודעים שלפני כל התחדשות קודמת הסתרת פנים, "בסתר המדרגה" (שיר השירים ב, יד).
נאמר בספר חרדים (מצוות עשה התלויות בארץ ישראל ואפשר לקיימן בזמן הזה, פרק ב):
צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר: "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים קו, כד) ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתוב: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (שם קב, טו), ושם נאמר: "אתה תקום תרחם ציון" (שם יד).
ובשל"ה (שער האותיות, אות ק', קדושת המקום) נאמר:
מצות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצוה הזו. וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה הגדולה, כדכתיב [בה]: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה" (דברים כח, מז). על כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצותו התדירה באהבתו אותה.
המאבקים שאנו נדרשים להם הם מצווה, ומצווה גדולה. ויש לקיים אותה בשמחה גדולה, לא בייאוש ולא בדאגה, אלא מתוך שמחה לעשות את רצונו יתברך, וביטחון שכך מתרבות הזכויות ומקרבים את הגאולה. מקדושת ירושלים והמקדש אנו שואבים את הכוחות, משמחת ירושלים אנו ממשיכים את השמחה בכל מעשינו, תמיד נשיש ונשמח בה' אלוקינו ובשמחת ירושלים ההולכת ונבנית.
עוד בנושא לזמן הזה - יום ירושלים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il